שיטת מרן הבן איש חי בקבלת פסקי מרן השו"ע.

מתוק מדבש

חבר ותיק
הצטרף
18/12/24
הודעות
290
ראיתי לבאר כאן נקודה שמדוברת לאחרונה בביהמ"ד, והיא היחס של הבא"ח לפסקי מרן.
מחד, הבא"ח חוזר ע"ז כמה פעמים שקיבלנו הוראות מרן ואפי' אלף פוסקים.
מאידך, הבא"ח חולק על מרן פעמים רבות ממש. ויש שליקטו כמאה פעמים.
אחר ההתבונות שנים רבות, עם יגיעה גדולה, נלע"ד שהביאור פשוט בדעתו.
א, ברור שקיבלנו הוראות מרן, ואין נפק"מ א"י או בבל, וכל החולק על מרן וכו'. ואך למותר להאריך.
ב, ברור שקיבלנו הוראות הארי"זל נגד מרן [כאשר יוכיח הסידור שכולו נגד מרן וכהאר"י] וכן סוברים כל חכמי ספרד זולת רבנו מרן הגרע"י. [אבקש לא להיגרר לזה כאן והמעונין אשמח להאריך באשכול נפרד].
ג, אבל "להחמיר" מותר נגד מרן במקום שכן כתבו הרבה אחרונים, ויש להם ראיות. אבל אסור באיסור חמור "להקל" נגד מרן. או להוציא ממון וכיוצא,
חיפשתי בכל כוחי מקום שהבא"ח "היקל" נגד מרן וכמעט שלא מצאתי. [וברור שיש יוצא מן הכלל כמו שמצאנו לרבנו מרן הגרע"י שיש מעט מקומות שנוטה ממרן].
ועתה בא וראה שמרן הגרע"י כבר רימז לכל זה בספריו העצומים, וכ' בהקדמת הליכו"ע ועוד כמה מקומות שמה שהבא"ח נטה מפסקי מרן "אם מפני שחסדאין מיליה, ואם מפני שכן הסכימה דעתו הרחבה".
חסדאין מיליה, פירוש: להחמיר.
ודו"ק בעומק הענין.
וכן שמעתי אחר הבירור שכו הבינו הרבה מגדולי חכמי בבל, כמו ח"ר ניסים כצ'ורי זיע"א, ח"ר לסמן חוגי עבודי זיע"א, ח"ר יעקב מוצאפי זיע"א, ח"ר יהודה צדקה זיע"א ראש הישבה ויבלחט"א כן הבינו גם יבלחט"א ח"ר יעקב הלל שליט"א וכן אמר בשיעור הגאון הנאמ"ן נר"ו.
אשמח לתגובות החכמים, ובפרט לדוגמאות וראיות מתורתו.
[נא לשמור על שיח ראוי ולא להיגרר למחוזות שהחפץ חיים לא היה נכנס אליהם].
 
