שיטת מרן הבן איש חי בקבלת פסקי מרן השו"ע.

"נראים דברי האוסרים בזמן הזה", כוונתו שבזה"ז שהדרך לסחוט לימונים לשתיה אסור, וכמ"ש גם גם המשנ"ב ועוד אחרונים, ואכ"מ. ממילא אין מזה ראיה כלל.
לגבי הראיה הראשונה כבר השיבו, ובנוסף, מנין לך שלא היה כן המנהג בעירו?
יש איזה מגמה שכל פעם שנתקעים צועקים מנהג מנהג,
או "מנהג קודם מרן".
שיש ראיה, ריח ראיה, בדל ראיה שזה קשור למנהג, נסכים לשמוע.
אבל הבא"ח כותב נראין ד' האוסרין, ואתה אומר מנהג.
ומה שדחה הרב @אור חדש, מודינא שיש טעם לשבח בדבריו.
 
יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):

"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.

הנושא השני הוא לענין חומרא כנגד מרן, שיש למורה להורות כעיקר הדין כדעת מרן ז"ל, ולא להורות חומרא כנגדו. וגם דבר זה לא "חידש" לנו מרן הגרע"י כל עיקר, כי אם העתיק דברי רבותינו האחרונים הספרדים שהורו כן במקומות אין מספר. וגם כאן אעתיק לשון היבי"א במקום אחר (ח"ט או"ח ר"ס קח):

"ומ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' טו), דאנן בדידן בארץ ישראל נקטינן כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, אך באיסור והיתר חוששים לכתחלה לדברי הרמ"א. ע"כ. כבר כתב הגאון החקרי לב (במהדורא בתרא דף קפ סוף ע"ג) על זה, ולדידי חזי לי, שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו ובחומותיו, שרשאי הוא להחמיר על עצמו. אבל דיין ומורה הוראה הקבוע לדון ולהורות לרבים אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד מרן שהוא המרא דאתרא, והאריך החק"ל שם לדחות את דברי הרה"ג רבי שלמה משה סוזין שחשב להחמיר נגד מרן בדיני איסור והיתר. ע"ש. וכתב הרה"ג המשי"ח בשו"ת כרך של רומי (דף קב ע"ב), שאף הרה"ג שלמה משה סוזין חזר בו וביטל דעתו מפני דעת החקרי לב, ושכן פסק גם הגאון סבא דמשפטים מהרי"ט אליקים, שבכל מקום העיקר להורות כדברי מרן בין להקל בין להחמיר. ע"ש. וגם החיד"א במחזיק ברכה א"ח (סי' תסז סק"ה) כתב שאם הגיע להוראה יורה על פי הדין דוקא. ע"ש".

וכ"כ ביבי"א במקומות נוספים ע"פ דברי אחרונים נוספים, והדברים ידועים.
הרבה יש להאריך, אציין בקצרה למש"כ בעל המעדני אשר, ובמקומו הארכתי, אשמח אם תמצא איזה חוסר דיוק בדבריו אודה מאוד.
 

קבצים מצורפים

לא אוכל לבדוק כל מקורותיו. עיקר דבריו מכוונים להראות שישנם אחרונים שפסקו שמותר למורה הוראה להורות נגד השו"ע (ודחה שם דברי החקרי לב דלעיל), ועל כך אין ויכוח. כוונתי רק לומר שסברת הגרע"י אינה חידוש מתורה דיליה כפי שהיה נראה מדבריכם, וכמו שכן הביא מהגאון חקרי לב ומעוד אחרונים.

כמו כן בהקשר לסברא שהעליתי בדעת הגרי"ח שחומרותיו הן במקום שהיה המנהג כן במקומו (המבוססים על דבריו המפורשים של הגרי"ח עצמו), כבר כתבתי כמ"פ שאינו מיישב כל המקומות שבהן החמיר הגרי"ח. ובמקומות אחדים ודאי נזדקק לסברתך ונאמר שהגרי"ח ס"ל כאותם אחרונים הסוברים שמותר (ואולי רצוי) למורה הוראה להורות כנגד מרן כאשר רבו החולקים עליו.

וא"כ אין ויכוח בינינו אלא במשקל שיש לייחס לכל אחת מן ההשערות הנ"ל.
 
