פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[חיי עולם]

שמעתי שיש תשובה של רבני סוריה שמתירים את הפאות,
ועוד נאמר לי ע"י ידידי, כי המצב בסוריה היה,
שלפני חמש דורות בערך היו לובשות פאות,
ואח"כ הלכו רבות בגילוי ראש.

 

[משיב כהלכה]

נחלקו בזה רבני דמשק וארם צובא, הגר"י אבולעפיא אב"ד דמשק היקל בזה, והצטרפו אליו רבני ארם צובא, והוא העיד על המנהג העתיק שם מזמנו של השלטי גיבורים (לא חמישה דורות אלא כחמש מאות שנה), אבל המהרש"א אלפנדרי שגם הוא היה רב בדמשק יצא נגדם בשו"ת סבא קדישא חלק ב'.

ואלה הם עיקרי דבריו של רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א), העתיק דבריו בספר "חן וכבוד":

"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל.

[כאן נכנס להאריך בענינים שונים, ומסיק] איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל.

וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בספרי הקטן פני יצחק חלק א' סי' ז', דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג, ושם הבאתי מש"כ הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח, והגאון החק"ל ושאר פוסקים המדברים בזה יעויין שם באורך, וע"ע בספרי הקטן פני יצחק חלק ה' יו"ד סי' א' דף ט"ו ריש עמ' ג', ובדף קס"ב עמ' ד', ובדף קפ"ד עמ' א' יעו"ש ואכמ"ל.

ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".

וכן כתב הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל:

"מענוותנותיה דמר ניהו רבה, הרב הגדול מורינו הרב רבי יצחק אבולעפיא נר"ו הנזכר עליון למעלה, אותנו ציווה והוא פקד עלינו לבוא על החתום, ולבלתי סור מן המצוה פי קדשו לא מרינו ועברנו בכל דברי קדשו בתשובתו הרמתה לארכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמת וצדק ואין צריכין חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו, ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית, וכל טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה, והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי, ועל דבר אמת וצדק באנו כיהודה ועוד לקרא וחתמנו שמנו פה ארם צובא יע"א בחודש זיו אייר דהאי שתא שנת והחכמה תעז לחכם לפ"ק [תרנ"ט] ברוב עוז ושלום. הצעיר בכור מזרחי ס"ט. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט. הצעיר יצחק לבטון ס"ט".

והצטרף אליו הגאון רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל, והגאון רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל:

"וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנזכרים הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח אלי עם הסכמתם הרמתה הנזכרת לעיל, וזה לשונו: גם הפסק דין בענין הפאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה, כי זכורני בימי קדם בימי מהר"א סתהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ספר "קרבן אשה" [הגאון רבי אליהו שמאע הלוי, מגדולי דייני ארם צובא] היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא, וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו ושלום שלום". עכ"ל.

הדגשתי את המילים "רשות הרבים" כי בשו"ת יביע אומר כתב שהתיר רק בחצר, וזה אינו.

וכן העיר עליו הגאון הרב יצחק טופיק ראש ישיבת באר יהודה בספרו "עמודי שש" למסכת בבא מציעא (צא.) עמ' ק"ע בהערה, וזה לשונו: "גם בספר פני יצחק אבולעפיא, הגם שבתחילה צידד לאסור פאה (והביא ריש דבריו ביביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה'), מכל מקום בהמשך דבריו הרבה בטעמים להקל ושכן המנהג בארצותם וכו', והביא כן מכמה רבנים שהסכימו להקל". עכ"ל.

וכן בשו"ת סבא קדישא למהרש"א (ח"ב סי' א') העיד על המנהג בדמשק וזה לשונו, "דיש כמה וכמה נשים נשואות דהולכות בחצריהן דשכיחי בהם רבים, וגם מחצר לחצר דרך רשות הרבים, בגילוי שיער. ואף גם זאת, דגם נשי יראי ה' ולומדים יוצאות כך, ע"י שמכסין שערן בפאה נכרית".

 

[משיב כהלכה]

ובאשר למנהג עדות המזרח, מקובל לחשוב שאצל הספרדים לא היתה פאה כלל, אבל למעשה מנהג לבישת הפאה החל דוקא מהקהילה הספרדית באיטליה, מגורשי ספרד שהגיעו לשם (שהם "ספרדים" אמיתיים... דלא כעדות המזרח המכונים בטעות ספרדים).

והפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית והעלה נדון זה על שולחן הפוסקים, היה הגאון הספרדי רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, שנולד בתקופת מרן רבי יוסף קארו זצ"ל, ומוצאו היה מספרד, ומשפחתו גלתה בגירוש ספרד (שנת רנ"ב) לארץ איטליה, ושם שימש כרב הקהילה הספרדית.

ולהלן סקירה קצרה על השתשלשלות המנהג. ניתן לראות שבכל מקום שהתפשט המנהג, הקלו הפוסקים, ובכל מקום שהיו נשים בודדות שפרצו גדר, החמירו.

א. בזמן השלטי גיבורים, לפני כ500 שנה, היה נפוץ אצל הגויים והגויות ללבוש פאה כאופנה, ומזה התפשט לקהילה הספרדית (ממגורשי ספרד) באיטליה, ורבם - השלטי גיבורים - התיר להם, ולאחר כמה עשרות שנים התפרסמו גם דברי האוסר, ומכאן ואילך החלה המחלוקת. המנהג התפשט במשך השנים הבאות בכל איטליה כדברי הש"ג (כאשר מעיד בספר אפי זוטרי), והסכימו עמו כל גדולי האחרונים, הרמ"א והסמ"ע בספרו פרישה ועוד. הש"ג נפטר בשנת שט"ו לערך, ורק כשישים שנה לאחר מכן, בשנת שע"ד, התפרסמו דברי האוסר בספר 'באר שבע' (ציטט דברי מהר"י קצנלנבוגן מכתב יד). אבל נכדי מהרי"ק, כ200 שנה אחריו, כבר חלקו עליו והתירו בספר "מגן גיבורים" את מנהג הפאה שהתפשט בתקופתם.

ב. באותה תקופה, אוסרי הפאה אסרו אותה מחמת מנהג הרדיד, וכתבו שאין הבדל בין פאה למטפחת, שהרי ע"פ דברי הרמב"ם חובה ללבוש רדיד על קלתה (מטפחת) ופאה לא גרעא מקלתה. כיום מצטטים את דבריהם הלא רלוונטיים, כי עיקר איסורם היה משום שאין הבדל בין פאה למטפחת - שתיהן צריכות רדיד מעליהן.

ג. במאה השנים האחרונות היה בכל העולם תופעה של נשים שהורידו את כיסוי הראש. הצדקניות שרצו להמשיך לכסות את הראש, כיסו בפאה נכרית. לכן מצוי בספרי הפוסקים ש"נשים צדקניות" חבשו פאה, כמו לדוגמא בשנת תרצ"ו בספר "דברי חיים" (אב"ד אייזפוטע): "וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית". תופעה זו היתה גם באירופה וגם במרוקו, כדלהלן.