יישוב זה קשה לע"ד, שהלא הגרי"ח בעצמו כתב בכמה מקומות מספריו שקיבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר וכו'. וראה גם בספרו רב ברכות (עמ' קס): "והנה הגם שהרב זרע אמת ז"ל שם לא סמך על סברא זו להתיר בנדון דידיה, הנה הרואה יראה בטעמי הרב ז"ל שאין מהם פקפוק לנ"ד, יען כי טעם אחד שכתב הוא מפני שהאחרונים ז"ל סתרו דברי הב"י ז"ל בהחלט וקי"ל כבתראי, הנה טעם זה לא שייך לגבי דידן, דאנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן בין לקולא בין לחומרא".
א"כ פשט הדברים שיש להורות כמרן גם להקל, ומדוע איפוא החמיר במקומות רבים כנגד דעתו?
והיישוב הנכון לע"ד שמיישב רוב המקומות (אף שלא כולם) מצוי בדברי הגרי"ח עצמו בס' רב פעלים (ח"ב חו"מ ר"ס ג) וז"ל:
"הנה נודע כי פה עירינו בג'דאד יע"א, בתריה דמרן ז"ל בשה"ט גרירן הן בדיני איסור הן בדיני ממונות, חוץ מאותם דברים הידועים לנו שפשט המנהג בעירינו כדעת רמ"א בהג"ה או כדעת שאר פוסקים הפך דעת מרן ז"ל דאז אזלינן בתר המנהג הן להקל הן להחמיר, וכן נמי בדיני גיטין וקדושין המנהג ברור פה עירנו למיזל לחומרא אפילו בדבר שפסק מרן להקל, וכמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל על מנהג עה"ק ירושלים תוב"ב, וכן קבלו חכמי עירינו מהרה"ג עט"ר מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה, על מנהג עירינו בג'דאד יע"א".
והרי שהגרי"ח מעיד בעצמו שישנן מקומות שבהן בעירו נהגו שלא כהש"ע אלא כהרמ"א או כאחרונים שחולקים עליו, ושהמנהג בקרב מורי ההוראה בעיר להורות במקרים אלו כהמנהג ולא כמרן. ומסתבר שאלו הן [רוב] המקומות שבהן החמיר הגרי"ח בס' בא"ח.
וכל המקומות בהן כתב הגרי"ח שקיבלנו הוראות מרן ואפילו מאה אחרונים חולקים עליו וכו' (כמו ברב פעלים ח"ב יו"ד סי' ז), זוהי הוראה כללית, מלבד במקומות שבהן נהגו בפועל כסברת אותם אחרונים.
 
יש"כ ויפה הערת, וזו הערה נכונה מאוד.
ולע"ד הפשטות היא דאכתא דמרן סמכינן פירושו שמי שעושה ע"ד מרן תמיד יש לו על מה לסמוך.
אבל לא הכוונה שא"א להחמיר.
ומה שהציע מעכת"ר, שכל ד' הבא"ח זה רק בדברים שנהגו, הנה מלבד שדבריו נכונים מצד עצמם, שהבא"ח הולך עם המנהג גם נגד מרן,
אבל זה לא מיישב הרבה חומרות של הבא"ח בהל' שבת וטהרה, ששם לא רימז בשום מקום שזה קשור למנהג.
ודוגמא אחת
כפי זכרוני - כעת אמ"א - במחברת המכונה מקבציאל שהוציא רי"ח מזרחייש נימוק על המנהג לברך אחר ההדלקה בנרות שבת, והיה טעמו מצד מצוה נמשכת, או שחששו לקבל שבת בברכה וכל כיוצא בזה.
ובעזה"י בהמשך נעלה דוגמאות ברורות יותר.
 
מצו"ב צילום מאור תורה האחרון20241229_221526.jpg20241229_221537.jpg
20241229_221542-jpg.217
 

קבצים מצורפים

  • 20241229_221542.jpg
    20241229_221542.jpg
    1.8 מגה-בתים · צפיות: 28
ראיתי את שיטתו של הרב @מתוק מדבש ומאמרו של הגאון הרב שור בהסבר דעת הבא"ח ודבריהם יותר מפשוטים והרבה יותר מאמיתיים.
רק דבר א' אני מוכרח להעיר, כי בילקוט טהרה בהקדמה אסף "רשימה" של דברים שהבא"ח "חלק" על מרן, ואחד מהם זה מה שהורה לברך על הדס שוטה נגד מרן. והרב שור נסתבך בזה מעט.
ובאמת שמחכ"ת של הרב ילקוט ט', הבא"ח לא התיר לברך על הדס שוטה, ורק על הדס שיש בו ב' עלין ושפיר דבריו יכולין להתפרש "בדעת מרן".
וראשית אעתיק ד' הבא"ח זיע"א
שו"ת רב פעלים חלק ד - אורח חיים סימן כז
מה ששאלת בענין ההדס אם לא נמצא אלא רק הדס שוטה אם הוא פסול ומבטלין מצות לולב.
תשובה פסול מדינא דגמרא ואם נוטלו לא חשיב כלום והו"ל נוטל ג' מינין בלבד ואנן לא קי"ל כסברת בעל ההשלמה דמתיר בשלשה מינין בלבד בשעת הדחק וכנז' בסי' תרנ"א.
והיכא דאיכא הדס שהוא שני עלין ע"ג שני עלין הנה בזה התיר הרמ"א בשעת הדחק ואף על גב דהרב בכורי יעקב בתרע"ז ס"ק י"ב פקפק בדברי הרמ"א הנז' עכ"פ הם יכולים לסמוך על דברי הרמ"א ולברך עליו.
וכל זה פשוט מאוד ואין כאן שום הוראה נגד מרן.
גם שלח לי ת"ח שכן ביאר דעת הגרי" בפשיטות הגאון רבי יהודה חטאב שליט"א [ואולי צריך להעלות לכאן את כל מאמרו החשוב בדעת הבא"ח ועוד חזו"למ]
1735578422955.png
 
