כך הם קיבלו במסורת.
ואם לא כך, אז תסביר למה הבן איש חי חלק כ"כ הרבה על מרן???
אווו עכשיו התחלת לדבר לעניין
האם חדש לך מכל אלה שכתבו שקיבלנו הוראות מרן ואעפ"כ חלקו על מרן כסדר?
קח לדוגמא את החיד"א, כתב כמה פעמים שקיבלנו הוראות מרן וכו' וכו'
ואעפ"כ בהרבה מקומות כתב איפכא, אם זה בדיני "איסור והיתר", וכן אם זה גבי "ברכת נשים במצוות עשה שהז"ג", וכן אם זה גבי הדלקת נר שבת "שמדליקות ואח"כ מברכות", וכן גבי ברכת הטבילה "שיטבלו ואח"כ תברכנה", ועוד רבות רבות.
ולא רק החיד"א, אלא גם כנה"ג כתב שקיבלנו הוראות מרן ואעפ"כ בהרבה מקומות חלק על מרן, וכן ר' חיים פלאג'י וחסד לאלפים וכף החיים, כל אלה כתבו שקיבלנו הוראות מרן ואעפ"כ חלקו בהרבה מקומות.
התשובה לכך היא
דמדברי החזו"א על דברי קבלת הוראות מרן- נוכל להבין את הפתרון.
וניווכח לדעת- שכמו יסודו סברו כל פוסקי וגאוני ספרד שכתבו שקיבלנו הוראות מרן, ואעפ"כ חלקו בהרבה מקומות, ולא רק במנהגים או בסב"ל.
וז"ל החזו"א (חו"מ ליקוטים סי' א'):
"ואף שאנו נוהגים ע"פ השו"ע מ"מ אנו רגילין לנטות מהשו"ע מחמת שנטו אחרונים ז"ל בראיות נכונות לדעת חכמי דור ודור, ובכל הלכה אנו מוכרחים לעיין בכהרעת אחרונים, כי החכמה היא מכריעה בכל,
אלא כשהדבר שקול אנו נוטים אחרי מי שגדול, ובזה קבלנו הכרעת ב"י והרמ"א".
וביאור הדבר- שמושג קבלת הוראות מרן הוא לדברים שקולים, והיינו שיש מח' שקולה בראשונים וכד', דאז מה שפסק השו"ע אזלינן כוותיה וזה הקבלת הוראות
אך- על דברים שהמח' אינה שקולה אלא דיש עוד פוסקים ועוד ראשונים בהאי גוונא לא קיבלו עליהם הוראות השו"ע.
ובאמת- לפי יסודו כפו"פ, דכך למדו הרבה מגאוני ספרד שקיבלו הוראות מרן ואעפ"כ בהרבה פעמים החמירו כהרמ"א נגדו וכד', מפני זה- שכשהמח' אינה שקולה אלא יש הרבה שיטות אחרות בזה לא קיבלו הוראותיו.
ועתה נביא גם מלשון החיד"א ונראה דדבריו עולים כפו"פ עם החזו"א
יעויין בחיד"א שו"ת חיים שאל (סי' ט"ו) דכתב בזה"ל:
"ולא מבעיא לדידן בני ארעא קדישא דנקטינן כמרן וקיבלנו הוראותיו
אלא דבאיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחילה לדברי מור"ם". [היינו הרמ"א]
למדת מלשונו- דתוך כדי דיבור שכותב שקיבלנו הוראות מרן, מיד מוסיף באותו נשימה דבאיסור והיתר חוששים לרמ"א.
דעל כרחך- שמושג קבלת הוראות מרן זה לא תורת ודאי, ולכן הוא חושש על הרוב באיסור והיתר לדברי הרמ"א.
ובעצם- אם נקביל את דברי החיד"א למה שכתבנו לעיל [עיין בשרשור למעלה] בשם החזו"א זה יראה אותו יסוד, אלא שכל אחד ניסח את זה כלשונו וכל אחד הגדיר זאת בצורה אחרת, אך עם אותה כוונה.
שקבלת הוראות מרן זה לא קבלה החלטית
והנה כדברי מצאתי להדיא ביביע אומר
ואצטט את לשון היביע אומר (ח"ט סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה]):
"והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן הש"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו כנגד פסק מרן".
להדיא- דהקבלה היא מתורת ספק.
אלא שהרב יצחק יוסף כתב בדעת אביו שכל מה שכתב שזה קבלת ספק הוא רק לענין ספק ספיקא.
אך מדברי כל האחרונים- נראה שנקטו שקבלת מרן היא מתורת ספק ולכן חלקו הרבה פעמים על השו"ע אפי' שזה דבר שאינו ספק ספיקא
