השגות ספר 'ילקוט טהרה' על הבא"ח שהחמיר או הקל נגד מרן השו"ע

[כהנא דמסייע]

מי שילמד את השטיקל הלז בעיון יבין היטב למה כל כגדולי ישראל התנגדו להיתר זה

לכאורה הדבר תלוי ביחס לשיטת ר''ת.
ועיין בספר מנחת שלמה נדה שכתב להקל, וכן בארחות רבינו בשם החזון איש.
וידעתי שהרעישו בזה על הגרע''י,
והגרב''צ א''ש מחמיר וגם הגריש''א ועוד.
אבל לכאורה אינו מופקע כלל.

 

[עת שערי רצון]

ועיין בספר מנחת שלמה נדה שכתב להקל, וכן בארחות רבינו בשם החזון איש.

החזו''א לא אחז בכלל משיטת ר''ת

 

[כהנא דמסייע]

החזו''א לא אחז בכלל משיטת ר''ת

אתה צודק וכידוע דהכריע כהגר''א. אך שם כתב כל ורשא מחשיבים כיום ואנו לא נצרף לס''ס. עיין במנחת שלמה נידה לפני תגובה. אני רק מצטט.

 

[כהנא דמסייע]

אתה צודק וכידוע דהכריע כהגר''א. אך שם כתב כל ורשא מחשיבים כיום ואנו לא נצרף לס''ס. עיין במנחת שלמה נידה לפני תגובה. אני רק מצטט.

מצטט ממה שכתבתי בזה בעבר

זמן ההפסק טהרה​

השו''ע כתב 'סמוך לביה''ש', ושינה מדברי  הראשונים שכתבו לבדוק 'בבין השמשות', וטעמו משום דבב''י תמה ע''ד הראשונים לבדוק בבין השמשות הלא ספק הוא מן היום הבא, וא''כ אינו עולה לה לז' נקיים אלא לכותאי ולא לדידן. ועוד הקשה דהא ר' יהודה אמר 'מן המנחה ולמעלה' והיינו שעתיים ומחצה קודם הלילה ולא אמר 'ביה''ש' שהוא ספק יום ספק לילה, ומסיים הב''י ומ''מ דבר פשוט הוא והוא זמן מוקדם לביה''ש טובא הוא, ואף קודם לביה''ש דר''ת, דההוא לא הוי אלא קודם הלילה וזמן מנחה קטנה ב' שעות ומחצה קודם הלילה הלכך ביה''ש דאמר הרא''ש הוא ביה''ש דר''ת שעדיין הוא יום גמור, אי נמי יום ביה''ש האחרון והיינו סמוך לו וכו'.

וצריך להבין כוונתו, מהו ביה''ש דר''ת וביה''ש  האחרון דקעסיק בו הב''י, ויש שרצו לבאר דהוא הכניס כאן מחלוקת הגאונים ור''ת דלגאונים ביה''ש מיד אחר השקיעה, ולר''ת רק לאחר ג' מיל ורביע. אבל א''א לומר כן דמבואר בב''י דביה''ש דר''ת הוא מוקדם לביה''ש האחרון. ועוד מש''כ ביה''ש דר''ת יום גמור הוא אם כוונתו לאחר נ''ח דקות מהשקיעה הוא ספק גם לר''ת ולגאונים ודאי לילה, ומאי הרויח בזה. ומה שאמר 'אי נמי סמוך
 לביה''ש האחרון' אינו מובן.

ועל כן נראה לענ''ד דאינו ענין למח' ר''ת  והגאונים, אלא כל הב''י מדבר רק משיטת ר''ת בלבד, והיינו דלר''ת יש ביה''ש ראשון, וביה''ש אחרון. והיינו דבגמ' שבת דף לד ע''ב דשיעור ביה''ש הוא שלושת רבעי מיל, ובגמ' פסחים צד מבואר מבואר דמזמן השקיעה עד צה''כ הוא ד' מילין, ומבאר ר''ת דיש שקיעת גוף החמה, ואח'כ שקיעת האור, ומשקיעת גוף החמה ג' מיל ורביע הוא יום גמור, ואחר יש שקיעת האור ומאז שלושת רבעי מיל הוא ספק יום ספק לילה. וממילא כוונת הב''י שצריך לבדוק בזמן שהוא מוגדר כיום גמור. אי נמי סמוך לביה''ש האחרון, אבל לא בביה''ש האחרון עצמו דא''כ יהיה הדין ככותאי.

