תורת רבי אברהם יוסף שליט"א

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
"טועים בד"ץ העדה החרדית שכותבים על האריזה של פריכיות אורז לברך שהכל. אין דעה כזו. יש או פה"א או בורא מיני מזונות. מתי מברכים על האורז שהכל כאשר הוא נימוח, נעשה שורבא, כאשר לא ניכרים גרגירי האורז כלל, הם נימוחים לגמרי שאין היכר לגרגרים אז תהיה ברכתו שהכל".

נ.ב.
הם לא טועים, הוא פשוט לא יודע שכך דעת ראש רבני בד"ץ העדה החרדית, הגר"י פישר, וכפי שהובא בספר וזאת הברכה עמ' 106: ודע עוד שהגרי"י פישר פסק שברכתן שהכל, כיון שאין צורתן ניכרת ע"כ. ויש להוסיף שכך דעת הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב סי' כ"א. וכ"ד הגר"נ קרליץ [מטעם אחר] בחוט שני ברכות עמ' ר"ט עי"ש. כך שבודאי 'יש דעה כזו'!
 
"פצפוצי אורז דינם בדיוק כמו פריכיות אורז. ת"ח חשוב הטעו אותו לחשוב כאילו הם עברו תהליך בישול. וזה לא נכון. משרים אותם לילה שלם בתוך מים עם מעט סודה לשתיה. גורם לו להתנפח. ועל הגרגיר כשלעצמו מברכים בפה"א".

גם בזה נעלם ממנו שכך כתוב במדריך העדה החרדית [אא"כ גם אותם 'הטעו'..]

1740247428163.png
 
לכל המעירים על הר"א יוסף.
אולי לא תאהבו את הסגנון אבל הוא בד"כ נחרץ ושהוא אומר "שאין עניין לעלות ש"ץ לאבל" הוא לא מתכוון שאין כזו דעה כי תמיד אפשר למצוא דעה שנייה אלא ככה הוא פוסק.
 
בעבר היה הרב אברהם יוסף עונה תשובות בהלכה באתר הד"ל "מורשת". כאשר נשאל על פאה, היה כמובן מחמיר.

יום אחד שאלוהו שיש רב בישראל שנשאל אודות לבישת פאה, והשיב שהמשנה ברורה מתיר ואפשר לסמוך עליו, ומה הוא אומר על כך.

תשובתו היתה מדהימה:

"איני יודע מי הוא הרב שמסלף דבריהם של רבותינו החפץ חיים (שהוא המשנה ברורה), והרוצה לשקר ירחיק עדותו. האיסור הוא מוחלט, ואף מי שהתיר לא התיר אלא בפאות שהיו בזמנם העשויות מצמר כבשים".

ובכן, מי הוא הרב ש"מסלף"? עשרות פוסקים הזכירו את המשנה ברורה באופן כזה או אחר, ואחד מהם הוא... לא אחר מאביו הגדול שכתב ב"יביע אומר" חלק ד' אה"ע סימן ג':

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

גם הסתמך על "משנה ברורה", וגם הביאו בין המתירים לנשים ללבוש פאה. הפלא ופלא...

התשובה מזמן נמחקה מאתר "מורשת" (סוד ה' ליראיו), אבל נשמרה אצלי למשמרת:

הצג קובץ מצורף 1344

(לדבריו על צמר כבשים לא התייחסתי שכן זה אפי' לא בגדר הלצה, ראו כאן תמונה של פאה מלפני 3400 שנה משיער טבעי שנראית טבעית לגמרי).
הפאה שמראים מלפני 3400 שנה הוא של פרעונים מצרים - זכרים !!

וכי נראה לכם שאישה תלבש כזה דבר על הראש ?
וכידוע שהיה להם למלכים ולשרים פאות משיער כזה !
 
אין שום נפק"מ לדינא אם הפרעה הזכר לבש או הפרעונית הנקבה, המטרה היא להראות שגם בזמנם היתה הפאה נראית כשיער ממש ולא קש ותבן.

רק מעניין מנין לך שהיה למלכים ולשרים בזמן מתן תורה פאות?

במקרה הזה בוודאי אתה טועה ומטעה, כי חקרו זאת חוקרים גויים שאין להם שום אינטרס לשקר, והם העידו שמצאו את הפאה בין חפציה של האשה.

