משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,669
במשנה מבואר כיצד הכהן בודק את האשה במקומות המוצנעים, ותהיתי כיצד לא חשו לחוסר צניעות.
ומצאתי מאמר שכתב יהוסף יעבץ באתר "הידברות", שישנו קטע שנראה לא מובן בתלמוד ירושלמי, ומביא אותו הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל בספרו על הרמב"ם, בהלכות טומאת צרעת: "יכול תהיה אישה מראה מראות נגעים? תלמוד לומר והובא אל הכהן". מה רוצה הירושלמי? כן, דין הצרעת הוא בין באיש ובין באישה, כפי שלמדנו בתורה במפורש – מרים הנביאה נצטרעה, וכל עם ישראל חיכה לה שבעת ימים.
הירושלמי כנראה מדבר על שיטה מעניינת שנהגה בעבר. כאשר אישה היתה צריכה ללכת לרופא, ורצתה לשמור על צניעותה, היא היתה מסבירה את הבעיה על דמות מאבן שהיתה בחדר הרופא, מצביעה עליה, ואומרת לדוגמא "כאן כואב לי". על זה אומר הירושלמי, טומאת הצרעת היא לא רפואית, היא דין התורה, ונקבע רק על ידי ראיית הנגע על ידי הכהן.
מה תעשה, אם כן, אישה שיש לה נגע? אומר הגאון רבי חיים קניבסקי שהיא יכולה ללכת לכהנת. לא כתוב בתורה בשום מקום שרק כהן זכר יכול לקבוע, גם כהנת יכולה לקבוע אם מדובר בנגע או לא. נכון הדבר שצריכים ללמוד הרבה הלכות בשביל לקבוע זאת, אבל אשה כהנת יכולה ללמוד את ההלכות האלו. כמו כן, היא יכולה להעביר את השאלה לחכם שיגיד לה, וגם זה מפורש בירושלמי: כהן עם הארץ שואל לחכם, ועל פי מה שיאמר לו קובע "טמא" או "טהור". העיקר הוא שהכהן או הכהנת יראו את הנגע, והם אלו שיחרצו את הדין, אך מותר להם להיעזר בחכמים אחרים כדי לדעת את הכללים.
וצ"ע כיצד לא מפורש בשום מקום שאשה צריכה ללכת לכהנת, משום צניעות, לא במשנה לא בתלמוד ולא בראשונים, וכיצד אף אחד לא דיבר בזה עד שהגיע הגרח"ק.
ומפירוש ה"יכין" ראיתי שלא היתה לו הוה אמינא כזו כלל, שכן כתב "ונל"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע"ז ד"כ ע"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל"ש לומר בעבידתי' טריד".
שוב ראיתי שדיברו בזה כאן והביאו מנחת חינוך שמשמע דפשיטא ליה שאין אשה יכולה לראות את הנגעים, ומאידך גיסא יש מדרש שמשמע ממנו שאשה יכולה לראות.
אבל השאלה שלי היא אחרת לגמרי, כיצד יתכן שאף אחד לא דיבר בזה עד אחרוני האחרונים? וכי במשנה ובגמ' לא חשו לחוסר צניעות?
כמו כן ראיתי שהעירו שם לגבי גילוח.
ומצאתי מאמר שכתב יהוסף יעבץ באתר "הידברות", שישנו קטע שנראה לא מובן בתלמוד ירושלמי, ומביא אותו הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל בספרו על הרמב"ם, בהלכות טומאת צרעת: "יכול תהיה אישה מראה מראות נגעים? תלמוד לומר והובא אל הכהן". מה רוצה הירושלמי? כן, דין הצרעת הוא בין באיש ובין באישה, כפי שלמדנו בתורה במפורש – מרים הנביאה נצטרעה, וכל עם ישראל חיכה לה שבעת ימים.
הירושלמי כנראה מדבר על שיטה מעניינת שנהגה בעבר. כאשר אישה היתה צריכה ללכת לרופא, ורצתה לשמור על צניעותה, היא היתה מסבירה את הבעיה על דמות מאבן שהיתה בחדר הרופא, מצביעה עליה, ואומרת לדוגמא "כאן כואב לי". על זה אומר הירושלמי, טומאת הצרעת היא לא רפואית, היא דין התורה, ונקבע רק על ידי ראיית הנגע על ידי הכהן.
מה תעשה, אם כן, אישה שיש לה נגע? אומר הגאון רבי חיים קניבסקי שהיא יכולה ללכת לכהנת. לא כתוב בתורה בשום מקום שרק כהן זכר יכול לקבוע, גם כהנת יכולה לקבוע אם מדובר בנגע או לא. נכון הדבר שצריכים ללמוד הרבה הלכות בשביל לקבוע זאת, אבל אשה כהנת יכולה ללמוד את ההלכות האלו. כמו כן, היא יכולה להעביר את השאלה לחכם שיגיד לה, וגם זה מפורש בירושלמי: כהן עם הארץ שואל לחכם, ועל פי מה שיאמר לו קובע "טמא" או "טהור". העיקר הוא שהכהן או הכהנת יראו את הנגע, והם אלו שיחרצו את הדין, אך מותר להם להיעזר בחכמים אחרים כדי לדעת את הכללים.
וצ"ע כיצד לא מפורש בשום מקום שאשה צריכה ללכת לכהנת, משום צניעות, לא במשנה לא בתלמוד ולא בראשונים, וכיצד אף אחד לא דיבר בזה עד שהגיע הגרח"ק.
ומפירוש ה"יכין" ראיתי שלא היתה לו הוה אמינא כזו כלל, שכן כתב "ונל"פ דבהנך תרתי היה מכסה הנשאר מה שא"צ לראות. משום הרהור. דדוקא בבהמה אמרינן בכה"ג בעבידתי' טריד ולא יהרהר [כע"ז ד"כ ע"ב] ולא באדם. ובפרט הכא דליכא מעשה רק ראיי' ל"ש לומר בעבידתי' טריד".
שוב ראיתי שדיברו בזה כאן והביאו מנחת חינוך שמשמע דפשיטא ליה שאין אשה יכולה לראות את הנגעים, ומאידך גיסא יש מדרש שמשמע ממנו שאשה יכולה לראות.
אבל השאלה שלי היא אחרת לגמרי, כיצד יתכן שאף אחד לא דיבר בזה עד אחרוני האחרונים? וכי במשנה ובגמ' לא חשו לחוסר צניעות?
כמו כן ראיתי שהעירו שם לגבי גילוח.