ומה שנקרא אחר שקיעת גוף השמש לשקיעת  האור ביה''ש ראשון שהוא מן הדין יום גמור, נקרא מ''מ בשם ביה''ש דהוא מלשון 'שתי שמשות' יום ולילה, ויש ביה''ש בין שקיעת גוף העגולה והירח כבר באה, לבין שקיעת האור עד
 גמר צה''כ.

הנה באחרונים מבואר דלכתחלה תבדוק חצי  שעה או שעה קודם השקיעה, ואם קשה לה תעשה שתי שעות קודם [מזמן מנחה קטנה], ובשעת הדחק תשאל לחכם דיש מצבים שאפשר לעשות גם ביום, וראוי לכתחלה לעשות לכה''פ ד' דקות קודם השקיעה, ואם איחרה דקה אחת מהשקיעה שוב אינה יכולה לבדוק. [הליכות שלמה לגרש''ז אוירבאך]. ובענין זה דאחר השקיעה א''א יותר לבדוק כן סוברים גם הגר''נ  קרליץ, והגרב''צ אבא שאול.

אמנם הגר''מ פיינשטין כותב להחמיר כר''ת  ובפרט בהפסק טהרה שהוא דאורייתא, והוא כותב דלכתחלה יעשו מוך דחוק גם בזמן ר''ת, ואמנם בס' ציוני טהרה כותב דיש נשים רגישות בעור וגורם להם לדימומים, ויוציאו ויחזרו ויכניסו. וכן ראוי לנהוג לכתחלה אם הדבר לא קשה על האשה. ומאידך גיסא גם לקולא כותב דאותם שמחמירים כר''ת במוצ''ש יכולים גם לצרף שיטת ר''ת לקולא. דהנה בי''ג דקות הראשונות לדעת הגאונים הוא ספק יום, ולר''ת ודאי יום, וא''כ נחשיב את הדבר ליום. וכן דעת הגר''ע יוסף בס' טהרת הבית. ובס' ארחות רבינו הביא דגם הקהלות יעקב, והחזו''א צירפו את שיטת ר''ת, דהחזו''א אמר שכל ורשה מדליקה נרות לפי ר''ת ואנו לא נצרפו.

ובאמת דהפוסקים שהמחלוקת כאן האם לחוש לר''ת גם לחומרא, או דלא לחוש לו כלל, ולענ''ד יש לחוש בזה לר''ת וגם לצרפו לקולא, דסו''ס  שיטה רחבה הוא בהלכה.

אמנם לכתחלה צריך לעשות זאת להקדים כמה דקות לפני השקיעה כדי לא להכנס לבית הספק. ועדיף לעשות כן מאשר להדר ולהמתין לדקה האחרונה ואז להכנס לספק אם הוא בדיקה כלל  וכלל או לא.

 

[דרופתקי דאורייתא]

ועיין בספר מנחת שלמה נדה שכתב להקל

כמעט ברי לי שטעות הוא בידך

 

[כהנא דמסייע]

כמעט ברי לי שטעות הוא בידך

הביאו שם בהערות דעת החזו''א והקה''י ע''ש. בפנים. כי לא נביא אתה. אמנם הוא עצמו החמיר. ועיין כאן שהרחבתי.

הנה באחרונים מבואר דלכתחלה תבדוק חצי  שעה או שעה קודם השקיעה, ואם קשה לה תעשה שתי שעות קודם [מזמן מנחה קטנה], ובשעת הדחק תשאל לחכם דיש מצבים שאפשר לעשות גם ביום, וראוי לכתחלה לעשות לכה''פ ד' דקות קודם השקיעה, ואם איחרה דקה אחת מהשקיעה שוב אינה יכולה לבדוק. [הליכות שלמה לגרש''ז אוירבאך]. ובענין זה דאחר השקיעה א''א יותר לבדוק כן סוברים גם הגר''נ  קרליץ, והגרב''צ אבא שאול.