ואבאר, הדבר התגלה לפני כמאה שנה ע"י שני ארכיאולוגים מאיטליה שמצאו מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובה נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.

בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.

תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית - "Tomb of Kha and Merit", אני נמנע מלציין את הלינקים שיש בידי, שמא יש בהם דבר שאינו ראוי.

נערכו מחקרים על כל פרט ופרט, כי נפתח כאן פתח הצצה נדיר לעולם שלפני 3400 שנה (היו במערת הקבורה למעלה מ500 פריטים המסודרים בקפידה, אוצר שלם שלם ממש) והחוקרים מטבעם היו סקרנים לראות את הטיפוח הנשי והקוסמטיקה דאז.

במחקר על הקוסמטיקה מופיעים פרטים מעניינים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.

לגברת מריט היו גם מוצרי קוסמטיקה שאוחסנו בתוך קופסה: מסרקים העשויים מעץ, כלים מזכוכית המכילים משחות ושמנים, סיכות ראש ועוד.
 
אולי לא תאהבו את הסגנון אבל הוא בד"כ נחרץ ושהוא אומר "שאין עניין לעלות ש"ץ לאבל" הוא לא מתכוון שאין כזו דעה כי תמיד אפשר למצוא דעה שנייה אלא ככה הוא פוסק.
וגם כשהוא אומר שיש מחלוקת בין 'מרן לרמ"א' האם מותר לסחוט לימונים בשבת - הוא לא מתכוין ממש למרן והרמ"א, הוא מתכוין שהרב עובדיה הוא 'מרן', והבא"ח והמ"ב והכה"ח הם 'הרמ"א'.

בקיצור אפשר לומר הכל ולהתכוין למשהו אחר, ואין בזה 'שום' בעיה. רק צריך לדעת ולהבין את הסגנון של האומר ולדעת שכך הוא.

אז גם אני כשאני מעלה מכאן והלאה את ההערות, אני מתכוין בסה"כ להראות לציבור את מה שכתבת שאכן כך הוא מתכוין בניגוד לדעות האמיתיות.
 
"אבי מורי כתב בהליכות עולם שמצות מזוזה היא בכל רגע ורגע. לשיטתו גם אם שכח לברך יכול בהחלט לברך. העצה – אם יכול בקלות יוציא ולהחזיר ולברך. אם לא יכול יניח ידיו על המזוזה ויברך כיון שהיא מצוה מתמשכת ודומה לתפילין וציצית".

נ.ב.
בהליכות עולם ח"ח כתב אמנם ש'נכון' שימסור את המזוזה לבדיקה ויברך. אולם לא כתב שאם לא מסרה לבדיקה יברך ע"י הנחת היד. וכל המעיין במקורותיו באורך יראה שלא התיר את זה כלל, מחמת סב"ל. ובפרט למה שכתב ביבי"א ח"י סי' ל' שבדברי ר"א בספר המספיק מפורש שלא יברך [ולא הביא דבר זה בהליכות עולם], ושם מפורש שרק כשמוסר לבדיקה יכול לברך עי"ש. ולכן ודאי שמי שלא מסר לבדיקה - לא יכול להניח את ידו ולברך, דברכה לבטלה היא לדעת ר"א בן הרמב"ם ורבים מהאחרונים.


"מרן כתב בשו"ע פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורים מתרו"מ גם אם המירוח כבר היה בא"י, לא רק אם נעשה המירוח בחו"ל. האחרונים נחלקו בענין. הגאון החזו"א הכריע שכן חייבים. אני לא יכול לומר המחמיר תע"ב, כי בנושא הזה זה בל תשחית".

נ.ב.
מרן השו"ע לא כתב דמיירי לאחר מירוח. הרב עובדיה בשו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' מ"ו האריך בכוחא דהיתרא בזה לפטור אפילו שיצאו לאחר המירוח. אולם בספר באר בשדה [כדורי] ח"א פ,ה האריך והביא פוסקים רבים שלא הובאו ביבי"א שם שמחייבים ודחה את דברי היבי"א הנ"ל. ובספר חזו"ע תרו"מ עמ' מ"ד והלאה דחה את דבריו. אולם המעיין היטב יראה שהעיקר כדברי הרב כדורי. וכן האריך בשו"ת דברי דוד [טהרני] ח"ה סי' ס"א לחיובא עיש"ב. ועכ"פ לומר שיש בזה בל תשחית אלו דברי הבל ממש שלא נשמעו מעולם בבית המדרש.


