לחצו כאן – תרומה לשמואל

תפילין בת"ב ומנהג כפרות

ובזמן מרן השו"ע לא היה חשש זה?

ומרן לא חש ליה!
יש לבעל דין לומר, שהדורות השתנו, וממילא בזמן מרן אכן לא היה חשש זה.
אבל לענ"ד אין ממש בשמועה זו להעניק משקל הלכתי לכאן ולכאן, ועל כן אין כדאי להביאה לבהמ"ד.
 
הביאור שלי בדעת הגרע"י היה, שהוא ראה מנהג מקוים (בירושלים ואח"כ בערי הארץ) של הנחת תפילין בת"ב, שהוא היפך המנהג הקודם שכתוב בדברי מרן. ודעתו ז"ל היתה שיש להשאיר המנהג על כנו

הוא ראה מנהג רק בירושלים. וגם לא בכל ירושלים. מנהג שהחל לאחר מרן ובניגוד לדעתו.

אין שום הבדל בין זה לבין ברכה על הלל בר"ח שגם זה מנהג שהחל בארץ לאחר זמנו של מרן.
 
בברכת הנרות, כיון שהשינוי בא ע"י עדות שנהגו כן בחו"ל, דעת הגרע"י שהם צריכים לשנות מנהגם לעשות כדעת מרן וכיושבי א"י.

זו סברא שהיא היפך ההגיון, כי מנהג שנהג בחו"ל משנים קדמוניות והמשיך כאן בארץ, עדיף בהרבה על מנהג שהתחדש כאן בארץ אחר זמנו של מרן.
 
יש לך ראיה או מקור שמנהג יושבי א"י היה לברך קודם ההדלקה?
האמת אגיד שנתחלף לי במנהג ההלל, אבל לגבי מנהג הנרות אכן אין ראיה או מקור. וייש"כ על התיקון.

אך מובן לי שיש הסתברות כזאת לגבי מנהג הנרות, כי לא נמצא בראשונים מי שיאמר לברך 'אחר ההדלקה' זולתי מהרי"ו שהעיד על מקצת נשים (כן משמע במחזיק ברכה סי' רסג סק"ד). ומסתברא שהיו מברכות קודם ההדלקה כשאר מצוות שבירכו עובר לעשייתן.
והגרע"י בהביאו את המנהג הזה (חזו"ע שבת ח"א עמ' קסה ואילך) הביא שכ"ד הרמב"ם ושאר ראשונים, ושכ"ד מרן (וזה לא ידעתי מה ההכרח, שהרי לא הביא מחלוקת בדבר והכריע לצד אחד, אלא מדקדוק לשונו יש ללמוד לכאן ולכאן), ואכן לא טען מכח המנהג.
ולגבי הנוהגות כן, כתב שיש לבטל מנהגן, וציין ליבי"א (ח"י סי' כא אות ח) האריך לומר שיש לבטל מנהג הנוהגות כן לפי שיש בו שמץ איסור (היינו אליבא דהרמב"ם ומרן), והביא דוגמאות לזה שיש לדרוש ברבים ולבטל מנהגים בכה"ג.
ולא נפניתי כעת לעיין בדבריו שם.
 
מובן לי שיש הסתברות כזאת לגבי מנהג הנרות
לי יותר מסתבר שמאחר וישנם עדויות על הרבה מקהילות הספרדים שהיו קודם מדליקות ואח"כ מברכות, ולא מצאנו מקור מפורש שמנהג א"י היה הפוך, מסתבר שהיה מנהגם כשאר קהילות הספרדים שהיו קודם מדליקות.
זולתי מהרי"ו שהעיד על מקצת נשים
ראיתי מי שהביא מתשובות הגאונים שקודם היו מדליקות ואח"כ מברכות.
 
לי יותר מסתבר שמאחר וישנם עדויות על הרבה מקהילות הספרדים שהיו קודם מדליקות ואח"כ מברכות, ולא מצאנו מקור מפורש שמנהג א"י היה הפוך, מסתבר שהיה מנהגם כשאר קהילות הספרדים שהיו קודם מדליקות.