אמנם הגר''מ פיינשטין כותב להחמיר כר''ת  ובפרט בהפסק טהרה שהוא דאורייתא, והוא כותב דלכתחלה יעשו מוך דחוק גם בזמן ר''ת, ואמנם בס' ציוני טהרה כותב דיש נשים רגישות בעור וגורם להם לדימומים, ויוציאו ויחזרו ויכניסו. וכן ראוי לנהוג לכתחלה אם הדבר לא קשה על האשה. ומאידך גיסא גם לקולא כותב דאותם שמחמירים כר''ת במוצ''ש יכולים גם לצרף שיטת ר''ת לקולא. דהנה בי''ג דקות הראשונות לדעת הגאונים הוא ספק יום, ולר''ת ודאי יום, וא''כ נחשיב את הדבר ליום. וכן דעת הגר''ע יוסף בס' טהרת הבית. ובס' ארחות רבינו הביא דגם הקהלות יעקב, והחזו''א צירפו את שיטת ר''ת, דהחזו''א אמר שכל ורשה מדליקה נרות לפי ר''ת ואנו לא נצרפו.

 

[דרופתקי דאורייתא]

כי לא נביא אתה

חכם עדיף מנביא...
וכבר לעיל הבאתי דברי הארחות רבינו וכו'

 

[כהנא דמסייע]

ושוב ראיתי בחג הוראת הסטייפלער זצ"ל

ויעוי"ש עוד אות כ' שהחזו"א צירף לספק בדרבנן לסניף שומרת יום כנגד יום ע"ש.
הצג קובץ מצורף 3240

יש''כ.

 

[כהנא דמסייע]

מה שכתבו כמה מהחו"ר לעיל לחלק בין האג"מ שהורה כן בחו"ל שחוששים לר"ת,

לכאורה כאן רואים דהגרע''י בחו''ל מיקל יותר

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

לכאורה כאן רואים דהגרע''י בחו''ל מיקל יותר
הצג קובץ מצורף 3600

לא הבנתי
בדברי הגרע"י שהובאו שם לא כתוב כלום לגבי חו"ל, המשך הדברים הם מדברי הגר"מ פיינשטיין

 

[כהנא דמסייע]

לא הבנתי
בדברי הגרע"י שהובאו שם לא כתוב כלום לגבי חו"ל, המשך הדברים הם מדברי הגר"מ פיינשטיין

הבאתי בטעות קטע אחר.
זה זה

 

[אבן ירושלמית]

הבאתי בטעות קטע אחר.
זה זה
הצג קובץ מצורף 3660

זה מדור המלקטים?
אם זה נכון, זה לא ראיה?

 

[כהנא דמסייע]

לכאורה כאן רואים דהגרע''י בחו''ל מיקל יותר

זה מדור המלקטים?
אם זה נכון, זה לא ראיה?

למה שהזכרתי לעיל

 

[עומק המושג]

ובפרט בברכת מעין שבע בליל פסח וכדו', שזה ע''פ הסוד, ומי שלא מברך היכן שצריך ע''פ הסוד בוודאי גורע טפי, למי שמבין בסודם של דברים קצת

ח"ו. אם ע"פ הפשט אין לומר - הרי"ז ספק ברכה לבטלה ואסור לאומרו.
והוא דבר גדול לידע, שאין לנו ב' תורות, פשט וסוד, אלא רק תורה אחת, אשר אפשר לדורשה גם ע"פ הסוד, וחלילה לשנות מדרך הפשט ע"פ הסוד.

 

[עת שערי רצון]

ח"ו. אם ע"פ הפשט אין לומר - הרי"ז ספק ברכה לבטלה ואסור לאומרו..

