לך זה מתאים להגיד שמצוה דאורייתא גורמת רע?
אינני חושב שזה טענה הלכתית בפני עצמה לפי קוצר דעתי. אך אני מבין מי שמביא נימוק זה בתוך שלל נימוקים.
וגם בזה נימוק כזה לומר מעצמי לא שייך שאומר.
אך לפי הרמב''ן יש על זה אזהרה בתורה.
רמב"ן על במדבר פרק טו פסוק לט: ואמר "ולא תתורו אחרי לבבכם", להזהיר ממנה, שלא יטעו בה, וזה הוא שדרשו רבותינו (ספרי שלח קטו) אחרי לבבכם, זו המינות, אשר אתם זונים, זו ע"ז,
שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז, אבל יהיה לכם הכל לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם ואמרו ואחרי עיניכם זו זנות, כענין שכתוב ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמיה כט כג),
והמשכיל יבין". עדיין אינני בדרגת משכיל של הרמב''ן שכתב ברמזים שהאר''י אומר שדבריו עמוקים ונסתרים.
בדרך אפשר לבאר הכוונה של אותו חכם שהיום חשש של מינות וכיו''ב קיים יותר, ע''פ דברי המשנה (מסכת ברכות פרק ט) "כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים מִן הָעוֹלָם.
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ, אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".
ועיין בהגהת מהרי''ץ לבנו של הנפש החיים שבבית מקדש קיים היה העולם הרוחני מתחבר עם העולם הגשמי, ולא היה מי שיכחיש העולם הרוחני, אולם לאחר מכן הרוחניות נסתרת, ורבו המינים. ואכמ''ל.
נ.ב. לא הייתי יוצר מזה נימוק הלכתי מעצמי, אך לא הייתי מזלזל בת''ח גדול מדור קודם בעקבות שסבר שיש בזה סמך.