לא הבנתי דבריך
פרט באיזה עניין
בירור בעניין הדלקת נ"ח לבני ישיבות ספרדים
- יוזם האשכול אנו עמלים
- תאריך התחלה
פרט באיזה עניין
מה הקשר מהראבי"ה!?
- הוא דיבר להדיא בנר חנוכה שלא מדליקים עליו בביתו ופשוט שהוא חייב להדליק!
ולכן כתב כמו שבנ"ח משתתף בפריטי הוא הדין בנר שבת!
מה הקשר בין זה לבין מה שדברנו!?
שם בנר שבת יש חובת הבית גם, בנר חנוכה יש רק חובת גברא, ולומדים מנר חנוכה גדרי החובת גברא בנר שבת.
לכן הדגשתי שזה אותו סוגיא
ובביאור הסוגיא כבר למעלה הבאתי רוב ראשונים דביארו הסוגיא מה הכוונה שלא הדליקו עליו בביתו
ורוב ראשונים סברי- דבחור שהוא בישיבה ואינו בביתו זה בגדר "שלא הדליקו עליו בביתו"
וממילא כשם שבנר שבת כיון שהוא בישיבה הוא מוגדר שלא הדליקו עליו בביתו ומחוייב להדליק נר שבת
הה"נ נר חנוכה
כי ההגדרה שלא הדליקו עליו בביתו היא כדהרחבנו לעיל [כמדומני בתגובה מס' 23]
וממילא חזר הדין- דהראב"ה ודעימיה וכן הב"י דס"ל דנר שבת ונר חנוכה חד הם לגבי ההגדרה של "בחורים" ולגבי ההגדרה "שלא הדליקו עליו בביתו"
אוקי...
אז חזרנו להתחלה האם נחשב "שלא הדליקו עליו בביתו" גבי נר חנוכה.
איפה הדימוי לגבי נר שבת!?
מי כותב היכן שהוא, שבחורים ידליקו נרות חנוכה כמו נרות שבת!?
- יש חילוק מאוד פשוט כמו שכתבנו לך לפני בין נרות שבת לנרות חנוכה, שנרות שבת נחשב כ"לא הדליקו עליו בביתו" כי הטעם של נר שבת לא שייך. משא"כ בנר חנוכה - ופשוט.
איך הגעת משורה א' לשורה ב'
זה גופא הנידון בחור בישיבה הוא בגדר הדליקו עליו בביתו או לא.
מה רואים יותר מנר שבת?
כלשונך:
ההסבר פשוט אחרי שהוכחנו מרוב ראשונים מה גדר "שלא הדליקו עליו בביתו"
ממילא כשאני רואה בראבי"ה ובב"י שתולה את נר שבת מנר חנוכה, אני רואה שגם הם למדו- ככל מה שהארכתי לעיל שההגדרה שלא הדליקו עליו בביתו היינו "בבחור שהוא בישיבה"
וכיון שכן- מובן למה הראבי"ה וכן הב"י דימו את נר שבת לנר חנוכה
כי על כרחך- למדו שההגדרה בשניהם אחת היא, והיינו- שבחור שהוא לא בביתו הוא מוגדר הלכתית "שלא הדליקו עליו בביתו"
ולכן השליכו את הסוגיות זו לזו, כי טעם אחד להם, והגדרה אחת להם כלפי חיוב של בחור
כנ"ל
ח"ו
מדוע טעות
הבנת שיש ב' דינים, או לא?
גם אם יש ב' דינים, זה לגבי שאר פרטים שיש בנרות
אך לגבי הגדרה של בחור והגדרה שלא הדליקו עליו בביתו זה אותו דין ואותו הגדרה.
נכון.
אבל עדיין אפשר שבחור מוגדר כ"סומך על השלחן אביו". [ולכן יוצא בנר חנוכה וגם דין החובת גברא בנר שבת]
ומ"מ עדיין חייב להדליק בגלל הדין הראשון ד"חובת הבית".
ולכן להגיד אם בחור חייב להדליק נר שבת חייב להדליק גם נר חנוכה, הוא לא נכון.
מה לא מובן?
אני יודע על ראש ישיבת 'דרכי דוד' שכך הכריע, ודיבר בזה עם גדולי ישראל. צריך לשאול אותו.
אם אתה מסתכל רק על השורה הזו נניח שאתה צודק
אבל אני בא לסוגייא שם, אחרי שכבר הוכחנו מרוב ראשונים מהי הגדרה של "לא הדליקו עליו בביתו"
ורק אחרי זה אני ניגש לסוגייא פה, ואז אני מוכיח מה שאני מוכיח
עיקר הסוגייא זה לא מה שכתבתי בנר של שבת זה רק סניף בעלמא
ולכן אפי' בעיקר הסוגייא לא כתבתי כן אלא רק אח"כ כתוספת
עיקר הלב של הסוגייא זה מה שהארכתי למעלה וזה העיקר, ההמשך של הראבי"ה וכו' הוא רק בגדר "יהודה ועוד לקרא"
חכם בן שושן
חבר קבוע
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 357
לא ברור לי בכלל.
אם מקום המגורים הוא בית הוריו - אשכנזי שידליק בברכה בישיבה יכשל בברכה לבטלה מהודרת.
ולפני שיקפצו עלי ויגידו שאחרי שהוא חייב אפילו הישיבה נקראת מקום מגורים - מקורות רבותי, מקורות. אני לא מכיר חילוק כזה בפוסקים, אפילו לא דומה. ואם תחשבו עליו לעומק - הוא אולי אינטואיטיבי ממבט ראשון, אבל לא הגיוני כל כך.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
אכסנאי מדליק במקום שמתאכסן ולא בביתו
אבל אם אשתו מדלקת עליו בביתו יוצא בהדלקתה
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,690
אולי תפתח על "האשכול" הזה אשכול בפנ"ע, ותעלה את דבריך, היום כמעט כל מי שעסק בזה מודה שהוא מזוייף, ודבריך חידוש.