ד. הפאה באירופה החלה להיכנס במקומות שונים ובזמנים שונים. וכנ"ל: בתחילת ההתפשטות, מצינו פוסקים שיצאו נגד, ולאחר שהתפשט, מצינו פוסקים שהתירו. הכלל הזה נמצא כמעט בכל מקום ובכל זמן, כדלהלן.

ה. גם בארצות ספרד היה תהליך דומה. לפני כמאה שנה, נכנס מנהג חבישת הפאה גם לסוריה, והתירוה הפוסקים ובראשם "פני יצחק". אמנם שונה סוריה מכל ארצות המזרח, ששם מעיד הפני יצחק על מנהג קדום של לבישת פאה, בערך מזמנו של השלטי גיבורים, לפני כחמש מאות שנה. וגם אז נחלקו בזה, אחד אסר ואחד התיר.

נמצאנו למדים שבסוריה פשט המנהג להתיר, והתירו.

ו. באיזמיר לא נהגו כלל בפאה, ור' אברהם פלאג'י שאסר, כתב "אם הימצא תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה". נמצאנו למדים שבאיזמיר לא היה מנהג כלל, ואסרו (ועם כל זה, בדרך לימוד ולא בדרך פסיקת הלכה למעשה, גם רבני איזמיר הצטרפו להיתר. כמו הגאון רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא". והגאון רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן". והגאון המקובל רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים").

ז. בתוניס, ע"פ דברי הרב "איש מצליח", לא התפשט מנהג הפאה גם בדור האחרון, למעט אשה אחת או שתיים, כמבואר בדבריו. ולכן אסר הפאה. נמצאנו למדים שבתוניס לא היה מנהג כלל, ואסרו.

ח. במרוקו לא היה מצוי המנהג כלל, עד לדור האחרון. וידוע שמרוקו היתה מרכז התורה בארצות המזרח והמערב, והרבה מגדולי הראשונים והאחרונים היו בה. ואף אחד מהם לא דיבר על ענין פאה נכרית, גם לאחר שפשט המנהג באירופה. בדור האחרון, לאחר שרוב הנשים בארצות המזרח הורידו לגמרי את כיסוי הראש שלהן, אירע כך גם במרוקו, והנשים הצדקניות אזרו אומץ וחבשו פאה (כמו הנשים הצדקניות באירופה).

ומרן הגר"ש משאש זצוק"ל תיאר את השתלשלות המנהג:

"ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם".

נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו.

ט. כאן בארץ ישראל פשט המנהג אצל כולם, גם אצל הספרדים, ועל זה כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב (אה"ע סימן ט"ז):

"רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית.

ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, הלא הם משפטי עוזיאל וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו, ע"ש באורך.

ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר" (שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ז).

והגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל ביאר שאין כאן ענין של מנהג האמהות אלא מנהג המקום העכשווי, ובפרט בארצות ערב שלא היה שייך מנהג בזה (ראה שו"ת "אז נדברו" חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח):

"מה שאיזה רב אמר לכבודו בזה הלשון, שלפי מנהג התימנים חובה שאשתו תלבש מטפחת... והסביר, שמש"כ המשנה ברורה בשו"ע סי' ע"ה "נהגו להקל" זה לאשכנזים, וכן "כף החיים" שאומר שדעת כל האחרונים כדעת הרמ"א זה רק מהספרדים שמקילין, אבל התימנים היה להם מנהג ללכת בתימן במטפחת. והיה קשה לכבודו על פסק זה וכו', כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג. כבודו צודק מאוד, וגם אני טוען כך... ועוד, שהרי ראש המתירים היה ספרדי, ולא הזכיר שיש בזה איזה מנהג... ומה שיש אומרים שיש לעשות היכר בין אשת איש לבתולה שלא יבוא להיכשל באשת איש, כבר מחו ליה המוחים בהרבה ספרים (ומובא ביביע אומר) שאין גוזרים גזירות מעצמנו, וגם אצלנו גם הפנויות בכלל עריות, וגם בארצות המזרח היה המנהג שגם הבתולות מכסות ראשן... וכף החיים ידע שבזמנו הספרדיות לא הלכו בפאה, ובכל זאת כתב שהסכמת האחרונים להתיר כרמ"א, ומשמע אפי' ברה"ר, אלא ודאי שלא שייך בזה מנהגא".

 

[ולמדתם אותם]

לחינם הארכת בכל זה.

הרי כל אלו שכתבו על המנהג, זהו ע"פ דברי השלטי גיבורים (או כ'תיקון מסויים' לפירצה שהלכו בגילוי ראש גמור), ומכיון שבראשונים מבואר דלא כהשלטי גיבורים, יש להחזיר דבר כקדמותו.

וכבר השיב על דברי @משיב כהלכה באריכות ידידי הרב אהרן כהן כאן, ומה שחזר והשיב משיב כהלכה על דבריו שם - לא נגע ולא פגע, והרואה יראה שאין בדבריו כלום. [ומכל מקום אמר לי ידידי הנז' שהוא כעת עורך תגובה מסודרת על כל דברי המשיב כהלכה שם].

ודי בזה הערה.

 

[מתוק מדבש]

המעיין היטב (בשום דגש על היטב, היינו בעומק העיון) בתשובת מרן האור לציון זיע"א בח"א יראה שסובר דשרי לכתחילה והשיב על כל הקושיות הנ"זל.

 

[משיב כהלכה]

לחינם הארכת בכל זה.

הרי כל אלו שכתבו על המנהג, זהו ע"פ דברי השלטי גיבורים (או כ'תיקון מסויים' לפירצה שהלכו בגילוי ראש גמור), ומכיון שבראשונים מבואר דלא כהשלטי גיבורים, יש להחזיר דבר כקדמותו.

וכבר השיב על דברי @משיב כהלכה באריכות ידידי הרב אהרן כהן כאן, ומה שחזר והשיב משיב כהלכה על דבריו שם - לא נגע ולא פגע, והרואה יראה שאין בדבריו כלום. [ומכל מקום אמר לי ידידי הנז' שהוא כעת עורך תגובה מסודרת על כל דברי המשיב כהלכה שם].

ודי בזה הערה.

הרואה יראה אם נגע ואם פגע, ואם יש סתירה מדברי הראשונים לדברי השלטי גיבורים. ואכן מומלץ לעיין היטב בדיון הנ"ל, בכל מה שהשבתי על דבריו, ומה שאשיב עוד אי"ה.

רק אעיר שעצם הגישה הזאת משעשעת מאוד, וכפי שכתבתי שם - דברי הראשונים בהבנת סוגיות הגמ' אינם קשורים כלל להלכה ולמעשה, כי להלכה יש לדון אך ורק על טעמי האיסור.

ובטעמי האיסור דנו גדולי האחרונים וביארו יפה מדוע יש להתיר, וכאשר בא אברך ומנסה לבטל במחי יד מנהג הקיים בישראל מזה 500 שנה ונשען על גדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים באיסורי סקילה (לשון הגר"מ שטרנבוך), בגלל דיוקים בלשונות הראשונים (דיוקים הנובעים מחוסר הבנה וכאשר ביארתי שם באריכות), הדבר מגוחך מאוד.

