מגבונים לחים בשבת
- יוזם האשכול נחום
- תאריך התחלה
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
מהיום תשים לב זה ההבדל.
זה לא האבן בוחן העיקרית, כי אפי' אם יש עשרים אחוז סיבים סינטטים זה סותם את האסלה.
וכמו שהראיתיך האגיס חברה נפוצה מאד אומרת ששלהם זה כותנה.
בזמנו הרב רובין הלך למפעל שם ואמרו לו שזה לפחות 70 אחוז עד 90 אחוז כותנה.
הביא חוקר משנת תש''ס. ראיתי דבריו, זה לא מרגש אותי נגד נתונים שבדקתי בעצמי, בודאות. ות''ח הבקיאים ממנו בפרקטיקה כמו הרב רובין.
למה כותנה זה לא גידו''ק?
כותנה וודאי שזה גידולי קרקע.
- אבל הראשונים לעיל כתבו שבגד אינו נחשב כגידולי קרקע.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
לא רק בהאגיס בעוד עשרות חברות יש מגבונים אורגניים
נכון. אבל רובם לא כך,
- מתוך מאמר שמצאתי.
בפועל, בכמעט כל המגבונים המסחריים כמעט ולא משתמשים בכותנה טהורה ורובם מורכבים מפוליאסטר, פוליפרופילן, ויסקוזה (ראיון לת), ולעיתים גם פחם עץ או סיבים אחרים.
ראיות:
- על פי ויקיפדיה, כ‑ 90% מהמגבונים (כולל מגבוני תינוקות) יוצרים מבד לא ארוג (non-woven) העשוי מפוליאסטר או פוליפרופילן cwwa.ca.
- מחקר של SAGE Journals מצא שמרבית המגבונים הם תערובות של סיבים תאיתיים (כמו ויסקוזה) יחד עם פוליאסטר ופוליפרופילן journals.sagepub.com.
- מאמר מ‑IWSFG מפרט בבירור:
ולפי מה שהבאתי לעיל גם בהאגיס ושאר חברות, אינו נחשב גידולי קרקע.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
אתה מתכוין לחידוש של הגר''מ לוי, ע''פ הרמב''ם בסוכה, שהובא אצל הרב אלקנה בספרו. יש הרבה לעיין בזה אם זה מוסכם. יעו''ש בריש דבריו דנקיט בפשיטות לא כן. ואח''כ ליישב קושיית הרמב''ן מביא סברא כזו. ועוד חזל''מ.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
מה אתה בא לומר שאם בדקת בGPT או אני לא יודע מה, שיש רוב, אז גם אם החברה ידועה כאורגנית וזה דבר שאפשר לבדוק בקל, נסמוך על הרוב? אף דאיכא לברורי? רוב לא פועל במקרה כזה. ובפרט כשיש חברות ידועות שעושות מכותנה, רק אתה לא בודק, זה מוגדר כל קבוע כמחצה על מחצה. ולא כל דפריש ואסור.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
וכבר הגאון הרב רזיאל כהן שליט''א בעהמ''ח הוראה ברורה, בספר ויען שמואל כרך ח', הראה דרוב הראשונים חולקים על דעה זאת, לאחר שהביא דברי רבו הגר''מ לוי בתפלה למשה, הוכיח במישור דרוב הראשונים חולקים. וגם הדיוק שדייק הגר''מ לוי מהר''ן ועוד ראשונים הראה שבקו''א כתבו להדיא שיש בזה איסור תורה. וממילא אין בזה כדי סמיכה כלל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
ממה שבדקתי זה זמן זמנים זמניהם, זה לא מדוייק בכלל שזהו דעת רוב הפוסקים, אלא להיפך הגמור, דעת החכ''צ שדין חצי שיעור אסור מן התורה הוא רק באיסורי אכילה, היא לא דעת רוה''פ כלל, לא בראשונים ולא באחרונים. ואם יש לך סבלנות תקרא ותבדוק.
היסוד: 'חצי שיעור אסור מן התורה' – מהיכן נלמד?