אע"פ שזה לא נושא האשכול
אבל כיון שהועלה הנושא הזה על ידיכם
אעלה כאן מאמר שראיתי שהוא פורסם באחת הקבצים התורניים
אולי זה יוסיף נופך לעוסקים בעניין זה של ספר האשכול
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
הארכתי בזה בפורום לתורה, ועוד חזון למועד בעזהשי"ת
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,690
ראיתי כעת:
ספר האשכול מהד' הרצב"א (נחל אשכול) איננו מקורי, ואינו מהראשונים!
מחמת שבאשכול סמוך התברר שלמרבה הפליאה עובדה פשוטה זו, שהספר הנקרא אשכול מהד' הגאון רבי צבי בנימין אויערבאך זצ"ל המח"ס נחל אשכול אינו ספר האשכול, ובכלל אינו ספר מהראשונים, עדיין אינה נחלת הכלל כולו, אקדיש לזה בעז"ה אשכול. בל"נ נקדישו בעיקר רק למקורות מתוך בית המדרש, שלא ככתוב ב"המכלול", כביכול...
tora-forum.co.il
אדרבה אם יש בכוחך לסדר מאמר שלם העונה על הטענות אחת לאחת, תתכבד לעשות כן.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,690
אז למה הבחורים האשכנזים מדליקים נר חנוכה ולא מדליקים נר שבת בישיבה?
אנו עמלים
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/1/25
- הודעות
- 261
מדליקים.
בהרבה ישיבות מדליקים בחדרים, ובחלק מדליקים ע"י אחד ממונה בחדר האוכל בשביל כולם. אבל בשום מקום לא מסתמכים על הדלקת ההורים.
מצורף תשעה טעמים שכתב הרב אליהו בוחבוט שליט"א לומר שאין הבחורים רשאים להחמיר ולהדליק ללא ברכה.
ובחור מבני עדות המזרח שחפץ למען צדקו "להחמיר" להדליק בעצמו בלא ברכה, מסתברא לפקצ"ד דלאו שפיר עביד אפילו שלא מברך[קעז], דישנם תשע סיבות לומר דמגרע גרע בזה (ולחלק מהסיבות, אין להחמיר אפילו להשתתף בפריטי עם בחור אחר שמדליק), וזה החלי בקצרה:
א) בביאור הלכה סי' תרע"ה סע' ג' ד"ה אשה, עמד על הדבר מדוע רב זירא (כשהיה אכסנאי) סמך על הדלקת אשתו בביתו, ולא הדליק בעצמו באכסניא לקיים את המצוה בגופו. ותירץ וז"ל: "מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית". עכ"ל. וביאור דבריו כתב בספר ברכת רפאל רובינשטיין על חנוכה סי' לג', דכאשר יכול לצאת י"ח בהדלקת אשתו (ואנא עבדא אוסיף: והוא הדין והוא הטעם כאשר יוצא בהדלקת הוריו, לדידן), היינו משום דשם היא עיקר ביתו ושם עיקר מקום חיוב הנחת הנרות, וא"כ אם ידליק בעצמו במקום שהוא מתארח, מגרע גרע כיון שיוצא י"ח שלא במקום עיקר ההנחה (והיינו דאמנם יצא ידי חובתו, מ"מ יצא בדיעבד ולא כעיקר תקנת חכמים). וכתב שם לבאר כן דברות הרש"ל בדרך זו, עיי"ש. וכ"כ בספר ימי האורים קצבורג סי' ה' ענף ד' אות יג' לבאר בדברי הביאור הלכה. עיי"ש. ומן האר"ש הזאת יצאנו למדין, דגם בחור ישיבה שמדליק בעצמו בישיבה, איננו "מחמיר" עי"ז כי אם מיקל, כי אם אכן יועילו מעשיו לצאת ידי חובה, נמצא שיוצא י"ח בבית האכסניא ומפסיד מעלת ההדלקה בביתו הוא. [ולפ"ז אפי' להשתתף בישיבה לאו שפיר דמי, דהרי גם בזה יוצא בהדלקה שבישיבה, וכך מצינו לר' זירא דכאשר היו מדליקין עליו בביתו לא מבעיא דלא היה מדליק בעצמו אלא דאפי' לא היה משתתף בפריטי]. ומיהו י"ל דאם עכ"פ יאחר הדלקתו עד אחר הזמן שבטוח בלבו שהוריו כבר הדליקו, יתכן שיוכל להדליק אז, כי ממה נפשך אם כבר יצא י"ח בהדלקת הוריו, יצא כעיקר תקנת חכמים, ואם לא יצא, אז יוצא כעת (א"נ ידליק מיד אך יתנה תנאי שמכוין לצאת בהדלקה זו רק אם כלפי שמיא גליא שלא יוצא בהדלקת הוריו, אלא דבזה איכא פלוגתא אי מהני תנאי בכה"ג ואכמ"ל). אלא דלפקצ"ד זו כבר חומרא מתוחכמת מדי ובלתי מקובלת, ואין זו דרכה של תורה. וגם הנסיון מוכיח באותות ובמופתים שסופן של התחכמויות אלו שהבחורים יתחילו להדליק ללא קיום התנאים הנ"ל, ואם לא הם בעצמם, חבריהם, ועיין נא בספרי הקטן שושנת העמקים ח"ד (דיני כתובות כרך ב') עמ' שמט' ד"ה ואף ועמ' שצב' ד"ה ואחר.
