תורת רבי אברהם יוסף שליט"א

[מתוק מדבש]

וכיון שיש הערה מדין משכנתא שכל מי שכן דן עליה הוכיח ממנה שצריך להטביל 'ואף בברכה' לדעת רוב האחרונים. ולא מצאנו אף אחד שדן בראיה זו ודחה אותה - ההלכה היא כמי שכן ראה וחייב לטבול ולא כמו מי שלא ראה, ואין זה רק בגדר 'שאלה והערה'.
ולא לחינם פסקו כן המ"ב והכה"ח.

קודם תכתוב שזה דעת אביו
והוא בסה"כ חזר על דעת אביו,
ואח"כ תקשה על אביו.
מה אתה רוצה ממנו? רבש"ע?

 

[כהן]

והוא בסה"כ חזר על דעת אביו,

כבר כתב רב אחד על אחד מהתלמידים של רב אחר ש'חזר כמו תוכי' על מה שכתב רבו בטעות.
מסתמא אתה מכיר..
אני גם רוצה שלא יחזור כמו תוכי. שיעיין ויבין וידע שיש סוגיא שצריך ליישב אותה, ואם לא - 'לומר פתרון אחר יותר טוב'. זה מה שבסה"כ אמרתי.

 

[מתוק מדבש]

כבר כתב רב אחד על אחד מהתלמידים של רב אחר ש'חזר כמו תוכי' על מה שכתב רבו בטעות.
מסתמא אתה מכיר..
אני גם רוצה שלא יחזור כמו תוכי. שיעיין ויבין וידע שיש סוגיא שצריך ליישב אותה, ואם לא - 'לומר פתרון אחר יותר טוב'. זה מה שבסה"כ אמרתי.

ובכן אתה צודק במאה אחוז.
ורק זו דרכה של תורה, לעיין ולבדוק ולא להיות תוכי, ובשפת חכמי זמנינו: גזור הדבק,,,,
אבל כמובן שתוכנית ברדיו, זה משהו אחר ומי שעונה שם, זה למי "שמתקשר" לקבל תשובה, מרבנים אלו.
וזולת הגר"א מלכה, והגר"א ירחי, שכידוע הפליגו בחכמתם, כל רבני הרדיו שעונים ב"שלוף", זה אותו דבר.
כאן המקום לפרגן להג"רב חותה שמכין תשובות מראש.

אקיצער: אם אתה רוצה לבדוק את הרב יוסף אברהם, תפוס על טעיות,,,,, ולא על מה שאביו לא צודק.

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

וכאשר פורסם במגזין COL: מרת זיסל קליין ע״ה זכתה להיות (בשנים הראשונות) הפאנית של הרבניות בבית הרבי מליובאוויטש זצ"ל - אם הרבי, הרבנית חנה נ״ע, אם הרבנית ואשת הרבי הריי״צ, הרבנית נחמה דינה נ״ע, והרבנית חיה מושקא נ״ע. מרת קליין סיפרה על הפאות קאסטם היוקרתיות שהיו הרבניות לובשות אז, ושהיו תופרים אותם שערה שערה, פאות שכיום יימכרו בעשרת אלפים דולר אם לא יותר. כשנכדתה מרת חני פרידמן התחתנה, נכנסו אז בשוק פאות קאסטם, והאמא שלה מרת דבורה גודמן תחי׳ השקיעה ורכשה לה פאה קאסטם, וכשהסבתא מרת זיסל קליין הנ״ל הגיעה לחתונה והראו לה את הפאה, היא צחקה ואמרה זה קאסטם? זה עבודה בעיניים... בואי אראה לך איך אנחנו היינו מכינות פאות, ותארה לה איך שהיו תופרים שערה שערה (מפי נכדתה מרת חני פרידמן).

קודם גילוי נאות: א. רעייתי תחי' חובשת פאה. ב. יש לי הערצה עצומה לרבי מליובאוויטש.

ועכשיו: אל תביא שום ראיה מהרבניות מליובאוויטש, בטח לא האחרונה, ע"ה, שהיתה מאוד מאוד מודרנית כבחורה לפני הנישואין, ולא דמתה בתרבות שלה לשום בת של רבי חסידי אחר.

 

[משיב כהלכה]

א. כמדומה שהערצתך לרבי זצ"ל אינה מתירה לך להוציא שם רע על כל הרבניות מליובאוויטש, בטח שלא על אמו.

ב. דבר אחד בטוח: הרבנית לא היתה זזה ימין ושמאל מהוראותיו של בעלה האדמו"ר.

ג. הראיה היא לא ממנהג הרבנית אלא מעצם העובדה שהיו פאות כאלה באותן שנים, בניגוד לטענה שאז היו רק פאות קש ותבן.

ד. הרבי עצמו הורה לרכוש פאות כאלה, בכמה הזדמנויות. וכפי שסיפר הרב יוסף יצחק גרינברג שליט"א, שליח חב"ד באלסקה והעורך הראשי של הספר "ימי בראשית":

"בשנת תש"ז כשהרבי זצ"ל נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, הוא השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי.

באחד השיחות שהיה לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה פאה יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר, כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השיער.

הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז, ואמר: "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ״ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז.

הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה.

ר׳ יענקל ליפסקר סיפר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, וזו היתה פאה כל כך יפה, והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה, היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה, ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם (מפי נכדו הרב מענדל ליפסקר, שליח חב"ד בקליפורניה).

וכן הביא בספר "לקט שכחת הפאה" (עמ' ס"ג) מהגברת זלדה נעמעס ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד בברוקלין ניו יורק:

"כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, עמ' ס"ג).

