לא
למה הספרדים הם רק נישה?
- יוזם האשכול זקני דרום
- תאריך התחלה
- סטטוס
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 292
יש לו גם שו"ת שערי עזרא, שם ניתן יותר לראות את כוחו.
היה דיין באותו הרכב עם הגרז"ן גולדברג והגר"ש פישר
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
נקודה קטנה שאולי תסגור פינה:
ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.
סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.
וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"
אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."
אז מה האמת?
האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.
הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.
אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדש , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .
וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
הפאר – תדמית או מציאות?
הרבה מהתחושות של ניכור בין ספרדים לאשכנזים נובעות לא ממעשים אלא מתודעה. תודעה שמקבעת הבדלים, גם כשבפועל – השטח הרבה יותר פתוח ומקבל.ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.
סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.
וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"
אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."
אז מה האמת?
האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.
הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.
אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדש , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .
וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
האמת אודה שחימם את ליבי לראות שהגישה שלי בענין מתקבלת על לב החברים, ואני רוצה איש את רעהו יעזורו, וכ''א יתן את חלקו, וחכמתו. לתועלת כולם. ברעיונות חדשים. צריך לא רק לדבר אלא ליצור...
פשוט אהבה ואחוה שלום ורעות מדהים!
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
איך אמר הקב''ה לא מצאתי כלי מחזיק ברכה אלא - השלום.
וכמו שמסיים הרמב''ם הל' חנוכה, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
רואים שזה הכלי של תורה
וזה האור של תורה...
וקודם מתן תורה "ויחן" כאיש אחד בלב אחד הביא את מתן תורה!
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
נערך לאחרונה:
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
דאגה בלב איש ישיחנה...
א''צ לנקוב בשמות.
אפשר להעמיד מפת דרכים כיוון וחזון.
ואפשר גם לומר איפה אנחנו היום....
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
"לא כפויי טובה – לא שוכחים את עצמנו: קריאה לעדנה במורשת רבותינו הספרדים"
מה לא טוב בלהיות בן תורה ההולך בדרך רבותיו – הרמב"ם, הבית יוסף, החיד"א, הבן איש חי?
אין שום פגם. להפך – זו גדולה. זו זכות.
לא צריך להיות כפוי טובה לרבותינו שגידלונו בישיבות. עלינו להכיר להם טובה מלאה חפצים – על כל מה שקיבלנו, על דרך הלימוד, על המסירות, על הנאמנות לתורה. כפוי טובה – זו לא מעלה. זו לא הדרך של תלמידי חכמים.
אך באותה נשימה – גם לא להיות כפויי טובה לגדולי התורה הספרדים, לראשי הישיבות, למאורי הדור, שהעניקו לנו רבות: בתורה, בהדרכה, בעצה, בדרך חיים, בעומק נשמה.
העולם הפנימי הספרדי – איננו סתירה ללימוד עיוני. לא לעיון הישיבתי, לא לדרכי המוסר. להפך – הוא מרחיב אותם, מעמיק אותם, מעשיר אותם.
אך לצערנו, ישנה מורשת עצומה שלא נלמדת בישיבות , ולעיתים – אפילו לא מוכרת, פשוט כי לא נחשפנו אליה. אני פחות. לא כי היא נחותה. אלא מחוסר היכרות.
זכורני, שכשלמדתי לראשונה את סוגיית שיעורי תורה , עיינתי – כמו כל בן ישיבה – בדברי הקהילות יעקב, ר' חיים נאה, החזון איש, ועוד מגדולי הדור. עמלתי, ניסיתי להבין, לשוות לעצמי תמונה הלכתית שלימה.
באותם ימים גרתי באלעד. חיפשתי את הספר פתח הדביר – חיבור של אחד מגדולי הפוסקים הספרדים – ולא מצאתי. לא בבתי כנסת ספרדים, ולא באשכנזים.
עד שיום אחד הגעתי לבית אבי. ושם, בספרייה שהביא עמו סבי מחו"ל, מצאתי את הספר. פתחתי. קראתי. ונדממתי.
