כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,788
לא אני חולק אלא רוב ככל הפוסקים, ובזה הוא דעת יחיד. והיפך המנהג ואין אומרים סב''ל במקום מנהג.
פנינים מהילקו"י ברכות החדש חלק ב'
- יוזם האשכול אור יעקב
- תאריך התחלה
התכוונתי שאתה חולק על "יסוד הדין" שנדוש כבר עשרות פעמים ואכ"מ.
פה הוא מדבר על "עניית אמן".
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,788
אני מדבר על עניית אמן גם כן זה מושך מיסוד הדין.
ולומר שבדבר שרוה''פ אומרים לברך, וגם המנהג כן, לא עונים אמן, אפי' שהוא שבח בעלמא. ולא וציונו.
ואילו על וציונו היפך דעת מרן, והמנהג, עונים אמן הוא תמוה בעיני.
נערך לאחרונה:
שמעתי שהיה כן בעותקים שהוא חילק לרבנים. (אך כנראה היו שם בעיקר ציונים לבפנים הספר, כך שלא נורא אם לא נראה את זה).
אם כבר העלת את הנושא אוסיף כמה נקודות
והן אמת - שכאן דובר בזה בהרחבה
אך עתה אוסיף כמה נקודות ספציפית למה שנכתב בילקו"י הנ"ל.
א. אחרי שהביא את ההלכה ברורה הוסיף שנמשך אחרי ברכת ה' וכו'.
אך הפלא העצום - שכתב שם להדיא בילקו"י, שהברכת ה' דיבר במקרה שהתכוין לצאת בברכה, וא"כ איך מקשר בההערה ובהשגה כביכול שיש לו על ההלכה ברורה שזה אותו הערה גם על הברכת ה', בוא בזמן שהביא את הברכת ה' הפוך מההלכה ברורה.
[ושמא יש לדון לכף זכות, שמרוב הרגילות שיש לו בכל נושא שדיבר בו הברכת ה' להעיר ולהשיג, אז ג"כ מרוב רגילות הוסיף כאן כביכול הערה שאינה קיימת].
ב. גבי הריטב"א שהביא שם, ועל זה הוסיף וכל זה פשוט למעיין הרגיל ללמוד בעיון אמיתי.
וכביכול בא לומר- שכיון שההלכה ברורה לא רגיל בעיון אמיתי טעה בזה נגד ריטב"א מפורש.
אולם האמת תמוה שבעתיים על הר' המשיג - כי בריטב"א שם להדיא אם כבר זה יותר כדברי ההלכה ברורה.
משום דהנושא שם- גבי האם מצות צריכות כוונה אי לאו, והריטב"א שם איירי למ"ד שמצות אינן צריכות כוונה, ועל מ"ד זה כותב שכל דבריו זה בתנאי "שהתכוין שלא לצאת" אך אם זה בסתמא יוצא אף למ"ד שמצוות אינן צריכות כוונה.
ועל זה מביא את הדוגמא - של הבדלה שאין אדם מוציא את חבירו בעל כרחו, והיינו- שרק במקרה שהיה לשומע "כוננה לא לצאת" אז א"א להוציאו בעל כרחו, אך בסתמא ודאי שיצא כל עוד שלא היה לו כוונה הפוכה.
וא"כ- יוצא מהריטב"א הנ"ל, שאדרבה גם אם אנו נסבור שמצוות אינן צריכות כוונה, כדי לא לצאת צריך "שיתכוין שלא לצאת" אך בסתמא יצא
וזה בפשטות- יותר קרוב לדברי הגר"ז והלכה ברורה שבסתמא יוצא, כל עוד שלא היה לו כוונה ניגודית
וא"כ הלשון שנקט הרב המשיג "וכל זה פשוט למעיין הרגיל ללמוד בעיון אמיתי" לכאורה זה חוזר על דבריו שלו גופא.
ג. במאמר המוסגר מצאתי מאמר יפה בעניין זה בספר "ברית אברהם" [לר' אברהם דניאל מ- רמות] ושם משדד לכל הצדדים בעניין שומע ברכה מחבירו, ובדבריו יוצא ג"כ כההלכה ברורה.
אלא שיש לו שם חילוק- בין אם רוצה לאכול מיד לאחר ששמע מהמברך, דאז לא יברך מחמת שלצד שמצוות אין צריכות כוונה הוא יצא כל עוד שלא היה לו כוונה ניגודית הוא כבר יצא והוהי ברכה לבטלה ולכן סב"ל.
ולבין- אם לא אוכל מיד אלא לאחר זמן דכאן שרי לעשות זאת ולא נקרא שבירך ברכה לבטלה כי כאן זה רק גורם לברכה שאינה צריכה וזה יותר קל.
