משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (2)

  • יוזם הנושא יוזם הנושא כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
הפוסקים שהבאתי כתבו במפורש שאין להקדים לפני 20 דקות לכל הפחות. לא מצאנו אף פוסק שאישר או שאמר שיש להקדים לפני כן.
אם נהגו 'בדור האחרון' כנגד זה - זה נקרא זקני עם הארץ, כיון שזה נגד כל הפוסקים.
הרמב"ם והשו"ע פסקו מפורש שנשים לא תברכנה, על מצות עשה שהז"ג, וכן נהגו בכל ארצות המזרח שלא לברך עד שבאו מקצת נשים ובירכו, ואפשר לקרוא לזה מנהג זקני עם הארץ, ובפרט שיש בזה ברכה לבטלה. אלא שהחיד"א והבא"ח קיימו את המנהג. אבל המנהג נוסד ע"י מקצת נשים.

בנידו"ד, הגם שהבאת שכתבו במפורש שנהגו 20 דקות, צריך לברר האם באמת כך היה המנהג, אחר שרואים היום שהמנהג לא כך.

וכמו שכתבו מפורש שמנהג ירושלים להדליק נרות שבת 40 דקות קודם השקיעה, ונתברר שאצל הספרדים לא נהגו כן.

כך שגם שכתוב מפורש שהמנהג להתפלל ערבית 20 דקות אחר השקיעה, אי אפשר לדעת אם באמת המנהג היה אצל כולם או רובם.
 
הרמב"ם והשו"ע פסקו מפורש שנשים לא תברכנה, על מצות עשה שהז"ג, וכן נהגו בכל ארצות המזרח שלא לברך עד שבאו מקצת נשים ובירכו,
יש יותר משלושים ראשונים האומרים לברך ומכללם הרא''ש, ואם נהגו כמותו, בכל ארצות המזרח, אין זה מנהג טעות. הוא מבוסס על שיטה רחבה בראשונים. והוא מנהג קדום.
 
יש יותר משלושים ראשונים האומרים לברך ומכללם הרא''ש, ואם נהגו כמותו, בכל ארצות המזרח, אין זה מנהג טעות. הוא מבוסס על שיטה רחבה בראשונים. והוא מנהג קדום.
מרן החיד"א כותב מפורש שלא נהגו כן רק מקצת נשים בארץ הצב"י. והחיד"א רצה לבטל המנהג רק שמצא את שו"ת מן השמים ליישב את מנהגם.

אף אחד לא כתב שלני 300 שנה נהגו אצל הספרדים שנשים תברכנה על נטילת לולב.
 
הרמב"ם והשו"ע פסקו מפורש שנשים לא תברכנה, על מצות עשה שהז"ג, וכן נהגו בכל ארצות המזרח שלא לברך עד שבאו מקצת נשים ובירכו, ואפשר לקרוא לזה מנהג זקני עם הארץ, ובפרט שיש בזה ברכה לבטלה. אלא שהחיד"א והבא"ח קיימו את המנהג. אבל המנהג נוסד ע"י מקצת נשים
זה ממש טעות. לא כך צורת הדברים. המנהג היה לפני מרן וגם אחרי מרן לברך. כדאי לעיין היטב [לא רק ביבי"א אלא גם בספרים אחרים].
בנידו"ד, הגם שהבאת שכתבו במפורש שנהגו 20 דקות, צריך לברר האם באמת כך היה המנהג, אחר שרואים היום שהמנהג לא כך.
ודאי שכך היה המנהג. הפוסקים שהבאתי העידו כך במפורש.
וכמו שכתבו מפורש שמנהג ירושלים להדליק נרות שבת 40 דקות קודם השקיעה, ונתברר שאצל הספרדים לא נהגו כן.
כי באמת הפוסקים הספרדים כתבו 20 דקות. וזה מתאים למנהג.
אף אחד לא כתב שלני 300 שנה נהגו אצל הספרדים שנשים תברכנה על נטילת לולב.
בספר חמדת ימים [אזמיר תצ"א] בסוכות פ"ה [אות נ"ה] כתב: והן היום רבים מעמי הארץ אחרי צאתם מבית הכנסת נוטלים לולב ואתרוג ממקומם ונותנים לברך לבני ביתם ולנשותיהם, ושתים רעות עשו; חדא, דאין לנשים לברך במ"ע שהז"ג שהן פטורות כהסכמת רוב הפוסקים. ואף אם נאמר דנהגו כמאן דאמר דנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא - מי התיר אליהן לברך באותו האתרוג של בעלי בתים כי רובם ככולם פסולין עי"ש. ואם כי הוא חלק עליהם וכתב שהם עמי הארץ – מ"מ לגבי הפרט של ברכת הנשים על הז"ג סבר וקיבל שנהגו כן [ועוד שמה שכתב שהסכמת 'רוב' הפסוקים לאסור להם לברך – אינו נכון כלל]. אלא שעדיין לא נודע בבירור מי הוא המחבר ולאיזה קהלה ועדה הוא שייך, אבל עדות קדומה לארצות המזרח יש בזה.