זה היה אחד המאמרים הראשוניים, המקוריים והעמוקים ביותר שקראתי על הסוגיא. מבהיק בעיונו, מפואר בסדרו, שורשי במקורותיו – בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים. זו לא הייתה רק תשובה. זה היה בניין תורני.
הייתי מופתע. אפילו נבוך. איך לא הכרתי את העולם הזה עד עכשיו?
ומאז נפתח לי צוהר לעולם שלא הכרתי - עולם התורה הספרדי. לא רק סיפורים ומסורות – אלא בעיון, בעבודה רחבה , בפסיקה רחבה ובעבודת ה' עמוקה.
הכרתי את ספרי ר' חיים פלאג'י – רוח חיים , לב חיים , יפה ללב – ושוב: לא מדובר בדרשות. מדובר בפוסקים, במורי הוראה, בבעלי שיטה מקיפה על השולחן ערוך, בלמדנים מובהקים עם יד בכל מקצועות התורה.
הבן איש חי – פוסק עצמאי, מורה הוראה, מעמיק, בעל דרכים רחבות הן בלשון הפוסקים והן בלשון חכמת הנסתר.
הרב ישמעאל הכהן, הרב יעקב רקח, החקרי לב, המחנה אפרים, – כולם היו אריות של תורה , שכל אחד מהם בנה נדבך מרכזי בעולם ההלכה וההנהגה.
כמה מהם מוכרים? כמה מהם נלמדים? כמה מהם נמצאים על מדפים?
אבל אני לא כותב את הדברים מתוך טרוניה.
המַסְר הואַ חיובי .
הבניין שלנו חייב לכלול את כל החלקים : גם את העיון, גם את העבודה שבלב, גם את שורשי המסורת. כמו שהיה אצל אבותינו: לומדי תורה, עובדי ה', בעלי מוסר ופנימיות.
מה רעות? מה פגם יש בזה?
אין כאן צורך להיות נחיתי. אין צורך לדרוך על מישהו אחר. לא מדובר בתחרות – מדובר בהשלמה. בהארה. בבניין.
לא מדבר על אחרים - אין על מה לדבר. מכל מלמדי השכלתי.
אבל גם לנו – יש אוצרות. יש גדולי עולם. יש עושר רוחני. יש דורות של חכמה קדושה.
ואנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.
מה לא טוב בלהיות בן תורה ההולך בדרך רבותיו – הרמב"ם, הבית יוסף, החיד"א, הבן איש חי?
אין שום פגם. להפך – זו גדולה. זו זכות.
לא צריך להיות כפוי טובה לרבותינו שגידלונו בישיבות. עלינו להכיר להם טובה מלאה חפצים – על כל מה שקיבלנו, על דרך הלימוד, על המסירות, על הנאמנות לתורה. כפוי טובה – זו לא מעלה. זו לא הדרך של תלמידי חכמים.
אך באותה נשימה – גם לא להיות כפויי טובה לגדולי התורה הספרדים, לראשי הישיבות, למאורי הדור, שהעניקו לנו רבות: בתורה, בהדרכה, בעצה, בדרך חיים, בעומק נשמה.
העולם הפנימי הספרדי – איננו סתירה ללימוד עיוני. לא לעיון הישיבתי, לא לדרכי המוסר. להפך – הוא מרחיב אותם, מעמיק אותם, מעשיר אותם.
אך לצערנו, ישנה מורשת עצומה שלא נלמדת בישיבות , ולעיתים – אפילו לא מוכרת, פשוט כי לא נחשפנו אליה. אני פחות. לא כי היא נחותה. אלא מחוסר היכרות.
זכורני, שכשלמדתי לראשונה את סוגיית שיעורי תורה , עיינתי – כמו כל בן ישיבה – בדברי הקהילות יעקב, ר' חיים נאה, החזון איש, ועוד מגדולי הדור. עמלתי, ניסיתי להבין, לשוות לעצמי תמונה הלכתית שלימה.
באותם ימים גרתי באלעד. חיפשתי את הספר פתח הדביר – חיבור של אחד מגדולי הפוסקים הספרדים – ולא מצאתי. לא בבתי כנסת ספרדים, ולא באשכנזים.
עד שיום אחד הגעתי לבית אבי. ושם, בספרייה שהביא עמו סבי מחו"ל, מצאתי את הספר. פתחתי. קראתי. ונדממתי.
זה היה אחד המאמרים הראשוניים, המקוריים והעמוקים ביותר שקראתי על הסוגיא. מבהיק בעיונו, מפואר בסדרו, שורשי במקורותיו – בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים. זו לא הייתה רק תשובה. זה היה בניין תורני.
הייתי מופתע. אפילו נבוך. איך לא הכרתי את העולם הזה עד עכשיו?
ומאז נפתח לי צוהר לעולם שלא הכרתי - עולם התורה הספרדי. לא רק סיפורים ומסורות – אלא בעיון, בעבודה רחבה , בפסיקה רחבה ובעבודת ה' עמוקה.
הכרתי את ספרי ר' חיים פלאג'י – רוח חיים , לב חיים , יפה ללב – ושוב: לא מדובר בדרשות. מדובר בפוסקים, במורי הוראה, בבעלי שיטה מקיפה על השולחן ערוך, בלמדנים מובהקים עם יד בכל מקצועות התורה.
הבן איש חי – פוסק עצמאי, מורה הוראה, מעמיק, בעל דרכים רחבות הן בלשון הפוסקים והן בלשון חכמת הנסתר.
הרב ישמעאל הכהן, הרב יעקב רקח, החקרי לב, המחנה אפרים, – כולם היו אריות של תורה , שכל אחד מהם בנה נדבך מרכזי בעולם ההלכה וההנהגה.
כמה מהם מוכרים? כמה מהם נלמדים? כמה מהם נמצאים על מדפים?
אבל אני לא כותב את הדברים מתוך טרוניה.
המַסְר הואַ חיובי .
הבניין שלנו חייב לכלול את כל החלקים : גם את העיון, גם את העבודה שבלב, גם את שורשי המסורת. כמו שהיה אצל אבותינו: לומדי תורה, עובדי ה', בעלי מוסר ופנימיות.
מה רעות? מה פגם יש בזה?
אין כאן צורך להיות נחיתי. אין צורך לדרוך על מישהו אחר. לא מדובר בתחרות – מדובר בהשלמה. בהארה. בבניין.
לא מדבר על אחרים - אין על מה לדבר. מכל מלמדי השכלתי.
אבל גם לנו – יש אוצרות. יש גדולי עולם. יש עושר רוחני. יש דורות של חכמה קדושה.
ואנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.
אשכנזי חמוד
חבר חדש
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 130
אין כמו הגרד"ל לא בציבור הליטאי ולא בציבור הספרדי. נקודה. (וגם כמו הגר"ע יוסף אין).
שלושתינו יכולים לדעת פשוט תפתח חידושי הגרד"ל מצד לצד ותשו' והנהגות מצד לצד, אם קשה לך תפתח אותם בסוגיא שלמדת בעיון טוב, אפשר להבחין גם בין ש"ך לב"ח אם קוראים הרבה, צריך פשוט חוש ביקורת ולקרוא.
?!
בעיניך הם גם שוים להגר"ח זיע"א ולהגר"ע? כי הגרד"ל נמצא בשורה שלהם ודי בזה.
דמדומי זריחה
חבר קבוע
- הצטרף
- 13/5/25
- הודעות
- 215
דוקא אני פחות מתחבר לז'אנר שחושב שהדמויות שלו וכו' רק הם הכי חשובים/מוצלחים וכל השאר פחותים,
חוץ מהשתנות המדדים והפרמטרים המתחדשים שמוגדרים כל פעם מהתחלה, מי הכי גדול ומוצלח....
