עי' מנחות מג. ב"י' סי' מו.
דיברתי על הלל...
רבך בלוין שבר את שיניו, ובספריו שבר את מקלדתו, להסביר דברי מרן אביו הגדול זיע"א.
אי בדידי תליא הו"א בפשטות שהכוונה שיש בזה ענין גדול אבל לא חיוב גמור.
אבל לשיטתך שזה חיוב גמור, נשמח למצא פתרונות. כי כרגע לפי דבריך רוב ככל בנות ישראל עוברות על ההלכה.
כנראה שיותר מסתבר לומר שעוברות על ההלכה.
לשיטתי זה לא חיוב גמור, אלא יתכן שיש עניין.
יתכן שלשיטת הרב עובדיה זה חיוב גמור. אני גם לא יודע אם הוא כתב חיוב גמור או שיש עניין.
עכ"פ אני רק עניתי שהטענה לפטור אותן כי זה לא הגיוני שיתחייבו מבחינה טכנית אינה נכונה.
מה ההלכה? אני לא יודע כל זמן שלא עסקתי בסוגיא זו טובא, אבל הטענה ששמעתי שפטורה כי לא יתכן שיחייבו אותה כשאין לה אפשרות טכנית, במחילה, זו אינה טענה הלכתית, אלא טענת עמי ארצות (שלא הולכים להתפלל במנין כי אין להם ביהכנ"ס ליד הבית... ולא שמים כיפה כי לא נעים להם מהשכנים...), וכמו שכתבתי לעיל, ואכמ"ל.
אם יש טענות הלכתיות למה לחייב או לפטור אותן - אשמח לשמוע.
למעשה, מה שאני יודע זה שלא כתוב במפורש שהן פטורות, אבל גם לא כתוב במפורש שחייבות. אז אני לא מבין איך אפשר לפטור אותן באופן גורף, ולא מבין איך אפשר לחייב אותן באופן גורף.
ההיגיון שלי אומר שיתכן שיש בזה עניין גדול, אבל שא"א לחייב אותה, (אבל לא מהסיבה שאין לה אפשרות טכנית...). עם זאת, דעת בעלי בתים היפך דעת תורה, אז יכול להיות שאני טועה, ולכן אשמח לשמוע סברות ומקורות
הלכתיים לדבר.
אגב, למעשה מה שידוע לי בעולם, שהרבה נשים לא אומרות מאה ברכות, אמנם ראיתי בכמה מקומות שחילקו דף איך נשים יגיעו למאה ברכות. (הייתי באירוע שחילקו את זה על מגנט, וגם בבית כנסת שמו דפים).