בספר נחפה בכסף [לר' יונה נבון, קושטא תק"ח] בדף קפ"א ע"ג כתב: ומכאן תראה שמה 'שנהגו הנשים' לברך על הלולב הוא מנהג בטעות, ובפרט באתרא דידן פעה"ק ירושלים שקבלו הוראות מרן, וכל המחזיק לבטל מנהג זה תע"ב עי"ש. הרי שהעיד בפשיטות על המנהג בירושלים [אלא שהוא עצמו ס"ל שיש לבטל מנהג זה]. ובספר פרי האדמה [שאלוניקי תקי"ב] בהלכות מגילה וחנוכה פ"א הי"ג כתב: ופה עיה"ק דמברכות על לולב וכיוצא ואין מוחה בידם עי"ש. ובשו"ת קול אליהו ח"ב או"ח סי' כ"ח [בתשובה משנת תקי"ד] כתב [לענין קריאת המגילה לנשים כשחל ט"ו בשבת]: ולענין מעשה הסכמנו דיכולות לברך הנשים אינהו גופייהו, לצאת ידי כל הדעות, מידי דהוה אמ"ע שהז"ג דפטורות ומברכות. ומצורף לזה דעת הראב"ד שהביא מרן ז"ל בשם ארח"ח דאי איכא עשרה דקרו בעיר יכול יחיד לקרות יעו"ש. אשר מכל זה הסכמנו דהמברך לא הפסיד, ומהיות טוב הסכמנו שיברכו הנשים עצמן, מידי דהוה אמ"ע שהז"ג דפטורות ואעפ"כ מברכות, וכן עשינו מעשה ע"כ.
 
אף אחד לא כתב שלני 300 שנה נהגו אצל הספרדים שנשים תברכנה על נטילת לולב.
ובפרט שכאן המנהג נוסד על דעת כארבעים ראשונים הסבורים כן. ומנהג זה התקבל בקשת רחבה מאד של גדולי הפוסקים בעולם כולו, ואין זה דעת הבן איש חי שיש לנוהגים כן להמשיך במנהגם אלא זו דעת מרן עצמו שכתב בהקדמתו שאם יש מנהג קדום ימשיכו בו.

וכך כתב בספר כתר שם טוב להגאון רבי שם טוב גאגין, בן הראשון לציון הרב אברהם חיים גאגין, ואב''ד בקהיר ובלונדון (ח"ז דף פ"ב) "המנהג בארץ ישראל סוריה תוגרמא מצרים ששמש בית הכנסת לוקח הלולב והאתרוג ועולה לעזרת נשים וכל אחת נושאת הלולב בידה ומנשקת אותו ומנענעת בו קצת ומוסרת אותו לחברתה וכל אחת ואחת מברכת ברכת הלולב אבל לא ראיתי מנהג זה בבית הכנסת של הספרדים בלונדון ואמסטרדם, ועוד נהגו בארץ ישראל וסוריה ותוגרמא ומצרים שאם לא באה האשה לבית הכנסת בשוב בעלה לבית מושיט לה הלולב בידה כדי שתברך עליו" עכ"ל. ושם תמה על מרן ז"ל שפסק כרש"י והרמב"ם ז"ל נגד רוב גדולי הפוסקים רוב מנין ורוב בנין שפסקו שיכולות לברך וכתב בטעם הדבר שבארץ ישראל סוריה תרגרמא רמצרים עם שעל פי רוב קבלו עליהם הוראות מרן הבית יוסף ז"ל בזה לא אבו שמוע לו לקבל הוראתו וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף או"ח סימן תרנ"ד ובספרו יוסף אומץ סימן פ"ב".