ב) ועל זה הדרך י"ל יתירה מזו. הנה לעיל ענף א' פרק ו' הרחבנו בדבר שהדלקת נ"ח הוא דין בבית, וגם אם הוא דין בגברא מ"מ נאמר בו דין "בית" שצריך דוקא מקום שהוא בית וכמבואר בתוס' וככל שהבאנו לעיל. והוסיף הגאון בעל גליא מסכת [בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בספר באר אברהם פסוולר בחלק השו"ת סי' טז' ד"ה וכבר חקרתי] להוכיח באותות ובמופתים, דלא סגי בדין "בית" אלא בעינן "ביתו" ["ביתו" לא במובן של בעלות קניינית, אלא "ביתו" לפי ההגדרות של "נר איש וביתו"[קעח]], ולכן אכסנאי משתתף בפריטי ולא מדליק בעצמו[קעט], משום שלא יועיל להדליק בעצמו מאחר ואין דין הדלקה בבית שאינו שלו[קפ] (ולפ"ז אתי שפיר הא דר' זירא כאשר היה אכסנאי ללמוד תורה לא היה מדליק בעצמו לקיים מצוה בגופו, אלא לפני נישואיו היה משתתף ואח"כ היה יוצא בהדלקת אשתו). [וכ"כ בספר אלה הם מועדי חנוכה סי' סט' ד"ה וראה שם, וכעי"ז כתב בשו"ת ברית אברהם דניאל ח"ג סי' ח"י, וקרוב לזה כתב בהבלעה בשו"ת אדרת תפארת ח"ב סי' לב' עמ' קלב' ד"ה אולם. וע"ע בהערה[קפא]]. ונמצא לפי דעתו של הרב גליא מסכת, דבחור ישיבה ש"החמיר" להדליק בעצמו, יצא קרח מכאן ומכאן, דכיון שהדליק מתוך כוונה לצאת בהדלקתו האישית, לא יצא בהדלקת הוריו (לפי הרמ"א והט"ז וסייעתו הסוברים דאם מכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו דמהניא כוונתו, ועיין לעיל ענף א' פרק ו' דאפשר דגם מרן הב"י מודה לענין דמועילה כוונתו שלא לצאת), וכאמור הדלקתו בישיבה לא מועילה משום דאין זה "ביתו", ונמצא שהפסיד את המצוה גם בביתו וגם בישיבה (אלא א"כ יתחכם לאחר את זמן הדלקתו או שיכוין להדליק "על תנאי", על דרך שכתבנו לעיל בסמוך). וגם להשתתף בפריטי הוא לגריעותא לפ"ז, דהרי ההשתתפות היא עם נרות שמדליקין שלא בביתו.
ג) ועוד על זה הדרך, הרי קיי"ל דכשם שאסור לאכול בלא ברכה, כך אסור לעשות מצוה בלא ברכה, וכדתנן בפ"ק דתרומות מ"ו: "האילם והערום לא יתרמו, ואם תרמו תרומתן תרומה", ומפרשינן ליה בירושלמי פ"א ה"א דהוא משום הברכה עיי"ש, ונפסק בשו"ע יו"ד סי' שלא' סע' לב' (וע"ע בהערה[קפב]). ומעתה יאמר נא ישראל, דבודאי עדיף לצאת י"ח במה שאביו מדליק (שאז יוצא ידי חובתו כתקנת חכמים, דההדלקה נעשית בברכותיה גם אם הוא עצמו לא שמע את הברכות, וכרב זירא שהיה יוצא בהדלקת אשתו אפי' לכתחילה), או לכל היותר להשתתף, אבל בודאי לא להדליק בעצמו, כי אז יוצא י"ח בלא ברכה (אלא א"כ מתחכם להמתין עד שהוריו ידליקו בודאי, או שמדליק "על תנאי", וככל הנ"ל). וגם אם ירצה לשמוע את הברכה מפי בחורים מאחינו בני אשכנז שמדליקים ולענות אמן ואח"כ להדליק בעצמו – הרי זה בא להחמיר ונמצא מיקל, שמכניס את עצמו לחשש נוסף, כדין עניית "אמן" על ברכת ההלל בראש חודש (עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לא' בסופו, ובשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סוף סי' כט', וכיו"ב במאור ישראל לברכות דף ד' ע"ב בתוד"ה דאריו"ח, ולהבדיל בין הקודש ובין החול ראה נא בעניינו בספרי הדל ללקוט שושנים ח"ג עמ' רכד' ורכה', ומשם באר"ה בעזר ממרום), דהרי כבר הרחבנו לעיל ענף א' פרק ד' דמה שנהגו אחינו בני אשכנז לברך על הדלקת ההידור הוא מנהג מחודש מאוד, ובראשונים ז"ל לא מצינו מקור למנהג זה זולתי בתרומת הדשן אשר איהו גופיה כחו מהמנהג ותו לא, וק"ל. וכבר האריך למעניתו ברוח מבינתו בספר דברי שמואל הכהן על המועדים עמ' ריב'-ריג' להבהיר דבני עדות המזרח אין להם לענות אמן על ברכות הדלקת נרות חנוכה שמדליקים אחינו בשרנו בני אשכנז כאשר מדליקים מחמת דין הידור, עיי"ש. [ובנידון דנן לכאו' יש פתרון לשמוע את הברכות בהדלקה שבבית המדרש ותיכף ללכת לפנימיה להדליק בחדרו ללא הפסק, אלא דזוהי הנהגה מחודשת ועסק גדול, וחומרות זרות כאלו אין רוח חכמים נוחה מהן].
ד) והוסיף הרה"ג ר' אליהו ברכה שליט"א (מבחירי בית מדרשנו, ומח"ס תולדות נח ועוד), דלפי המור וקציעה סוס"י תרע"ב (הבאתיו בעניי בללקוט שושנים ח"ד עמ' רטז') שכתב דהברכה מעכבת בנרות חנוכה (משום דהברכות הם הקובעות את הפירסומי ניסא שבהדלקה), א"כ אם ידליק בעצמו בלא ברכה לא עשה בזה ולא כלום, ומעתה בודאי שעדיף לצאת י"ח בהדלקת הוריו כיון שהם מברכים וכפי שכבר כתבנו בסמוך, אם מדליק בישיבה מתוך כוונה לצאת בעצמו, י"ל דהועילו מעשיו לענין שלא לצאת בהדלקת הוריו, ולהנ"ל גם לא יצא בהדלקת עצמו משום דחסר בברכה וכנ"ל. [וקרוב אצלי לומר דלענין חששו של המור וקציעה, לא יועיל לשמוע את הברכה מפי אחרים ואח"כ להדליק, דהרי לא יהיה היכר דפירסומי ניסא על הדלקה זו, כיון שהברכות היו על הדלקה אחרת, וי"ל].
ה) הגאון מהרש"ק זלה"ה בספר החיים סי' תרע"ז סע' א', כתב דגם היכא דבעלמא יש הידור להדליק בעצמו ולא לסמוך על הדלקת בני ביתו, מ"מ היכא דיצא מביתו כדי ללמוד תורה, אין לו להחמיר כלל, דהוא פטור לגמרי ואם מחמיר נקרא הדיוט, ודייק כן מדברי רש"י במעשה דר' זירא שכתב רש"י שהיה אכסנאי "ללמוד תורה", עיי"ש. [ואולם נימוק זה יש לדחות, דשאני בחורי הישיבות די"ל דאינו ברור שיוצאים בהדלקת אביהם, עפ"י השאילתות וכו', ולכן יש מקום לחומרא לכאו'. ומיהו מאידך כתבנו שובע סמכו"ת לומר דפטור, דשמא יוצא בהדלקת בית המדרש וכו', וא"כ מסתברא דכיון שיושב ועוסק בתלמוד תורה כנגד כולם, אינו מן הנכון להפסיק משנתו כדי להחמיר בחומרא רחוקה זו].
ו) בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' יד' כתב דהדלקת הנרות בפנימיה היא סכנה של ממש ולכן חובה רמיא על הבחורים להפיל פור הוא הגורל בין הבחורים מי יעמוד ליד הנר לשמרם היום ומי מחר כל הימים. וכמובן עצה זו כרוכה בביטול תורה רב ואיננה מעשית [ובשו"ת מחקרי ארץ ח"ב סי' פח' כתב על עצתו של האגרות משה: "ודבר זה קשה במציאות כמובן מטעמים שאין צורך לפרט." עכ"ל]. וכן בספר אמת ליעקב קמנצקי סי' תרעז' הערה תקצא' כתב דאין לבחורי ישיבה להדליק בפנימיה, דיש בזה חשש סכנת נפשות מפני הדליקה.
ז) לעיל ענף א' פרק ד' הזכרנו דעת מרן השו"ע דלאו שפיר עביד שילדקו יותר מחנוכיה אחת בכל בית מחשש לקלקול ההיכר של מספר הנרות, והזכרנו דבשו"ת רעק"א מדייק מדברי הטור (וכן מדוייק מדברי מרן השו"ע) דלא מועיל עצת הרמ"א "שיתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד" (והבאנו ביאורים שונים מדוע לא מהני). ומייתינא נמי דברות הגאון בנש"ק מוהר"ר משה צדקה שליט"א שהחמיר בזה מאוד וכתב שיש למנוע ביד האורח מלהדליק בנוסף להדלקתו של בעה"ב. וכלל העולה לפ"ז, דאם בישיבה כבר ישנו בחור אחר שמדליק, אם ירצה הוא להדליק בעצמו, יגרע מהיכר הנרות. וא"כ כל שכן שאין לו לכווין שלא לצאת בהדלקת הוריו כפי שרצו להציע כמה אחרוני זמנינו, דאדרבא עדיף שייצא בהדלקה של הוריו ששם מדליקים רק חנוכיה אחת כדעת מרן, מאשר לצאת בהדלקת עצמו במקום ששם אחרים מדליקים והויא הדלקתו בניגוד לדעת השו"ע. ואם כי יש לדחות כל זה, מ"מ מכאן ועד לומר שיש "חומרא" להדליק בעצמו, זה אינו.
ח) הנה איכא מאן דסבר דשייך דין "לא תוסיף" במצוות דרבנן, ואפי' כשעושה כן לצאת ידי ספק, וכדמצינו להמרדכי מגילה רמז תשע"ה שכתב דמחמת איסור בל תוסיף אין קוראים את המגילה ב' ימים בחו"ל משום ספק דיומא. ומן הדא י"ל, דלפי שיטת מרן השו"ע שלא תיקנו "מהדרין" שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה לעצמו, אם יחמירו להדליק חנוכיה נוספת שלא כתקנת חז"ל, עובר משום "בל תוסיף" (ואפי' לדברי התוס' דהחוזר על מצוה ב' פעמים לא עובר על בל תוסיף, הכא דמדליקים שתי חנוכיות באותו זמן ובאותו מקום י"ל דהוי כנוטל שני לולבים ולא כנוטל לולב ב' פעמים). ואע"ג דלענין דינא בודאי דאין בזה בל תוסיף, מכמה וכמה טעמי (וצאינה וראינה מה שכתב הרב פרמ"ג בפתיחה הכוללת ח"א סי' מ' לענין "בל תוסיף" בנרות חנוכה, וע"ע בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סוס"י נו', בקו' אלה המצות קויפמן כלל ה' סי' ב', ובשו"ת מטעמי יצחק ח"א או"ח סי' לה', ובשו"ת דברי יציב או"ח סי' רפז', ובשו"ת משכן בצלאל ח"ב סי' ז', ובספר אור חדש בלומנפלד חנוכה פרק ו', ובספר מרפא לנפש זילבר ח"ד סי' סב' אות י', ובספר חוט השני הוכמן על חנוכה עמ' שג' ד"ה להדליק, ובספר צרור המור רוטלוי סי' כה', ובקו' כל המוסיף פ"א סע' ה' ופ"ח סע' ח', ובשו"ת שבט הקהתי ח"א סי' רב' וח"ו סי' רלה', ושאר ספרן של צדיקים כי רבו, וכעת אמור יאמר העבד לא אצא לחופש"י), מ"מ מי שבלא"ה מחפש חומרות והידורים רחוקים (ולכן רוצה להדליק בישיבה), הרי יכול להדר לחוש לבל תוסיף.