ועוד דבר מעניין מצאתי שם- שיש לו צד לחלק בין ברכות הנהנין לברכות המצוות וכמו שאני צידדתי באשכול האחר שהפנתי אליו.
אלא דיש לו פירכא ע"ז ולכן מסיק דגם בברכות הנהנין יצא בסתמא
[אלא ששם הוא לא אזיל כלפי ההלכה ברורה, ומה שאני חילקתי באשכול ההוא שהפנתי נשארתי בחילוק הזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות]
ואצרף את דבריו למעיינים
מנגד
הרב אברהם דניאל מעיד בספרו ברית אברהם - שדיבר עם הרב עובדיה בעניין זה והביא לפניו את הצדדים שכן צריך לברך, והרב עובדיה הנהן לו בראשו להסכמה.
וכנראה- שהיה לרב עובדיה בזה "שתי משניות" ובתחילה סבר שכן צריך לברך וכעדות בנו הר' דוד וכן העדות של הר' אברהם דניאל
ולאחר שנים התיישב בדבר דשמא יש כאן סב"ל ולכן עדיף שלא יברך.
ולכן מובן- למה ביביע אומר בתחילה לא כתב מזה כלום, ורק לאחר שנים הגיה בגליון דיש כאן סב"ל.
[וכמו גבי "בריך שמיה" שהיה לו שתי משניות בזה, ותחילה כתב שהוא נוהג לומר, ולאחמ"כ נהג למעשה שלא לומר כמו שהעידו בבית הכנסת שלו]
וכבדרך אגב אעלה את התשובה המלאה של הר' אברהם דניאל שאולי יהיה למעיין תועלת ותוספת
זכור לי שהרב יצחק שליט"א העיד במקום אחר על מעשה בשמחת תורה ועל עוד מעשה בשבע ברכות והיה כתוב שם השנים שזה היה.
אני יבדוק יותר מאוחר באיזה שנים זה היה.
(הרב דוד שליט"א כתב שדיבר עם מרן זצוק"ל בניסן תשס"ז)
כתבתי לך בעבר שאברך מהכולל יחוה דעת שאל אותו על כך ואמר שאין חילוק בדבריו בין ברכות הנהנין לברכת המצוות כמו שכתבתי לך.
וכן אני הקטן שאלתי אותו בברית שנערכה לפני כמה שבועות על כך וגם אמר לי שאין חילוק.
איני יודע מה דעתו שלו אישית
אלא כל מה שכתבתי זה על פי הנתונים שיש בספר, וכמו שדקדקתי בהרחבה שם מסידור הדברים, וכן מהמקורות של ההלכה שם דאזיל גבי ברכת המצוות
ואף אם דעתו היא גם על ברכת הנהנין, מ"מ זה לא מה שכתב בספרו [ואולי במהדורה אחרת יכתוב אחרת וינסח אחרת ממה שכתוב עכשיו]
והברית אברהם כתב בשנת תשס"ט שעוד שנים רבות לפנ"כ דיבר כן עם הרב עובדיה וכו'
אמנם לא פירט באיזו שנה אבל שנים רבות זה אומר לפחות בשנים תש"ס או תשס"א וכד'
כל מי ששאלתי אותו שלמד את הה"ב בנושא זה לא העלה בדעתו שיש חילוק ולא משמע כלל כך.
תגיד לכולם לקרוא את כל הסימן מתחילתו ועד סופו ולא להעלות רק את הקטעים שהעלת ותראה מה כולם יבינו.
בכל מקרה אין לי כח לדון על הנושא הזה מחדש...
אמת
ובגלל זה שלחתי והראתי לאשכול ההוא - וכל אחד יכול לראות שם את כל הצדדים שהועלו
והמעשה בשמחת תורה כתב שזה היה במעמד הרב דוד והרב משה שליט"א.
(אולם לשיטת הרב דוד יוסף שליט"א אין כ"כ ראיה משם שמחלק בין שבתות ליום חול)
עוד הערה - והיא בנושא י"ג מדות
דבילקוט יוסף שם בעמ' שמד בהערה גבי י"ג מדות ביו"ט, כתב בזה"ל [ואצטט שם 4 לשונות שאתייחס אליהם]
א. ואמנם הרב יעקב הלל יצ"ו בזמנו הטעה את מרן אאמו"ר זיע"א ואמר לו שע"פ הסוד אין לומר י"ג מדות בימים טובים, ומרן לא נחת בזה לעיין בדבריו.
ב. אך עיין שם בילקו"י שהוכחנו שהנ"ל לא הבין את דבריו של המהרח"ו שלא כתב כן אלא לגבי פסוק ויעבור אבל לא לגבי י"ג מדות.
ג. ועיין היטב בשעה"כ דביום השבועות יקרא ג"פ י"ג מדות.
ד. ונעלם ממנו מ"ש בשעה"כ דרוש חג השבועות אמר מהרש"ו גם זה מצאתי מכתיבת יד מורי וכו'. [ומה שהראה לשעה"כ שבועות וכן מה שכתב שזה נעלם מדברי הר' יעקב הלל.
והן אמת שכבר דובר בעניין זה באשכול הזה
אך מכיון שהעלה את הנושא גם בילקו"י הנוכחי, אוסיף ואתייחס לכמה נקודות שכתב שם.
א. גבי מה שכתב שהרב יעקב הלל הטעה את הרב עובדיה, ואמר לו.... - מאוד מוזר העניין הזה - כי ביביע אומר שדיבר מזה, הביא את המקורות שאמרו לא לומר, אם זה הר' אליהו מני, וכן הר' ניסים כצ'ורי, ועוד הוסיף שם שהרב יעקב הלל הרחיב בזה בקובץ מקבציאל וכו'.
וא"כ- אין קשר בין המציאות שכתב הרב עובדיה גופיה לבין מה שמעורר הבן, שכביכול הרב יעקב הלל אמר לו והטעה אותו
כי לא כך הן פני הדברים- אלא הרב יעקב הלל כתב תשובה בעניין הזה בקובץ מקבציאל [ואח"כ הדפיסה בשו"ת וישב הים שלו], וראה שם הר' עובדיה את העניין והמקורות.
ב. גבי שהר' יעקב הלל לא הבין את החילוק.
יש לציין שגם בר' אליהו מני הקשה כן ולא נחית לחילוק הזה, וכן בר' נסים כצ'ורי שהקשה כן, ובעיקר העיקרים ר' שמואל ויטאל גופיה התקשה בזה
וכל זה רק מראה- שהחילוק שהביא אינו נכון מציאותית, כי בעל הדבר ובעל השמועה הוא ברי ר' שמואל ויטאל, והוא עצמו נתקשה בסתירה הזו, להוי אומר- שבעל השמועה מעיד שאין חילוק בין ויעבור ולבין י"ג מדות
ובדבר זה הארכנו יותר באשכול ההוא שהפנתי אליו יעו"ש.
ג. ד. גבי מה שכתב לעיין בשער הכוונות בשבועות, ושדבר זה נעלם מהר' יעקב הלל.
דבר זה מרפסין איגרא – דהא לא רק שלא נעלם זה מדברי הרב יעקב הלל, אלא איפכא משם הוא מוכיח את כל יסודו, שמה שהוסיף הר' שמואל ויטאל בכת"י את ההגה של אביו, הוא מפני שהמהרח"ו גופיה שהדפיס את שער הכוונות, השמיט את ההגהה הנ"ל מכיון שמשנה אחרונה של האר"י הייתה שלא לומר, ולכן את ההגה הנ"ל שכתבה האר"י בתחילת דרכו השמיטה בכוונה תחילה.
אלא שמה שהיום הודפס בשער הכוונות בכל ההוצאות הידועות – הוא עם תוספות של הר' שמואל ויטאל,ף ואין זה הכת"י המקורי של המהרח"ו.
אך בהוצאת אהבת שלום – הודפס שער הכוונות המקורי מכת"י המהרח"ו גופיה, ושם להדיא הקטע הנ"ל השמיטה המהרח"ו מההדפסה, כי זה משנתו הראשונה של האר"י.
ואיפכא- מה שהדפיס במו ידיו, הוא שלא לומר י"ג מדות.
אלא שבדפוסים האחרים הודפס גם הערות שהוסיף בנו, ולכן זה מה שכביכול יצא את הסתירה הנ"ל,
אך לאמת- אין שום סתירה, כי המהרח"ו השמיט את הלשון הראשון שאומרים י"ג מדות.
ומה שרצו לחלק- בין ויעבור ולבין י"ג מדות כל זה מבחינת "נטיית הלב" גרידא, כי במהרח"ו להדיא דאין הבדל, ולכן אף י"ג מידות לא אמר, ולכן השמיטו מספרו.
ואין קשר- בין חילוקו [של הילקו"י] בכי הוא זה להאר"י ומהרח"ו, אלא זה חילוק עצמאי שלא קשור למהרח"ו וכ"ש לא להאר"י.
והיינו- בקטע שבא לדחות את הרב יעקב הלל משעה"כ שבועות, זה רק סיעתא לרב יעקב הלל כי באמת המהרח"ו השמיט את הקטע הנ"ל בדפוס המקורי וממילא אין שום איזכור בשער הכוונות המקורי שאומרים י"ג מדות ביו"ט, אלא אך ורק את הקטע של שער הכוונות שלא אומרים ויעבור.