וכן העיד בגודלו גאון ירושלים רבי יעקב ישראל אלגאזי ז"ל בספרו חוג הארץ (סימן י"ט ד"ה ואפילו) "וכל שכן לסברת רבינו תם דפסק שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא אף שאינם חייבות, שנתפשט המנהג בכל מקום כוותיה הכא נמי דכוותיה דאף על גב דלאו בר חיובא הוא מברך" עכ"ל. והכהן הגדול מאחיו הגאון רבי ישמעאל הכהן ז"ל מהעיר מודינא שבאיטליה בספרו היקר שו"ת זרע אמת ח"ג ס"ס ה'. וראש על אר"ץ רבה הגאון המובהק רבי אברהם ענתבי ז"ל ראב"ד ק"ק ארם צובה (סוריה) (בספרו חכמה ומוסר דרך חוקיך אות רל"א) לברך על הלולב. הגאון רבי אברהם אדאדי ז"ל מטריפולי שבלוב בשו"ת ויקרא אברהם (סוף קונטרס מקום שנהגו אות ב' דקכ"ח רע"א) "מנהג קדמון בעיר הקדש ירושלים ת"ו שהנשים מברכות על לולב ביום ראשון של חג אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ועיין לגאון חיד"א בשו"ת יוסף אומץ דנ"ו ע"ב שהחזיק במעוז למנהג זה וכתב שם שגם מרן ז"ל יסכים בזה ע"ש וכן הוא המנהג בעיר ואם בישראל בבל יע"א שכן שמעתי מאשתי הראשונה והיתה מקפדת אם אינני נותן לה לברך". הגאון האדיר רבי יוסף רפאל חזן ז"ל בסוף ימיו ראשון לציון פה עיר הקודש ירושלים ת"ו בספרו הנורא חקרי לב או"ח ס"ס י' "ומיהו למנהגינו שנהגו הנשים לברך על הלולב". וככזאת ממש מצאתי שמעיד עוד גאון מובהק מאזמיר הוא הגאון הגדול רבי חיים פונטרימולי ז"ל שבספרו היקר פתח הדביר סימן קצ"ט דכ"ב מע"ד כתב "אנן תפסינן כדעת רבינו תם וסיעתייה ז"ל דנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא אף על פי שפטורות" עכ"ל. וכן לשון רבינו הגאון חזקיה מדיני בעל השדג חמד (מערכת מ' כלל קל"ו) "אנחנו אין לנו אלא דברי מרן החיד"א ז"ל שכתב דנשים מברכות על לולב וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר".

ובשו"ת שמש ומגן ח"ב או"ח סימן ע"ב אות ג' מתבאר שגם מנהג עיה"ק טבריה ת"ו היה שנשים ברכו על מצות עשה שהזמן גרמא והביא עדות שגאב"ד טבריה ז"ל עשה מעשה שנשים בירכו על מצות עשה שהזמן גרמא ע"ש. וכתב הגאון ר' יעקב חיים סופר שליט''א וכן העיד הגאון המובהק רבי רפאל עבו ז"ל שגאון עוזינו הסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי ז"ל בהיותו בעיר הקדש צפת ת"ו לכתחילה היה נותן לאמו הצ' ע"ה את לולבו כדי שתברך עליו וכן אמרה לי מרת זקנתי הצ' צלחה חנה ע"ה שמו"ז הגאון הפוסק הגדול בעל כף החיים זצ"ל היה נותן לה את לולבו שתברך עליו.

הראינו בעליל שכן פשט המנהג בכל מקום שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא והראנו בפרוטרוט שכן נהגו בבלקן איטליה ארם צובה אימיר שאלוניקי טריפולי ובבל רבתי ומצרים וכן היה מנהג ארץ הקודש ארץ ישראל ועיירותיה ירושלים חברון צפת וטבריה.