לא אוכל לבדוק כל מקורותיו. עיקר דבריו מכוונים להראות שישנם אחרונים שפסקו שמותר למורה הוראה להורות נגד השו"ע (ודחה שם דברי החקרי לב דלעיל), ועל כך אין ויכוח. כוונתי רק לומר שהדבר שכתב הגרע"י אינו חידוש מתורה דיליה כפי שהיה נראה מדבריכם, וכמו שכן הביא מהגאון חקרי לב ומעוד אחרונים.

כמו כן בהקשר לסברא שהעליתי בדעת הגרי"ח שחומרותיו הן במקום שהיה המנהג כן במקומו (המבוססים על דבריו המפורשים של הגרי"ח עצמו), כבר כתבתי כמ"פ שאינו מיישב כל המקומות שבהן החמיר הגרי"ח. ובמקומות אחדים ודאי נזדקק לסברתך ונאמר הגרי"ח ס"ל כאותם אחרונים הסוברים שמותר למורה הוראה להורות כנגד מרן.

וא"כ אין ויכוח בינינו אלא במשקל שיש לייחס לכל אחת מן ההשערות הנ"ל.
מסכים.
אבל לפמש"כ המעדני אשר, [כמעט] אין מקור ברור לזה שאסור להורות נגד מרן "להחמיר".
לדוג', מה שהביא מרן הגרע"י מהחיד"א, זה לא כ"כ קשור כי החיד"א דיבר על סתם חומרות בעניני פסח שנגזר ממנהגי העדות והמקומות ולא קשור לסוגיא הלכתית כדיעויי"ש, וכן כל כיוצא בזה.
בקיצור: דבר א' גם הדר"ג מסכים שיש הרבה מאוד מקורות של גדולי ספרד המפורסמים ממש, ועמודי ההוראה שהחמירו נגד מרן במקומות רבים.
 
"נראים דברי האוסרים בזמן הזה", כוונתו שבזה"ז שהדרך לסחוט לימונים לשתיה אסור, וכמ"ש גם גם המשנ"ב ועוד אחרונים, ואכ"מ. ממילא אין מזה ראיה כלל.
לגבי הראיה הראשונה כבר השיבו, ובנוסף, מנין לך שלא היה כן המנהג בעירו?
גם מדברי הבית יוסף בטעם השני עולה לאסור, וממנו למד המשנה ברורה לאסור
 
יש חוסר דיוק בדבריך אלו במחילה.
הלשון שכתב מרן הגרע"י שהמורה נגד מרן צריך כפרה, הוא לענין קולא כנגד מרן. ודברים אלו יצאו כבר מקולמוסו של רבינו החיד"א ז"ל בכמה מקומות מספריו, ואעתיק לשון היבי"א בהקשר זה (ח"ז חו"מ סימן ו):

"וכתב מרן החיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים מע' ט אות יב), שספרדי שמיקל כדעת הרמ"א נגד פסק מרן להחמיר צריך כפרה. וכ"כ עוד בספרו דברים אחדים (דף כו ע"ב) ובספר יעיר אזן (מע' א אות עב). וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' ב אות כג) ובשו"ת חקקי לב (ח"א דף נג ע"ד, וח"ב דף קצד ע"ג). וכ"כ הגר"ח פונטרימולי בפתח הדביר ח"ב (סי' רלב סק"י)". ע"כ.
מדברי הראש"ל מהר"י נראה ייחוס למרן החיד"א שלא להחמי נגד מרן. הוא למד מזה שהמיקל צריך כפרה שאין להחמיר נגד מרן. את דברי החיד"א העתיק לגבי הנוטה "ימין ושמאל" ומשמע שלא רצה שילמדו להחמיר נגד מרן. ולמד מזה שאין המורה רשאי להחמיר נגד מרן. ויש להשיב על דבריו שהחיד"א לא מיירי אלא בתופס כקולת מור"ם במקום שנהגו כמרן. ועוד יש להשיב על הלשון "תשובה וכפרה ביום הכיפורים" שהוסיף הגר"י, הרי צריך לעשות תשובה כל הזמן. ואף שהתשובה ליחיד מסוגלת בעשי"ת מ"מ הו"ל לעשות תשובה מיד. ואי משום כפרה נקט הכי ג"כ קשה, שה"ל לתקן ולכפר בעדו תכף ומיד.
עין יצחק.JPG
ויש מקום להעתיק את דברי החיד"א
וכבר ידוע דבארץ הצבי וארץ מצרים וערי ערביסתא"ן דמשק וארם צובה וערי פרס וגלילות טורקיא"ה וערי המערב קבלו עליהם הוראות מרן ז"ל וכמ"ש מהראנ"ח בתשובה ושאר אחרונים. זולתי בדיני ממונות שנהגו בטורקיא"ה לומר קים לי. ועיין תשובת מהר"י צאייח בס' אבקת רוכל סי' יו"ד ותשובת מרן שם סי' ל"ב ובכללים שבסוף גט פשוט ואכמ"ל. ובארץ הצבי נהגו איזה חומרות להחמיר כמור"ם אך אין מוחין במי שנוהג כמרן. ומכללן של דברים אתה תשמע דבעיר שנהגו כמרן אם א' תופס כקולת מור"ם גוערין בו ולא יפה עשה לפרוץ גדר. ומהר"ם בפנים מאירות ח"ב סי' ק"כ כתב דאשכנזי שהורה כקולת מרן צריך תשובה וכפרה ע"ש. וכן הוא באתריה דמר מרן מי שהורה כקולת מור"ם צריך תשובה וכפרה. ואם תופס כקולי' דמר וכקולי דמר עליו נאמר הכסיל בחשך הולך. והאיש הירא ישמור עצמו שלא להקל כקולת מור"ם במקום שנהגו כמרן. ודוק היטב כי קצרתי מאד.
 