ראיתי מי שהביא מתשובות הגאונים שקודם היו מדליקות ואח"כ מברכות.
התכוונתי כמובן למנהג א"י בזמן מרן.
ובזמנו דעת מהרי"ו היתה יחידאה.
אפילו אם ימצא כן בתשובת הגאונים, עדיין יהיה קשה להוציא מזה מנהג.
ויתכן בהחלט שכמה דורות אחרי מהרי"ו, נתפשטה דעתו בציבור ורבות נשים החלו לשנות מנהגן עד שנעשה רווח יותר.

אבל כל אלו רק השערות, כמובן.
וכמו שכתבתי: ראיה או מקור ברור לגבי המנהג, אין לי.
 
התכוונתי כמובן למנהג א"י בזמן מרן.
ובזמנו דעת מהרי"ו היתה יחידאה.
אפילו אם ימצא כן בתשובת הגאונים, עדיין יהיה קשה להוציא מזה מנהג.
ויתכן בהחלט שכמה דורות אחרי מהרי"ו, נתפשטה דעתו בציבור ורבות נשים החלו לשנות מנהגן עד שנעשה רווח יותר.

אבל כל אלו רק השערות, כמובן.
וכמו שכתבתי: ראיה או מקור ברור לגבי המנהג, אין לי.
צריך לדעת מה פתאום ואיך השתנה המנהג בתפוצות הספרדים להדליק ואחר כך לברך.

וגם דברי מהרי"ו הם עדות רק על מקומו באשכנז, ולא על כלל עדות ישראל.

לכן יותר יש לשער ולתלות שכך נמצא כך היה מקדם קדמתה. או שנאמר שהשינוי נעשה בהשפעת גאון אשכנזי...

ומ"מ עד שלא נמצא גילוי מפורש על המנהג בזמן מרן כל ההשערות שלנו לא שוות כלום.
 
לא כי.
הביאור שלי בדעת הגרע"י היה, שהוא ראה מנהג מקוים (בירושלים ואח"כ בערי הארץ) של הנחת תפילין בת"ב, שהוא היפך המנהג הקודם שכתוב בדברי מרן. ודעתו ז"ל היתה שיש להשאיר המנהג על כנו.
כיוצא בזה בברכת מעין שבע, שהמנהג המקוים (ברוב ככל ירושלים) היה שלא לברכה, וגם בזה השאירו על כנו.

גם בברכת הנותן ליעף כח, השתנה המנהג, והשאירו על כנו.
בשלשת המקרים הנ"ל השינוי היה אצל יושבי א"י.
בברכת הנרות, כיון שהשינוי בא ע"י עדות שנהגו כן בחו"ל, דעת הגרע"י שהם צריכים לשנות מנהגם לעשות כדעת מרן וכיושבי א"י.
כל המשא הנ"ל נתבאר באשכול זה, ואין טעם לחזור על הדברים.

רק זאת אומר, שהגם שיש הרבה לדון בדעת הגרע"י בכל ענין וענין מהם, ואין בדברים הנ"ל כדי לומר קבלו דעתו, מ"מ את הקושיא 'מדידיה אדידיה', ניסיתי ליישב, כי בודאי יש לו מהלך סדור בזה, וכמ"ש פעמים מספר.
וכמובן גם מהלך הדברים עצמו אפשר לחלוק ולהביא ראיות וכו'. אבל אי אפשר לעשותו סותר עצמו מבלי משים.
אלו דברי באופן כללי (לא דקדקתי בפרטי הודעה זו), והבוחר יבחר.
העובדות שכתבת אינם נכונות.
המנהג היה אותו דבר - בין בתפילין בת"ב ובין במעין שבע. מי שיודע ובודק רואה שכל החכמים בירושלים היו מברכים מעין שבע. ואותם חכמים עצמם היו מניחים תפילין בת"ב. תורה אמת כתיב בה. ואל תשכתבו את ההסטוריה. גם מה שכתבת ובערי הארץ ג"כ נהגו להניח בשחרית. אינו נכון, כי עד שהרע"י פרסם הלכה זו, רק אותם שברכו מעין שבע הם גם הניחו בת"ב.
גם מה שכתבת שהשינוי בא מאנשי חו"ל אינו נכון [ואף לו יהיה כדבריך, דעת הרבה פוסקים שיש להמשיך המנהג. אבל אין זה הנידון כאן]. כי החיד"א היה בא"י, ורבי אליהו מאני היה בא"י, ורבי עזרא עטיה מעיד על מנהג א"י [פדה את אברהם].
 