עוד הוסיף מרן הגרי''ח סופר שליט''א להעיד שהגאון המובהק בהוראה רבי יעקב מוצ'פי זצ"ל כל ימיו היה מורה בפשיטות שנשים תברכנה על הלולב, ושכך פסק ועשה מוה"ר הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל ובאזני שמעתי מהגאון הצדיק רבי יוסף עדס זצ"ל שמפיו לפידים יהלכו על שרצו לבטל ולקעקע המנהג שנשים ברכו על הלולב וצווח ככרוכיא. וכן הגאון שר התורה והיראה ועמוד ההוראה הרב בן ציון אבא שאול זצ''ל דעתו שאין למחות כלל באותן הנשים המברכות על הלולב שברור שיש להם על מה לסמוך וכך נהגה רעייתו הרבנית הצ' ע"ה כל ימיה שהיתה מברכת על הלולב ולא עיכב על ידה כלל.
 
רוב ככל הפוסקים שציינתם הם בזמן מרן החיד"א והנחפה בכסף (רבו של החיד"א), ורובם צווחו עליהם שלא לברך, ומנהג זה בא ממנהג נשים ועמי הארץ, ולא כתבו שהמנהג נשים התבסס על הראשונים שכתבו לברך, מנין לעמי הארץ והני נשים מדברי ר"ת ובעלי התוס'. אלא מנהג עמי הארץ שנתפשט.
וכאשר דנים במנהג שנהגו להתפלל 10 דקות אחרי השקיעה, לא גרע מהמנהג לברך על הלולב. ולמה לקרוא לזה מנהג זקני עם הארץ...
ובפרט שאין איסור להתפלל 10 דקות אחר השקיעה, כי תוספת שבת יש גם אם מתפלל ערבית, משא"כ בברכה לבטלה לדעת הרמב"ם והשו"ע.
 
ורובם צווחו עליהם שלא לברך,
תפתח ותראה כמה אתה טועה ומטעה.

בספר כתר שם טוב להגאון רבי שם טוב גאגין, בן הראשון לציון הרב אברהם חיים גאגין, ואב''ד בקהיר ובלונדון (ח"ז דף פ"ב) "המנהג בארץ ישראל סוריה תוגרמא מצרים ששמש בית הכנסת לוקח הלולב והאתרוג ועולה לעזרת נשים... ותמה על מרן ז"ל שפסק כרש"י והרמב"ם ז"ל נגד רוב גדולי הפוסקים רוב מנין ורוב בנין שפסקו שיכולות לברך וכתב בטעם הדבר שבארץ ישראל סוריה תרגרמא רמצרים עם שעל פי רוב קבלו עליהם הוראות מרן הבית יוסף ז"ל בזה לא אבו שמוע לו לקבל הוראתו וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בספרו ברכי יוסף או"ח סימן תרנ"ד ובספרו יוסף אומץ סימן פ"ב".
השדי חמד (מערכת מ' כלל קל"ו) "וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר"
 
הראינו בעליל שכן פשט המנהג בכל מקום שנשים מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמא והראנו בפרוטרוט שכן נהגו בבלקן איטליה ארם צובה אימיר שאלוניקי טריפולי ובבל רבתי ומצרים וכן היה מנהג ארץ הקודש ארץ ישראל ועיירותיה ירושלים חברון צפת וטבריה.
תבדוק באיזה שנים הם היו, רובם אחרי מרן החיד"א. הרי מרן החיד"א לא כתב שנתפשט המנהג בזמנו, אלא כתב מקצת נשים, והביא את רבו הנחפה בכסף שכתב שצריך לבטל המנהג והוא ברכה לבטלה. אח"כ שקיים המנהג ע"פ שו"ת מן השמים. נתפשט המנהג וזה מה שהבאת בשם הויקרא אברהם וכו'
 
תבדוק באיזה שנים הם היו, רובם אחרי מרן החיד"א. הרי מרן החיד"א לא כתב שנתפשט המנהג בזמנו, אלא כתב מקצת נשים, והביא את רבו הנחפה בכסף שכתב שצריך לבטל המנהג והוא ברכה לבטלה. אח"כ שקיים המנהג ע"פ שו"ת מן השמים. נתפשט המנהג וזה מה שהבאת בשם הויקרא אברהם וכו'
ממש לא ר' יעקב ישראל אלגאזי היה באותו זמן מעיד שהיה הגבאי הולך לעזרה. החיד"א הוא הוא שיייסד קבלת הוראות מרן בספריו, ויש עוד כללים כגון מנהגים קדומים. וכאן רוב מנין ורוב בנין של הראשונים סוברים שאפשר לברך. כמו שהעירו גדולי הפוסקים. הא ותו לא.
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית