נזיר נזיר מה. זו כוחלת ופוקסת

משיב כהלכה

חבר ותיק
הצטרף
18/12/24
הודעות
606
איתא בגמ': "ר"ש שזורי אומר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - ולא נזירה, שמא יתגרו בה פרחי כהונה; אמר לו: לדבריך, סוטה תוכיח, דכתיב בה: והעמידה לפני ה', ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה! אמר להן: זו כוחלת ופוקסת [איפור בעיניה וסומק בפניה], זו אינה כוחלת ופוקסת".

ביאור הדברים הוא שהנזירה מגלחת במקום צנוע מחוץ לבית המקדש ולא בפתח אוהל מועד כמו הנזיר, שמא יהרהרו בה הכהנים הצעירים. אבל הסוטה עומדת בשער ניקנור ולא חיישינן להרהור משום שבסוטה יש ענין מיוחד לנוולה ולכן אינה מתאפרת, אבל אשה רגילה מתאפרת וכך היא יוצאת לרחוב, ואם תגלח בפתח אוהל מועד יהרהרו בה.

מכאן ראיה שאין שום איסור לאשה להתאפר ברה"ר (כפי שהמציאו היום), ואדרבה התורה העדיפה להצריכה גילוח במקום אחר, במקום לאסור עליה להתאפר ברה"ר (ואמנם איפור מוגזם אסור משום שבולט ומושך תשומת לב, אבל לא על זה הנדון).

וכן כתב הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל בספרו "אבני ישפה" (חלק ז' אה"ע סי' קט"ו ענף ב'): "נשאלתי מאשה שנוהגת לשים על פניה איפור עד שכל הפנים מכוסים והיא נראית יפה, ואומרת שכולם מסתכלים עליה כאשר היא שמה כל זה על פניה. ושאלה אם זה מותר.

ולא מצאנו איסור לאשה להתקשט. וכן מפורש שקונים לאשה בגדי יום טוב (או"ח סי' תקנ"ט ס"ב) אף שהבגדים האלה מייפים אותה. וכן אמרו מפורש שמותר לאשה להתקשט בזמן נדותה (יו"ד סי' קצ"ה ס"ט), והיינו גם בזמן שהיא הולכת ברחוב. ואם יש איסור להתקשט ברחוב, היו צריכים לפרט זאת. ולכן נראה לי שאף שהיא הרבה יותר יפה כאשר היא שמה על הפנים איפור, אבל כל שאין בזה גדר של פריצות אין בזה איסור". עכ"ל.
 
היה פשוט שנדה אינה מתקשטת אפילו בביתה והרי צריכה בגדי נדות ובודאי אינם יפי ומושכים אותו להביט עליה
 
לא מדובר על בגדים אלא על קישוט (איפור בישום וכדו') וכאשר מתקשטת יוצאת גם לרה"ר.

אגב, מנין לך שבגדי נדות הם מכוערים? בסך הכל מיוחדים לימי הנדה.
 
צודק

בגדי נידות אינם מכוערים דוקא אבל ודאי אינם קישוט שהרי תכליתם שלא יתחבר עמה
 
תכליתם להזכיר לו ולה שהיא נידה. ואדרבה, אפילו להתקשט התירו לה שלא תתגנה.
 
הנך רואה שלא חששו לזה, אלא להיפך - חששו שתתגנה עליו.
 
אתה מפרש בגדי נידות יפים ומפוארים ומביא ראי' שלא חששו
אני מפרש בהיפך בגדים פחותים
 
אתה יכול לפרש מה שאתה רוצה, אבל אתה רואה שהתירו לה אפילו להתקשט (שזה יותר מסתם בגדים יפים) כדי שלא תתגנה, ואם כן מהיכי תיתי להמציא שהבגדים היו מכוערים.
 
איפור זה לא יותר מבגדים יפים
[אמנם איפור מוגזם זה בודאי צריך ראי' ]
 
פשוט שאיפור משפיע על היופי יותר מבגדים יפים.

וגם לחלק בין איפור לאיפור זו המצאה שצריכה ראיה.
 
אתה ממציא הלכה שאסור לנדה להתאפר באיפור מוגזם שמא ישפיע על בעלה, ואתה צריך מקור לזה כי בגמ' איתא להיפך (דהיינו במקום לחשוש שישפיע עליו או לא, חששו להיפך שלא תתגנה).
 
אני מודה שאני ממציא [כי לא למדתי ואני לא יודע אם כתוב] אבל זה פשוט ממש שלא יתכן שאשה תתקשט בליל טבילתה ובזמן נידותה בשווה
 
א. בענייני איפור יש באמת שינויי מציאות מטורפים.
ב. קצת משונה לשון הגמ', שהרי סוטה מנוולים אותה ממש, היא לא רק לא כוחלת ופוקסת.
 

בין הסדרים:

ראשי תחתית