למה הספרדים הם רק נישה?

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
לידעתך ההפרש בין ר' ישי טולדנו לבין ר' דוב לנדו הוא כ30 שנה, וא"כ הכל מובן..
לא מדברים עכשיו מי בקי יותר או פחות או מי יודע יותר טוב מסכת עוקצין, אלא אנחנו מדברים על גדלות,
על מושגים של עומק, על מושגים ששקיעות, על מושגים של רוממות,
ובזה אכן אני מוצא היטב בשמות שהבאתי מקודם,
ובנוסף כן במפורש הם בקיאים גדולים בכל חדרי התורה, ועל זה אין חולק.
לא
 
ואולי אנקוב בשמות, נוספים הגאון ר' עזרא בצרי, המפורסם בספרו דיני ממונות ג''ח, זה נראה ספר פשוט, אך מי שפותח בפנים רואה היקפים ומשתומם, והכל מדוייק ובמקומו של כל הספרות השו''ת מהקדמונים ועד ימינו בהבנה יסודית, עם כל המו''מ. הוא אדם מבוגר תלמיד ר' עזרא עטייה אב'ד בממונות כבר שנים...
אבל בנאישחייניק....
אז הוא מוסתר..... אף אחד לא שומע עליו מלבד הציבור הקרוב אליו...
וכן הלאה
יש לו גם שו"ת שערי עזרא, שם ניתן יותר לראות את כוחו.
היה דיין באותו הרכב עם הגרז"ן גולדברג והגר"ש פישר
 
נקודה קטנה שאולי תסגור פינה:

הפאר – תדמית או מציאות?

הרבה מהתחושות של ניכור בין ספרדים לאשכנזים נובעות לא ממעשים אלא מתודעה. תודעה שמקבעת הבדלים, גם כשבפועל – השטח הרבה יותר פתוח ומקבל.

ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.

סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.

וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"

אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."

אז מה האמת?

האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.

הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.

אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדש , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .

וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.
 
נקודה קטנה שאולי תסגור פינה:

הפאר – תדמית או מציאות?

הרבה מהתחושות של ניכור בין ספרדים לאשכנזים נובעות לא ממעשים אלא מתודעה. תודעה שמקבעת הבדלים, גם כשבפועל – השטח הרבה יותר פתוח ומקבל.

ישבתי פעם עם חבר אשכנזי, חברותא קרובה. גרתי מחוץ לעיר והוא פשוט נתן לי את המפתח לביתו. "תיכנס, תשתמש במה שצריך, אשתי תגיע רק בארבע." אמון מוחלט, פתיחות גמורה. שום חיץ עדתי. שום מבט עקום.

סיפור נוסף: בחור ספרדי התארח שבת בישיבה אשכנזית והחל להעלות נושאים של עדתיות. זה היה מה זה מיותר: "אתה מעורר דובים שלא קיימים?" - ובאמת, ברמה הבין-אישית והישיבתית, הרבה מהדובים הם רק רעשים בראש.

וכמובן שזה זר אצל גדולי רבותינו, למשל הגאון רבי יצחק אזרחי, כשסיפרתי לו שאני מזמין אותו למסור שיחה בישיבה "ספרדית", שאל: "מה זה ספרדית? שמעת בישיבה פעם כזה מושג?"

אבל מנגד — בשטח, בצי הרחב, אפילו תלמידי חכמים עם יראת שמים נוהגים לפעמים בסטיגמטיות. אמרתי פעם לת"ח שצריך לרומם את המנהיגות בקהילה. תגובתו הייתה: "מה אתה רוצה, הם ספרדים..."

אז מה האמת?

האמת היא שכשהספרדי נושא עצמו בגאון, בלי תסביך, בלי התנצלות, כשיש לו "ויגבה לבו בדרכי ה'" , בזמן בונה ולא מקטר — הוא מכובד. גם בקרבת האשכנזים.

הכבוד אינו יכול להכבד את עצמו.
המקום חוזר למי שלא ויתר עליו.

אנחנו נבנה תודעה דרך עשייה , שיח חדשה , הצבת דמויות מופת , ובניין פנימי אמיתי .

וכמו בגפרור שמצית יער, גם שינוי תודעה ציבורית מתחילה מיחידים שמאמינים באמת, פועלים בנחת, אבל ללא מורא.

הנקודה הקטנה הזו - שווה את כל האשכול!
ייש"כ!
 