"מותר לכתחלה להסיר את המזוזה לבדיקה ומספר ימים הבית יהיה ללא מזוזה כי זה לצורך ואין צורך לקחת מגמ"ח".

נ.ב.
איך אפשר לומר שמותר 'לכתחלה', וגם לא לקחת מגמ"ח, אתמהה.




"אבי מורי פסק שעל החלפת מזוזה לא מברכים. על בדיקת מזוזה מברכים משום שיתכן שתהיה פסולה".

נ.ב.
לא פסק שעל החלפת מזוזה לא מברכים. פשוט שמברכים, משום שזוהי מזוזה אחרת שעליה לא בירך בתחלה, וכמו המחליף טלית שמברך על השניה.




"גם מי ששתה מיץ ענבים צריך לישון כדי שיהיה ראוי לתפלה. הוא נקרא שתוי ושתוי אסור בתפלה".

נ.ב.
התמיהה מובנת.



"כדאי וראוי לבצע את חנוכת הבית אחרי שכבר גרים בבית ואפילו אחרי חודש. אין חיוב לעשות חנוכת הבית באותו יום שנכנסים לגור. קובעים מזוזה בכל הבית חוץ מחדר אחד, ובאותו יום של חנוכת הבית, גם לאחר זמן קובעים את המזוזה ומברכים וזאת חנוכת בית מצויינת. היום לחוצים עם הארגזים באותו יום [זה לא נכון]. זה מנהג טוב עושים אותו מתי שנוח".

נ.ב.
ז"ל הרד"ק בספר השרשים ערך חנך: התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו ע"כ.
 

קבצים מצורפים

  • 1741455913762.png
    1741455913762.png
    48.3 קילובייט · צפיות: 2
הפאה בתמונה מלפני 3000 שנה נראית מאוד מכוערת, נראית כמו פאה לחג הפורים.

אבל אין נפק''מ בזה, כי הסיבה שהפוסקים ובראשם השלטי גיבורים התירו את הפאות, לא בגלל זה נועד לכער את האשה ופאה מכוערת זה בסדר, אלא בגלל ששער באשה ערווה נאמר רק על שער הדבוק לבשר האשה, ולפי''ז אין שום הבדל אם הפאה עשויה מנוצות של עזים וקליפות בננה או פאה רגילה של זמננו.
(בפאות מאוד ארוכות וכדו' תיתכן בעיה של ''פריצות'', אבל זה כבר לא קשור למצוות כיסוי הראש, ולא גרע מבגד אדום שמושך את העין, וכי בגלל זה נאסור את כל הבגדים ונלך עם ''שאלים''?? ולכן ה''ה בפאות)
 
"כשהיארצייט יוצא בשבת לא צריך לצום, אם הוא בכל זאת רוצה לצום שיצום ביום חמישי"

נ.ב.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח סעיף ט
אם אירע יום מיתת אביו בשבת או בר"ח, ידחה למחר. הגה: ואין נוהגין כן, אלא אין מתענין כלל; וכן בשאר ימים שאין בהם תחנון ע"כ.

כף החיים:
[צד] שם. ידחה למחר. והרב לקט הקמח כתב בשם תאוה לעינים דהואיל ואידחי אידחי, והרב כבוד חכמים כתב דיתענה בערב שבת כי מה מועיל התענית אחר שעבר זמנו, וכן דעת הרב פני אהרן סימן ז"ך, אך מר אחיו הרב דבר משה חלק יורה דעה סימן ס"ח כתב דלילך על קברו יהיה בערב שבת אך התענית יהיה יום ראשון ושכן עשה מעשה הרב מה"ר חיים עשאל על הרב מר אביו ז"ל, וכן כתב בספר ארחות יושר, והביא דבריהם בספר קמח סלת דף קס"ד ע"ד, ובודאי דכוותייהו נקטינן כיון דמרן נמי סבירא ליה הכי. רוח חיים אות ז'. ועיין שם מה שכתב עוד בזה. וכן כתב הזכור לאברהם חלק יורה דעה מערכת אבל אות יו"ד דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל יש לנהוג כמרן שכתב דיתענה למחר אם הוא מקום שלא נתפשט מנהג מור"ם שם ע"כ.

