דרך המלך
חבר חדש
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 21
אמרת שהעלו את ההקלטה בפורום השכן,
תן קישור איפה ההקלטה שם.
בירור השמועה על שריפת ספרי הגר"ע יוסף לפני שנים רבות
- יוזם הנושא ידידיה
- תאריך התחלה
תן קישור איפה ההקלטה שם.
שמעון טרבלסי
חבר קבוע
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 277
כנראה שטעיתי, ולא העלו את ההקלטה, אלא רק ציינו מקור.
שנלקח מתוך ילקוט טהרה. כמצויין שם.
אז עכשיו אי אפשר לברר את זה בקלות כאשר טען כת"ר שליט"א הלוך וחזור. זה אומר דרשני. ואני לא מדבר על שאר המצאות וביזוי ת"ח שיש בספר הנ"ל שהוזכר.
הדא הוא דכתיב:
חלמא טבא חזאי חלמא טבא וכו'
מותרים לכם מותרים לכם.
אין כאן אשכנזי, אין כאן חלומות אין כאן דמיונות.
חזק וברוך.
חושבני שאין עוד טעם לעסוק בבדיה משונה זו, שנתבררה כעוברא פרח וכאשר צועק כמה פעמים הגרב"צ מוצפי, ומוכרחים להודות שההשערה אינה נכונה, ואין לבנות עליה בנינים.
ממש וילכו אחרי ההבל ויהבלו... לא להאמין במה אנו דנים. בשטות והבל.
(כמובן שכוונתי היא לא להרה"ג מתוק מדבש שליט"א, אלא לחזק את דב"ק).
גם שמביאים את לשונו של מרן הגרע"י זצ"ל. זה לא יעזור, כי לא אותו הם מחפשים...
ואגב, היה לא היה, זה לא נפק"מ להלכה, רק להבין למה נהגו שם בכמה דברים כהרמ"א ודלא כהשו"ע.
ובאמת זה שטות והבל לדון על דבר שולי כ"כ הרבה זמן, אבל מה לעשות, יש כמה יחידים שיש להם בזה נפק"מ, ודו"ק.
שמת לב שהוא אמר 'יכול להיות'? גם הוא לא היה בטוח. זו שטות. ולא כמו בנו שהפך את זה להלכה למשה מסיני והוסיף את זה לעשרת הדיברות. וכן, גם אם אמר רבנו הגרע"י זצוק"ל את הדברים, אז מה לעשות שאהחמ"ר - להד"ם. לא היו דברים מעולם.
שמת לב, שאחרי ששמעת שמרן הגר"ע אמר 'יכול להיות', וזה סותר את מה שכתבת למעלה שהגר"ע ידע שאין סיכוי לכזו אגדה בדיונית, אז אתה בא ומקניט את בנו.
גם אני טענתי טענתך, שלפעמים מחפשים את הגר"י בטענות שאפשר לטעון על הגר"ע...
אבל תודה במקרה הזה שיש הבדל עצום בין הקלטה על "אולי" שהיא באמת שולית, לבין דבר שחוזר ומוקלט ומוסרט ונכתב כמה וכמה פעמים כאילו באמת מדובר ביסוד מוסד. וכ"ז ע"פ קושיות קלושות, במחילה מכת"ר הרמה של מרן הגר"י שליט"א.
נראה שזה הפך לשיטה בבירור מנהגי העדות...
עיין ערך חומרת האורז במרוקו שלדעת הגר"י מדובר בחב"ד שהרי יש קושיא, כי היעב"ץ המרוקאי אמר שקיבלו את מרן...
אבל מה נעשה שחומרת האורז התפשטה בכמה מקומות (כלשון החיד"א) וכך נהגו בירושלים (כמבואר במנהגי ירושלים) והיעב"ץ עצמו הוא זה שיסד אותה במרוקו לפני 300 שנה, כמבואר בתשובתו הארוכה שהזכיר אותה הגר"ע ביבי"א בתשובתו הנפלאה על הבעיות של האורז בפסח (וביאר באריכות את המחלוקת בין היעב"ץ למהר"י בן עטר ודן בכל פרט בדבריהם). ונראה שכל זה נעלם לפי שעה מהגר"י כשהוא מבקש למצוא יסוד למרוקו וחב"ד, וכך מורגש גם כשהוא מדבר על האשכנזי בבגדד, שמנסה להעמיד את התיאוריה בכל כוחו (למרות ששיטת הכה"ח והבא"ח להחמיר נגד מרן ולחשוש לרמ"א יש לה בית אב גדול בפוסקי ספרד כאשר הסביר הכה"ח בכמה מקומות).
מה שסותר זה את ההוכחות ההזויות של כת"ר שליט"א, שהרי רבנו הגרע"י לא כתב זאת בשום ספר, ואף כאשר הוא הזכיר זאת פעם אחת לאורך כל ימי חייו הוא אמר את זה בסימן שאלה, וכ"ז מלבד העובדה ששלוש מאות שנה לא נשמעה כזאת שמועה בכל רחבי העולם עד אשר איזה שוטה מדומיין (יש הרבה אנשים שדמיונם פורה למעלה ראש כדחזינן בפורום לדוג' ואכמ"ל) שיכנעו בדמיונותיו. ובהחלט מעניין זה ששמועה על חכמי בבל נזכרה לראשונה אחר 300 שנה בידי חכם מרוקאי. אין בזה שום דבר תמוה.
אבל המטרה של אותו חכם שכביכול הקנטתי אותו היא למחוק את מסורת יהדות בבל המעטירה, אז הכל כשר למען זה, כולל לתפוס חצי משפט תמוה ולהפוך אותו לחזות הכל. מצער מאוד. ודרך אגב, לא אני הוא המקניט אלא מי שהזכרת. אני רוחש לו כבוד בתור ת"ח, וכבודו במקומו מונח, אלא שגם ת"ח לא יכולים לעשות 'מה שבא להם' אחר המחילה. ואכמ"ל. ודי בזה.
פשוט וברור, וכפי שכבר כתבתי, רוב פוסקי הספרדים החמירו נגד מרן.
לעניות דעתי רוב פוסקי הספרדים החמירו "לפעמים" נגד מרן, לא שיטתי בכל נושא.
למשל באיסור והיתר בכמה עניינים בא"י החמירו, כנזכר בחיד"א אלא שאין למחות במיקל וה"ד בקצרה ממש בכה"ח סי' תסח ס"ק נח וע"ש מחלוקת אם מותר להורות לאחרים נגד מרן. כן בענייני פסח בדורות האחרונים יש לא מעט פוסקים שכותבים שלעניינו אנו אשכנזים ונזכר בכה"ח תנג והבאתי דבריו כאן. וכן בערוה החמורה וכנ"ל בכה"ח תסח. או במקרים שיצא להם בסוגיה דלא כשיטתו ורוב הפוסקים חולקים עליו (כך לפחות אצל חלק מהפוסקים שנודעו בחריפות שכלם ובלמדנותם ובנועזותם, אם מותר להתבטא כך... כמו הפר"ח והפר"ת וכיו"ב. והם עשו כן גם להקל). אבל ככלל רוב רובם נהגו כמרן להקל. כך התרשמותי.
ייתכן שלא באופן גורף, גם הבא"ח האול"צ והגר"מ אליהו ברוב דבריהם נקטו כמרן, אלא לא חששו להחמיר נגדו במקום הצורך. קבלת הוראות מרן היא לא שאין להחמיר נגדו. זה המשתקף מרבותינו הספרדים בספריהם.