ט) וכעת עלה על משב"ח הדפוס קובץ "בתורתו" (כסלו תשע"ד) מאת אברכי בית מדרשנו "ברכת אברהם" הי"ו, ושם בעמ' דש"ם הבהיר הרה"ג ר' דוד כהן שליט"א דעפ"י סודם של דברים הדלקת נרות חנוכה עדיף שתעשה דוקא ע"י אדם נשוי, ולכן כתב שבחורי הישיבות צריכים בדוקא לסמוך על הדלקת הוריהם ולא להשתתף לפני שההורים מדליקים, ואם ירצו להחמיר להשתתף אז שיעשו כן רק אחרי שכבר משערים שההורים הדליקו, שאז לשיטת מרן הגרע"י זלה"ה כבר יצאו ידי חובתם בהדלקת ההורים, עיי"ש. ודפח"ח.
ובחור מבני עדות המזרח שחפץ למען צדקו "להחמיר" להדליק בעצמו בלא ברכה, מסתברא לפקצ"ד דלאו שפיר עביד אפילו שלא מברך[קעז], דישנם תשע סיבות לומר דמגרע גרע בזה (ולחלק מהסיבות, אין להחמיר אפילו להשתתף בפריטי עם בחור אחר שמדליק), וזה החלי בקצרה:
א) בביאור הלכה סי' תרע"ה סע' ג' ד"ה אשה, עמד על הדבר מדוע רב זירא (כשהיה אכסנאי) סמך על הדלקת אשתו בביתו, ולא הדליק בעצמו באכסניא לקיים את המצוה בגופו. ותירץ וז"ל: "מפני שלא היה אז בביתו ועיקר החיוב מונח על הבית". עכ"ל. וביאור דבריו כתב בספר ברכת רפאל רובינשטיין על חנוכה סי' לג', דכאשר יכול לצאת י"ח בהדלקת אשתו (ואנא עבדא אוסיף: והוא הדין והוא הטעם כאשר יוצא בהדלקת הוריו, לדידן), היינו משום דשם היא עיקר ביתו ושם עיקר מקום חיוב הנחת הנרות, וא"כ אם ידליק בעצמו במקום שהוא מתארח, מגרע גרע כיון שיוצא י"ח שלא במקום עיקר ההנחה (והיינו דאמנם יצא ידי חובתו, מ"מ יצא בדיעבד ולא כעיקר תקנת חכמים). וכתב שם לבאר כן דברות הרש"ל בדרך זו, עיי"ש. וכ"כ בספר ימי האורים קצבורג סי' ה' ענף ד' אות יג' לבאר בדברי הביאור הלכה. עיי"ש. ומן האר"ש הזאת יצאנו למדין, דגם בחור ישיבה שמדליק בעצמו בישיבה, איננו "מחמיר" עי"ז כי אם מיקל, כי אם אכן יועילו מעשיו לצאת ידי חובה, נמצא שיוצא י"ח בבית האכסניא ומפסיד מעלת ההדלקה בביתו הוא. [ולפ"ז אפי' להשתתף בישיבה לאו שפיר דמי, דהרי גם בזה יוצא בהדלקה שבישיבה, וכך מצינו לר' זירא דכאשר היו מדליקין עליו בביתו לא מבעיא דלא היה מדליק בעצמו אלא דאפי' לא היה משתתף בפריטי]. ומיהו י"ל דאם עכ"פ יאחר הדלקתו עד אחר הזמן שבטוח בלבו שהוריו כבר הדליקו, יתכן שיוכל להדליק אז, כי ממה נפשך אם כבר יצא י"ח בהדלקת הוריו, יצא כעיקר תקנת חכמים, ואם לא יצא, אז יוצא כעת (א"נ ידליק מיד אך יתנה תנאי שמכוין לצאת בהדלקה זו רק אם כלפי שמיא גליא שלא יוצא בהדלקת הוריו, אלא דבזה איכא פלוגתא אי מהני תנאי בכה"ג ואכמ"ל). אלא דלפקצ"ד זו כבר חומרא מתוחכמת מדי ובלתי מקובלת, ואין זו דרכה של תורה. וגם הנסיון מוכיח באותות ובמופתים שסופן של התחכמויות אלו שהבחורים יתחילו להדליק ללא קיום התנאים הנ"ל, ואם לא הם בעצמם, חבריהם, ועיין נא בספרי הקטן שושנת העמקים ח"ד (דיני כתובות כרך ב') עמ' שמט' ד"ה ואף ועמ' שצב' ד"ה ואחר.