ועתה נביא את הציטוט מהר' הלל, ונראה וניווכח שנעלם מהרב המשיג שהר' הלל כן הביא את זה.
המעשה של השבע ברכות היה בשנת תשנ"ה.
ושמחת תורה היה בשנת תש"ע.
כך שקשה העדות הנ"ל.
(או שאין ראיה מ"הנהון הראש"...)
הרח"ו לא הדפיס את שער הכוונות, הוא ערכו בכתב ידו בשם 'שער התפילה'. אכן, שם לא הביא קטע זה. אמנם הוא כן הביא קטע זה ב'שער כתבי מורי', ומשם העתיק רש"ו את הקטע הרלוונטי אל תוך 'שער הכוונות' שבעריכתו. לדעת הגרי"מ הלל, מאחר והקטע לא הועתק על ידי רח"ו ב'שער התפילה' רק ב'שער כתבי מורי' הרי זה מלמד שאינו מוסמך בעיניו כל הצורך. יש מקום להתווכח עם הנחה זו, שאין לחלק בין שער זה לשער זה, וכפי שנראה מדברי הרב ראובן ניסן במאמרו בקובץ 'תורת ציון' החדש.
בנוגע לילקוט יוסף, לא ראיתי דבריו בפנים, אולם אם באמת כתב בלשון זו שנעלמו מהגרי"מ הלל דברי 'שער הכוונות' הרי שאלו דברי הבל.
בנוגע לילקוט יוסף, לא ראיתי דבריו בפנים, אולם אם באמת כתב בלשון זו שנעלמו מהגרי"מ הלל דברי 'שער הכוונות' הרי שאלו דברי הבל.
למה אתה אומר שלא??
יש את הדפוס המקורי בהוצאת אהבת שלום
הנקרא בשם "עץ חיים שער התפילה" [בהוצאת אהבת שלום].
ושם זה הכת"י של מהרח"ו גופיה.
ומה שכתבת "שער כתבי מורי" - סה"כ זה כתבים של המהרח"ו שכתב מהאר"י ויש שם דברים שהם לשון ראשון, או שאמר בצעירותו, אך אינם למסקנא
וכיון שהם אינם למסקנא, לכן המהרח"ו השמיט את כל הקטעים שהם אמנם היו מהאר"י אך במשנה ראשונה שלו.
כי הוא לא הדפיס, רק ערכו בכתב יד.
סך הכל? זה אחד משמונת השערים בדיוק כפי ששער התפילה הוא אחד משמונת השערים. זהו ה'סט' המלא אותו הועיד רח"ו לדורות. לשון ראשון? צעירותו? ניתן לוויכוח. הגרי"מ הלל סבור מעין זה, אולם כאמור אינו בטוח.
זה לא רק הרב יעקב הלל,
זה גם הרב אליהו מני, וזה גם הר' ניסים כצ'ורי, וגם החיד"א
שלושתם השמיטו ואמרו שלא לומר י"ג מידות כי זה לשון ראשון של האר"י, ואילו מסקנתו זה מה שכתב בשער התפילה שלא לאומרו
יש כאן עירוב פרשיות. אף אחד מהם לא הכיר לא את שער התפילה ולא את שער כתבי מורי. כולם הכירו אך ורק את שמונת השערים שסידר רש"ו. רק בימינו אהבת שלום פרסמו לראשונה את שמונת השערים כפי שסידר רח"ו עצמו, כשביניהם שער התפילה ושער כתבי מורי. החכמים הנ"ל השמיטו מסיבה אחרת לגמרי, והיא, מחמת שזה סותר את דברי שער הכוונות במקום אחר שאין לומר י"ג מידות ביום טוב. לפי זה החליטו שכנראה יש כאן משנה ראשונה ומשנה אחרונה.
ההשמטה משער התפילה היא טענה חדשה של הרב הלל, למרות שהסיק שמקורו בשער כתבי מורי. ובתחילת הדרך אפילו הוא עצמו לא נחת לזה, כלומר שהקטע מופיע בשער כתבי מורי, ראה בוישב הים (ח"ב משנת תש"ס), ובהקדמתו לשער התפילה מהדורה ראשונה (תשס"ח). רק בהקדמת שער התפילה מהדורה שנייה (תש"ף), כבר הסיק שאכן מקורו בשער כתבי מורי, ועדיין לדעתו תוקף מנהג שמוזכר בשער כתבי מורי הוא פחות ממה שמוזכר בשער התפילה. יש מקום לזה. אולם מאידך יש מקום להבנה אחרת, שאין לחלק בין שמונת השערים של רח"ו עצמו, ולגיטימי לחלוטין לפתוח דיון על זה.