דעת הרבה ראשונים שיש לומר ברכת מעין שבע בליל פסח
ו-3 עמודי הוראה סתמו, ואם היה דעתם כר''נ גאון, היו צריכים לבאר זאת להדיא כי בוודאי שידעו מדברי ר''נ גאון
ודעת מרן השו''ע שאין איסור ברכה לבטלה, ומה שכתב בשו''ע שלא לאמרה בפסח, הוא מנהג בלבד, כמבואר בב'י שם.
ובודאי שבכוח המקובלים להכריע בין הראשונים

 

[עת שערי רצון]

והוא דבר גדול לידע, שאין לנו ב' תורות, פשט וסוד,

יש טוענים שיתכן כזה דבר מחלוקת בין פשטנים ומקובלים, לך תדבר איתם ...

וחלילה לשנות מדרך הפשט ע"פ הסוד.

וחלילה לשנות את דרך הסוד בגלל איזה לומד'ס בפשט ...

 

[עומק המושג]

הרב @עת שערי רצון, לא דיברתי לגופה של הלכה זו, רק על האמירה העקרונית שמי שלא מברך היכן שצריך ע"פ הסוד גורע טפי, שחלילה לומר כן.

ובאשר למחלוקות בין פוסקים למקובלים - אכן, טועים בזה רבים, אך אליבא דאמת לא יתכן דבר כזה.
וטעמו, כיון שלא יתכן ברמה המושגית וויכוח בין פוסקים למקובלים, שהרי על מה המחלוקת? נניח שהמקובלים אומרים שמעשה מסוים פועל בעולמות העליונים, על איזו נקודה הפוסקים חולקים? על עצם העובדה שהוא פועל בעולמות העליונים? - לא נראה, על כך שאפשר להכריע שאלות בהלכה ע"פ קבלה? - לא סביר, שהרי לפי"ז אין לזה קשר לפוסקים ומקובלים, זוהי שאלה עקרונית בדרכי הפסק. כמו כן, גם מבחינת ההיגיון לא נראה שתתכן מחלוקת כזו, שהרי יש כאן שאלה אחת - מה ראוי להיות ע"פ רצון ה' ומאמרו, כיצד תתכן בזה מחלוקת בין הפשט לסוד? האם שני אלו אינם רבדים של אותה תורה עצמה?
ולכן - המסקנה המתבקשת היא שיש למחלוקת בין פוסקים למקובלים משמעות אחת: ע"פ ההלכה יש לנהוג כדעת הפוסקים, ואילו ע"פ הסוד יש עניין מסוים להחמיר לפנים משורת הדין, כשם שע"פ הפשט יש עניין להחזיר אבדה אחר ייאוש לפנים משורת הדין, כמו"כ יש עניינים לפנים משורת הדין גם ע"פ סוד, הא ותו לא.​

 

[עת שערי רצון]

הרב @עת שערי רצון, לא דיברתי לגופה של הלכה זו, רק על האמירה העקרונית שמי שלא מברך היכן שצריך ע"פ הסוד גורע טפי, שחלילה לומר כן.​

על פי הסוד וודאי שגורע טפי והתפילה לא ''מתקנת''
לא הבנתי אותך ...

ובאשר למחלוקות בין פוסקים למקובלים - אכן, טועים בזה רבים, אך אליבא דאמת לא יתכן דבר כזה.​

דברי טעם !
אבל ...

ולכן - המסקנה המתבקשת היא שיש למחלוקת בין פוסקים למקובלים משמעות אחת: ע"פ ההלכה יש לנהוג כדעת הפוסקים,​

כתבנו כבר שלא תיתכן מחלוקת כזו, לא מובן ...
כל המחלוקות הם מחלוקות גם בין הפוסקים הפשטנים, וכבר כתב המ''ב דבמחלוקת הפוסקים הקבלה תכריע
וכן דעת רוב ככל רבותינו שפוסקים להלכה כהאר''י גם נגד שאר הפוסקים, גם בענייני הלכה, חוץ מענייני חסידות כמו י''ב חלות ובגדי לבן בשבת וכדו'
כגון לענין הנותן ליעף, מעין שבע במנין עראי ובליל פסח, תפילין בחול המועד, חיוב ברכות השחר, זמן תיקון חצות, ועוד ועוד