צריך לדעת מה פתאום ואיך השתנה המנהג בתפוצות הספרדים להדליק ואחר כך לברך.

וגם דברי מהרי"ו הם עדות רק על מקומו באשכנז, ולא על כלל עדות ישראל.

לכן יותר יש לשער ולתלות שכך נמצא כך היה מקדם קדמתה. או שנאמר שהשינוי נעשה בהשפעת גאון אשכנזי...

ומ"מ עד שלא נמצא גילוי מפורש על המנהג בזמן מרן כל ההשערות שלנו לא שוות כלום.
כאחד שאשתו ואמו נוהגות כמנהג בנות ספרד להדליק ולברך, עם זאת פשיטא לי שאם שואלים מבחינה היסטורית פשוט שהמנהג היה כדעת הרמב"ם שהוראותיו התקבלו בתפוצות ספרד, וכמו שבספרד לא מצאנו אחד שיאמר כדברי מהרי"ו שהוא הראשון שהעלה סברא זו שמקבלת שבת בברכה.

לכאורה פשוט שבנות ספרד בשנים האחרונות נהגו בהשפעות גאוני ספרד כדעת רבינו מור"ם לחומרא וכך גם במקום שדעת מרן לא חולקת עליו להדיא (כידוע מספרי צפון אפריקה והחיד"א והנגררים אחריו, ולפי מה שראיתי במאמר של הגאון היח"ס כך דעתו של מהר"י נבון רבו של החיד"א). ויותר מזה, היות והיה חשש ממשי שמא מקבלות שבת כבר כשמברכות תיקנו את הברכה אחר ההדלקה, בדומה לנטילת ידים שמברכים אחריה גם כאן יש טעם פשוט ואף פשוט יותר - חילול שבת...
 
היות והיה חשש ממשי שמא מקבלות שבת כבר כשמברכות תיקנו את הברכה אחר ההדלקה, בדומה לנטילת ידים שמברכים אחריה גם כאן יש טעם פשוט ואף פשוט יותר - חילול שבת...
וצע"ג מדוע אם יש חשש של חילול שבת אף אחד מהראשונים לא הזכיר זאת והמנהג היה לברך ולהדליק.
(וכתבתי לעיל, מדוע לא לעשות תנאי שלפי רוב ככל האחרונים במקום צורך מותר? ואין לך צורך יותר גדול מאשר להכנס לסב"ל ופשוט)
 
כאחד שאשתו ואמו נוהגות כמנהג בנות ספרד להדליק ולברך, עם זאת פשיטא לי שאם שואלים מבחינה היסטורית פשוט שהמנהג היה כדעת הרמב"ם שהוראותיו התקבלו בתפוצות ספרד, וכמו שבספרד לא מצאנו אחד שיאמר כדברי מהרי"ו שהוא הראשון שהעלה סברא זו שמקבלת שבת בברכה.

לכאורה פשוט שבנות ספרד בשנים האחרונות נהגו בהשפעות גאוני ספרד כדעת רבינו מור"ם לחומרא וכך גם במקום שדעת מרן לא חולקת עליו להדיא (כידוע מספרי צפון אפריקה והחיד"א והנגררים אחריו, ולפי מה שראיתי במאמר של הגאון היח"ס כך דעתו של מהר"י נבון רבו של החיד"א). ויותר מזה, היות והיה חשש ממשי שמא מקבלות שבת כבר כשמברכות תיקנו את הברכה אחר ההדלקה, בדומה לנטילת ידים שמברכים אחריה גם כאן יש טעם פשוט ואף פשוט יותר - חילול שבת...
ומ"מ עד שלא נמצא גילוי מפורש על המנהג בזמן מרן כל ההשערות שלנו לא שוות כלום.
 