 

[בר בי רב]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

 

[ולמדתם אותם]

הרואה יראה אם נגע ואם פגע, ואם יש סתירה מדברי הראשונים לדברי השלטי גיבורים. ואכן מומלץ לעיין היטב בדיון הנ"ל, בכל מה שהשבתי על דבריו, ומה שאשיב עוד אי"ה.

רק אעיר שעצם הגישה הזאת משעשעת מאוד, וכפי שכתבתי שם - דברי הראשונים בהבנת סוגיות הגמ' אינם קשורים כלל להלכה ולמעשה, כי להלכה יש לדון אך ורק על טעמי האיסור.

ובטעמי האיסור דנו גדולי האחרונים וביארו יפה מדוע יש להתיר, וכאשר בא אברך ומנסה לבטל במחי יד מנהג הקיים בישראל מזה 500 שנה ונשען על גדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים באיסורי סקילה (לשון הגר"מ שטרנבוך), בגלל דיוקים בלשונות הראשונים (דיוקים הנובעים מחוסר הבנה וכאשר ביארתי שם באריכות), הדבר מגוחך מאוד.

משעשע לקרוא דברים אלו לאור העובדה שגם אתה חולק על כל האחרונים בהבנת הסוגיא של פאה נכרית, כמבואר בדבריך שם. [ורק אתה סובר שבכל זאת יש להקל מחמת שזה גזירת הכתוב וכל מיני גיבובי סברות, מה שלא כתב שום פוסק].

המעיין היטב (בשום דגש על היטב, היינו בעומק העיון) בתשובת מרן האור לציון זיע"א בח"א יראה שסובר דשרי לכתחילה והשיב על כל הקושיות הנ"זל.

עיינתי 'היטב' באור לציון הנ"ל,

אולם המעיין בספר בגדי קודש של הרב אהרן כהן הנ"ל, בעיקר בפרק ד', יראה שהשיב על כל דבריו באריכות, בטוב טעם.

הנה ספרו - בגדי קודש.

 

[בר בי רב]

בדעת מרן הגרב"צ אין בירור גמור
ישנם תלמידים ששמעו ממנו בתוקף לאיסור
וישנם תלמידים ששמעו בתוקף להיתר
אני אישית שמעתי מתלמידיו גם לאיסור וגם להיתר
ת"ח אחד טען לי שלכל אחד היה עונה לפי מנהג ארץ המוצא שלו

 

[אברך]

הבא ונפתור את דילמת "פאה נוכרית", ולבסוף נחליט ברוב קולות.
דשו בסוגיא רבים וטובים, ואכמ"ל.

 

[עשרה זהב]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

ואני מכיר אישית ספרדי שהלך אליו ואמר לו שהוא באמצע פגישות, והמיועדת רוצה פאה, והגר"ח אמר לו לא להוריד, ולאחר החתונה ינסה לשכנעה. והוסיף לו הגר"ח: היא תוריד, היא תוריד! וכך הוה!

 

[מתוק מדבש]

עיינתי 'היטב' באור לציון הנ"ל,

אולם המעיין בספר בגדי קודש של הרב אהרן כהן הנ"ל, בעיקר בפרק ד', יראה שהשיב על כל דבריו באריכות, בטוב טעם.

הנה ספרו - בגדי קודש.

הדגשתי,
המעיין היטב,
כי כמדומה שגם הוא לא הבין עומק דבריו,
הגרב"צ עמוק עמוק מי ימצאנו
פשוט כך.
אולי אעלה בהמשך חלק מהדברים

 

[ולמדתם אותם]

ואני מכיר אישית ספרדי שהלך אליו ואמר לו שהוא באמצע פגישות, והמיועדת רוצה פאה, והגר"ח אמר לו לא להוריד, ולאחר החתונה ינסה לשכנעה. והוסיף לו הגר"ח: היא תוריד, היא תוריד! וכך הוה!

ואני מכיר ספרדי, תלמיד חכם גדול, שגם כן חשב כך בזמן נישואיו - שכעת יסכים לה לילך כך ואחר כך הוא ישכנע את אשתו להחליף למטפחת. ולא עלתה בידו עד עצם היום הזה (על אף שעברו מעל עשרים שנה).

הדגשתי,
המעיין היטב,

גם אני הדגשתי שעיינתי 'היטב' בדברי הגרב"צ, ובמחכ"ת אין דבריו נכונים בזה. וכפי שיראה המעיין 'היטב' בספר בגדי קודש הנ"ל באריכות ובטוב טעם.

כי כמדומה שגם הוא לא הבין עומק דבריו,

כ"כ מהר הצלחת לקרוא את מה שכתב בספר בגדי קודש שם ולהסיק שהוא לא הבין את עומק דבריו?

הגרב"צ עמוק עמוק מי ימצאנו
פשוט כך.

זה מזכיר לי את אלו שיוצאים על אלו שחולקים על מרן הגר"ע יוסף זיע"א, שלא יתכן שהוא טעה וכדומה. וגם כאן אתה כביכול אומר שלא יתכן שהגרב"צ טעה, ולא היא, דכל דבר לפני עניינו.

וכבר כתב בזה הגאון זך השכל והרעיון הגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ה עמ' תצ), וז"ל: ובענין מה שבקשת שאפרסם תשובתי בענין פאה נכרית, הנה אין הפנאי מסכים עמדי בעוה"ר כעת ואי"ה עוד חזון למועד, בפרט שבתשובתי יש מו"מ בהלכה ואיני יודע אם כיום יש מי שיודע להבין ואחר הכל יאמרו לך רב פלוני מתיר וכי הוא לא יודע מכל זה ושאר פטפוטי דברים וכו'. ולא דמי וכו' אבל בענין פאה נכרית לא יודע אם יעזור פסק מנומק, וכו'. והשי"ת יעורנו על דבר כבוד שמו להרבות גבולינו בתלמידים כי זה העיקר שיהיו תלמידי חכמים שמבקשים את האמת ולא יחתו משום רעש מדומה של החברה שלנו ואם ירצה כת"ר לפרסם תשובתי באיזו חוברת שירצה מסכים לתתה לו ובטוחני שתהא לאחיסמך למבקשי האמת ובודאי שתעזור משהו אבל לי כעת אין פנאי להוציא עוד קונטרס ועוד חזון למועד בס"ד. עכ"ל.​

 

[חיי עולם]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

ואני יודע על ספרדי שהלך למרן שר התורה זצוק"ל,
וענה לו שאם היא רוצה שיקח פאה.

 

[מתוק מדבש]

אפשר להשיב על הרבה מהדברים בס' בגדי קודש, וגם על טענותיו על אור העולם הגרב"צ
הספר כולו מריח מגמתיות נוראה, וניכר שמהחבר שם לו קודם את המטרה ואח"כ נימוקים
דוחק את כל העולם העיקר להצדיק דבריו, והמעיין מבין כוונתי היטב.
מזכיר לי את אלו שרוצים ליישב ד' מרן הגרע" יוסף
בל"נ בהמשך שאפנה אשנה כאן כמה מהדוגמאות הנ"ל

 

[ולמדתם אותם]

אפשר להשיב על הרבה מהדברים בס' בגדי קודש, וגם על טענותיו על אור העולם הגרב"צ
הספר כולו מריח מגמתיות נוראה, וניכר שמהחבר שם לו קודם את המטרה ואח"כ נימוקים
דוחק את כל העולם העיקר להצדיק דבריו, והמעיין מבין כוונתי היטב.
מזכיר לי את אלו שרוצים ליישב ד' מרן הגרע" יוסף
בל"נ בהמשך שאפנה אשנה כאן כמה מהדוגמאות הנ"ל

פיטומי מילי בעלמא.

