משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (4)

[אור יעקב]

שאמר למה רבי יצחק אומר כל העת שקבלנו הוראת מרן הבית יוסף.
הרי כל היבי"ע הוא בצורה שאומרים ספק ספיקא נגד מרן
וכן בטהרת הבית ברוב או לפחות הרבה מקומות כך הוא. אפילו נגד מרן
א"כ למה אומר הוראות מרן.
האם תשובה יש?

לא עושים ס"ס באופן ששני הספיקות נגד מרן.

כל מקום שעושים זה רק היכא שמרן לא גילה דעתו בהצטרף שני הספיקות.

 

[כאחד העם]

הרי כל היבי"ע הוא בצורה שאומרים ספק ספיקא נגד מרן
וכן בטהרת הבית ברוב או לפחות הרבה מקומות כך הוא. אפילו נגד מרן

מה שכתבת הוא אמת ויציב

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

מקום א'- בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

וזה לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'- בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

 

[אור יעקב]

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

והארכתי במקום אחר שבהרבה מקומות כותב שזה בתורת וודאי.

והחילוק הוא בין היכא שפסק לחומרא שזה מתורת ספק לבין היכא שפסק להקל.

 

[נוריאל עזרא]

והארכתי במקום אחר שבהרבה מקומות כותב שזה בתורת וודאי.

והחילוק הוא בין היכא שפסק לחומרא שזה מתורת ספק לבין היכא שפסק להקל.

מבלי להכנס לנדון הגר"ע יוסף זצ"ל בכל מקום תופס הפוסקים בהתאם לשאלה והמצב. בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים. וזה נכון בהרבה עניינים וזו דרך פסיקה בגלל זה קשה ללמוד מתשובות בהלכה וצריך להבין מי שאל ולמי נאמרו הדברים ובאיזה עניין כי לא כל המקרים שווים.

פעם שמעתי ברדיו (אני כותב מזכרון ולא מדויקים הדברים) נדמה לי תלמיד של הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
ואמר שבא מישהו וסיפר לרב על איזה קולא של הגר"ע יוסף זצ"ל והרב חייך. ואחר כך שאל אותו למה חייך אמר כי כשבאה השאלה הזו לפני הקלתי יותר מזה. אלא שבספר אני כותב החומרא שלא ילמדו מזה להקל היכן שלא צריך ולשואלים ע"פ לפעמים מקלים יותר.

 

[משיב כהלכה]

בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים.

גם בנשואה תפס כמו המקילים בתשובות פרטיות.

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

אבל זה לכשעצמו אינו נכון כי אמנם עצם חיוב הכיסוי הוא דאורייתא אבל סוג הכיסוי הוא דרבנן וכפי שכתב בעצמו באותה תשובה.

ובאמת הוא עצמו הקשה על עצמו שהרי מהר"ש קלוגר כתב שהאיסור מדרבנן, ותירץ ששרשו מדאורייתא. אבל לפי זה גם בגרושה שרשו מדאורייתא.

וזה לכשעצמו אינו נכון כי הגר"ע כתב במקום אחר שאף אם שרשו מדאורייתא, אמרינן ספק דרבנן לקולא.

 

[אור יעקב]

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

החילוק הוא לא משום ס"ס?

 

[נוריאל עזרא]

גם בנשואה תפס כמו המקילים בתשובות פרטיות.

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

אבל זה לכשעצמו אינו נכון כי אמנם עצם חיוב הכיסוי הוא דאורייתא אבל סוג הכיסוי הוא דרבנן וכפי שכתב בעצמו באותה תשובה.

ובאמת הוא עצמו הקשה על עצמו שהרי מהר"ש קלוגר כתב שהאיסור מדרבנן, ותירץ ששרשו מדאורייתא. אבל לפי זה גם בגרושה שרשו מדאורייתא.

וזה לכשעצמו אינו נכון כי הגר"ע כתב במקום אחר שאף אם שרשו מדאורייתא, אמרינן ספק דרבנן לקולא.

בסדר לא העניין שלי היה להכנס להלכה כזו או אחרת רק לעצם הרעיון שהרב תפס בתשובותיו בהתאם לסיטואציה וכפי שהבין. ושכן דרך הפוסקים ובגלל זה לא פשוט ללמוד מתשובות בהלכה לכלל המקרים וצריך לעשות ע"י ת"ח בשום שכל.

 

[אור יעקב]

מה שכתבת הוא אמת ויציב

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

מקום א'- בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

וזה לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'- בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

מבלי להכנס לנדון הגר"ע יוסף זצ"ל בכל מקום תופס הפוסקים בהתאם לשאלה והמצב. בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים. וזה נכון בהרבה עניינים וזו דרך פסיקה בגלל זה קשה ללמוד מתשובות בהלכה וצריך להבין מי שאל ולמי נאמרו הדברים ובאיזה עניין כי לא כל המקרים שווים.

פעם שמעתי ברדיו (אני כותב מזכרון ולא מדויקים הדברים) נדמה לי תלמיד של הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
ואמר שבא מישהו וסיפר לרב על איזה קולא של הגר"ע יוסף זצ"ל והרב חייך. ואחר כך שאל אותו למה חייך אמר כי כשבאה השאלה הזו לפני הקלתי יותר מזה. אלא שבספר אני כותב החומרא שלא ילמדו מזה להקל היכן שלא צריך ולשואלים ע"פ לפעמים מקלים יותר.

הדברים מפורשים בכתובים.

 

[משיב כהלכה]

החילוק הוא לא משום ס"ס?

לאחר שכתב שבנשואה האיסור עיקרו מדאורייתא, ובגרושה האיסור מדרבנן, "שכל עיקר איסורן לצאת בפריעת ראש אינו מהתורה", הסיק "כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

 

[ממדבר מתנה]

בספר ילקוט יוסף פורים עמ' תשס כתב וז"ל: תושב ירושלים ששלח מנות ביום י"ד לשאר ערי הארץ שקוראים המגילה בי"ד יצא ידי חובתו, אבל אם שלח מנות להם ביום טו לא יצא, שאצלם אינו יום שמחת פורים, עבר יומו בטלה שמחתו. ע"כ.
ובהערה שם כתב, דזה לאפוקי ממה שכתב בספר סנסן ליאיר, שאם השולח ירושלמי ונותן ביום ט"ו ל פרוז יצא ידי חובה, שבנותן תלא רחמנא ע"ש. ולא כתב שום מקור לדבריו אלא מסברא דיליה, ונעלם ממנו כל מה שכתבו האחרונים וכו'. ע"כ.
ואחהמ"ר נראה דלא דק בזה, דהגר"מ מאזוז זצ"ל בתשובה הנ"ל לא כתב כן אלא לענין מתנות לאביונים, ולא לענין משלוח מנות. ואדרבא לענין משלוח מנות דעתו דאזלינן בתר המקבל, ולכן העלה שם שאם יודע בחבירו שהוא חולה סכרת ישלח לו מנות בלי סוכר.
ורק לגבי מתנות לאביונים כתב בסוף התשובה וז"ל: ודע שכל זה לגבי משלוח מנות, אבל לגבי מתנות לאביונים בפרוז ומוקף נראה דאזלי' בתר הנותן ולא בתר המקבל, שאם הנותן פרוז ונותן בי"ד לבן ירושלים יצא י"ח וכן אם הנותן ירושלמי ונותן בט"ו לפרוז נמי יצא י"ח דבנותן תלא רחמנא, ופשוט. עכ"ל.
ושו"ר שכבר העירו בזה באו"ת סיוון תשס"ו (ועיין בסנסן ליאיר הנד"מ עמ' תנז). ואע"פ כן חזרו הדברים ונדפסו בילקו"י מהדורת תש"פ.

 

[בנאות דשא]

תושב ירושלים ששלח מנות ביום י"ד לשאר ערי הארץ שקוראים המגילה בי"ד יצא ידי חובתו,

לא הבנתי את עיקר הדין, היאך בן ירושלים יצא יד"ח מצווה כל שהיא שקשורה לפורים לפני פורים?

הרב מזוז דיבר אם נותן לט"ו לא בי"ד, וע"ז כתב שיצא דאזלי' בתר נותן.

 

[ממדבר מתנה]

בספר ילקוט יוסף פורים עמ' תשס כתב וז"ל: תושב ירושלים ששלח מנות ביום י"ד לשאר ערי הארץ שקוראים המגילה בי"ד יצא ידי חובתו, אבל אם שלח מנות להם ביום טו לא יצא, שאצלם אינו יום שמחת פורים, עבר יומו בטלה שמחתו. ע"כ.
ובהערה שם כתב, דזה לאפוקי ממה שכתב בספר סנסן ליאיר, שאם השולח ירושלמי ונותן ביום ט"ו ל פרוז יצא ידי חובה, שבנותן תלא רחמנא ע"ש. ולא כתב שום מקור לדבריו אלא מסברא דיליה, ונעלם ממנו כל מה שכתבו האחרונים וכו'. ע"כ.
ואחהמ"ר נראה דלא דק בזה, דהגר"מ מאזוז זצ"ל בתשובה הנ"ל לא כתב כן אלא לענין מתנות לאביונים, ולא לענין משלוח מנות. ואדרבא לענין משלוח מנות דעתו דאזלינן בתר המקבל, ולכן העלה שם שאם יודע בחבירו שהוא חולה סכרת ישלח לו מנות בלי סוכר.
ורק לגבי מתנות לאביונים כתב בסוף התשובה וז"ל: ודע שכל זה לגבי משלוח מנות, אבל לגבי מתנות לאביונים בפרוז ומוקף נראה דאזלי' בתר הנותן ולא בתר המקבל, שאם הנותן פרוז ונותן בי"ד לבן ירושלים יצא י"ח וכן אם הנותן ירושלמי ונותן בט"ו לפרוז נמי יצא י"ח דבנותן תלא רחמנא, ופשוט. עכ"ל.
ושו"ר שכבר העירו בזה באו"ת סיוון תשס"ו (ועיין בסנסן ליאיר הנד"מ עמ' תנז). ואע"פ כן חזרו הדברים ונדפסו בילקו"י מהדורת תש"פ.

כעת ראיתי שהערה זו על דברי הגר"מ מאזוז זצ"ל מקורה בדברי מרן הגר"ע זצ"ל בחזו"ע פורים (עמ' קס"ד אך שם לא נזכר מה שכתב בילקו"י שכ"כ מסברא דיליה וכו'), ועל זה העירו באו"ת הנ"ל, כפי שיעויין שם.
וכנראה שהגר"י שליט"א נסמך על מה שהובא בחזו"ע.
מ"מ הדבר ברור שלענין משלוח מנות גם הגר"מ מאזוז זצ"ל מודה וכנ"ל, ורק לענין מתנות לאביונים כתב דאזלינן בתר הנותן, וטעמו משום שהוא מדין צדקה, וכמבואר באו"ת שם.