הכלל היסודי של 'חצי שיעור אסור מן התורה' נלמד בעיקר מהגמרא במסכת יומא (דף ע"ד עמוד א'). המשנה ביומא (דף ע"ג עמוד א') קובעת שיום הכיפורים אסור באכילה. הגמרא מעלה תמיהה: הרי על אכילה ביום הכיפורים יש חיוב כרת, אז מדוע המשנה מביאה לשון 'אסור' בלבד, שמשמעותו איסור ללא עונש? הגמרא משיבה שהמשנה נצרכה לחדש את הדין של 'חצי שיעור', שבו אכן קיים איסור, אך אין עונש כרת.
על נקודה זו נחלקו גדולי האמוראים, רבי יוחנן וריש לקיש:
רבי יוחנן סובר ש'חצי שיעור' אסור מן התורה. יסוד טעמו הוא 'כיוון דחזי להצטרופא איסורא כאכיל'. כלומר, מכיוון שחצי השיעור הזה (לדוגמה, חצי כזית) ראוי להצטרף לחצי שיעור נוסף ולהשלים שיעור שלם, הרי הוא כבר נחשב מעשה איסור מן התורה. אמנם, אין עליו חיוב עונש כרת או מלקות, אך עצם האיסור, ה'עבירה' על דבר תורה, קיים. סברה זו מבוארת כאיסור על ה'חפצא' (החפץ האסור עצמו), שכן הדבר נחשב אסור למרות שהאדם (ה'גברא') לא השלים את הפעולה המלאה לחיוב עונש. ראיה לכך מובאת מהפסוק "כל חלב" (ויקרא ז', כ"ג), המרבה לאסור גם כמות קטנה של חלב, למרות שהיה מקום לחשוב שהאיסור תלוי בעונש הקרבנו שהתורה קבעה.
ריש לקיש לעומתו סובר ש'חצי שיעור' מותר מן התורה, שכן 'אכילה אמר רחמנא וליכא' – התורה קבעה 'אכילה' כשיעור מסוים (כמו כזית), ופחות מכך אינו נחשב אכילה לעניין התורה. לדעתו, איסור חצי שיעור הוא רק מדרבנן.
למעשה, ההלכה המקובלת היא כדעת רבי יוחנן, ש'חצי שיעור אסור מן התורה', למרות שאין עליו חיוב עונש.
'חצי שיעור' בהלכות שבת: האם הכלל חל גם כאן?
היסוד הזה של 'חצי שיעור אסור מן התורה' מתרחב גם למלאכות שבת, וזו נקודה מרכזית בדיוננו. הגמרא (שבת עג עמוד א') מביאה ברייתא לגבי מלאכת בורר בשבת. מתחילה נראה שמותר לברור ולאכול פחות משיעור, אך מיד אחר כך מופיעה סתירה: "ואם בירר – חייב חטאת". רב חיסדא ניסה ליישב שהברייתא הראשונה עוסקת בבורר פחות משיעור, ורצה לומר שחצי שיעור במלאכות שבת מותר. אך רב יוסף מקשה עליו קושיה נצחת: "וכי מותר לאפות פחות מכשיעור?!". קושייתו של רב יוסף מלמדת בבירור ש'חצי שיעור' אסור מן התורה גם במלאכות שבת, שכן אם לא, לא היה מקום לשאלתו.
הדעות הסוברות שחצי שיעור אסור מן התורה גם באיסור שבת:
רש"י: כפי שהוזכר, רש"י מפרש בפירוש דברי הגמרא שרב יוסף סובר ש'חצי שיעור אסור מן התורה' גם בהלכות שבת. הוא מבהיר כי "נה דחיוב חטאת לייקה איסור המייקה דקימלן חצי שיעור אסור מן התורה פרק בטרה דיומה". כלומר, גם אם אין חיוב חטאת, האיסור עצמו קיים, והוא איסור דאורייתא, מכוח אותו כלל של 'חזי לצטרופא'. רש"י סובר שסברה זו לבדה מספיקה כדי להפוך מעשה לאיסור תורה.