נתיבי עם

1742673221211.png

למסקנא. לדעת מרן מתענים ביום ראשון. הרבה אחרונים כתבו שמתענים ביום שישי. יום חמישי לא הוזכר בפוסקים.
 
"בעוגות יש מחלוקת מרן והמג"א. מרן אומר שהכמות צריכה להיות 216 גרם. המג"א אומר שאוכל יותר מכביצה ומלפת את הליפתן. מי שנוהג כדברי המג"א לא אומר לו כלום, אבל לא לספרדי. לספרדי זה ברכה לבטלה".

נ.ב.

216 גרם זה לא 'מרן'. זה חלק מאחרוני הספרדים.
יש מעל 10 אחרונים 'ספרדים' שפסקו כדעת המג"א שגם שאר הדברים מצטרפים. כך שזה לא קשור לספרדים או לאשכנזים. כנראה שכונתו שכיון שכך פסק הרב עובדיה אז זה הדין לספרדים.
הרב משה לוי כתב 5 ספיקות בענין זה, ולא דחו אותם ענינית, וכפי שיראה המעיין.
 
"בעוגות יש מחלוקת מרן והמג"א. מרן אומר שהכמות צריכה להיות 216 גרם. המג"א אומר שאוכל יותר מכביצה ומלפת את הליפתן. מי שנוהג כדברי המג"א לא אומר לו כלום,
'מרן' הכוונה לרב עובדיה ! תלמד לפעם הבאה...
השו''ע הוא מזמן כבר לא 'מרן' סתם אצלם...
 
"חימום לחמניות בתוך שקית סגורה ע"ג מיחם או פלטה נקרא טומן שאסור לגמרי. גם בערב שבת. יש אפשרות אחת לשים בתוך נייר כסף. דין נייר כסף כדין סיר. אין הטמנה בכלים. מותר להניח בתוך סיר כל מה שרוצים. לשים בתוך נייר כסף מותר כל דבר מאכל. בין שניצל או ג'חנון או דברים אחרים מותר להניח בתוך נייר כסף ללא שום הגבלה".

נ.ב.
טעות חמורה. החזו"א [ל"ז ל"ב] שחידש ש'בקדירה ליכא משום הטמנה' כונתו לשים מאכל בתוך קדירה עם אוכל, שהאוכל שבה לא חשיב דבר שמטמינים בו ומותר. אבל לעטוף מאכל בנייר כסף בשביל להוסיף חום ולשים אותו על הפלטה לא מיירי כלל. ואין בין זה לבין שקית ולא מידי.
וכך מפורש באחרוני זמננו:

משנה אחרונה סימן רנג אות עב
גם בנייר כסף שייך איסור הטמנה, ולכן אין להניח דבר מאכל עטוף בנייר כסף על הקדירה לחממו
רא. אולם אם כוונתו בעיטופו רק למנוע את התפוררות המאכל או כדי שלא ילכלך, ולא כדי לשמור על החום, מותר רב.



רא . שו"ת אג"מ (או"ח ח"ד סימן עד, הטמנה סק"ג), שולחן שלמה (סימן רנז ס"ב אות ה).
רב . ע"פ משנ"ב סי' רנז סקי"ד ועי' שולחן שלמה (שם). ובשש"כ מהדו"ח הערה רנ"ד כתב, דאף דבאג"מ (ח"ד סי' עד) לא חילק בכך ולא הזכיר דבכה"ג מותר מ"מ בח"א (ס' צ"ה ד"ה אבל ליתן) חילק בזה.


ואפילו בערב שבת אסרו כמה מחכמי הזמן:

משנה אחרונה סימן רנח אות ה
ומכל מקום אם יכרוך פשטידה קוגל בנייר אלומיניום ויכניסו לתוך החמין שעל גבי האש, יש בו משום איסור הטמנהח



ח . שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן יז) דלכרוך בנייר אלומיניום הוה דרך הטמנה ואסור, וכן בשבט הלוי ח"ג סי' מז.
 