הנקודה הקטנה הזו - שווה את כל האשכול!
ייש"כ!
האמת אודה שחימם את ליבי לראות שהגישה שלי בענין מתקבלת על לב החברים, ואני רוצה איש את רעהו יעזורו, וכ''א יתן את חלקו, וחכמתו. לתועלת כולם. ברעיונות חדשים. צריך לא רק לדבר אלא ליצור...
 
האמת אודה שחימם את ליבי לראות שהגישה שלי בענין מתקבלת על לב החברים, ואני רוצה איש את רעהו יעזורו, וכ''א יתן את חלקו, וחכמתו. לתועלת כולם. ברעיונות חדשים. צריך לא רק לדבר אלא ליצור...
פשוט אהבה ואחוה שלום ורעות מדהים!
 
פשוט אהבה ואחוה שלום ורעות מדהים!
איך אמר הקב''ה לא מצאתי כלי מחזיק ברכה אלא - השלום.
וכמו שמסיים הרמב''ם הל' חנוכה, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.
רואים שזה הכלי של תורה
וזה האור של תורה...
וקודם מתן תורה "ויחן" כאיש אחד בלב אחד הביא את מתן תורה!
 
"לא כפויי טובה – לא שוכחים את עצמנו: קריאה לעדנה במורשת רבותינו הספרדים"

מה לא טוב בלהיות בן תורה ההולך בדרך רבותיו – הרמב"ם, הבית יוסף, החיד"א, הבן איש חי?


אין שום פגם. להפך – זו גדולה. זו זכות.

לא צריך להיות כפוי טובה לרבותינו שגידלונו בישיבות. עלינו להכיר להם טובה מלאה חפצים – על כל מה שקיבלנו, על דרך הלימוד, על המסירות, על הנאמנות לתורה. כפוי טובה – זו לא מעלה. זו לא הדרך של תלמידי חכמים.

אך באותה נשימה – גם לא להיות כפויי טובה לגדולי התורה הספרדים, לראשי הישיבות, למאורי הדור, שהעניקו לנו רבות: בתורה, בהדרכה, בעצה, בדרך חיים, בעומק נשמה.

העולם הפנימי הספרדי – איננו סתירה ללימוד עיוני. לא לעיון הישיבתי, לא לדרכי המוסר. להפך – הוא מרחיב אותם, מעמיק אותם, מעשיר אותם.

אך לצערנו, ישנה מורשת עצומה שלא נלמדת בישיבות , ולעיתים – אפילו לא מוכרת, פשוט כי לא נחשפנו אליה. אני פחות. לא כי היא נחותה. אלא מחוסר היכרות.

זכורני, שכשלמדתי לראשונה את סוגיית שיעורי תורה , עיינתי – כמו כל בן ישיבה – בדברי הקהילות יעקב, ר' חיים נאה, החזון איש, ועוד מגדולי הדור. עמלתי, ניסיתי להבין, לשוות לעצמי תמונה הלכתית שלימה.

באותם ימים גרתי באלעד. חיפשתי את הספר פתח הדביר – חיבור של אחד מגדולי הפוסקים הספרדים – ולא מצאתי. לא בבתי כנסת ספרדים, ולא באשכנזים.

עד שיום אחד הגעתי לבית אבי. ושם, בספרייה שהביא עמו סבי מחו"ל, מצאתי את הספר. פתחתי. קראתי. ונדממתי.

זה היה אחד המאמרים הראשוניים, המקוריים והעמוקים ביותר שקראתי על הסוגיא. מבהיק בעיונו, מפואר בסדרו, שורשי במקורותיו – בבלי, ירושלמי, ראשונים ואחרונים. זו לא הייתה רק תשובה. זה היה בניין תורני.

הייתי מופתע. אפילו נבוך. איך לא הכרתי את העולם הזה עד עכשיו?

ומאז נפתח לי צוהר לעולם שלא הכרתי - עולם התורה הספרדי. לא רק סיפורים ומסורות – אלא בעיון, בעבודה רחבה , בפסיקה רחבה ובעבודת ה' עמוקה.

הכרתי את ספרי ר' חיים פלאג'י – רוח חיים , לב חיים , יפה ללב – ושוב: לא מדובר בדרשות. מדובר בפוסקים, במורי הוראה, בבעלי שיטה מקיפה על השולחן ערוך, בלמדנים מובהקים עם יד בכל מקצועות התורה.
הבן איש חי – פוסק עצמאי, מורה הוראה, מעמיק, בעל דרכים רחבות הן בלשון הפוסקים והן בלשון חכמת הנסתר.
הרב ישמעאל הכהן, הרב יעקב רקח, החקרי לב, המחנה אפרים, – כולם היו אריות של תורה , שכל אחד מהם בנה נדבך מרכזי בעולם ההלכה וההנהגה.

כמה מהם מוכרים? כמה מהם נלמדים? כמה מהם נמצאים על מדפים?

אבל אני לא כותב את הדברים מתוך טרוניה.


המַסְר הואַ חיובי .

הבניין שלנו חייב לכלול את כל החלקים : גם את העיון, גם את העבודה שבלב, גם את שורשי המסורת. כמו שהיה אצל אבותינו: לומדי תורה, עובדי ה', בעלי מוסר ופנימיות.

מה רעות? מה פגם יש בזה?

אין כאן צורך להיות נחיתי. אין צורך לדרוך על מישהו אחר. לא מדובר בתחרות – מדובר בהשלמה. בהארה. בבניין.

לא מדבר על אחרים - אין על מה לדבר. מכל מלמדי השכלתי.

אבל גם לנו – יש אוצרות. יש גדולי עולם. יש עושר רוחני. יש דורות של חכמה קדושה.

ואנחנו - אנחנו צריכים לדעת. צריכים לדעת. צריך להניף את הדגל.


 
יש לנו בהחלט גדולים וחכמים עצומים ביותר לא פחות מרב דוב לנדו
הפרסום והערצה אינם כמו של האשכנזים א. האופי הספרדי מצטנע יותר ב. אנו לא יודעים ליחצן כמוהם, לא בטוחים בעוצמה שלנו ג. לא מצליחים להתגבש ולבנות קהילות כמו שלהם (כולם רצים אחריהם להיות זנב ל...)
אין כמו הגרד"ל לא בציבור הליטאי ולא בציבור הספרדי. נקודה. (וגם כמו הגר"ע יוסף אין).
א- מי אמר לך שנניח שמרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א לא יותר גדול, שנינו לא יכולים לדעת, ואסור לנו להשוות, ולכן א"א להכריח ולקבוע מסמרות.
שלושתינו יכולים לדעת פשוט תפתח חידושי הגרד"ל מצד לצד ותשו' והנהגות מצד לצד, אם קשה לך תפתח אותם בסוגיא שלמדת בעיון טוב, אפשר להבחין גם בין ש"ך לב"ח אם קוראים הרבה, צריך פשוט חוש ביקורת ולקרוא.
(דרך אגב כשהוא היה במועצגה"ת החשיבו אותו יותר ממרן הגרד"ל..)
?!
לא הבנתי, ר' ישי טולדנו, ר' אלחנן פרץ, ר' אופיר מלכה, ר' ערן חבה, ר' אייל שמריהו, ר' עובדיה יוסף, ר' דוד בעדני, ועוד רבות רבות.
כל אלו לא מספיק בשבילך גאונים וגדולים, שבקיאים בכל חדרי התורה ישר והפוך?
בעיניך הם גם שוים להגר"ח זיע"א ולהגר"ע? כי הגרד"ל נמצא בשורה שלהם ודי בזה.
 
אין כמו הגרד"ל לא בציבור הליטאי ולא בציבור הספרדי. נקודה. (וגם כמו הגר"ע יוסף אין).
שלושתינו יכולים לדעת פשוט תפתח חידושי הגרד"ל מצד לצד ותשו' והנהגות מצד לצד
דוקא אני פחות מתחבר לז'אנר שחושב שהדמויות שלו וכו' רק הם הכי חשובים/מוצלחים וכל השאר פחותים,
חוץ מהשתנות המדדים והפרמטרים המתחדשים שמוגדרים כל פעם מהתחלה, מי הכי גדול ומוצלח....
 
דוקא אני פחות מתחבר לז'אנר שחושב שהדמויות שלו וכו' רק הם הכי חשובים/מוצלחים וכל השאר פחותים,
חוץ מהשתנות המדדים והפרמטרים המתחדשים שמוגדרים כל פעם מהתחלה, מי הכי גדול ומוצלח....
אני לא מבין מה אתה בא לומר, ספציפית הדמות שלי מהשלושה היא הגר"ח זיע"א אבל אין חולק שהם בשורה אחת ויש הרבה מאוד שנמצאים מאחוריהם, אם אתה בא לטעון שגם הגרי"ש אלישיב הגר"ש אוירבך והגרב"צ אבא שאול היו באותה שורה מה אכפת לי (וזה גם ברור שהגרח"פ ברמן הגר"ד כהן והגר"י טולידנו לא משתווים להם).