 

[ולמדתם אותם]

אני מסכים איתך שיש ספרים בסגנון זה שיש בהם הרבה דוחקים ודברי תעמולה, ודברים לא נכונים (אע"פ שלמעשה הם צודקים, אבל במשא ומתן ההלכתי יש דברים לא נכונים), אבל בספר הנ"ל בדק כל דבר בי"ג נפה, שנים רבות בעיון אמיתי, וחלק מהטענות של האוסרים הסכים עמם וחלק לא, לברר האמת על תילה, כפי שיראה המעיין היטב. אני מכיר אישית את המחבר [אנו לומדים באותו כולל].

 

[מתוק מדבש]

ידעתי גם ידעתי שספרו נובע מירא"ש,
אבל הוא לא מוכן להבין שיש צד שני,
ומימלא כל ההסתכלות שלו היא לפי משקפיים מסוימות,
לא רציתי להוסיף שלא ישמע שיש פה זלזול בת"ח שכוונתו לש"ש
אבל א"א להתעלם מהמציאות שהרבה גדולי עולם התירו, ומהם שלושה גאוני עולם ספרדים
הגרב"צ ישכיל עבדי הגר"ש משאש
המציאות היא שכל היחס אליהם כטועים מעיקרא

 

[ולמדתם אותם]

ידעתי גם ידעתי שספרו נובע מירא"ש,
אבל הוא לא מוכן להבין שיש צד שני,
ומימלא כל ההסתכלות שלו היא לפי משקפיים מסוימות,

ממש לא נכון.
הוא אמר לי שיש כמה דברים שהוא חלוק על מה שהרבה מה'תעמולנים' כתבו בספריהם, וכן מתבאר למעיין בספרו. שכל דבר הוא דן לגופו ומקיף את הדברים מכל צדדיו לברר האמת על אמיתותו.
אבל כשאין מה לענות, אז מתחמקים בטענות שוא שהיה לו מטרה מראש והוא לא מוכן להבין שיש צד שני. וכן על זה הדרך.

ולגבי מה שכתבת:

לא רציתי להוסיף שלא ישמע שיש פה זלזול בת"ח שכוונתו לש"ש
אבל א"א להתעלם מהמציאות שהרבה גדולי עולם התירו, ומהם שלושה גאוני עולם ספרדים
הגרב"צ ישכיל עבדי הגר"ש משאש
המציאות היא שכל היחס אליהם כטועים מעיקרא

כבר הבאתי את מה שכתב הגר"מ לוי זצ"ל:

וכבר כתב בזה הגאון זך השכל והרעיון הגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ה עמ' תצ), וז"ל: ובענין מה שבקשת שאפרסם תשובתי בענין פאה נכרית, הנה אין הפנאי מסכים עמדי בעוה"ר כעת ואי"ה עוד חזון למועד, בפרט שבתשובתי יש מו"מ בהלכה ואיני יודע אם כיום יש מי שיודע להבין ואחר הכל יאמרו לך רב פלוני מתיר וכי הוא לא יודע מכל זה ושאר פטפוטי דברים וכו'. ולא דמי וכו' אבל בענין פאה נכרית לא יודע אם יעזור פסק מנומק, וכו'. והשי"ת יעורנו על דבר כבוד שמו להרבות גבולינו בתלמידים כי זה העיקר שיהיו תלמידי חכמים שמבקשים את האמת ולא יחתו משום רעש מדומה של החברה שלנו ואם ירצה כת"ר לפרסם תשובתי באיזו חוברת שירצה מסכים לתתה לו ובטוחני שתהא לאחיסמך למבקשי האמת ובודאי שתעזור משהו אבל לי כעת אין פנאי להוציא עוד קונטרס ועוד חזון למועד בס"ד. עכ"ל.

ואידך זיל גמור.

 

[משיב כהלכה]

משעשע לקרוא דברים אלו לאור העובדה שגם אתה חולק על כל האחרונים בהבנת הסוגיא של פאה נכרית, כמבואר בדבריך שם.

אין שום קשר, כי כפי שכתבתי, ההבנה בסוגיות הגמ' לא מעלה ולא מורידה לענין הלכה למעשה, כי הש"ג בדבריו קבע יסוד ששיער תלוש אין בו משום ערוה ואין בו משום פריעת ראש והרי הוא כבגד, ועם יסוד זה הסכימו גדולי האחרונים, וכל עשרות האחרונים שבאו אחריו והתירו פאה.

ורוב האחרונים לא דנו כלל בסוגיות הגמ', כי אין כלל נפק"מ אם יש ראיה או אין ראיה חותכת להתיר.

[ורק אתה סובר שבכל זאת יש להקל מחמת שזה גזירת הכתוב וכל מיני גיבובי סברות, מה שלא כתב שום פוסק].

ראשית, הקולא בזה היא לא מחמת "גזירת הכתוב", אלא ע"י שלילת טעמי האיסור שכתבו האחרונים האוסרים, ותו לא. וכך יכול לראות כל מעיין בספרי הפוסקים המתירים, שרובם לא נחתו לזה כלל.

שנית, כל הענין של גזירת הכתוב הוא בתגובה להמצאה שכביכול התורה אסרה גילוי שיער משום פריצות, כאשר אין בתורה איסור כזה כלל, לא מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה, אלא כל הענין נלמד בדרך אגב מהפסוק ופרע את ראש האשה, ומבאר רש"י שמכאן לומדים שלפני כן היתה מכוסה, ותו לא מידי.

ועל סמך המצאה זו שאין לה שום מקור בחז"ל (ואדרבה מוכח להיפך), באים אברכים בדורנו ורוצים לחלוק על כל עשרות הפוסקים המתירים פאה וגם על רוב הפוסקים האוסרים פאה, שרובם ככולם לא אסרו מטעם זה כלל. ועל זה באה התשובה שהאיסור הוא כעין גזירת הכתוב ויסודו בקללת חוה, ואין מה להמציא תילי תילים של טעמא דקרא (כאשר מאידך גיסא מתירים לרווקות בשופי ולא אוסרים מטעמא דקרא).

שלישית, ענין "גזירת הכתוב" כבר מבואר ברש"י בביאורו העיקרי, וכך כתב ה"חסד לאברהם" לפני 200 שנה, וכן כתב הגאון "מאורי אור" לפני 300 שנה שאין הטעם משום פריצות ואין אדם מהרהר בשיער המונח על השולחן.

זו לא המצאה שלי או של מישהו אחר, וכן כל ה"גיבובי סברות".

 

[משיב כהלכה]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

הובא מזה כבר בספרים, לדוגמא בספר "דרך אמונה - אגרות וכתבים מהגר"ח קניבסקי" (סי' קנ"א) מובא: "מיהו הנוהגים להחמיר, יש להם להחמיר מנהגם, כמו שכתב המשנה ברורה בסימן ע"ה סקט"ו" [אבל שם מדובר במנהג המקום].