ואילו ע"פ הסוד יש עניין מסוים להחמיר לפנים משורת הדין,​

זה נאמר דוקא על דברים כמו י'ב חלות, בגדי לבן גילוח הזקן וכדו', אבל לא על עניינים כמו סדר התפילה והמסתעף

 

[אור תורה]

יש טוענים שיתכן כזה דבר מחלוקת בין פשטנים ומקובלים,

כמדומני שזה מחלוקת בין המקובלים, ולכך גם חכם יעקב מוצפי זצ"ל לא היה אומר מעין שבע בביהכנ"ס שלו 'שמש צדקה'.

 

[עת שערי רצון]

כמדומני שזה מחלוקת בין המקובלים, ולכך גם חכם יעקב מוצפי זצ"ל לא היה אומר מעין שבע בביהכנ"ס שלו 'שמש צדקה'.

נכון
החיד''א ס''ל לא לומר, לעומתו הרש''ש ס''ל לומר, ותלמידי הרש''ש חלקו עליו, ותלמידי תלמידיו חלקו על תלמידיו והחזירו המנהג לומר

 

[עומק המושג]

על פי הסוד וודאי שגורע טפי והתפילה לא מתקנת, לא הבנתי אותך​

התפילה לא צריכה לתקן שום דבר, יתכן שהיא גם מתקנת כל מיני דברים, אך אי"ז מעניינינו, אנחנו צריכים לקיים את ההלכה, הא ותו לא.​

כתבנו כבר שלא תיתכן מחלוקת כזו, לא מובן​

מצחיק. ברמה העובדתית - ודאי שיש מחלוקות בין הפוסקים למקובלים, רק טענתי שמחלוקות כאלו אינם מייצגות וויכוח בין ההלכה לקבלה.​

כל המחלוקות הם מחלוקות גם בין הפוסקים הפשטנים, וכבר כתב המ''ב דבמחלוקת הפוסקים הקבלה תכריע
וכן דעת רוב ככל רבותינו שפוסקים להלכה כהאר''י גם נגד שאר הפוסקים, גם בענייני הלכה, חוץ מענייני חסידות, כמו י''ב חלות ובגדי לבן בשבת וכדו'
כגון לענין הנותן ליעף, מעין שבע במנין עראי ובליל פסח, תפילין בחול המועד, חיוב ברכות השחר, זמן תיקון חצות, ועוד​

זוהי העמדה הידועה והמקובלת, אך מה נעשה שבלתי אפשר מושגית להחזיק בה, כיון שהקבלה נועדה להסביר את ההלכה ברובד מסוים ולא לנקוט בה עמדה, אם יש למקובל עמדה מסוימת בהלכה - זוהי עמדה הלכתית ועליו לנמקה באמצעות נימוקים הלכתיים.
ומדוע הדבר כל כך פשוט לי? א) מכיון שתורת הסוד נועדה לעבור בסוד ובלחישה, ואמורה להיות רק אצל תלמידי החכמים הגדולים, ולכן לא יתכן שיש בה קביעות הלכתיות שמעכבות, קביעות כאלו אמורות להיות חלק מהפשט ולא מהסוד. ב) משום שבכל הש"ס וספרות חז"ל לא מצינו שום דין ע"פ הסוד, האם אך מקרה הוא?​

 

[עת שערי רצון]

ומדוע הדבר כל כך פשוט לי? א) מכיון שתורת הסוד נועדה לעבור בסוד ובלחישה, ואמורה להיות רק אצל תלמידי החכמים הגדולים, ולכן לא יתכן שיש בה קביעות הלכתיות שמעכבות, קביעות כאלו אמורות להיות חלק מהפשט ולא מהסוד. ב) משום שבכל הש"ס וספרות חז"ל לא מצינו שום דין ע"פ הסוד, האם אך מקרה הוא?​

בסדר, תניח תפילין בחול המועד, נראה אותך ...