וביחס למה שאמרתי לגבי יכולת מדידה צאי לך בעקבי הצאן תיגש אצל אנשים בני 40-50 שיודעים קצת מהחיים שלהם ומתורה ותשאל אותם כל מיני שאלות על כל גדו"י ואיך הם היו נחשבים כשהיו יותר צעירים, וגם תעשה את המלצתי ביחס לקריאת ספרי גדו"י ותקבל תשובה, (אפילו בין ראשונים מאוד חשובים מי שבקיא בדבריהם יכול למדוד).
 
  • לא "סגנון".
הבעיה ש'סגנון' כולל בתוכו הרבה דברים

שפעמים מהווים נפק"מ עצומה לחינוך הילדים

כלומר, האבא הוא יר"ש בתכלית, אך מחמת 'סגנון' ילדיו יהיו פחות יר"ש לצערנו

וזה בעיה ידועה בציבור בעלי התשובה, הדור השני

ואכמ"ל
 
הבעיה ש'סגנון' כולל בתוכו הרבה דברים

שפעמים מהווים נפק"מ עצומה לחינוך הילדים

כלומר, האבא הוא יר"ש בתכלית, אך מחמת 'סגנון' ילדיו יהיו פחות יר"ש לצערנו

וזה בעיה ידועה בציבור בעלי התשובה, הדור השני

ואכמ"ל
תפרט שיהיה מקום לדון.
 
כל הזמן מנפנפים במרן הגרד"ל שליט"א.
ומה עם מרנן הגרי"ג, הגראי"ל וכו'?
ולהבדיל בין החיים לחיים, מרן הגרמ"ה, וכו'?
 
כל הזמן מנפנפים במרן הגרד"ל שליט"א.
ומה עם מרנן הגרי"ג, הגראי"ל וכו'?
ולהבגיל בין החיים לחיים, מרן הגרמ"ה, וכו'?
רבי דוב זה לא רק גדול הדור, אלא דבר מיוחד גם בזמן שהגרי"ג והגראי"ל היו מנהיגים, ולמה מנופפים בגרד"ל ולא בגרמ"ה אינו צריך פירוש.
 
כל הזמן מנפנפים במרן הגרד"ל שליט"א.
ומה עם מרנן הגרי"ג, הגראי"ל וכו'?
ולהבדיל בין החיים לחיים, מרן הגרמ"ה, וכו'?
עיין בספריהם כמו שהמלצתי.

נוסח אחר מה נתייחד הגר"ח קנייבסקי משאר ת"ח בדורו? ומה נתייחד מרן יבי"א משאר הת"ח בדורו?
 
עיין בספריהם כמו שהמלצתי.

נוסח אחר מה נתייחד הגר"ח קנייבסקי משאר ת"ח בדורו? ומה נתייחד מרן יבי"א משאר הת"ח בדורו?
יש כמה סיבות למה התייחד מרן הגרח"ק. אכתוב הסבר אחד.

אבות פרק ה משנה כ. יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר. וקל כנשר. כתב בספר מגן אבות להרשב"ץ ושיהיה קל כנשר לחזור על תלמודו כדי שיזכה לכתר תורה ויגבה על כל חבריו כנשר המגביה לעוף יותר מכל העופות ושיהיה רץ כצבי שאם באה מצוה לידו ימהר לעשותה עכ"ל.
 

כשכריזמה מסתירה שקר: איך לא נופלים בקסם המסיכה

מבוא:​

בכל דור קמים אנשים מרצים דגולים. דיבורם רהוט, פניהם מאירות, הכריזמה שלהם כובשת.
אבל האם כריזמה היא סימן לאמת?
האם דיבור משכנע ופופולריות = שליחות אמתית?
הציבור – מתוך תמימות ורצון לקדושה – עלול ליפול לאשליה מסוכנת: להאמין שאם הוא מרגש אותי – הוא בהכרח איש אמת.

איך כריזמה יכולה להטעות?​

1. הצגה סלקטיבית:

הכריזמטי בונה סביבו סיפור — הוא לא משקר גסות, אלא "מספר רק את מה שנוח לו".
הוא מדבר על "בכיות", "חזון", "אהבת העם" – אבל שותק על כספים, מניפולציות או פסילות שקטות של אחרים.

2. שליטה ברגש ההמוני:

הוא יודע מתי להנמיך קול, מתי לבכות, מתי להרים את הקהל.
אבל כל זה יכול להיות - שלא בהכרח מתיאטרון אמיתי.