ב) ועל זה הדרך י"ל יתירה מזו. הנה לעיל ענף א' פרק ו' הרחבנו בדבר שהדלקת נ"ח הוא דין בבית, וגם אם הוא דין בגברא מ"מ נאמר בו דין "בית" שצריך דוקא מקום שהוא בית וכמבואר בתוס' וככל שהבאנו לעיל. והוסיף הגאון בעל גליא מסכת [בתשובה שהיא ל"ו נדפס"ה בספר באר אברהם פסוולר בחלק השו"ת סי' טז' ד"ה וכבר חקרתי] להוכיח באותות ובמופתים, דלא סגי בדין "בית" אלא בעינן "ביתו" ["ביתו" לא במובן של בעלות קניינית, אלא "ביתו" לפי ההגדרות של "נר איש וביתו"[קעח]], ולכן אכסנאי משתתף בפריטי ולא מדליק בעצמו[קעט], משום שלא יועיל להדליק בעצמו מאחר ואין דין הדלקה בבית שאינו שלו[קפ] (ולפ"ז אתי שפיר הא דר' זירא כאשר היה אכסנאי ללמוד תורה לא היה מדליק בעצמו לקיים מצוה בגופו, אלא לפני נישואיו היה משתתף ואח"כ היה יוצא בהדלקת אשתו). [וכ"כ בספר אלה הם מועדי חנוכה סי' סט' ד"ה וראה שם, וכעי"ז כתב בשו"ת ברית אברהם דניאל ח"ג סי' ח"י, וקרוב לזה כתב בהבלעה בשו"ת אדרת תפארת ח"ב סי' לב' עמ' קלב' ד"ה אולם. וע"ע בהערה[קפא]]. ונמצא לפי דעתו של הרב גליא מסכת, דבחור ישיבה ש"החמיר" להדליק בעצמו, יצא קרח מכאן ומכאן, דכיון שהדליק מתוך כוונה לצאת בהדלקתו האישית, לא יצא בהדלקת הוריו (לפי הרמ"א והט"ז וסייעתו הסוברים דאם מכוין שלא לצאת בהדלקת אשתו דמהניא כוונתו, ועיין לעיל ענף א' פרק ו' דאפשר דגם מרן הב"י מודה לענין דמועילה כוונתו שלא לצאת), וכאמור הדלקתו בישיבה לא מועילה משום דאין זה "ביתו", ונמצא שהפסיד את המצוה גם בביתו וגם בישיבה (אלא א"כ יתחכם לאחר את זמן הדלקתו או שיכוין להדליק "על תנאי", על דרך שכתבנו לעיל בסמוך). וגם להשתתף בפריטי הוא לגריעותא לפ"ז, דהרי ההשתתפות היא עם נרות שמדליקין שלא בביתו.
ג) ועוד על זה הדרך, הרי קיי"ל דכשם שאסור לאכול בלא ברכה, כך אסור לעשות מצוה בלא ברכה, וכדתנן בפ"ק דתרומות מ"ו: "האילם והערום לא יתרמו, ואם תרמו תרומתן תרומה", ומפרשינן ליה בירושלמי פ"א ה"א דהוא משום הברכה עיי"ש, ונפסק בשו"ע יו"ד סי' שלא' סע' לב' (וע"ע בהערה[קפב]). ומעתה יאמר נא ישראל, דבודאי עדיף לצאת י"ח במה שאביו מדליק (שאז יוצא ידי חובתו כתקנת חכמים, דההדלקה נעשית בברכותיה גם אם הוא עצמו לא שמע את הברכות, וכרב זירא שהיה יוצא בהדלקת אשתו אפי' לכתחילה), או לכל היותר להשתתף, אבל בודאי לא להדליק בעצמו, כי אז יוצא י"ח בלא ברכה (אלא א"כ מתחכם להמתין עד שהוריו ידליקו בודאי, או שמדליק "על תנאי", וככל הנ"ל). וגם אם ירצה לשמוע את הברכה מפי בחורים מאחינו בני אשכנז שמדליקים ולענות אמן ואח"כ להדליק בעצמו – הרי זה בא להחמיר ונמצא מיקל, שמכניס את עצמו לחשש נוסף, כדין עניית "אמן" על ברכת ההלל בראש חודש (עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' לא' בסופו, ובשו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סוף סי' כט', וכיו"ב במאור ישראל לברכות דף ד' ע"ב בתוד"ה דאריו"ח, ולהבדיל בין הקודש ובין החול ראה נא בעניינו בספרי הדל ללקוט שושנים ח"ג עמ' רכד' ורכה', ומשם באר"ה בעזר ממרום), דהרי כבר הרחבנו לעיל ענף א' פרק ד' דמה שנהגו אחינו בני אשכנז לברך על הדלקת ההידור הוא מנהג מחודש מאוד, ובראשונים ז"ל לא מצינו מקור למנהג זה זולתי בתרומת הדשן אשר איהו גופיה כחו מהמנהג ותו לא, וק"ל. וכבר האריך למעניתו ברוח מבינתו בספר דברי שמואל הכהן על המועדים עמ' ריב'-ריג' להבהיר דבני עדות המזרח אין להם לענות אמן על ברכות הדלקת נרות חנוכה שמדליקים אחינו בשרנו בני אשכנז כאשר מדליקים מחמת דין הידור, עיי"ש. [ובנידון דנן לכאו' יש פתרון לשמוע את הברכות בהדלקה שבבית המדרש ותיכף ללכת לפנימיה להדליק בחדרו ללא הפסק, אלא דזוהי הנהגה מחודשת ועסק גדול, וחומרות זרות כאלו אין רוח חכמים נוחה מהן].
