לא נ''ל, שזו היייתה המציאות, מה אתה מתכוין שהפרסים קיבלו דעתו?לא היה את המציאות שאנו מכירים ש'אני הולך כפלוני' וזה מרוקאי וכו', אלא דעת הרב אז היתה מאוד מקובלת מלבד הבבלים, ביניהם אביו של הרב. אז הכלל הלכתא כבתראי היה בתוקף כפשוטו.
מרן הגרע"י זצ"ל שלח את בניו לביהכ"נ מוסאיוף, וכפי שהעיד הרבאם היית מכיר את המציאות דאז היית מבין, שחוץ מהבבלים לא היה מי שנצמד בדווקנות לדעת הבא"ח. ממילא לא היה אכפת לציבור שישנו להם בסידורים דבר שלדעת פוסקי אותו הדור נחשב ברכות לבטלה.
וגם הציטוט לעיל מהרב עובדיהכך היתה הוראת מרן הגרע"י זיע"א, וכמו שסיפר בנו הראש"ל בא' ההזדמנויות, ששלחו למוסאיוף למחוק מהסידורים את ה"לא" יחזור, למי שטעה בהמלך המשפט.
משמע שמדובר על כל מקום.תאמינו או לא תאמינו, כך כתב מרן הגרע"י זיע"א בכתב ידו.
הצג קובץ מצורף 6649
אלא שהחולקים שכן רואים בזה דבר פסול, כי הם סוברים אחרת להלכה בדברים שונים, ועל כן חורה אפם שמשליטים דעה שהם לא סוברים כמותה על כלל הציבור.הרב יצחק הגדיר את זה ככה.
הצג קובץ מצורף 6667
אתה מדבר על השנים שהפוסקים כהבא"ח היו רוב בירושלים. קודם העליה הגדולה של יהדות צפון אפריקה. ורבים מבני עדות המזרח היו תלמידיהם של רבנים הפוסקים כשיטת הבא"ח.לא היה את המציאות שאנו מכירים ש'אני הולך כפלוני' וזה מרוקאי וכו', אלא דעת הרב אז היתה מאוד מקובלת מלבד הבבלים, ביניהם אביו של הרב. אז הכלל הלכתא כבתראי היה בתוקף כפשוטו.
הרב לא שאל את גבאי מוסיוף, אלא אמד את דעתם שניחא להם בזה אחר שדעתו היתה מקובלת שם.
לא כן?
לא היה את המציאות שאנו מכירים ש'אני הולך כפלוני' וזה מרוקאי וכו', אלא דעת הרב אז היתה מאוד מקובלת מלבד הבבלים, ביניהם אביו של הרב. אז הכלל הלכתא כבתראי היה בתוקף כפשוטו.
הרב לא שאל את גבאי מוסיוף, אלא אמד את דעתם שניחא להם בזה אחר שדעתו היתה מקובלת שם.
לא כן?
הוא שלח אנשים לשרוף סלוני פאות?איסור הפאה
זה פשוט לא נכון. בירושלים של אז דעתו היתה מקובלת על החלאבים, פרסים, מערבים (מרוקאים ארצישראלים כדוג' בן שמעון ואבורביע), בוכרים ושאר מקובצים. לבני ברק והדרום הוא הגיע בעשרות השנים האחרונות.לא נ''ל, שזו היייתה המציאות, מה אתה מתכוין שהפרסים קיבלו דעתו?
עד לפני עשרים שנה כמעט כל אחד נהג כמנהג אבותיו ורבותיו, אט אט הורחבו גבולות ההשפעה של הגרע''י, בנושאים שונים.
הם הסכימו שהוא רב ת"ח גדול,דעתו היתה מקובלת על החלאבים, פרסים, מערבים (מרוקאים ארצישראלים כדוג' בן שמעון ואבורביע), בוכרים ושאר מקובצים.