אשכנזי חמוד
חבר חדש
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 130
אני לא מבין מה אתה בא לומר, ספציפית הדמות שלי מהשלושה היא הגר"ח זיע"א אבל אין חולק שהם בשורה אחת ויש הרבה מאוד שנמצאים מאחוריהם, אם אתה בא לטעון שגם הגרי"ש אלישיב הגר"ש אוירבך והגרב"צ אבא שאול היו באותה שורה מה אכפת לי (וזה גם ברור שהגרח"פ ברמן הגר"ד כהן והגר"י טולידנו לא משתווים להם).
וביחס למה שאמרתי לגבי יכולת מדידה צאי לך בעקבי הצאן תיגש אצל אנשים בני 40-50 שיודעים קצת מהחיים שלהם ומתורה ותשאל אותם כל מיני שאלות על כל גדו"י ואיך הם היו נחשבים כשהיו יותר צעירים, וגם תעשה את המלצתי ביחס לקריאת ספרי גדו"י ותקבל תשובה, (אפילו בין ראשונים מאוד חשובים מי שבקיא בדבריהם יכול למדוד).
עשירית האיפה
חבר חדש
- הצטרף
- 11/5/25
- הודעות
- 51
הבעיה ש'סגנון' כולל בתוכו הרבה דברים
שפעמים מהווים נפק"מ עצומה לחינוך הילדים
כלומר, האבא הוא יר"ש בתכלית, אך מחמת 'סגנון' ילדיו יהיו פחות יר"ש לצערנו
וזה בעיה ידועה בציבור בעלי התשובה, הדור השני
ואכמ"ל
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
תפרט שיהיה מקום לדון.
רבי דוב זה לא רק גדול הדור, אלא דבר מיוחד גם בזמן שהגרי"ג והגראי"ל היו מנהיגים, ולמה מנופפים בגרד"ל ולא בגרמ"ה אינו צריך פירוש.
אשכנזי חמוד
חבר חדש
- הצטרף
- 15/1/25
- הודעות
- 130
עיין בספריהם כמו שהמלצתי.
נוסח אחר מה נתייחד הגר"ח קנייבסקי משאר ת"ח בדורו? ומה נתייחד מרן יבי"א משאר הת"ח בדורו?
יש כמה סיבות למה התייחד מרן הגרח"ק. אכתוב הסבר אחד.
אבות פרק ה משנה כ. יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. כתב בספר מגן אבות להרשב"ץ ושיהיה קל כנשר לחזור על תלמודו כדי שיזכה לכתר תורה ויגבה על כל חבריו כנשר המגביה לעוף יותר מכל העופות ושיהיה רץ כצבי שאם באה מצוה לידו ימהר לעשותה עכ"ל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
כשכריזמה מסתירה שקר: איך לא נופלים בקסם המסיכה
מבוא:
בכל דור קמים אנשים מרצים דגולים. דיבורם רהוט, פניהם מאירות, הכריזמה שלהם כובשת.אבל האם כריזמה היא סימן לאמת?
האם דיבור משכנע ופופולריות = שליחות אמתית?
הציבור – מתוך תמימות ורצון לקדושה – עלול ליפול לאשליה מסוכנת: להאמין שאם הוא מרגש אותי – הוא בהכרח איש אמת.
איך כריזמה יכולה להטעות?
1. הצגה סלקטיבית:
הכריזמטי בונה סביבו סיפור — הוא לא משקר גסות, אלא "מספר רק את מה שנוח לו".הוא מדבר על "בכיות", "חזון", "אהבת העם" – אבל שותק על כספים, מניפולציות או פסילות שקטות של אחרים.
2. שליטה ברגש ההמוני:
הוא יודע מתי להנמיך קול, מתי לבכות, מתי להרים את הקהל.אבל כל זה יכול להיות - שלא בהכרח מתיאטרון אמיתי.
3. בניית סביבת "מאמינים":
הוא יוצר מעגל תואמים שאומרים "תיזהר, אל תדבר עליו, זה קודש!"כשהם בכלל לא בדקו את העובדות.
סימנים לזהירות:
| סימן | מה לבדוק? |
|---|---|
| מילים גדולות ("מהפיכה", "להציל את הדור") | האם יש גם אחריות, מבנה, שקיפות, התייעצות? |
| פולחן | האם מותר לשאול שאלות או שהכל מוקף באיומים סמויים? |
| הפחדה / ממשי / גבולי | האם מי שחולק עליו מייד נפסל, מושפל, מורחק? |
| אין בקרה או ביקורת | האם הוא פועל לבדו, או בשקיפות? |
נערך לאחרונה:
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
המשך למה שכתבתי לעיל:
הציבור ההמוני פועל על סמך הדמיון יותר מההגיון
ככל שהאדם כריזמטי יותר — כך הסיכוי שיאמינו לו (ולא למתנגדיו) גובר.
לא מדובר ברשעים — אלא באנשים תמימים, בעלי לב טוב, שמגויסים בטעות לשקר .
הסכנה האמיתית: הפעלת כוח שלילי ע"י תמימים
"פעילה קהילתית" משתכנעת שהיא מגינה על קודש.
הם הופכים לכלי בידי שקר מתוחכם.
הכשרת הלבנת פנים – בשם תמימות.
החלשת עמודי האמת – בשם ה"גיבוי לכריזמטי הגדול".
דבר כזה יכול להיות מצוי בכל מקום, חושבני שהסימנים שכתבתי בהודעה הקודמת, יכולים לתת לנו סימני זיהוי, בין האמת לשאינה.
הציבור ההמוני פועל על סמך הדמיון יותר מההגיון
ככל שהאדם כריזמטי יותר — כך הסיכוי שיאמינו לו (ולא למתנגדיו) גובר.
לא מדובר ברשעים — אלא באנשים תמימים, בעלי לב טוב, שמגויסים בטעות לשקר .
הסכנה האמיתית: הפעלת כוח שלילי ע"י תמימים
מה קורה?
"אברך תמים" שומע לשון הרע במסווה של "עובדות"."פעילה קהילתית" משתכנעת שהיא מגינה על קודש.
הם הופכים לכלי בידי שקר מתוחכם.
התוצאה:
פגיעה באנשים ישרים, רק כי "מישהו אמר".הכשרת הלבנת פנים – בשם תמימות.
החלשת עמודי האמת – בשם ה"גיבוי לכריזמטי הגדול".
דבר כזה יכול להיות מצוי בכל מקום, חושבני שהסימנים שכתבתי בהודעה הקודמת, יכולים לתת לנו סימני זיהוי, בין האמת לשאינה.
מרנן ורבנן
חבר ותיק
כבר שאלתי בבוקר ברמז, ונמחק ע"י ההנהלה באומרם לשאול מפורש ולפרט את השאלה.
אז השאלה היא: מדוע הודעותיו של כהנא דמסייע נראות מועתקות מ AI ? למה הוא לא מביא מפרי עטו? (אם זה כן משלו בלבד, זה מאוד מאוד מעניין). ואם הוא מביא את התוכן ונותן לבינה לסייע בעדו ולסגנן אזי מומלץ שיעבור אחריה שוב.
גם אחרי הבינה זה דבר חזק וראוי לשאלה והתענינות?
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
כבר השבתי לך בפרטי. וכיון דאתה חוזר ומגיד.
אענה לכולם מה שעניתי לך.
החומר שלי בלבד.
נעזר בעריכה לפעמים...
אם חשוב למישהו שאציין, בתחילת הודעה, על "עריכה לשונית" של הב''מ. אין בעיה אם זה יהיה לתועלת, מבחינתי חשוב התוכן. ועל התוכן אני כותב וחותם.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לציין דברי הגמ' (סוכה מ"ט ע"ב) "אמר רבי חמא בר פפא, כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו"
כמובן, שצריך לדעת מה הגדר בזה, הרי ברור שאובמה לא היה יר"ש גדול...
- סטטוס