וכן במענה לשאלה שהובאה בספר "שערי דן" (כת"י, הובא בקובץ "אליבא דהלכתא" ח'), וזה לשונה: "האם יש להחמיר שלא ללבוש פאה נכרית". ענה הרב בזה הלשון: "אצלנו בליטא בדרך כלל לא הקפידו על זה, לבד מהחסידים שחלק מהם הקפידו. ואף מי שאין לו מסורת ע"פ דין אינו חייב להחמיר, דבמשנה ברורה (ע"ה, ט"ו) כתוב שבמקום שנהגו להחמיר שלא ישנו את המנהג שלהם, לא יותר מזה, על כן ע"פ דין אפשר להקל".

אולם מח"ס חן וכבוד שלח לו במכתב את דבריו של הגר"י פוזן, שכתב "וידוע דעת חכם אחד אשר רצה לחלק בין אשכנזיות לספרדיות בענין הזה, אבל לדעתי אינו נכון כלל, כי אשה אשכנזיה שתימצא בארץ אשר שם אין נוהגות נשי המקום בפאה נכרית, אסורה ממש לצאת בפאה נכרית, כמו שאסורה לצאת בכתונת, מחמת שהדבר במדינה הזאת פריצות גמורה היא. וכן לאידך גיסא, אשה הבאה מתימן ונמצאת במקרה בגרמניה או בפולין, אשר שם הדבר נהוג, לא יהיה בזה לא משום פריצות בעצמו, לא משום מגרה הזכרים ולא משום פירצה בחומת הדת אם תלך בפאה נכרית, כמו שנהגו בנות ישראל שנמצאות שם, אפי' במקרה, אפי' דעתה לחזור".

ועוד הרבה אחרונים שכתבו כן, כהגר"ב זילבר שהבאתי לעיל, והגר"ש משאש שהבאתי לעיל, והגר"ח פלאג'י שכתב כעין זה, והגאון רבי יעקב דוד וילובסקי זצ"ל (הרידב"ז, נפטר בשנת ה'תרע"ד), רבה של סלוצק ושל צפת, במכתב לנכדתו, אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהובא בספר "מלך ביופיו" (עמ' 76), כתב וזה לשונו (מתורגם מיידיש):

"נכד[ת]י הענדל-רייזל'ה, עליך מאוד יפה הפאה, אני זוכר היטב האיך הולמת אותך הפאה, בהחלט אַ מְחַייֶה [תענוג] להביט! וכשתהיי כאן [בצפת], באותו הזמן תהיי מוכרחה לשאת רק מטפחת על ראשך, עד שתסעי מכאן, אבל בגדי משי, יהיו לך כאן יפים יותר מאשר ברוסיה. מנאי, אביכם יעקב דוד רידב"ז".

ובפרט שהשלטי גיבורים שהוא המתיר הראשון, היה ספרדי, ולמעשה החל המנהג מהקהילה הספרדית ממגורשי ספרד באיטליה, ואחריו באו עוד עשרות פוסקים ספרדים שהקילו בזה.

וכן כתב הגר"מ שטרנבוך (בספרו דת והלכה סימן א') שבעבר כולן היו ללא פאה נכרית, וא"כ אין שום מקום לחלק בין אשכנזיות לספרדיות אלא לפי מנהג המקום ותו לא.

וכאשר הגר"ח קניבסקי קרא את כל זה, שלח לו "מה שכתבת נכון" (וצילום כתב ידו מובא שם).

 

[משיב כהלכה]

אולם המעיין בספר בגדי קודש של הרב אהרן כהן הנ"ל, בעיקר בפרק ד', יראה שהשיב על כל דבריו באריכות, בטוב טעם.

הגדרת זאת יפה לעיל:

פיטומי מילי בעלמא.

והמעיין במו"מ בינינו ב"פורום לתורה" יראה שהשבתי על כל דבריו בענין זה (ויש לי עוד הרבה להשיב בענין שוק באשה ערוה).

 

[משיב כהלכה]

בדעת מרן הגרב"צ אין בירור גמור
ישנם תלמידים ששמעו ממנו בתוקף לאיסור
וישנם תלמידים ששמעו בתוקף להיתר
אני אישית שמעתי מתלמידיו גם לאיסור וגם להיתר
ת"ח אחד טען לי שלכל אחד היה עונה לפי מנהג ארץ המוצא שלו

הדבר פשוט וברור שבספריו התיר פאה, ובספרו חלק א' ביאר זאת הדק היטב, אבל הבליע את הדברים בתוך נדון אחר, בכוונה תחילה (ומשום הכי גם ענה לתלמידיו פעם להיתר ופעם לאיסור), אבל בחלק ב' כתב במפורש (אבל שוב הבליע זאת בביאורים, בתוך הלכה אחרת שנוגעת לק"ש):

הלכה: מותר לקרוא דברים שבקדושה כנגד אשה הלבושה פאה נכרית.

ביאור: ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע (עכ"ל).

קטע זה הוא מקונטרס אחרון, וע"ז כתב הגר"א אבא שאול זצ"ל בהקדמה לשו"ת אור לציון ח"ב: "הוספנו בסוף הספר קונטרס אחרון, ובו פסקי הלכות בקצרה ממרן המחבר שליט"א, אשר בהם נאספו בעיקר עניינים השנויים במחלוקת בין האחרונים, או שאינם מבוארים בדבריהם, ולבקשתם של רבים לידע את הכרעת מרן בהלכות אלו, ובהם כמאתיים פסקי הלכות. וזאת למודעי שמרן המחבר שליט"א עבר על כל פסקי ההלכות בחיבור זה, וכן על המקורות והביאורים, והגיה ותיקן והשמיט כפי ראות עיניו". עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רבי שמואל משה תורג'מן שליט"א בספר "נשמת ישראל" על הלכות נדה: "אמר המחבר, מאחר ובספר הנוכחי הובאו הלכות חשובות מהספר היקר והחשוב עד מאוד של מו"ר ועט"ר ה"ה הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א, ראיתי לנכון לכתוב כאן הבהרה קטנה אודות הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', למען ידעו דורותינו כי כל הספר הוא מאת המחבר, הלא הוא הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל זיע"א.

מעשה שהיה בשבוע הראשון שיצא לאור הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', וידוע לכל שאז מו"ר זצ"ל היה עדיין בשכלו הזך ובכושר דיבורו, וכהרגלנו נתאספנו יחד שכנים מקרוב באו בערב שבת קודש לתפילת מנחה וערבית, ובעוד אנחנו יושבים ומסתופפים בצילא דמהימנותא דמו"ר זצ"ל וממתינים למנין, ברכנו את הרב לרגל הוצאת ספרו החדש "אור לציון" חלק ב', ושאל השואל בזה הלשון: "שמענו שהספר הזה אינו מהרב, ורק תלמידים כתבו אותו, ואין לסמוך על זה הלכה למעשה".

ושאלה קנטרנית זו הכעיסה גם הרגיזה וקוממה עד למאוד למו"ר זצ"ל, וסביביו נסערה מאוד, עד שמרוב ריתחא קם מכסא הגלגלים עליו ישב, והשיב בזה הלשון: "מי אומר דברים כאלה? הספר הזה אני כתבתי אותו! כל הספר הזה הוא שלי!" והנה מרוב ריתחא דמו"ר זצ"ל נרתע השואל, וכביכול חזר לשאול בלשון אחר, ד"השמועה הנ"ל היתה רק כלפי המקורות הכתובים למטה". וגם על זה השיב מו"ר בזה הלשון: "כל הספר שלי הוא, וכל מה שכתוב שם אני אמרתי".

וחזרנו לשאול למו"ר זצ"ל אם אכן אפשר לסמוך הלכה למעשה על כל מה שכתוב בספר, והשיב מו"ר הרב זצ"ל: "כן. בשביל זה נכתב הספר, לסמוך על זה הלכה למעשה" (שלא יאמר כל אחד, אני שמעתי ממו"ר אחרת, או כך וכך אמר לי מו"ר וכל כיוצא בזה). עכ"ל.

וכן כתב הרה"ג רבי ציון עמר שליט"א, עורך ספרי "אור לציון", בספר תפארת ציון (עמ' שצ"ג): "דרך עבודתנו היתה לאסוף את פסקי ההלכות של רבנו... ולהגישן לפני הרב, והיה מעביר שבט ביקורתו מה לקרב ומה לרחק... פעמים שפסק דין אחד... שונה ממה שפסק מקודם, והייתי מקריא לו את שתי הוראותיו, ומה שראה לנכון שתהיה משנה אחרונה, כן פסק, ואמר שכך יכתב בספר. ופעמים שהיה אומר לי, לא הבינו אותי טוב, ולא לכך נתכוונתי. פעם אמר לי בשיעור בשבת, מחצית מהשומעים יאמרו שאמרתי מותר ומחצית יאמרו שאמרתי אסור...

ופעמים שהייתי מגיע אליו והיה אומר לי: 'אני רוצה שתכתוב בענין פלוני כך וכך, שאף שבשיעור פסקתי כן, שוב ראיתי שראוי יותר לפסוק כך'... כמה שמח רבנו כשיצא ספר או לציון חלק ב' לאור עולם, ואמר: 'הנה יש אומרים בשמי כך ויש אומרים כך, עכשיו יש ספר, וכבר יודעים בדיוק את דעתי המוחלטת!' ופעם טען תלמיד בפני רבנו: 'אבל אני שמעתי להדיא בשיעור שכבודו אמר אחרת ממה שכתוב בספר?' ורבנו ענה בחיוך: 'כשהייתי מוסר שיעור הייתי זוכה להגדיל תורה, כפי מספר השומעים, זה אומר חכם בן ציון אמר כך וזה אומר כך, אבל בספר אמנם מיעטתי תורה, שכן אמרתי רק תורה אחת, אבל היא לפחות תורה שלי!'...

דבר הנוגע לכמה תשובות בספר, שוותיקי התלמידים זוכרים ששמעו מפיו הוראות הפוכות. הן עוד בחיי רבינו אירע לא אחת שהיה חוזר בו מהוראות שהורה בשנים עברו, וזאת מכמה סיבות; מפני שינוי הנעשה במציאות, או מפני שמצא ראיה לסתור, ועוד טעמים נוספים. וכשבאו לפניו בסידור ההוראות שאלו העורך: 'בשנה פלונית אמר הרב כך, ושנה פלונית אמר הרב כך, מה ההכרעה הסופית? והיה רבנו משמיע את משנתו האחרונה". עכ"ל.

ועוד הביא הנ"ל בשם מקורבו, על תשובה שהושמטה מהספר "אור לציון", ואמר על זה הגרב"צ: "אין לי כח למלחמות, את דעתי רמזתי בספר, מי שהבין הבין, ולא הרבה הבינו". עכ"ל. ועוד העיד הגאון רבי שלמה זעפרני שליט"א בהקדמת ספרו "עטרת שלמה": "היתה לנו קביעות באותן שנים לשבת לפני רבנו, ואני הייתי קורא לפניו את הפסקים, ואחר כך היינו דנים בהם. לבסוף היה ידיד נפשי הגר"מ פטרובר שליט"א כותב מפיו את התיקונים וההשלמות... ופעמים חידש כנשר נעוריו וראה לדרוך בדרך חדשה". עכ"ל.

וכן כתב בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (נדפס בשנת תשס"ח) להרב דוד קורן שליט"א, וזה לשונו: "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפה, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות. אבל ודאי אם יש אשה שמכסה כראוי במטפחת, זה עדיף". עכ"ל.

ובספר "תפארת ציון" הנ"ל כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

וכן הביא באחד הספרים בשם ת"ח אחד, שנכנסה קבוצת תלמידים לפניו ושאלוהו על דבר לבישת פאה, וביקש שיכנסו אחד אחד, ולכל אחד ענה תשובה אחרת. וכן כתב הראשון לציון הרב יצחק יוסף בהסכמה לאחד הספרים, בשם אביו הגר"ע יוסף, ששאל את הגרב"צ אבא שאול כיצד יתכן שדעתו להתיר פאה, וענה לו הגרב"צ שבאמת דעתו להחמיר, אך כיון שנשים רבות יוצאות עם פאה, ראה ללמד עליהן זכות. ע"כ. והדברים מתאימים לכל הנ"ל, שניסה להסתיר דעתו ולא רצה לחלוק בריש גלי על ידידו ורעו הגר"ע יוסף זצ"ל, ולעיתים הראה עצמו כמחמיר בתשובות שענה בע"פ, אך העיקר הוא מה שגילה דעתו בכתב.

וכמו כן הובאה עדות בירחון "אור תורה" קובץ כ"א, על דעתו של הגרב"צ אבא שאול בענין פאה נכרית, וכך כתב שם הר"ר מרדכי כליפא מבת ים: "בדידי הוה עובדא, שנפגשתי עם הגאון שליט"א [זצ"ל] בחתונה, ביום ג' אלול תשמ"ז, ואמר לי בזה הלשון: "אני מתיר פאה נכרית". עכ"ל. וזכורני שהרבנית הלכה בפאה נכרית ללא כיסוי אחר". עכ"ל.

והרב ברוך שרגא שליט"א, מתלמידי הגאון רבי בן ציון אבא שאול, כתב בהסכמה לאחד הספרים ששמע מפי הגרב"צ שיש לדעתו כמה דרגות בכיסוי הראש: א. כיסוי ועליו מטפחת ועליה שאל, דהיינו שלושה כיסויים. ב. כיסוי ועליו מטפחת, באופן שלא יוצאת מכיסוי הראש אפי' שערה אחת, דהיינו שני כיסויים. ג. פאה עם כובע. ד. פאה גלויה. ה. מטפחת, שיוצאות ממנה כמה שערות החוצה, וזהו הכיסוי הגרוע שבכולם. עכ"ל.

וידוע שהמטפחת הנפוצה כיום היא מהסוג החמישי הגרוע ביותר, ופוק חזי, ועל זה כיוון הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באמרו שהפאה עדיפה ממנה מאחר שמכסה את הראש לגמרי, למרות שמלכתחילה ודאי היה עדיף שתכסה את הראש כראוי במטפחת. ולכן הורה למעשה ללכת דוקא עם פאה.

וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, בשו"ת שמש ומגן: "והיום ראיתי שגם הגאון רבי בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו".

אבל כל זה מיותר כאשר רואים את דבריו שהובאו בספר "תפארת אבות" (חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל'):

רבינו רמז לדעתו בנושא כיסוי הראש בספרו הראשון "אור לציון" חלק א' (או"ח סי' י"א), ועיין עוד בחלק ב' (פרק מ"ה בביאורים לתשובה ט"ז).

ונצטט מדבריו בשיעור שמסר בישיבה (העתקה מהקלטה מלה במלה): "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א. אבל הבעיה היום שהפאה היא יפה, שהיא כמו בתולה ויותר יפה, זה נקרא בעיה בצניעות. ומה שיש בעיה בפאה מצד צניעות, יש גם בשמלות של היום שהרבה הולכות בלי צניעות, זה מהודק לגוף. ולפי האמת היה צריך לשנות את כל השמלות, רק איני יודע אם אשה היתה יכולה לעמוד בזה, אבל בכל אופן כך צריך. וגם אשה שהולכת עם בגדים רחבים וכיסוי ראש במטפחת, מי שלמד כתובות יודע שלפי דת יהודית צריכה שני כיסויים, אבל הציבור חלש...

הדין הוא: מי שמכסה במטפחת, יותר טוב. אבל זה רק אם מכסה הכל. ומכל מקום גם פאה מותר, שהרי אם ראובן יגרש את אשתו על שאינה הולכת עם מטפחת, נפסוק שחייב ליתן כתובה, כי אינה נקראת פרועת ראש" [עד כאן דבריו מתוך ההקלטה].

תורף דעתו: שמבחינת 'דת יהודית' הרי שפאה היא כיסוי ראש גמור, לפי שהדבר תלוי ב'מנהג שנהגו בנות ישראל' (רמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב), והיה אומר שכן דעת מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל. אך מפני שהשאלה קשורה להלכות צניעות, היו תשובותיו של רבינו בצורה לא גורפת: היו כאלה שהורה להם היתר לכתחילה, היו כאלה שהתיר רק משום שלום בית, והיו כאלה שהורה להם רק מטפחת, וכדרכו הייחודית בהוראה למעשה, לענות לשואל ולא רק לשאלה.

אברך תלמיד חכם פנה לרבינו בשאלה למעשה, ונענה: "לכתחילה צריך ב' כיסויים כדת יהודית (כמבואר בשו"ע אה"ע סי' קטו סעיף ד), אלא שכבר נהגו בזה דלא כמרן, ומצד הלכות צניעות, הלא כל צורת הביגוד של הנשים כיום אינו צנוע ביחס לדורות הקודמים, וכי לא נתחתן בגלל זה? והרי הנישואין מצות עשה, ואין לבטל שידוך בשביל חומרא".

כשפירסם דעתו בשו"ת אור לציון חלק א' ושמע שיצאו עוררין, התבטא: "את התשובה הזאת כתבתי אחר שיקול דעת גדול. כי דבר שמצד ההלכה הוא מותר ורק יש מקום להחמיר, אני לוקח בחשבון גם שיקולים נוספים כמו שלום בית". ולדוגמה: אשת אברך גדלה בסביבה שהנשים לובשות שם פאה נכרית ובעלה ביקשה שתשנה למטפחת, ואמרה שמוכנה לעשות ככל אשר יורה לה רבינו. האברך ושאל, ורבינו ענה: "אמה עם פאה, מורותיה עם פאה, איך אפשר לומר לה שתלבש מטפחת?"

לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "לפני עיוור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא.

(הספר יצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, בנו יחידו של הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, ולרגל שמחת חתונת נכדו, הרב ישראל מאיר שליט"א).

 

[משיב כהלכה]

ורק אתה סובר שבכל זאת יש להקל מחמת שזה גזירת הכתוב וכל מיני גיבובי סברות, מה שלא כתב שום פוסק

כשציינתי לעיל לרש"י, וחסד לאברהם, ומאורי אור, שכחתי שכן דעת הגרב"צ אבא שאול כאשר הבאתי בשמו בסוף התגובה הקודמת:

"לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "לפני עיוור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא".

 

[משיב כהלכה]

ואני מכיר ספרדי, תלמיד חכם גדול, שגם כן חשב כך בזמן נישואיו - שכעת יסכים לה לילך כך ואחר כך הוא ישכנע את אשתו להחליף למטפחת. ולא עלתה בידו עד עצם היום הזה (על אף שעברו מעל עשרים שנה).

לא נורא, שהרי הגר"ע יוסף היקל להינשא ולשכנע אותה לאחר מכן "בדרכי נועם", ואם לא הצליח, לא נורא. ויתירה מכך, התיר לנשואות מכל מיני טעמים (והעיקר אצלו היה לראות שלבעל לא אכפת שתלבש מטפחת, ואינו מתעקש על פאה מטעמי יופי...)

שאלה: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך ולא מוצאת חן בעיני בעלה. וללבוש פאה בעלה לא מוכן, כי פוסק כרבנו [הגר"ע, לאסור פאה]. מה עושים? תשובה: "מו"ר נר"ו שאלני, מה בעלה רוצה?" ואמרתי לרבנו: "מטפחת". וענה מו"ר נר"ו: "יכולה ללבוש פאה" (מעין אומר חלק י"ב פרק ב' שאלה ט/ז, עמ' קנ"ג).

שאלה: בחור מישיבת חזון עובדיה שנשא אשה, ואשתו כבר שנתיים הולכת עם מטפחת. כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה. תשובה: "שתלבש פאה. הרי היא בדיכאון, מה אתה רוצה, שתשתגע?" (שם פרק ב' שאלה ט/יב, עמ' קנ"ו).

שאלה: רב קהילה מחו"ל שאל, במקום מגוריו בחו"ל כל הנשים הולכות בגילוי ראש, חוץ לשתי נשים מחסידות חב"ד שהולכות עם פאה. האם אשתו יכולה ללכת עם פאה צנועה, שבולטת שזה לא שיער? תשובה: "תלבש" (שם פרק ג' סי' שמ"ג, עמ' ת"ו).

 

[משיב כהלכה]

כבר כתב בזה הגאון זך השכל והרעיון הגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ה עמ' תצ), וז"ל: ובענין מה שבקשת שאפרסם תשובתי בענין פאה נכרית, הנה אין הפנאי מסכים עמדי בעוה"ר כעת ואי"ה עוד חזון למועד, בפרט שבתשובתי יש מו"מ בהלכה ואיני יודע אם כיום יש מי שיודע להבין ואחר הכל יאמרו לך רב פלוני מתיר וכי הוא לא יודע מכל זה ושאר פטפוטי דברים וכו'.

את הדברים האלה כתב הרב משה לוי לאחר שביקשוהו לענות להגר"ש משאש, שהפריך דבריו בטוב טעם ודעת (רק לגבי סוגיות הגמ' דבריו דחוקים, אבל בהקדמת ספר חו"כ כבר הביא ביאור המיישב הכל בשופי).

ואכן זו טענה מאוד ילדותית, לומר "וכי פוסק פלוני לא היה חכם כמוך ולא ידע"?