אינני חושב שגישת חכם ב''צ פחות הייתה מקובלת בי-ם אז. אבל אין כח לויכוח היסטורי. ומ''מ ודאי דהיה דעת הבא''ח ברמה. וראה במבוא אחד, שכתב הגרע''י שהבא''ח היה נפוץ בזמנו בירושלים יותר מהשולחן ערוך... ואף אחד לא יכל להתחרות עמו.זה פשוט לא נכון. בירושלים של אז דעתו היתה מקובלת על החלאבים, פרסים, מערבים (מרוקאים ארצישראלים כדוג' בן שמעון ואבורביע), בוכרים ושאר מקובצים. לבני ברק והדרום הוא הגיע בעשרות השנים האחרונות.
ולדעתי גם הרב יצחק שליט"א רואה את הדברים כך, ואין לו בעיה שיקראו לזה 'שתלטנות',
לפני שאתה נבוך, כדאי שתכיר את המציאות. היה אז רק תפלת ישרים. לא כי נהגו כמוהו אלא כי רק הוא הדפיס.רוב הסידורים שהיו בשוק לא היו כדעת הגר"ע יוסף
המציאות היתה שדעת הרב התקבלה אצל רוב הציבור. תתווכח.גם אם לשיטתו מדובר בברכות לבטלה (וכמובן שזה לא אמור לגבי רוב התיקונים וההגהות), לשיטת אחרים אין שום חשש ברכה לבטלה
חסרה לך ידיעה. תקרא קצת מכתבי הימים ההם.הם הסכימו שהוא רב ת"ח גדול,
אבל לא שינו מכוחו את מנהגיהם והלכותיהם.
אצל החכמים - אתה צודק. אבל ציבורית הוא האפיל עליהם, כולל על הגרב"צ, שהיה 'ממלא מקום' שלו בחלק מתפקידיו.אינני חושב שגישת חכם ב''צ פחות הייתה מקובלת בי-ם אז.
סבי זצ"ל וכל בני המשפחה היו בזמן הזה, שמעתי מכלי ראשון, לא צריך לקרוא כתבים שאיני יודע מי כתבם...חסרה לך ידיעה. תקרא קצת מכתבי הימים ההם.
נכון, אבל כשהרב חלק עליו קיבלו את דעתו - חוץ מהבבליםוראה במבוא אחד שכתב הגרע''י שהבא''ח היה נפוץ בזמנו בירושלים יותר מהשולחן ערוך... ואף אחד לא יכל להתחרות עמו.
ולכן הטענה של 'שתלטנות הלכתית' איננה עליו, וכמו שתשאל מדוע הוא הפיץ את דעתו בכל מקום על איסור הפאה, על חלק, על רוב יין וכד', כי כך הוא אחז ולכן חובתו להציל את עמ"י מטעות.
הוא שלח אנשים לשרוף סלוני פאות?
אתה היית שם?אצל החכמים - אתה צודק. אבל ציבורית הוא האפיל עליהם, כולל על הגרב"צ, שהיה 'ממלא מקום' שלו בחלק מתפקידיו.
אתה לא מתמודד.אתה היית שם?
המציאות היתה שדעת הרב התקבלה אצל רוב הציבור. תתווכח.
כדי להבין את פשר המעשה צריך להבין 2 דברים: 1. את מרן זצ"ל מעולם לא עניין שדעתו תתקבל מפני שהיא דעתו, אלא מפני שהיא האמת. הוא מעולם לא נכנס למחלוקת שאינה לש"ש, ואחת הראיות החזקות לכך היא שתיקתו המוחלטת מול מסע הדה-לגיטימציה שנערך נגדו בשנות הנ', ולא כי לא היה לו מה ואיך להגיב. ממילא, כשסידור לדעתו מכשיל אנשים בעשרות ברכות לבטלה - חובתו היא לתקן. 2. בתקופתו לא היה בירושלים את ריבוי השיטות בהלכה שיש היום, ולא היה חשש שהדבר יזיק יותר מאשר יועיל, משא"כ היום, שמסתבר שלא היה מורה כן גם מחשש גזל.