יש"כ ויפה הערת, וזו הערה נכונה מאוד.
ולע"ד הפשטות היא דאכתא דמרן סמכינן פירושו שמי שעושה ע"ד מרן תמיד יש לו על מה לסמוך.
אבל לא הכוונה שא"א להחמיר.
ומה שהציע מעכת"ר, שכל ד' הבא"ח זה רק בדברים שנהגו, הנה מלבד שדבריו נכונים מצד עצמם, שהבא"ח הולך עם המנהג גם נגד מרן,
אבל זה לא מיישב הרבה חומרות של הבא"ח בהל' שבת וטהרה, ששם לא רימז בשום מקום שזה קשור למנהג.
ודוגמא אחת
כפי זכרוני - כעת אמ"א - במחברת המכונה מקבציאל שהוציא רי"ח מזרחייש נימוק על המנהג לברך אחר ההדלקה בנרות שבת, והיה טעמו מצד מצוה נמשכת, או שחששו לקבל שבת בברכה וכל כיוצא בזה.
ובעזה"י בהמשך נעלה דוגמאות ברורות יותר.
הסכמתי שזה לא מיישב מאה אחוז מהמקומות, אבל את רובם המוחלט זה מיישב. והדברים נתמכים בדברי הבא"ח בעצמו שכותב שבמקום שמנהג בגדד כחולקים על השו"ע כך מורים להלכה. וא"כ יש לומר בפשטות שעכ"פ רוב המקומות שהגרי"ח פוסק בפשטות כהרמ"א או כאחרונים אחרים זהו משום שכן היה מנהג עירו.
ודדקא בהל' טהרה ידוע שבבל היו מחמירים טובא, א"כ יתכן שזו הסיבה לחומרותיו.
ואין לשכוח שספר בן איש חי הוא ספר הדרשות של מרן הגרי"ח שנשא לפני בני עירו.
ומה שכתבתם שאתכא דמרן סמכינן פירושו שהעושה כן יש לו על מה לסמוך, זה דחוק לע"ד, שמשמעות "קיבלנו הוראותיו בין להקל בין להחמיר" היא שכך ההכרעה הפשוטה וכך יש להורות, א"כ הכיצד הורה הגרי"ח בעשרות מקומות ויותר שלא כהכרעה הפשוטה, ולמה לו לנהוג כן, אילולי שנאמר שהיה כן המנהג וכפי שנרמז בספרו כאמור?
ובכלל עצם החידוש בדברים שסובר הגרי"ח שישנה אפשרות למורה הוראה להורות כנגד השו"ע בסתמא (במקרים רבים אף בלי לציין שדעת השו"ע לקולא!) היא מחודשת, ולא מצינו לה רמז בספרי הגרי"ח. ובספרי גדולי האחרונים מפורש במקומות רבים היפך זה כנודע.
 
כבר מילתי אמורה שבעניני שבת וטהרה זה לא כ"כ מיישב
אתן דוג'
ולגבי ניקוי בגד בשבת מעפר שעליו שדעת מרן סי' שב שדוקא המנער בגד מן הטל שעליו חייב משום כיבוס משא"כ אם מנקה הבגד מאבק ועפר שעליו אין בו איסור כיבוס ובבא"ח שנה ב' פר' ויחי אות ח כתב שאסור לנער בגד שחור חדש מן האבק שעליו אם מקפיד שלא ללבשו בלי הניעור ע"ש.
מה שייך כאן מנהג?
זה חומרא נגד מרן שבגדולי נו"כ השו"ע מבואר שהחמירו בזה.
זה הכל.
דוגמא נוספת
בן איש חי שנה שניה פרשת יתרו סעיף ה
לימוני"ס חמוץ, יש אוסרים לסחטו לתוך כלי ריקן אף על פי שרוצה ליתנו לתוך האוכל, מפני כי במקומות שיש ממנו הרבה דרכם לסחוט הרבה ממנו לצורך המשקה שקורין לימונאד"ה, וממלאין ממנו חביות גדולות לצורך הנז', ואף על גב דמר"ן ז"ל התיר לסחטו, נראין דברי האוסרים בזה"ז, ולכן הסכימו האחרונים שלא לסחטו תוך כלי ריקן, וכן הסכים הגאון חיד"א ז"ל,
וכאן זה לא מנהג ולא מקובלים
רק נראים ד' האוסרים.
 
יש ליישב כל הקושיות בפשיטות, שכל השינויים מדעת מרן הם מחמת שבגדד היתה תחת השפעת גאון אשכנזי קדמון ששינה מנהגיהם.
והכל א"ש בפשיטות.
 
אתן דוג'
1. ולגבי ניקוי בגד בשבת מעפר שעליו שדעת מרן סי' שב שדוקא המנער בגד מן הטל שעליו חייב משום כיבוס משא"כ אם מנקה הבגד מאבק ועפר שעליו אין בו איסור כיבוס ובבא"ח שנה ב' פר' ויחי אות ח כתב שאסור לנער בגד שחור חדש מן האבק שעליו אם מקפיד שלא ללבשו בלי הניעור ע"ש.
מה שייך כאן מנהג?
זה חומרא נגד מרן שבגדולי נו"כ השו"ע מבואר שהחמירו בזה.
זה הכל.
דוגמא נוספת
2. בן איש חי שנה שניה פרשת יתרו סעיף ה
לימוני"ס חמוץ, יש אוסרים לסחטו לתוך כלי ריקן אף על פי שרוצה ליתנו לתוך האוכל, מפני כי במקומות שיש ממנו הרבה דרכם לסחוט הרבה ממנו לצורך המשקה שקורין לימונאד"ה, וממלאין ממנו חביות גדולות לצורך הנז', ואף על גב דמר"ן ז"ל התיר לסחטו, נראין דברי האוסרים בזה"ז, ולכן הסכימו האחרונים שלא לסחטו תוך כלי ריקן, וכן הסכים הגאון חיד"א ז"ל,
וכאן זה לא מנהג ולא מקובלים
רק נראים ד' האוסרים.
1. אין שו"ע מפורש שמתיר לנער ואפשר שאסור מדרבנן (מעשה רוקח) ועכ"פ לרמ"א חייב סקילה.
2. לק"מ מפסיקת מרן כי בב"י כתב: "א"נ דלא מיתסר אלא כשסוחטין מימיו לבד ואח"כ מערבים אותם אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי", משמע שאם דרכם לסוחטו לצורך משקה ולאחסנו בפ"ע אסור. וכן מבואר במשנה ברורה.

נקוט האי כללא בידך - לא כל מה שמייחסים היום למרן הב"י זה אכן מתאים לדעתו...
 
נערך לאחרונה:
יש ליישב כל הקושיות בפשיטות, שכל השינויים מדעת מרן הם מחמת שבגדד היתה תחת השפעת גאון אשכנזי קדמון ששינה מנהגיהם.
והכל א"ש בפשיטות.
מה פשוט?
כשהבן איש חי מחמיר מדיליה כרמ"א ואומר שקיבלנו הוראות מרן להקל זה גם בהשפעת הגאון האשכנזי.
מהו הדבר שנקרא "גאון אשכנזי"?
 
נמצא שהרבה מגדול"י מבינים כך.
וזה ידיעה חשובה מאוד,
ונלע"ד שהגאון הנאמ"ן קיצר כאן מפני כבודו של מרן הגרע"י זיע,א שייקר בעיני עד למאוד כנודע
 
ככלל, מילתי אמורה כבר בכ"ד שמה שחידש לן ג"ע מרן הגרע"י זיע"א שהמורה נגד מרן צריך תשובה וכפרה, לאו מילתא ברירא היא כלל וכלל, וחידוש מתוק זה יצא רק מקולמוסו הטהור זיע"א
 
רק נראים ד' האוסרים.
"נראים דברי האוסרים בזמן הזה", כוונתו שבזה"ז שהדרך לסחוט לימונים לשתיה אסור, וכמ"ש גם גם המשנ"ב ועוד אחרונים, ואכ"מ. ממילא אין מזה ראיה כלל.
לגבי הראיה הראשונה כבר השיבו, ובנוסף, מנין לך שלא היה כן המנהג בעירו?
 
נערך לאחרונה:
ככלל, מילתי אמורה כבר בכ"ד שמה שחידש לן ג"ע מרן הגרע"י זיע"א שהמורה נגד מרן צריך תשובה וכפרה, לאו מילתא ברירא היא כלל וכלל, וחידוש מתוק זה יצא רק מקולמוסו הטהור זיע"א
יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):

"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.

הנושא השני הוא לענין חומרא כנגד מרן, שיש למורה להורות כעיקר הדין כדעת מרן ז"ל, ולא להורות חומרא כנגדו. וגם דבר זה לא "חידש" לנו מרן הגרע"י כל עיקר, כי אם העתיק דברי רבותינו האחרונים הספרדים שהורו כן במקומות אין מספר. וגם כאן אעתיק לשון היבי"א במקום אחר (ח"ט או"ח ר"ס קח):

"ומ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), דאנן בדידן בארץ ישראל נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אך באיסור והיתר חוששים לכתחלה לדברי הרמ"א. ע"כ. כבר כתב הגאון החקרי לב (במהדורא בתרא דף קפ סוף ע"ג) על זה, ולדידי חזי לי, שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו ובחומותיו, שרשאי הוא להחמיר על עצמו. אבל דיין ומורה הוראה הקבוע לדון ולהורות לרבים אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד מרן שהוא המרא דאתרא, והאריך החק"ל שם לדחות את דברי הרה"ג רבי שלמה משה סוזין שחשב להחמיר נגד מרן בדיני איסור והיתר. ע"ש. וכתב הרה"ג המשי"ח בשו"ת כרך של רומי (דף קב ע"ב), שאף הרה"ג שלמה משה סוזין חזר בו וביטל דעתו מפני דעת החקרי לב, ושכן פסק גם הגאון סבא דמשפטים מהרי"ט אליקים, שבכל מקום העיקר להורות כדברי מרן בין להקל בין להחמיר. ע"ש. וגם החיד"א במחזיק ברכה א"ח (סי' תסז סק"ה) כתב שאם הגיע להוראה יורה על פי הדין דוקא. ע"ש".

וכ"כ ביבי"א במקומות נוספים ע"פ דברי אחרונים נוספים, והדברים ידועים.
 
"נראים דברי האוסרים בזמן הזה", כוונתו שבזה"ז שהדרך לסחוט לימונים לשתיה אסור, וכמ"ש גם גם המשנ"ב ועוד אחרונים, ואכ"מ. ממילא אין מזה ראיה כלל.
לגבי הראיה הראשונה כבר השיבו, ובנוסף, מנין לך שלא היה כן המנהג בעירו?
יש איזה מגמה שכל פעם שנתקעים צועקים מנהג מנהג,
או "מנהג קודם מרן".
שיש ראיה, ריח ראיה, בדל ראיה שזה קשור למנהג, נסכים לשמוע.
אבל הבא"ח כותב נראין ד' האוסרין, ואתה אומר מנהג.
ומה שדחה הרב @אור חדש, מודינא שיש טעם לשבח בדבריו.
 
יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):

"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.

הנושא השני הוא לענין חומרא כנגד מרן, שיש למורה להורות כעיקר הדין כדעת מרן ז"ל, ולא להורות חומרא כנגדו. וגם דבר זה לא "חידש" לנו מרן הגרע"י כל עיקר, כי אם העתיק דברי רבותינו האחרונים הספרדים שהורו כן במקומות אין מספר. וגם כאן אעתיק לשון היבי"א במקום אחר (ח"ט או"ח ר"ס קח):

"ומ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), דאנן בדידן בארץ ישראל נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אך באיסור והיתר חוששים לכתחלה לדברי הרמ"א. ע"כ. כבר כתב הגאון החקרי לב (במהדורא בתרא דף קפ סוף ע"ג) על זה, ולדידי חזי לי, שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו ובחומותיו, שרשאי הוא להחמיר על עצמו. אבל דיין ומורה הוראה הקבוע לדון ולהורות לרבים אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד מרן שהוא המרא דאתרא, והאריך החק"ל שם לדחות את דברי הרה"ג רבי שלמה משה סוזין שחשב להחמיר נגד מרן בדיני איסור והיתר. ע"ש. וכתב הרה"ג המשי"ח בשו"ת כרך של רומי (דף קב ע"ב), שאף הרה"ג שלמה משה סוזין חזר בו וביטל דעתו מפני דעת החקרי לב, ושכן פסק גם הגאון סבא דמשפטים מהרי"ט אליקים, שבכל מקום העיקר להורות כדברי מרן בין להקל בין להחמיר. ע"ש. וגם החיד"א במחזיק ברכה א"ח (סי' תסז סק"ה) כתב שאם הגיע להוראה יורה על פי הדין דוקא. ע"ש".

וכ"כ ביבי"א במקומות נוספים ע"פ דברי אחרונים נוספים, והדברים ידועים.
הרבה יש להאריך, אציין בקצרה למש"כ בעל המעדני אשר, ובמקומו הארכתי, אשמח אם תמצא איזה חוסר דיוק בדבריו אודה מאוד.
 

קבצים מצורפים

לא אוכל לבדוק כל מקורותיו. עיקר דבריו מכוונים להראות שישנם אחרונים שפסקו שמותר למורה הוראה להורות נגד השו"ע (ודחה שם דברי החקרי לב דלעיל), ועל כך אין ויכוח. כוונתי רק לומר שסברת הגרע"י אינה חידוש מתורה דיליה כפי שהיה נראה מדבריכם, וכמו שכן הביא מהגאון חקרי לב ומעוד אחרונים.

כמו כן בהקשר לסברא שהעליתי בדעת הגרי"ח שחומרותיו הן במקום שהיה המנהג כן במקומו (המבוססים על דבריו המפורשים של הגרי"ח עצמו), כבר כתבתי כמ"פ שאינו מיישב כל המקומות שבהן החמיר הגרי"ח. ובמקומות אחדים ודאי נזדקק לסברתך ונאמר שהגרי"ח ס"ל כאותם אחרונים הסוברים שמותר (ואולי רצוי) למורה הוראה להורות כנגד מרן כאשר רבו החולקים עליו.

וא"כ אין ויכוח בינינו אלא במשקל שיש לייחס לכל אחת מן ההשערות הנ"ל.
 
לא אוכל לבדוק כל מקורותיו. עיקר דבריו מכוונים להראות שישנם אחרונים שפסקו שמותר למורה הוראה להורות נגד השו"ע (ודחה שם דברי החקרי לב דלעיל), ועל כך אין ויכוח. כוונתי רק לומר שהדבר שכתב הגרע"י אינו חידוש מתורה דיליה כפי שהיה נראה מדבריכם, וכמו שכן הביא מהגאון חקרי לב ומעוד אחרונים.

כמו כן בהקשר לסברא שהעליתי בדעת הגרי"ח שחומרותיו הן במקום שהיה המנהג כן במקומו (המבוססים על דבריו המפורשים של הגרי"ח עצמו), כבר כתבתי כמ"פ שאינו מיישב כל המקומות שבהן החמיר הגרי"ח. ובמקומות אחדים ודאי נזדקק לסברתך ונאמר הגרי"ח ס"ל כאותם אחרונים הסוברים שמותר למורה הוראה להורות כנגד מרן.

וא"כ אין ויכוח בינינו אלא במשקל שיש לייחס לכל אחת מן ההשערות הנ"ל.
מסכים.
אבל לפמש"כ המעדני אשר, [כמעט] אין מקור ברור לזה שאסור להורות נגד מרן "להחמיר".
לדוג', מה שהביא מרן הגרע"י מהחיד"א, זה לא כ"כ קשור כי החיד"א דיבר על סתם חומרות בעניני פסח שנגזר ממנהגי העדות והמקומות ולא קשור לסוגיא הלכתית כדיעויי"ש, וכן כל כיוצא בזה.
בקיצור: דבר א' גם הדר"ג מסכים שיש הרבה מאוד מקורות של גדולי ספרד המפורסמים ממש, ועמודי ההוראה שהחמירו נגד מרן במקומות רבים.
 
"נראים דברי האוסרים בזמן הזה", כוונתו שבזה"ז שהדרך לסחוט לימונים לשתיה אסור, וכמ"ש גם גם המשנ"ב ועוד אחרונים, ואכ"מ. ממילא אין מזה ראיה כלל.
לגבי הראיה הראשונה כבר השיבו, ובנוסף, מנין לך שלא היה כן המנהג בעירו?
גם מדברי הבית יוסף בטעם השני עולה לאסור, וממנו למד המשנה ברורה לאסור
 
יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):

"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.
מדברי הראש"ל מהר"י נראה ייחוס למרן החיד"א שלא להחמי נגד מרן. הוא למד מזה שהמיקל צריך כפרה שאין להחמיר נגד מרן. את דברי החיד"א העתיק לגבי הנוטה "ימין ושמאל" ומשמע שלא רצה שילמדו להחמיר נגד מרן. ולמד מזה שאין המורה רשאי להחמיר נגד מרן. ויש להשיב על דבריו שהחיד"א לא מיירי אלא בתופס כקולת מור"ם במקום שנהגו כמרן. ועוד יש להשיב על הלשון "תשובה וכפרה ביום הכיפורים" שהוסיף הגר"י, הרי צריך לעשות תשובה כל הזמן. ואף שהתשובה ליחיד מסוגלת בעשי"ת מ"מ הו"ל לעשות תשובה מיד. ואי משום כפרה נקט הכי ג"כ קשה, שה"ל לתקן ולכפר בעדו תכף ומיד.
עין יצחק.JPG
ויש מקום להעתיק את דברי החיד"א
וכבר ידוע דבארץ הצבי וארץ מצרים וערי ערביסתא"ן דמשק וארם צובה וערי פרס וגלילות טורקיא"ה וערי המערב קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל וכמ"ש מהראנ"ח בתשובה ושאר אחרונים. זולתי בדיני ממונות שנהגו בטורקיא"ה לומר קים לי. ועיין תשובת מהר"י צאייח בס' אבקת רוכל סי' יו"ד ותשובת מרן שם סי' ל"ב ובכללים שבסוף גט פשוט ואכמ"ל. ובארץ הצבי נהגו איזה חומרות להחמיר כמור"ם אך אין מוחין במי שנוהג כמרן. ומכללן של דברים אתה תשמע דבעיר שנהגו כמרן אם א' תופס כקולת מור"ם גוערין בו ולא יפה עשה לפרוץ גדר. ומהר"ם בפנים מאירות ח"ב סי' ק"כ כתב דאשכנזי שהורה כקולת מרן צריך תשובה וכפרה ע"ש. וכן הוא באתריה דמר מרן מי שהורה כקולת מור"ם צריך תשובה וכפרה. ואם תופס כקולי' דמר וכקולי דמר עליו נאמר הכסיל בחשך הולך. והאיש הירא ישמור עצמו שלא להקל כקולת מור"ם במקום שנהגו כמרן. ודוק היטב כי קצרתי מאד.
 
נערך לאחרונה:
אף שכבר העלוהו לעיל אבל כאן מצורף בקובץ יותר איכותי
 

קבצים מצורפים

גם שלח לי ת"ח שכן ביאר דעת הגרי" בפשיטות הגאון רבי יהודה חטאב שליט"א [ואולי צריך להעלות לכאן את כל מאמרו החשוב בדעת הבא"ח ועוד חזו"למ]
מצורף
 

קבצים מצורפים

בין הסדרים:

ראשי תחתית