 

[עומק המושג]

בסדר, תניח תפילין בחול המועד

מנהגינו שלא להניח תפילין בחול המועד, בלי שום קשר לדעת המקובלים בנושא, אם המסקנה מעיון הלכתי היא שצריך להניח תפילין בחוה"מ - הייתי מניח.

אגב, מומלץ לנסות להשיב לטיעונים שהעליתי*, אלו טיעונים מכריעים שקשה להתעלם מהם.
*כיצד יתכן שמתורת הסוד יוצאת הלכה לכלל הציבור ומדוע אין בספרות חז"ל שום הלכה ע"פ סוד.

 

[עת שערי רצון]

מנהגינו שלא להניח תפילין בחול המועד, בלי שום קשר לדעת המקובלים בנושא

מה - אתה - מדבר ??
הכרעת הב''י בסימן ל''א היתה בגלל דברי הזוהר !!!

*כיצד יתכן שמתורת הסוד יוצאת הלכה לכלל הציבור ומדוע אין בספרות חז"ל שום הלכה ע"פ סוד.

הדברים ארוכים, וכ''ז מבואר בשל''ה ובעוד אחרונים שלפי ירידת הדורות חז''ל תיקנו וגילו עוד ועוד עניינים וחומרות עי''ש
ויבוא מרן @כהנא דמסייע שליט''א ויאריך בזה., אין לי פנאי כעת.

 

[עומק המושג]

מה אתה מדבר?
הכרעת הב''י בסימן ל''א הייתה בגלל דברי הזוהר​

הב"י שם מכריע בגלל המנהג, ורק כותב ששמע שמנהג זה נוצר בעקבות הזוהר, אך עצם ההכרעה היא בגלל המנהג.
אגב, יתכן דמאן דפשיט"ל שכל הזוהר הוא מדברי רשב"י (וכך סבר הב"י) - כן יכול להכריע מהזוהר, כיון שעצם העדות שכך נהג רשב"י וכך דעתו מכריעה גם על דרך הפשט. (מלבד העובדה שאם רשב"י הסביר דין מסוים מסתמא סבר אותו להלכה, ורק נתן לו הסבר ע"פ סוד). ​

הדברים ארוכים, וכ''ז מבואר בשל''ה ובעוד אחרונים שלפי ירידת הדורות חז''ל תיקנו וגילו עוד ועוד עניינים וחומרות עי''ש.

הניחא חומרות, אך אני טוען אודות הלכות פסוקות, האם חז"ל הכשילו את הציבור באיסורים?
גם לא השבת על הטענה העקרונית, שלא יתכן שתורת סוד תכריע בשאלות הנוגעות לכל איש מישראל.

 

[עת שערי רצון]

הב"י שם מכריע בגלל המנהג, ורק כותב ששמע שמנהג זה נוצר בעקבות הזוהר, אך עצם ההכרעה היא בגלל המנהג.​

שהונהג בגלל הזוהר ... וכן לענין קריאה עם הבעל קורא בקול, הב''י מכריע בגלל הזוהר עי''ש. ויש עוד מקומות רבים

אגב, יתכן דמאן דפשיט"ל שכל הזוהר הוא מדברי רשב"י (וכך סבר הב"י) - כן יכול להכריע מהזוהר, כיון שעצם העדות שכך נהג רשב"י וכך דעתו מכריעה גם על דרך הפשט.​

ולכן, ...

(מלבד העובדה שאם רשב"י הסביר דין מסוים מסתמא סבר אותו להלכה, ורק נתן לו הסבר ע"פ סוד). ​

ולכן, ...

הניחא חומרות, אך אני טוען אודות הלכות פסוקות, האם חז"ל הכשילו את הציבור באיסורים?

כגון ?

גם לא השבת על הטענה העקרונית, שלא יתכן שתורת סוד תכריע בשאלות הנוגעות לכל איש מישראל.

מה ? זה לא חלק מהתורה ?