מהסיפורים הנ"ל רואים את השקפתו הבריאה של אותו גאון וקדוש זצ"ל, שדאג לכלל נשות ישראל שיכסו ראשן (כאשר לדאבוננו עדיין רובן אינן מכסות את הראש), במקום לנסות לשכנע את הנשים החרדיות להתכער ככל היותר.

 

[כהן]

"מי שמצא חמץ בבית ומכר את החמץ וציין את מיקום החמץ בכל מקום – מה שמוצא חייב מיד לבער כיון שזה לא חלק מהמיקום שאותו מכר לגוי. המיקום הוא הקובע. אבל מי שלא כתב מיקום של המקומות של החמץ אלא באופן כללי את הרחוב – חמץ שנמצא בתוך הבית, שם אותו במקום של החמץ ולא צריך לבער".

נ.ב.
פלא עליו, בתור נותן כשרות ורב עיר שמבצע מכירת חמץ. האם הוא לא יודע שכל רבנות מוסיפה במפורש שכל החמץ של כל אחד בכל מקום שהוא מכור לגוי, ולא רק במקומות המסומנים. גם בכל שטר אישי שעושים הבדצ"ים כתוב בשטר עצמו לאחר המקומות המסומנים 'וכן בכל מקום שהוא'. המקומות המסומנים זה רק לרוחא דמילתא כדי שיהיה יותר גמירות דעת.
וא"כ גם מי שכתב מקומות מסויימים - המכירה חלה על כל החמץ שיש לו בכל מקום שהוא.

 

[כהן]

"מי שלא אמר יעלה ויבוא ביו"ט בבהמ"ז אינו חוזר מלבד בליל פסח וליל סוכות. שאל השואל: זה גם לאשכנזים? ענה הרב: אין הבדל. אני אמרתי לך שאפילו מרן כותב שכן חוזר בכל הימים טובים, אלא שאנו אומרים סב"ל".

נ.ב.
כמה מצער לשמוע ולקרוא כזו הטעיה וחוסר ידיעה. לא יודע הנ"ל, ש'כל' חכמי אשכנזי ו'רוב' חכמי ספרד פסקו בזה כדעת השו"ע ולא חששו לסב"ל כלל. רק 'מעט' מאחרוני הספרדים [ואביו בכלל] חששו לסב"ל כנגד מרן בזה. ולכן האשכנזים ודאי שחוזרים בכל יום טוב, וכך פשטה ההוראה אצלם.

 

[כהן]

"כשיש ב' ס"ת צריך להגביה את שניהם. המקומות שמגביהים אחד – לא יודעים. ההלכה שצריך להגביה את שניהם".

נ.ב.
גם בזה יש חוסר ידיעה משווע, וגבהות רוחא לומר 'לא יודעים' בעוד שהוא ה'לא יודע'!

מצורפת תשובתו של הרה"ג מאיר מאזוז זצ"ל בענין זה שכתב וחיזק את המנהג להגביה רק אחד

ועוד הוספה בענין זה

 

[עת שערי רצון]

"כשיש ב' ס"ת צריך להגביה את שניהם. המקומות שמגביהים אחד – לא יודעים. ההלכה שצריך להגביה את שניהם".

נ.ב.
גם בזה יש חוסר ידיעה משווע, וגבהות רוחא לומר 'לא יודעים' בעוד שהוא ה'לא יודע'!

מצורפת תשובתו של הרה"ג מאיר מאזוז זצ"ל בענין זה שכתב וחיזק את המנהג להגביה רק אחד

ועוד הוספה בענין זה
הצג קובץ מצורף 3448

הצג קובץ מצורף 3449

מנהג האשכנזים להגביה את כל הספרים
מנהג הספרדים נ''ל דיש ויש

 

[משיב כהלכה]

מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שמגביהים את שניהם.

 

[משיב כהלכה]

ש'כל' חכמי אשכנזי ו'רוב' חכמי ספרד פסקו בזה כדעת השו"ע ולא חששו לסב"ל כלל

ועיין למרן הגר"ש משאש שכתב בזה באריכות להשיב על דברי הגר"ע יוסף, ולהחזיר עטרה ליושנה ע"י חיזוק פסקי מרן השו"ע.

 

[עת שערי רצון]

מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שמגביהים את שניהם.

אני ראיתי כן בהרבה ביה''כ ירושלמי (לא מרוקו וטוניס, שם המנהג ברור להגביה רק אחד)
אצל האשכנזים מגביהים את כל הספרים, אבל אולי שאני כי הם מגביהים אחר הקריאה

 

[מתוק מדבש]

ועיין למרן הגר"ש משאש שכתב בזה באריכות להשיב על דברי הגר"ע יוסף, ולהחזיר עטרה ליושנה ע"י חיזוק פסקי מרן השו"ע.

נשמח למקור ברור
בחיפוש קל באוצר ל"מ

 

[משיב כהלכה]

שמש ומגן חלק א או"ח סימן יג, ראה כאן, וזאת רק ההתחלה של מו"מ ארוך בשו"ת שמש ומגן.

 

[כהן]

אני ראיתי כן בהרבה ביה''כ ירושלמי (לא מרוקו וטוניס, שם המנהג ברור להגביה רק אחד)
אצל האשכנזים מגביהים את כל הספרים, אבל אולי שאני כי הם מגביהים אחר הקריאה

הרב אברהם יוסף אמר שאצל אביו כך היו נוהגים אפילו בשמחת תורה וכדומה להגביה את כל ג' הספרים יחד.
הפוסקים שהביא הרב מאזוז כתבו להדיא שאין לעשות כן עי"ש.
החילוק בין האשכנזים לספרדים ברור כפי שכתבת, וכפי שכבר כתב הרב מאזוז שהבאתי לעיל.