המאיר"י: גם המאירי בסוגיה שלנו כותב ש"כל ברירה שהיא אסורה היא אסורה אף בפחות מכשיעור, רצוני לומר פחות מכגרוגרת אף על פי שאין בה חיוב חטאת שחצי שיעור אסור מן התורה". המאירי מבהיר כי גם בפחות מכשיעור יש איסור דאורייתא, למרות שאין חיוב. (יש לציין שבהמשך המאירי מחלק לגבי מלאכת הוצאה, ויתכן שהוא סובר שיש הבדל בין מלאכות שונות).
האור זרוע: מביא את דברי רש"י להלכה, ובכך תומך בעמדה זו.
רבנו ירוחם: בתחילת הלכות שבת, מציין רבנו ירוחם מפורשות שאין לפרט את כל השיעורים למלאכות, שכן "אסור אפילו בפחות משיעור כדי מרן ביומה חצי שיעור אסור מן התורה". זהו ביטוי מפורש לעמדתו שחצי שיעור אסור מן התורה בשבת.
הגהות אשרי (או הרא"ש עצמו): בתחילת פרק שמיני של מסכת שבת, מצויין גם בהגהות אשרי (שלפי הקורבן נתנאל ייתכן שזו דעת הרא"ש עצמו) כי חצי שיעור אסור מן התורה.
הפרי מגדים: מדייק מדברי הטור (שמציין שאין צורך להאריך בשיעורים של מלאכות שבת כי "איסורא מיהא איכא בכל שיעור" – האיסור קיים בכל שיעור, ואף בפחות ממנו). הפרי מגדים טוען שאם חצי שיעור היה רק מדרבנן, היה לטור חובה לציין זאת, שכן יש לכך הרבה נפקא מינות הלכתיות. מכאן הוא מוכיח שגם הטור סבר שזהו איסור דאורייתא.
המשנה למלך והלחם משנה: פוסקים מובהקים אלו, בפירושם על הרמב"ם (פרק י"ח ותחילת פרק כ"א מהלכות שבת), מבינים שדעת הרמב"ם עצמו היא שחצי שיעור אסור מן התורה. הם מביעים תמיהה על החכם צבי (שסבר שהרמב"ם מתיר), ורואים זאת כפשוט בלשון הרמב"ם, למרות שלשון הרמב"ם בהלכות אלו (פרק י"ח הלכה כ"ג) מציינת 'פטור', ובהלכות אחרות (פרק א' הלכה ג') הרמב"ם מגדיר 'פטור' כאיסור דרבנן.
המגיד משנה והבית יוסף: הם מפרשים שהרמב"ם בהלכות גזילה, כאשר הוא מציין שאסור לגזול פחות מפרוטה (מינימום לחיוב גזל), הוא מתכוון שמדין חצי שיעור זה אסור מן התורה. זה מראה שהכלל של חצי שיעור חל גם על איסורים שאינם איסורי אכילה, ומכאן ההשלכה למלאכות שבת.
החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי): למרות הקושי בלשון הרמב"ם בהלכות שבת שנראית כפוטרת מחצי שיעור, החיד"א בספרו 'פתח עיניים' מסביר ש'פטור' או 'דברי סופרים' ברמב"ם יכולים להתייחס גם לאיסור דאורייתא שאינו מפורש במפורש בתורה, או שהוא 'הרחקה' (מניעה) מאיסור דאורייתא מלא. הוא פוסק להלכה בספרו 'ברכי יוסף' (סימן ש"מ) במפורש שחצי שיעור אסור מן התורה, ושהוא הדין לשיעורי שבת, כמו שכתב רש"י.
הבן איש חי: פוסק בשלושה מקומות ש'חצי שיעור אסור מן התורה'.
המשנה ברורה: ב'ביאור הלכה' שלו, דעתו נוטה גם כן ש'חצי שיעור אסור מן התורה'. הוא חולק על הבנת החכם צבי בתוספות.
ראיות מדברי חז''ל:
תורת כהנים: מביא ראיה מספר ויקרא (פרשת חרמות, פרק ז' אות ח') לעניין יום הכיפורים, שם נלמד מ"מלאכה" ו"כל מלאכה" בשבת שגם מעשה קטן כמו כתיבת אות אחת או הריגת כינה אחת אסור, למרות שאין עליו כרת. זהו לימוד שמרחיב את האיסור גם ללא שיעור מלא.
הגמרא במנחות (דף ס"ג): מובא שם שלדעת רבי חנינא סגן הכהנים, בבית המקדש היו עושים שלושה 'מגלים' לקצירת שבת (כלומר, אדם אחד היה קוצר שיעור מלא). תמיהה: אם חצי שיעור מותר מן התורה, מדוע לא ירבה באנשים, וכל אחד יקצור חצי שיעור, וכך לא יעברו על איסור דאורייתא? מכאן משמע שחצי שיעור אסור מן התורה.
חשוב לציין את דעות המקילים או המבארים אחרת:
החכם צבי: סבר ש'חצי שיעור' אינו אסור מן התורה במקרים מסוימים (כמו 'בל ייראה ובל יימצא' של חמץ), בטענה ש'חזי לצטרופא' לבדו אינו מספיק אלא אם יש פסוק מיוחד, או כאשר אין 'מעשה' של הכרה וייחוס לחצי השיעור. הוא גם מצא ראיה לדעתו (שחצי שיעור דרבנן) בלשון הרמב"ם.
הרמב"ם (לפי פשט לשונו ולפי המבי"ט): פשט לשונו של הרמב"ם בהלכות שבת (י"ח, כ"ג ו-א', ג') אכן מורה כי 'חצי שיעור' בשבת הוא 'פטור' – כלומר איסור מדרבנן בלבד. המבית בקריית ספר תומך בהבנה זו, ומפרש שלשבת יש לימוד מיוחד מ"בעשותה כולה ולא מקצתה", המלמד ש'חצי שיעור' אינו אסור מן התורה במלאכות שבת, בניגוד לאיסורים אחרים.
הגר"ע יוסף והרב משה לוי זצ"ל: נוקטים בפשט לשון הרמב"ם במקרים מסוימים, ומצרפים סברה זו כסניף להקל, במיוחד כשיש סניפים נוספים להקל.
סיכום בצורה מסוכמת:
הדיון ההלכתי סביב 'חצי שיעור אסור מן התורה' בהלכות שבת הוא עמוק ומורכב, אך הנטייה המובהקת בקרב רוב הראשונים והאחרונים היא שאכן כלל זה חל גם על מלאכות שבת.
הדעות המרכזיות הסוברות שחצי שיעור אסור מן התורה גם באיסור שבת הן:
רש"י: פוסק במפורש שחצי שיעור אסור מן התורה בשבת, מתוקף הכלל היסודי של 'כיוון דחזי להצטרופא'.
המאיר"י, האור זרוע, רבנו ירוחם והגהות אשרי (או הרא"ש): מצטרפים לעמדת רש"י ופוסקים שחצי שיעור אסור מן התורה.
הפרי מגדים: מדייק מדברי הטור שיש להחמיר בזה כאיסור דאורייתא.
המשנה למלך והלחם משנה: מפרשים את דעת הרמב"ם המחמירה, בניגוד לפשט הפשוט של דבריו, וסוברים כי לדעת הרמב"ם חצי שיעור אסור מן התורה בשבת.
המגיד משנה והבית יוסף: מרחיבים את תחולת הכלל של איסור חצי שיעור דאורייתא גם לאיסורים שאינם איסורי אכילה (כמו גזל), מה שתומך בהחלתם על מלאכות שבת.
החיד"א: מיישב את לשון הרמב"ם כך שתתאים לעמדה המחמירה, ופוסק בעצמו שחצי שיעור אסור מן התורה בשבת.
הבן איש חי והמשנה ברורה: מגדולי האחרונים, שניהם פוסקים שחצי שיעור אסור מן התורה.
מקורות מחז"ל: ראיות מ'תורת כהנים' ומ'מנחות' מחזקות את ההבנה שאיסורים קטנים משיעור מלא חלים מדאורייתא גם בשבת.
מכל אלו עולה תמונה ברורה, כי מרבית הפוסקים סבורים שאף על פי שאין עונש על 'חצי שיעור', עצם הפעולה היא איסור מן התורה גם במלאכות שבת, מתוך הבנה שהמעשה 'חזי לצטרופא' – ראוי להשלמה ולהפוך לחיוב.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
הראינו לעיל דהשו''ע פסק בזה כרבינו חננאל.
זה כמו הנידון האם נייר מקבל טומאה או לא.
ועיין בטהרת הבית (ח"א עמ' תכה) מה שכתב בזה להוכיח שאינו מקבל טומאה "כי פנים חדשות באו לכאן".
- וה"ה לכאן כמו שכתבו הראשונים שהובאו לעיל.
באתי לומר, שבמקרה שיש ספק במציאות אזלינן בתר הרוב כי מצרפים את מה שכתבתי לך לעיל.
(לדעתי גם אם בוודאות יודעים שזה מכותנה, זה עדין לא נחשב "גידולי קרקע" מהטעם דלעיל)
עיין הלכה ברורה חי"ט שו"ת אוצרות יוסף עמ' פב בסופו.
(וכבר לעיל הבאתי שכן משמע דעת מרן הב"י ביו"ד, ועמדו האחרונים בסתירה בדבריו)
נכון שזה מח' בפוסקים.
- וראיות מחז"ל יש גם לצד השני (כדמוכח בתוספתא בביצה פ"ד כמו שהביאו כמה מהאחרונים)
- ואני לא בא למדוד מידה כנגד מידה, אבל נראה שרוב הפוסקים סוברים שהוי דרבנן. (עיין בחזו"ע שכן דעת כמה ראשונים ורבים מהאחרונים)
- ושבאים לפסוק הלכה, וודאי יש לנו לפסוק כפשט דברי הרמב"ם. (ולכן בחזו"ע טרח ודן בדבריו, כי הם העיקר)
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
סוף דבר לא ראיתי סניף הראוי לסמוך עליו באמת. בפרט במגבונים של האגיס, ועוד חברות אורגניות.
ואין לי אלא לומר דברי מרן החת''ס (קובץ תשובות סי נה):
כי מזקנים אתבונן – שראוי להיות ממקימי התורה, ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים. ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית – יפרצו פרץ על פני פרץ.
יראה רומכ"ת בתשובות מיימוני (חלק ד', בהלכות שמחות) – על דבר קל לישא אשה בתוך שלש רגלים שמתה אשתו, כתב וז"ל: "תן לבך לדברים, פן יצא פרצות גדרים ואיש הישר בעיניו יעשה, כי יתלו הדבר בגדולים, ויפרצו בו שועלים."
עכ"ל תשובת מיימוני.
ואין לי אלא לומר דברי מרן החת''ס (קובץ תשובות סי נה):
כי מזקנים אתבונן – שראוי להיות ממקימי התורה, ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמינו, אשר אותם הם מבקשים. ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית – יפרצו פרץ על פני פרץ.
יראה רומכ"ת בתשובות מיימוני (חלק ד', בהלכות שמחות) – על דבר קל לישא אשה בתוך שלש רגלים שמתה אשתו, כתב וז"ל: "תן לבך לדברים, פן יצא פרצות גדרים ואיש הישר בעיניו יעשה, כי יתלו הדבר בגדולים, ויפרצו בו שועלים."
עכ"ל תשובת מיימוני.
עברת בכלל על הראיות שהובאו בשו"ת אב"א בם לגבי חידושו של הגרש"ז אוירבך זצוק"ל?
שם מתחילה כל התשובה, שאפי' אם נאמר שדנים באיסור דאורייתא יהיה מותר להשתמש בהם
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
מדדת וכתבת שרוב הפוסקים. במקום להתחמק תאמר האמת שלא דייקת. לכה''פ. הראיתי שרוב ככל הפוסקים סוברים דלא כחכ"צ. הגרע''י חידש זה, והעיר לו ע''ז הגרצ''פ באחת מהסכמותיו אליו. ומ''מ ודאי דאין זה רוב הפוסקים.