 

[עומק המושג]

שהונהג בגלל הזוהר, וכן לענין קריאה עם הבעל קורא בקול, הב''י מכריע בגלל הוזהר עי''ש.​

הב"י באמת מכריע לעיתים כמו הזוהר, אני לא מתווכח על העובדה הזו, ובאמת הדברים תמוהים, התייחסתי רק לעניין תפילין בחוה"מ שהוא דבר השנוי במח' בין הראשונים בלי קשר לקבלה, והמנהג בארצות הספרדים היה לא להניח, ולכן אני נוהג שלא להניח, גם אם המנהג נעשה ע"פ הזוהר, כיון שסו"ס יש כאן ספק ומנהגינו שלא להניח.​

כגון?​

את הדוגמאות אתה צריך להביא, אני באמת טוען שלא יתכן שיש דבר שאסור מצד הדין ע"פ הסוד, כיון שאם יש דבר כזה - לא אישתמיט שיהא כזה גם בזמן חז"ל, ולא יתכן שחז"ל לא גילו זאת לציבור והכשילו אותו באיסורים.​

מה? זה לא חלק מהתורה?​

זה לא רלוונטי, זה מיועד רק לחלק מצומצם בעם, ולכן לא יתכן שתצא מזה הוראה לכלל הציבור.
אפשר להסביר - כמובן - את ההלכה ע"י תורת הסוד, אך אי אפשר לקבוע דברים בהלכה ע"פ הסוד, ההלכה מעצם טבעה צריכה להיות נגלית.

 

[כהנא דמסייע]

מה - אתה - מדבר ??
הכרעת הב''י בסימן ל''א היתה בגלל דברי הזוהר !!!

חלק קטן ממאמר ארוך:
עוד כתב בסי' ל"א: כתב הטור זה לשונו: שבת וי"ט לאו זמן תפילין הם, וחולו של מועד יש מסתפקים בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותם בלא ברכה, וא"א ז"ל היה מניחן ומברך עליהן ע"כ [דברי הטור].
וכתב הב"י דכן משמע בפירוש בירושלמי דחול המועד חייב בתפילין, וכ"כ הרא"ש.
וכתב עוד [הב"י] בשם המרדכי שבסמ"ק וכן בספר התרומה פירשו דיש להניח בלא ברכה, ומיהו מהר"ם היה מברך עליהם מההיא דירושלמי עכ"ל, והרשב"א כתב בתשובה שאין מניחין תפילין בח"ה, וכן דעת התוספות והראב"ד ז"ל, וכן אנו נוהגים עכ"ל.
ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בח"ה,
ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בח"ה כדברי הרא"ש,
ואח"כ מצאו שכתב רשב"י במאמר אחד שאסור להניחם בח"ה ועל כן נמנעו מלהניחם בח"ה, וכ"כ מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה, והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים על פס' 'לריח שמניך טובים' כו'.
ובסוף דבריו כתב [הב"י]: ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רשב"י המפליג כל כך באיסור הנחתם ע"כ:​

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

כמדומני שזה מחלוקת בין המקובלים, ולכך גם חכם יעקב מוצפי זצ"ל לא היה אומר מעין שבע בביהכנ"ס שלו 'שמש צדקה'.

יתכן שלא היה ברור לו שזה מוכרח ע"פ קבלה

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

זוהי העמדה הידועה והמקובלת, אך מה נעשה שבלתי אפשר מושגית להחזיק בה, כיון שהקבלה נועדה להסביר את ההלכה ברובד מסוים ולא לנקוט בה עמדה, אם יש למקובל עמדה מסוימת בהלכה - זוהי עמדה הלכתית ועליו לנמקה באמצעות נימוקים הלכתיים.​

אבל מה עושים כשעמדה מסויימת בהלכה א"א להסבירה ע"פ קבלה [וכגון כשע"פ קבלה פעולה כלשהו מתקן עולמות העליונים, אבל לפי הבנה מסויימת בנגלה דבר זה אסור לעשותו]? על כרחיך לומר שיש כאן טעות בהבנת ההלכה