וצע"ג מדוע אם יש חשש של חילול שבת אף אחד מהראשונים לא הזכיר זאת והמנהג היה לברך ולהדליק.
(וכתבתי לעיל, מדוע לא לעשות תנאי שלפי רוב ככל האחרונים במקום צורך מותר? ואין לך צורך יותר גדול מאשר להכנס לסב"ל ופשוט)
שאלה מצוינת, אבל יש מעין שאלה זו על הרבה חששות ו"אין אנו בקיאין" שהתחדשו בארצות אשכנז, וזו לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה.
אחרי שהועלה חשש אצל גדולי הפסוקים כלל ישראל מחויבים לקחת את זה בחשבון, ולכן ההלכה שלנו משתנית לאורך השנים ע"פ גישות שונות. אין ההלכה של הרמב"ם כזו של הגאונים ושל שניהם כזו של הרמב"ן והרשב"א ושל אלו כשל מרן ושל מרן כשל חכמי ספרד בדורות הבאים שהושפעו מהאר"י, ממור"ם ומנושאי הכלים - גדולי הפוסקים בתפוצות ישראל.
 
שאלה מצוינת, אבל יש מעין שאלה זו על הרבה חששות ו"אין אנו בקיאין" שהתחדשו בארצות אשכנז, וזו לא פעם ראשונה שאני נתקל בזה.
אחרי שהועלה חשש אצל גדולי הפסוקים כלל ישראל מחויבים לקחת את זה בחשבון, ולכן ההלכה שלנו משתנית לאורך השנים ע"פ גישות שונות. אין ההלכה של הרמב"ם כזו של הגאונים ושל שניהם כזו של הרמב"ן והרשב"א ושל אלו כשל מרן ושל מרן כשל חכמי ספרד בדורות הבאים שהושפעו מהאר"י, ממור"ם ומנושאי הכלים - גדולי הפוסקים בתפוצות ישראל.
השאלה מה יותר גדול החשש של סב"ל או חילול שבת.

גם מרן הגרע"י זצוק"ל חשש קצת לחילול שבת ולכן כתב שטוב להתנות קודם.
וזו העצה היעוצה להנצל גם מחשש סב"ל וגם מחשש חילול שבת.
 
סב"ל במקום מנהג לא אמרינן.
עם זאת פשיטא לי שאם שואלים מבחינה היסטורית פשוט שהמנהג היה כדעת הרמב"ם שהוראותיו התקבלו בתפוצות ספרד, וכמו שבספרד לא מצאנו אחד שיאמר כדברי מהרי"ו שהוא הראשון שהעלה סברא זו שמקבלת שבת בברכה.
 
סב"ל במקום מנהג לא אמרינן.
עם זאת פשיטא לי שאם שואלים מבחינה היסטורית פשוט שהמנהג היה כדעת הרמב"ם שהוראותיו התקבלו בתפוצות ספרד, וכמו שבספרד לא מצאנו אחד שיאמר כדברי מהרי"ו שהוא הראשון שהעלה סברא זו שמקבלת שבת בברכה.

מי שטבע את הכלל של סב"ל במקום מנהג זה הרי הפוסקים שאנו שותים מימיהם
והם- כנה"ג והחיד"א ור' חיים פלאג'י וחסד לאלפים ועוד

ובכל אלו הובא המנהג של הדלקת נר שבת - ולא רק הם אלא הובא בעוד פוסקים

ללמדך- שלא אומרים סב"ל במקום מנהג אע"פ שהוא מנהג שהונהג מאוחר
 
ללמדך- שלא אומרים סב"ל במקום מנהג אע"פ שהוא מנהג שהונהג מאוחר
עוד פעם אתה נכנס למח' אחרונים, שלרבים מהם לא אומרים סב"ל במנהג מאוחר.

ולמה לא לצאת יד"ח כולם ולעשות תנאי שאינו מקבל שבת בהדלקה?
וככה יצאו גם מחשש סב"ל וגם מחשש חילול שבת.
 
ראשי תחתית