ד) והוסיף הרה"ג ר' אליהו ברכה שליט"א (מבחירי בית מדרשנו, ומח"ס תולדות נח ועוד), דלפי המור וקציעה סוס"י תרע"ב (הבאתיו בעניי בללקוט שושנים ח"ד עמ' רטז') שכתב דהברכה מעכבת בנרות חנוכה (משום דהברכות הם הקובעות את הפירסומי ניסא שבהדלקה), א"כ אם ידליק בעצמו בלא ברכה לא עשה בזה ולא כלום, ומעתה בודאי שעדיף לצאת י"ח בהדלקת הוריו כיון שהם מברכים וכפי שכבר כתבנו בסמוך, אם מדליק בישיבה מתוך כוונה לצאת בעצמו, י"ל דהועילו מעשיו לענין שלא לצאת בהדלקת הוריו, ולהנ"ל גם לא יצא בהדלקת עצמו משום דחסר בברכה וכנ"ל. [וקרוב אצלי לומר דלענין חששו של המור וקציעה, לא יועיל לשמוע את הברכה מפי אחרים ואח"כ להדליק, דהרי לא יהיה היכר דפירסומי ניסא על הדלקה זו, כיון שהברכות היו על הדלקה אחרת, וי"ל].
ה) הגאון מהרש"ק זלה"ה בספר החיים סי' תרע"ז סע' א', כתב דגם היכא דבעלמא יש הידור להדליק בעצמו ולא לסמוך על הדלקת בני ביתו, מ"מ היכא דיצא מביתו כדי ללמוד תורה, אין לו להחמיר כלל, דהוא פטור לגמרי ואם מחמיר נקרא הדיוט, ודייק כן מדברי רש"י במעשה דר' זירא שכתב רש"י שהיה אכסנאי "ללמוד תורה", עיי"ש. [ואולם נימוק זה יש לדחות, דשאני בחורי הישיבות די"ל דאינו ברור שיוצאים בהדלקת אביהם, עפ"י השאילתות וכו', ולכן יש מקום לחומרא לכאו'. ומיהו מאידך כתבנו שובע סמכו"ת לומר דפטור, דשמא יוצא בהדלקת בית המדרש וכו', וא"כ מסתברא דכיון שיושב ועוסק בתלמוד תורה כנגד כולם, אינו מן הנכון להפסיק משנתו כדי להחמיר בחומרא רחוקה זו].
ו) בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' יד' כתב דהדלקת הנרות בפנימיה היא סכנה של ממש ולכן חובה רמיא על הבחורים להפיל פור הוא הגורל בין הבחורים מי יעמוד ליד הנר לשמרם היום ומי מחר כל הימים. וכמובן עצה זו כרוכה בביטול תורה רב ואיננה מעשית [ובשו"ת מחקרי ארץ ח"ב סי' פח' כתב על עצתו של האגרות משה: "ודבר זה קשה במציאות כמובן מטעמים שאין צורך לפרט." עכ"ל]. וכן בספר אמת ליעקב קמנצקי סי' תרעז' הערה תקצא' כתב דאין לבחורי ישיבה להדליק בפנימיה, דיש בזה חשש סכנת נפשות מפני הדליקה.
ז) לעיל ענף א' פרק ד' הזכרנו דעת מרן השו"ע דלאו שפיר עביד שילדקו יותר מחנוכיה אחת בכל בית מחשש לקלקול ההיכר של מספר הנרות, והזכרנו דבשו"ת רעק"א מדייק מדברי הטור (וכן מדוייק מדברי מרן השו"ע) דלא מועיל עצת הרמ"א "שיתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד" (והבאנו ביאורים שונים מדוע לא מהני). ומייתינא נמי דברות הגאון בנש"ק מוהר"ר משה צדקה שליט"א שהחמיר בזה מאוד וכתב שיש למנוע ביד האורח מלהדליק בנוסף להדלקתו של בעה"ב. וכלל העולה לפ"ז, דאם בישיבה כבר ישנו בחור אחר שמדליק, אם ירצה הוא להדליק בעצמו, יגרע מהיכר הנרות. וא"כ כל שכן שאין לו לכווין שלא לצאת בהדלקת הוריו כפי שרצו להציע כמה אחרוני זמנינו, דאדרבא עדיף שייצא בהדלקה של הוריו ששם מדליקים רק חנוכיה אחת כדעת מרן, מאשר לצאת בהדלקת עצמו במקום ששם אחרים מדליקים והויא הדלקתו בניגוד לדעת השו"ע. ואם כי יש לדחות כל זה, מ"מ מכאן ועד לומר שיש "חומרא" להדליק בעצמו, זה אינו.
ח) הנה איכא מאן דסבר דשייך דין "לא תוסיף" במצוות דרבנן, ואפי' כשעושה כן לצאת ידי ספק, וכדמצינו להמרדכי מגילה רמז תשע"ה שכתב דמחמת איסור בל תוסיף אין קוראים את המגילה ב' ימים בחו"ל משום ספק דיומא. ומן הדא י"ל, דלפי שיטת מרן השו"ע שלא תיקנו "מהדרין" שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכיה לעצמו, אם יחמירו להדליק חנוכיה נוספת שלא כתקנת חז"ל, עובר משום "בל תוסיף" (ואפי' לדברי התוס' דהחוזר על מצוה ב' פעמים לא עובר על בל תוסיף, הכא דמדליקים שתי חנוכיות באותו זמן ובאותו מקום י"ל דהוי כנוטל שני לולבים ולא כנוטל לולב ב' פעמים). ואע"ג דלענין דינא בודאי דאין בזה בל תוסיף, מכמה וכמה טעמי (וצאינה וראינה מה שכתב הרב פרמ"ג בפתיחה הכוללת ח"א סי' מ' לענין "בל תוסיף" בנרות חנוכה, וע"ע בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סוס"י נו', בקו' אלה המצות קויפמן כלל ה' סי' ב', ובשו"ת מטעמי יצחק ח"א או"ח סי' לה', ובשו"ת דברי יציב או"ח סי' רפז', ובשו"ת משכן בצלאל ח"ב סי' ז', ובספר אור חדש בלומנפלד חנוכה פרק ו', ובספר מרפא לנפש זילבר ח"ד סי' סב' אות י', ובספר חוט השני הוכמן על חנוכה עמ' שג' ד"ה להדליק, ובספר צרור המור רוטלוי סי' כה', ובקו' כל המוסיף פ"א סע' ה' ופ"ח סע' ח', ובשו"ת שבט הקהתי ח"א סי' רב' וח"ו סי' רלה', ושאר ספרן של צדיקים כי רבו, וכעת אמור יאמר העבד לא אצא לחופש"י), מ"מ מי שבלא"ה מחפש חומרות והידורים רחוקים (ולכן רוצה להדליק בישיבה), הרי יכול להדר לחוש לבל תוסיף.