ובכן, מי הוא הרב ש"מסלף"? עשרות פוסקים הזכירו את המשנה ברורה באופן כזה או אחר, ואחד מהם הוא... לא אחר מאביו הגדול שכתב ב"יביע אומר" חלק ד' אה"ע סימן ג':

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

גם הסתמך על "משנה ברורה", וגם הביאו בין המתירים לנשים ללבוש פאה. הפלא ופלא...
בנוגע דעת אביו הגדול זצ"ל, בודאי ידוע לכת"ר דבריו (במילואים ליבי"א ח"ה אה"ע סי' ה') -
1742759550691.png

וכך אמר גם בדרשה -
654665_232.jpg
 
לכל המעירים על הר"א יוסף.
אולי לא תאהבו את הסגנון אבל הוא בד"כ נחרץ ושהוא אומר "שאין עניין לעלות ש"ץ לאבל" הוא לא מתכוון שאין כזו דעה כי תמיד אפשר למצוא דעה שנייה אלא ככה הוא פוסק.
 
בנוגע דעת אביו הגדול זצ"ל, בודאי ידוע לכת"ר דבריו (במילואים ליבי"א ח"ה אה"ע סי' ה')

אחזור שוב: אביו הגדול זצ"ל התיר לאלמנה וגרושה לחבוש פאה, ולא חש למראית העין, ולא חש ל"בחקותיהם", ולא חש להרהור, ולא חש לשום דבר. הוא לא חזר בו מפסק זה עד סוף ימיו (ואדרבה, גם התיר לנשואות במקרים פרטיים רבים שהגיעו לפניו). בהיתרו לגרושה ואלמנה הוא הסתמך בין היתר על המשנה ברורה שהתיר פאה.
 
ובעצם דברי הגר"ע יוסף שצילמת, שוברו בצידו, שגם לפני מאות שנים אסרו הפוסקים פאה משום מראית העין, ולשיטתו שהפאות היו ניכרות מאוד, כיצד אסרו משום מראית העין, הלא כל הרואה מזהה שהאשה הזו מכסה את ראשה בפאה ואין זה שיער טבעי (זאת מלבד שהגר"ע סתר את עצמו, וביביע אומר חלק ט' כתב שלא שייך חשש מראית העין במקום שפשט המנהג והרואה יכול לשער שמדובר בדבר המותר, וכראיה הביא את הגר"מ פיינשטיין שכתב באגרות משה שאין מראית העין בפאה נכרית בזמננו).

וגם אותם הפוסקים מלפני מאות שנים כתבו במפורש, שחור על גבי לבן, שהפאות לא היו ניכרות בזמנם, ולא היה ניתן להכיר בין פאה לשיער. והכיצד יכול החי להכחיש את החי.

ומה שהוא מעיד על נשי הרבנים לפני חמישים שנה, אולי ראה את הזקנות שלבשו פאות המתאימות לגילן, ומכל מקום גם בזה אין החי יכול להכחיש את החי. ואולי בירושלים בזמנו לא היו עדיין פאות קאסטם, אבל בחו"ל היה גם היה.

וכאשר פורסם במגזין COL: מרת זיסל קליין ע״ה זכתה להיות (בשנים הראשונות) הפאנית של הרבניות בבית הרבי מליובאוויטש זצ"ל - אם הרבי, הרבנית חנה נ״ע, אם הרבנית ואשת הרבי הריי״צ, הרבנית נחמה דינה נ״ע, והרבנית חיה מושקא נ״ע. מרת קליין סיפרה על הפאות קאסטם היוקרתיות שהיו הרבניות לובשות אז, ושהיו תופרים אותם שערה שערה, פאות שכיום יימכרו בעשרת אלפים דולר אם לא יותר. כשנכדתה מרת חני פרידמן התחתנה, נכנסו אז בשוק פאות קאסטם, והאמא שלה מרת דבורה גודמן תחי׳ השקיעה ורכשה לה פאה קאסטם, וכשהסבתא מרת זיסל קליין הנ״ל הגיעה לחתונה והראו לה את הפאה, היא צחקה ואמרה זה קאסטם? זה עבודה בעיניים... בואי אראה לך איך אנחנו היינו מכינות פאות, ותארה לה איך שהיו תופרים שערה שערה (מפי נכדתה מרת חני פרידמן).

וכן סיפר הרב יוסף יצחק גרינברג שליט"א, שליח חב"ד באלסקה והעורך הראשי של הספר "ימי בראשית", על הפאות לפני כשמונים שנה: "בשנת תש"ז כשהרבי מליובאוויטש זצ"ל נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, הוא השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי.

באחד השיחות שהיה לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה פאה יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר, כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השיער.

הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז, ואמר: "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ"ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז.

הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה.

ר׳ יענקל ליפסקר סיפר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, וזו היתה פאה כל כך יפה, והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה, היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה, ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם (מפי נכדו הרב מענדל ליפסקר, שליח חב"ד בקליפורניה).

וכן הובא בירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשבעים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות" (עמ' י"ט, מאמר "פאה נכרית ודת יהודית").

וכן כתב הרב פנחס זליג ווייס שליט"א מח"ס "זיו אבות" בקונטרס "כבוד האב" (עמ' 53) וזה לשונו: "רבי יעקב מור ז"ל מבני ברק היה יליד ווערבוי. כשפגשתי אותו הוא היה כבר מעל גיל תשעים. כששמע שאני נין של רבי קאפל בלוי (הגאון רבי יעקב קאפיל הכהן בלוי, ראב"ד ווערבוי שבהונגריה, תלמידו הגדול של ה"כתב סופר") התלהב ואמר: אני אספר לך מי היה הסבא שלך, וכיצד עמד על משמר הדת בווערבוי.

אביו, רבי בנימין זאב, היה נשוי לבת משפחת הרצוג, וגרו בווערבוי. הנשים היו הולכות אז עם פאה נכרית העשויה משערות משי, ולא משערות אמיתיות. אמו היתה בוינה, ושם התחילו לשווק פאות העשויות משער אמיתי. היא קנתה פאה כזאת, והיתה הראשונה שהלכה עם זה בווערבוי.

כנראה שיהודי העיירה לא היו מודעים למציאות של פאה משיער אמיתי, והתפלאו לראות את גב' מור הולכת בגילוי ראש עם השיער שלה. מיד הלכו והודיעו לבית הדין שגברת מור הורידה את הכיסוי ראש שלה ח"ו. זמן קצר לאחר מכן באו שני אנשים עם הזמנה מהראב"ד רבי קאפל לבא לבית דין. הגברת מור הבינה שכנראה זה נוגע לפאה החדשה, ובקשה מהם להמתין כמה דקות, כי צריכה לחפש איזה מסמך כדי להראות לבי"ד. היא לקחה את החשבונית של קניית הפאה ובאה עם זה לבי"ד.

כשרבי קאפל התחיל לומר שאנשים באו לספר שהולכת בלי כיסוי ראש, הוציאה הגב' את החשבונית שקיבלה מהחנות בוינה, שהיה כתוב בה שקנתה פאה משער אמיתי, ואמרה שח"ו לא עלתה על דעתה ללכת בלי כיסוי ראש, רק האנשים שלא הכירו מזה טעו בה. לאחר שרבי קאפל קרא את החשבונית הוא פטרה לשלום". עכ"ל.

ובספר כאיל תערוג (עובדות על גדולי ישראל שנאמרו ע"י הגראי"ל שטיינמן, עמ' 679) מובא: "אחד מהיהודים היקרים בכפר סבא היה רבי משה דינין שהיה מעיר מינסק. הוא היה שוחט בעיר, והיה מדקדק מאוד. סיפר בן רבינו הגר"מ: בערך בשנת תשי"ב, נהגה בארץ תקופת צנע... הגרי"ז... לא סמך על אף שחיטה כי לא הכיר אז אף אחד... בנו הגרי"ד, ידידו של רבינו מקדמת דנא, ידע שאבי בכפר סבא, לכן הגרי"ד שלח את אשתו וזו הלכה עם אמי לשוחט בכפר סבא ר' משה דינין, ויחד פיקחו על השחיטה ומלחו, ומזה אכל הגרי"ז...

בפעם הראשונה שהגיעה הרבנית אשת הגרי"ד לשחוט אצלו עופות, היא לבשה פאה, והוא לא ידע אם זה פאה או שיער, והסתפק כיצד יברך שם. הרבנית תמר היתה שם ואמרה לו: 'אל תדאג, זו אשה כשרה, אתה יכול לברך'. כך סיפר בנה, הגאון רבי אברהם יהושע ראש ישיבת בריסק, בימי האבל על אמו". עכ"ל.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא:

"הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת" (זאת אומרת, מי שלא ידע על המושג הזה של פאה - היה חושב שזה שיער טבעי).
 
ראשי תחתית