ממש לא, אם החיד''א ורוב האחרונים הבינו לא כן. ורוב הראשונים כותבים להדיא שזה דאורייתא. וגם הב''י בהל' גזילה למרות שזה לא איסור אכילה כותב שראית הרמב''ם לאסור מן התורה גזל בכלשהו מדין ח''ש אסור מן התורה. אם כן ההלכה היא אחרת.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
לא היה ראוי בכלל להגיב לך עם ה"עברת בכלל". הראיתי לך בכל נושא אינני מעתיק מאיזה ספר, ופותח כל הנושא, ואתה מגיב בהעתקות. וכל מה שהבאת, הראינו שהוא לסמוך על כרעי התרנגולת, ותו לא.
כן מוכח מהתוספתא דלעיל.
- כן דעת הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן בשם הרא"ה ועוד, שיבולי הלקט, אגודה, הרה"מ.
- וכן דעת הרבה מהאחרונים כמובא בחזו"ע.
בדעת הרמב"ם רוב האחרונים הבינו כפשוטו.
לא רואה פה "רוב".
אבל לא הגבת על הנושא המרכזי שזה הראיות שהביא בשו"ת אבא בם לחידושו של הגרש"ז אוירבך.
- כך שאיך אתה יכול לומר "לא ראיתי סניף לסמוך עליו"!?
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
לא נראה לי שעברת על הסוגיא מבפנים, אתה קראת מאיזה ספר. אם היית בודק סוגיא ראשון ראשון בפנים היית מגיע למסקנא אחרת.
ב"ראשונים" עברתי על הסוגייא בפנים.
ב"אחרונים" לא עברתי, אלא מדברי אחרוני זמנינו שמדברים בזה.
מצורף סוף מכתבו של הגר"א וייס שליט"א לבעל ה'ארחות שבת' בענין מגבונים לחים (ובענין מעגלים זעירים):
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
קודם כל הבאתי חתם סופר, והקושיא על הרב וייס ולא עלי.
וחוץ מכל זה, די עם הדמגוגיא, להתפס לטפל ולזנוח העיקר, לאחר שענינו על טענה טענה מהסוגיות, סיימנו בזה. ואז מביאים טענה מסוג כזה, וכבר הבאתי לעיל משו''ת ברית הלוי על סגנון המשיבים כן, במקום לענות לגופש''ע.
ולגופש''ע, אדרבה תביא מעיקרא מה טענותיו של הרב וייס. במה התיר? בכל מגבון, או רק בשאינו גידו''ק, וכן הלאה.
אם לדעתו הדבר אכן מותר, זכותו להתיר, ואין לבא בטענה זו. אך טענתי היא על גיבובי קולות שנכתבו כאן. לחפש תמיד שיטת המתיר בכל סוגיא, ולעשות צירופים, וצירופי צירופים. על זה דברי החת''ס באו.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,836
מחילה בדבריך לא ראיתי רק העתקות מאבא בם. ותו לא. גם כשהעתיק מהרב לוי לא הבאת מהמקור, אלא העתקת ממנו. וד''ב.
כבר השיבו דאין ראיה מהתוספתא, דיש לחלק בין חצי שיעור לחצי מלאכה. ודו"ק.
א. על כלל הראיות לחידושו של הגרש"ז אוירבך שהובאו בשו"ת אבא בם לא ראיתי שענית.
ב. גם אם נאמר שיש פה "דרבנן אחד" (מה שאינו נכון כלל) הוי ספק פסיק רישיה בדרבנן, (ספק הן מדינא כדלעיל, וספק במציאות שע"פ רוב בשימוש רגיל המגבון לא נסחט) ולצורך מצוה למה שנחמיר!?
זה תלוי בכמה מגבונים משתמש.
ולעצם כל העניין,
דרכו של @אור יעקב הינה שאפילו כשפורכים לו טענה, הוא אומר אבל יש עוד טענה. וגם כשפורכים לו את כל הטענות, תמיד חוזר מטענה לטענה וכו' וכן עשה בכמה אשכולות.
ועוד הביא הרב @כהנא דמסייע דתמיד הנ"ל מצטט מספרי כמה מחברים, ומביא העתקות שלהם, וע"ז אפשר להביא לו אוצר החכמה שיעיין התשובות שכתבו, ולא זוהי הדרך בפורום.