ט) וכעת עלה על משב"ח הדפוס קובץ "בתורתו" (כסלו תשע"ד) מאת אברכי בית מדרשנו "ברכת אברהם" הי"ו, ושם בעמ' דש"ם הבהיר הרה"ג ר' דוד כהן שליט"א דעפ"י סודם של דברים הדלקת נרות חנוכה עדיף שתעשה דוקא ע"י אדם נשוי, ולכן כתב שבחורי הישיבות צריכים בדוקא לסמוך על הדלקת הוריהם ולא להשתתף לפני שההורים מדליקים, ואם ירצו להחמיר להשתתף אז שיעשו כן רק אחרי שכבר משערים שההורים הדליקו, שאז לשיטת מרן הגרע"י זלה"ה כבר יצאו ידי חובתם בהדלקת ההורים, עיי"ש. ודפח"ח.
רק להעיר שדעת הגרע"י היתה שלהדליק בלא ברכה זו חומרא.
א.
ב.
גזירות חדשות שהוא ממציא,
שמא ישכחו לעשות תנאי וכו'.
ג.
ד.
דבריו דראוי להדליק עם ברכה.
ה.
הוא מסתפק בכלל במה שכותב.
ו.
כל דבריו רק כשיש סכנה.
ז.
לא כותב לא להדליק, אלא שאי"ז חומרא.
ח.
כותב שאפשר להחמיר גם בדבר אחר.
אך אי"ז סיבה לומר לא להדליק למי שרוצה להדליק.
ט.
גם לדבריו, יכול להדליק לאחר שהוריו מדליקים.
עריכה: כמובן כל דברי הם רק לשיטתו. וזאת הראת לדעת שגם לשיטתו אלו הדברים.
ב.
גזירות חדשות שהוא ממציא,
שמא ישכחו לעשות תנאי וכו'.
ג.
ד.
דבריו דראוי להדליק עם ברכה.
ה.
הוא מסתפק בכלל במה שכותב.
ו.
כל דבריו רק כשיש סכנה.
ז.
לא כותב לא להדליק, אלא שאי"ז חומרא.
ח.
כותב שאפשר להחמיר גם בדבר אחר.
אך אי"ז סיבה לומר לא להדליק למי שרוצה להדליק.
ט.
גם לדבריו, יכול להדליק לאחר שהוריו מדליקים.
עריכה: כמובן כל דברי הם רק לשיטתו. וזאת הראת לדעת שגם לשיטתו אלו הדברים.
נערך לאחרונה:
לא הורה בשום מקום שיש עניין להחמיר בכך. (רק כתב שאם ירצה להחמיר על עצמו ולהדליק ידליק ללא ברכה. ובפשטות ה"להחמיר" זה כדעת פוסקים אחרים שאמרו שצריך להדליק אבל לשיטת מרן זצוק"ל נראה שאין שום עניין שידליק ולא הורה כן)
מה שכן נראה שהורה זה לצאת מספק מח' הראשונים האם צריך לברך ברכת הרואה או לא, ולכן כתב שבצעירותו השתדל להדליק בבית הכנסת עם ברכה.
אולם שמדליק ללא ברכה זה לא עוזר כנ"ל.
ודעת הרב בן ציון זצוק"ל הייתה שאין שום עניין להחמיר.
מחילה רבה הרב @יעקבי אבל דבריך אפי' לא מתחילים לקבל צורה של משא ומתן שאפשר להתווכח איתו.
ונראה שעברת רק על הדברים בעיניך מלמעלה על מנת להוקיע ולפרוך ללא טעם וריח ושתעיין יותר בדברים ותחליט לכתוב בצורה יותר עניינית אשמח להמשיך לנהל איתך את הדיון.
אם לא היה זה חומרא, מה יש לכתוב בזה 'להחמיר' הוא רק מקלקל?
וכשמדליק עם ברכה זה כן עוזר.
כתבתי בקיצור נמרץ את הדברים, אך דברים ברורים ומדוייקים.
אם יש לך פירכא על דברי, בכבוד.
ולכן לכתוב כותרת 'בומבסטית' מצורף תשעה טעמים שכתב הרב אליהו בוחבוט שליט"א לומר שאין הבחורים רשאים להחמיר ולהדליק ללא ברכה. שמראה כביכול אסור אפילו להדליק נרות חנוכה ללא ברכה,
הרי אתה הוראת לדעת כי אין הדברים נכונים כלל.
לא סבר שמקלקל.
פשוט שאין ענין.
נכון.
רק הברכה עוזרת לצאת מהספק.
ואם ידליק ללא ברכה לא עזר כלום.
כמו שכתבתי אין לי עניין אפי' להתחיל לענות על זה (ודרך אגב לא אמרתי שאני בכלל אוחז כדברים האלה שכתב, אבל בכל מקרה אין שום טענות ענייניות במה שכתבת)