רק יש לעיין ולראות את הדברים, האם באמת השיב על דבריו ודחה את דבריו או שלא מיניה ולא מקצתיה. ואכן לגבי מה שכתב בספר "דברי קודש" עניתי על דבריו באריכות מופלגת.

ומסתמא למרות שהוא בוודאי יראה צורך לשנות דברים שהדפיס בספרו, אבל מדעתו לא יחזור, כי נדיר למצוא כאלה המוכנים לחזור בהם אחר שהתקבעה דעתם בנושא והדפיסו דבריהם בספר וכבר כיתתו רגליהם לקבל הסכמות על הספר וכו' וכו' (אמנם יש אחד כזה ששינה את דעתו לאחר שקרא את הספר חן וכבוד, והוא אחד מגדולי הדור הצעירים שכבר הדפיס כמעט עשרה חלקים של שו"ת בכל חלקי התורה, ובחלק ז' כמדומני אסר, ובחלקים הבאים חזר בו והתיר. אבל זה נדיר ביותר).

והוא ישיב על מה שכתבתי, וכן אני אשיב על דבריו עד שאחד מאיתנו יעזוב את הדיון, אבל אני סומך על המעיין הישר שיעבור על הדיון כולו, שיבין עם מי האמת והצדק, האם עם הגרב"צ אבא שאול או עם האברך הרב אהרן כהן.

 

[א. כהן]

אבל אני סומך על המעיין הישר שיעבור על הדיון כולו, שיבין עם מי האמת והצדק, האם עם הגרב"צ אבא שאול או עם האברך הרב אהרן כהן.

אתה מעוות את התמונה לגמרי.

בפרק ד׳ שציינתי לעיל, הרחבתי סביב מה שרצה האור לציון לומר שפאה יכולה להשתנות לפי מנהגי המקומות, כמו שרדיד יכול להשתנות כמתבאר מדברי הרמב״ם. ולזה ביארתי והרחבתי בביאור כוונת הרמב״ם דלא כדבריו, מדברי הפוסקים ומדברי הרמב״ם עצמו בפירוש המשניות. כך שיש להציג את זה בצורה שונה לחלוטין, דהיינו האם הצדק עם הגרב״צ או עם שאר הפוסקים והרמב״ם עצמו.

אלא שאתה לא עיינת כלל בפרק ד, ולכן כתבת:

והמעיין במו"מ בינינו ב"פורום לתורה" יראה שהשבתי על כל דבריו בענין זה (ויש לי עוד הרבה להשיב בענין שוק באשה ערוה).

והמעיין במו״מ שם יראה שלא נכנסנו לדיון בדברי הרמב״ם שהביא האור לציון כלל. [ובהמשך בע״ה אשיב על דבריך שם וכאן].

ועל כגון זה נאמר ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, אל תקרי תוכחות אלא הוכחות.

 

[מתוק מדבש]

הרב א. הכהן
א"א להתעלם שההרגשה שלומדים את דבריך, גם בספר, וגם בפורום לתורה וגם כאן
שהגר"בצ חבר שלך לספסל הלימודים.
אני עוצר כאן.

 

[משיב כהלכה]

אתה מעוות את התמונה לגמרי.
בפרק ד׳ שציינתי לעיל, הרחבתי סביב מה שרצה האור לציון לומר שפאה יכולה להשתנות לפי מנהגי המקומות, כמו שרדיד יכול להשתנות כמתבאר מדברי הרמב״ם. ולזה ביארתי והרחבתי בביאור כוונת הרמב״ם דלא כדבריו, מדברי הפוסקים ומדברי הרמב״ם עצמו בפירוש המשניות. כך שיש להציג את זה בצורה שונה לחלוטין, דהיינו האם הצדק עם הגרב״צ או עם שאר הפוסקים והרמב״ם עצמו.
אלא שאתה לא עיינת כלל בפרק ד, ולכן כתבת:
והמעיין במו״מ שם יראה שלא נכנסנו לדיון בדברי הרמב״ם שהביא האור לציון כלל. [ובהמשך בע״ה אשיב על דבריך שם וכאן].
ועל כגון זה נאמר ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, אל תקרי תוכחות אלא הוכחות.

השבתי על דבריך באריכות, ובוודאי שהפרט הזה לא משנה את התמונה (ואם תציין בקצרה מה הפשט שלך ברמב"ם אוכל להשיב אי"ה גם על זה מבלי לדלג על שום נקודה, בדיוק כפי שעשיתי בפורום לתורה).

וזוהי לא רק דעת הגרב"צ, כי כבר הפרישה שהוא מגדולי האחרונים כתב כן שם במקום, ובדורנו כתב זאת גם הגר"ע יוסף (יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ג') והגר"ש משאש (שמש ומגן ח"ב אה"ע ט"ז), חשוב לציין שאתה חולק על כולם, ולא להציג זאת באופן שהקורא יחשוב שמדובר בהגרב"צ לבדו.

ויצויין שבנושא זה דנתי בפורום לתורה בהרחבה גדולה בבירור דעת הרמב"ם, מה התכוון כשכתב "רדיד" וכן מדוע הצריך רדיד על המטפחת. גם הבאתי מקורות מכל דברי האחרונים הסוברים שדת יהודית תלויה במנהג, הוכחתי שאף לפי הב"ח דעת הרמב"ם היא דבעינן רדיד במקום שנהוג בו ולא יועיל שום כיסוי אחר, הסברתי מהו ביאור הגמ' לדעת הב"ח, ומה דעת הבית שמואל בנדון, מהי "כיפה" המוזכרת ברמב"ם, כתבתי בירור מקיף האם במשנה נקטו דוגמאות מדת משה ויהודית, או נקטו דוקא את הדברים המנויים שם, ביארתי מהו פשט דברי הגמ' בענין דת יהודית, העתקת דברי הגמ' בתוספת ביאור.

 

[משיב כהלכה]

דהיינו האם הצדק עם הגרב״צ או עם שאר הפוסקים והרמב״ם עצמו.

לא, אלא אם הצדק עם הגרב"צ והגר"ש משאש והגר"ע יוסף בהבנת הרמב"ם או אם הצדק עם האברך הרב אהרן כהן.

וזה לא רק הרמב"ם אלא גם הטור, והשולחן ערוך, ויש רק שני דרכים בהבנת דבריהם: או שהמטפחת שקופה / מנוקבת, שזה אינו נכון כלל כפי שהוכיח הגר"ש משאש והוספתי על זה עוד הוכחות, או שמדין דת יהודית צריכה להיות ככל הנשים, ולכן גם מטפחת שמכסה היטב צריכה תוספת רדיד עליה (שזה בעצם מה שאחזו גדולי האחרונים שאסרו פאה, רק שהיום מבינים האברכים אוסרי הפאה שזה מתהפך עליהם ואם אסור פאה אז אסור גם מטפחת, ולכן הם הולכים נגד הבנת אוסרי הפאה העיקריים כדי... לאסור פאה).

ומלבד זאת, הבאתי שם בפורום (באמצע התגובה) הוכחות רבות לכך שדת יהודית משתנה לפי הזמן והמקום (שזוהי בעצם דעת הגרב"צ).