נערך לאחרונה:
אף שכבר העלוהו לעיל אבל כאן מצורף בקובץ יותר איכותי
 

קבצים מצורפים

גם שלח לי ת"ח שכן ביאר דעת הגרי" בפשיטות הגאון רבי יהודה חטאב שליט"א [ואולי צריך להעלות לכאן את כל מאמרו החשוב בדעת הבא"ח ועוד חזו"למ]
מצורף
 

קבצים מצורפים

יש ליישב כל הקושיות בפשיטות, שכל השינויים מדעת מרן הם מחמת שבגדד היתה תחת השפעת גאון אשכנזי קדמון ששינה מנהגיהם.
יש כאן ריח זלזול או אפילו זלזול חמור בחכמי בבל, אז מה עם הייתה השפעה שלו [אפילו שלדעתי זו המצאה אחת גדולה, כמו הטענה שהספר בן איש חי היה בהתחלה קונטרסים וכו׳....] הם לא ידעו שקיבלנו הוראות מרן? בכל זאת הוא פסק כן.
 
יש כאן ריח זלזול או אפילו זלזול חמור בחכמי בבל, אז מה עם הייתה השפעה שלו [אפילו שלדעתי זו המצאה אחת גדולה, כמו הטענה שהספר בן איש חי היה בהתחלה קונטרסים וכו׳....] הם לא ידעו שקיבלנו הוראות מרן? בכל זאת הוא פסק כן.
חס ושלום. זה לימוד זכות על העירקים
 
נערך לאחרונה:
מה ההוכחה?
תראה בהקדמה לילקוט טהרה.
וגם אם כן, אני לא מסכים עם הדברים. אבל אני לא מסכים שמרן הראש״ל ככה אמר על הבן איש חי!
נראה לך אני ממציא? תראה בהקדמה ותקשיב לדרשות.
כואב כשמזלזלים.
לימוד זכות זה זלזול?
 
נכון

מה הבעיה?
הקשב היטב @ידידיה! מתחילה חשבתי שכוונתך לקנטר לכן עניתי איך שעניתי, אבל אני רואה שכוונתך טובה אז אסביר:
הבן איש חי הוא פוסק מופלג ענק שבענקים. לבוא ולומר שהוא הושפע מרב אשכנזי קדום זה זלזול בו. שיהיה ברור.
לבוא ולומר שאתה מלמד זכות על הבן איש חי [בנושא הזה] זה גם כן זלזול. הבן איש חי לא צריך שילמדו עליו זכות. מותר לך לחלוק עליו, כן! מותר לחלוק! אחרי שלמדת היטב את הסוגיה, אבל אדם קטן שבקטנים מגיע ומלמד זכות על הבן איש חי?! מה זה השיח הזה?
הבעיה מתחילה כשמתייחסים לפוסקים קדומים כאילו אתה בשורה יחד איתם, מותר לחלוק! שלא תהיה טעות! אבל לדעת בפני מי אתה עומד!
קח לדוגמה פסק של הגר״ע יוסף ותקשה עליו קושיה ואז תאמר ״אני ילמד זכות על הגר״ע יוסף שכך וכך״ הלא לזלזול ייחשב?!
 
ראשי תחתית