3. בניית סביבת "מאמינים":

הוא יוצר מעגל תואמים שאומרים "תיזהר, אל תדבר עליו, זה קודש!"
כשהם בכלל לא בדקו את העובדות.

סימנים לזהירות:​


סימןמה לבדוק?
מילים גדולות ("מהפיכה", "להציל את הדור")האם יש גם אחריות, מבנה, שקיפות, התייעצות?
פולחןהאם מותר לשאול שאלות או שהכל מוקף באיומים סמויים?
הפחדה / ממשי / גבוליהאם מי שחולק עליו מייד נפסל, מושפל, מורחק?
אין בקרה או ביקורתהאם הוא פועל לבדו, או בשקיפות?
 
נערך לאחרונה:
המשך למה שכתבתי לעיל:

הציבור ההמוני פועל על סמך הדמיון יותר מההגיון
ככל שהאדם כריזמטי יותר
— כך הסיכוי שיאמינו לו (ולא למתנגדיו) גובר.
לא מדובר ברשעים — אלא באנשים תמימים, בעלי לב טוב, שמגויסים בטעות לשקר .

הסכנה האמיתית: הפעלת כוח שלילי ע"י תמימים

מה קורה?​

"אברך תמים" שומע לשון הרע במסווה של "עובדות".
"פעילה קהילתית" משתכנעת שהיא מגינה על קודש.
הם הופכים לכלי בידי שקר מתוחכם.

התוצאה:​

פגיעה באנשים ישרים, רק כי "מישהו אמר".
הכשרת הלבנת פנים – בשם תמימות.
החלשת עמודי האמת – בשם ה"גיבוי לכריזמטי הגדול".

דבר כזה יכול להיות מצוי בכל מקום, חושבני שהסימנים שכתבתי בהודעה הקודמת, יכולים לתת לנו סימני זיהוי, בין האמת לשאינה.
 
מה זה ההודעות המלאות כול טוב של הרב כהנא דמסייע באמת מסייע?
כבר שאלתי בבוקר ברמז, ונמחק ע"י ההנהלה באומרם לשאול מפורש ולפרט את השאלה.
אז השאלה היא: מדוע הודעותיו של כהנא דמסייע נראות מועתקות מ AI ? למה הוא לא מביא מפרי עטו? (אם זה כן משלו בלבד, זה מאוד מאוד מעניין). ואם הוא מביא את התוכן ונותן לבינה לסייע בעדו ולסגנן אזי מומלץ שיעבור אחריה שוב.
 
כבר שאלתי בבוקר ברמז, ונמחק ע"י ההנהלה באומרם לשאול מפורש ולפרט את השאלה.
אז השאלה היא: מדוע הודעותיו של כהנא דמסייע נראות מועתקות מ AI ? למה הוא לא מביא מפרי עטו? (אם זה כן משלו בלבד, זה מאוד מאוד מעניין). ואם הוא מביא את התוכן ונותן לבינה לסייע בעדו ולסגנן אזי מומלץ שיעבור אחריה שוב.
גם אחרי הבינה זה דבר חזק וראוי לשאלה והתענינות?
 
כבר שאלתי בבוקר ברמז, ונמחק ע"י ההנהלה באומרם לשאול מפורש ולפרט את השאלה.
אז השאלה היא: מדוע הודעותיו של כהנא דמסייע נראות מועתקות מ AI ? למה הוא לא מביא מפרי עטו? (אם זה כן משלו בלבד, זה מאוד מאוד מעניין). ואם הוא מביא את התוכן ונותן לבינה לסייע בעדו ולסגנן אזי מומלץ שיעבור אחריה שוב.
כבר השבתי לך בפרטי. וכיון דאתה חוזר ומגיד.
אענה לכולם מה שעניתי לך.
החומר שלי בלבד.
נעזר בעריכה לפעמים...
אם חשוב למישהו שאציין, בתחילת הודעה, על "עריכה לשונית" של הב''מ. אין בעיה אם זה יהיה לתועלת, מבחינתי חשוב התוכן. ועל התוכן אני כותב וחותם.
 
בכל דור קמים אנשים מרצים דגולים. דיבורם רהוט, פניהם מאירות, הכריזמה שלהם כובשת.
אבל האם כריזמה היא סימן לאמת?
לציין דברי הגמ' (סוכה מ"ט ע"ב) "אמר רבי חמא בר פפא, כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו"
כמובן, שצריך לדעת מה הגדר בזה, הרי ברור שאובמה לא היה יר"ש גדול...
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית