יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):
"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.
הנושא השני הוא לענין חומרא כנגד מרן, שיש למורה להורות כעיקר הדין כדעת מרן ז"ל, ולא להורות חומרא כנגדו. וגם דבר זה לא "חידש" לנו מרן הגרע"י כל עיקר, כי אם העתיק דברי רבותינו האחרונים הספרדים שהורו כן במקומות אין מספר. וגם כאן אעתיק לשון היבי"א במקום אחר (ח"ט או"ח ר"ס קח):
"ומ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), דאנן בדידן בארץ ישראל נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אך באיסור והיתר חוששים לכתחלה לדברי הרמ"א. ע"כ. כבר כתב הגאון החקרי לב (במהדורא בתרא דף קפ סוף ע"ג) על זה, ולדידי חזי לי, שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו ובחומותיו, שרשאי הוא להחמיר על עצמו. אבל דיין ומורה הוראה הקבוע לדון ולהורות לרבים אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד מרן שהוא המרא דאתרא, והאריך החק"ל שם לדחות את דברי הרה"ג רבי שלמה משה סוזין שחשב להחמיר נגד מרן בדיני איסור והיתר. ע"ש. וכתב הרה"ג המשי"ח בשו"ת כרך של רומי (דף קב ע"ב), שאף הרה"ג שלמה משה סוזין חזר בו וביטל דעתו מפני דעת החקרי לב, ושכן פסק גם הגאון סבא דמשפטים מהרי"ט אליקים, שבכל מקום העיקר להורות כדברי מרן בין להקל בין להחמיר. ע"ש. וגם החיד"א במחזיק ברכה א"ח (סי' תסז סק"ה) כתב שאם הגיע להוראה יורה על פי הדין דוקא. ע"ש".
וכ"כ ביבי"א במקומות נוספים ע"פ דברי אחרונים נוספים, והדברים ידועים.