פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[חיי עולם]

שמעתי שיש תשובה של רבני סוריה שמתירים את הפאות,
ועוד נאמר לי ע"י ידידי, כי המצב בסוריה היה,
שלפני חמש דורות בערך היו לובשות פאות,
ואח"כ הלכו רבות בגילוי ראש.

 

[משיב כהלכה]

נחלקו בזה רבני דמשק וארם צובא, הגר"י אבולעפיא אב"ד דמשק היקל בזה, והצטרפו אליו רבני ארם צובא, והוא העיד על המנהג העתיק שם מזמנו של השלטי גיבורים (לא חמישה דורות אלא כחמש מאות שנה), אבל המהרש"א אלפנדרי שגם הוא היה רב בדמשק יצא נגדם בשו"ת סבא קדישא חלק ב'.

ואלה הם עיקרי דבריו של רבי יצחק אבולעפיא זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (חלק ו' אה"ע סי' ו'. נדפס בשנת תרל"א), העתיק דבריו בספר "חן וכבוד":

"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל.

[כאן נכנס להאריך בענינים שונים, ומסיק] איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל.

וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בספרי הקטן פני יצחק חלק א' סי' ז', דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג, ושם הבאתי מש"כ הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח, והגאון החק"ל ושאר פוסקים המדברים בזה יעויין שם באורך, וע"ע בספרי הקטן פני יצחק חלק ה' יו"ד סי' א' דף ט"ו ריש עמ' ג', ובדף קס"ב עמ' ד', ובדף קפ"ד עמ' א' יעו"ש ואכמ"ל.

ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".

וכן כתב הגאון הספרדי רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל:

"מענוותנותיה דמר ניהו רבה, הרב הגדול מורינו הרב רבי יצחק אבולעפיא נר"ו הנזכר עליון למעלה, אותנו ציווה והוא פקד עלינו לבוא על החתום, ולבלתי סור מן המצוה פי קדשו לא מרינו ועברנו בכל דברי קדשו בתשובתו הרמתה לארכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמת וצדק ואין צריכין חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו, ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית, וכל טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה, והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי, ועל דבר אמת וצדק באנו כיהודה ועוד לקרא וחתמנו שמנו פה ארם צובא יע"א בחודש זיו אייר דהאי שתא שנת והחכמה תעז לחכם לפ"ק [תרנ"ט] ברוב עוז ושלום. הצעיר בכור מזרחי ס"ט. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט. הצעיר יצחק לבטון ס"ט".

והצטרף אליו הגאון רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל, והגאון רבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא, שהובאו דבריו בשו"ת הנ"ל:

"וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנזכרים הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח אלי עם הסכמתם הרמתה הנזכרת לעיל, וזה לשונו: גם הפסק דין בענין הפאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה, כי זכורני בימי קדם בימי מהר"א סתהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ספר "קרבן אשה" [הגאון רבי אליהו שמאע הלוי, מגדולי דייני ארם צובא] היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא, וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו ושלום שלום". עכ"ל.

הדגשתי את המילים "רשות הרבים" כי בשו"ת יביע אומר כתב שהתיר רק בחצר, וזה אינו.

וכן העיר עליו הגאון הרב יצחק טופיק ראש ישיבת באר יהודה בספרו "עמודי שש" למסכת בבא מציעא (צא.) עמ' ק"ע בהערה, וזה לשונו: "גם בספר פני יצחק אבולעפיא, הגם שבתחילה צידד לאסור פאה (והביא ריש דבריו ביביע אומר ח"ה אה"ע סי' ה'), מכל מקום בהמשך דבריו הרבה בטעמים להקל ושכן המנהג בארצותם וכו', והביא כן מכמה רבנים שהסכימו להקל". עכ"ל.

וכן בשו"ת סבא קדישא למהרש"א (ח"ב סי' א') העיד על המנהג בדמשק וזה לשונו, "דיש כמה וכמה נשים נשואות דהולכות בחצריהן דשכיחי בהם רבים, וגם מחצר לחצר דרך רשות הרבים, בגילוי שיער. ואף גם זאת, דגם נשי יראי ה' ולומדים יוצאות כך, ע"י שמכסין שערן בפאה נכרית".

 

[משיב כהלכה]

ובאשר למנהג עדות המזרח, מקובל לחשוב שאצל הספרדים לא היתה פאה כלל, אבל למעשה מנהג לבישת הפאה החל דוקא מהקהילה הספרדית באיטליה, מגורשי ספרד שהגיעו לשם (שהם "ספרדים" אמיתיים... דלא כעדות המזרח המכונים בטעות ספרדים).

והפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית והעלה נדון זה על שולחן הפוסקים, היה הגאון הספרדי רבי יהושע בועז ברוך זצ"ל, שנולד בתקופת מרן רבי יוסף קארו זצ"ל, ומוצאו היה מספרד, ומשפחתו גלתה בגירוש ספרד (שנת רנ"ב) לארץ איטליה, ושם שימש כרב הקהילה הספרדית.

ולהלן סקירה קצרה על השתשלשלות המנהג. ניתן לראות שבכל מקום שהתפשט המנהג, הקלו הפוסקים, ובכל מקום שהיו נשים בודדות שפרצו גדר, החמירו.

א. בזמן השלטי גיבורים, לפני כ500 שנה, היה נפוץ אצל הגויים והגויות ללבוש פאה כאופנה, ומזה התפשט לקהילה הספרדית (ממגורשי ספרד) באיטליה, ורבם - השלטי גיבורים - התיר להם, ולאחר כמה עשרות שנים התפרסמו גם דברי האוסר, ומכאן ואילך החלה המחלוקת. המנהג התפשט במשך השנים הבאות בכל איטליה כדברי הש"ג (כאשר מעיד בספר אפי זוטרי), והסכימו עמו כל גדולי האחרונים, הרמ"א והסמ"ע בספרו פרישה ועוד. הש"ג נפטר בשנת שט"ו לערך, ורק כשישים שנה לאחר מכן, בשנת שע"ד, התפרסמו דברי האוסר בספר 'באר שבע' (ציטט דברי מהר"י קצנלנבוגן מכתב יד). אבל נכדי מהרי"ק, כ200 שנה אחריו, כבר חלקו עליו והתירו בספר "מגן גיבורים" את מנהג הפאה שהתפשט בתקופתם.

ב. באותה תקופה, אוסרי הפאה אסרו אותה מחמת מנהג הרדיד, וכתבו שאין הבדל בין פאה למטפחת, שהרי ע"פ דברי הרמב"ם חובה ללבוש רדיד על קלתה (מטפחת) ופאה לא גרעא מקלתה. כיום מצטטים את דבריהם הלא רלוונטיים, כי עיקר איסורם היה משום שאין הבדל בין פאה למטפחת - שתיהן צריכות רדיד מעליהן.

ג. במאה השנים האחרונות היה בכל העולם תופעה של נשים שהורידו את כיסוי הראש. הצדקניות שרצו להמשיך לכסות את הראש, כיסו בפאה נכרית. לכן מצוי בספרי הפוסקים ש"נשים צדקניות" חבשו פאה, כמו לדוגמא בשנת תרצ"ו בספר "דברי חיים" (אב"ד אייזפוטע): "וכמו בזמנינו דידוע דנשים צדקניות נושאות על ראשן פאה נכרית". תופעה זו היתה גם באירופה וגם במרוקו, כדלהלן.

ד. הפאה באירופה החלה להיכנס במקומות שונים ובזמנים שונים. וכנ"ל: בתחילת ההתפשטות, מצינו פוסקים שיצאו נגד, ולאחר שהתפשט, מצינו פוסקים שהתירו. הכלל הזה נמצא כמעט בכל מקום ובכל זמן, כדלהלן.

ה. גם בארצות ספרד היה תהליך דומה. לפני כמאה שנה, נכנס מנהג חבישת הפאה גם לסוריה, והתירוה הפוסקים ובראשם "פני יצחק". אמנם שונה סוריה מכל ארצות המזרח, ששם מעיד הפני יצחק על מנהג קדום של לבישת פאה, בערך מזמנו של השלטי גיבורים, לפני כחמש מאות שנה. וגם אז נחלקו בזה, אחד אסר ואחד התיר.

נמצאנו למדים שבסוריה פשט המנהג להתיר, והתירו.

ו. באיזמיר לא נהגו כלל בפאה, ור' אברהם פלאג'י שאסר, כתב "אם הימצא תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה". נמצאנו למדים שבאיזמיר לא היה מנהג כלל, ואסרו (ועם כל זה, בדרך לימוד ולא בדרך פסיקת הלכה למעשה, גם רבני איזמיר הצטרפו להיתר. כמו הגאון רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא". והגאון רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספרו "יד אהרן". והגאון המקובל רבי אליעזר חזן זצ"ל מאיזמיר, מחכמי ישיבת בית אל, בספרו "עמודי ארזים").

ז. בתוניס, ע"פ דברי הרב "איש מצליח", לא התפשט מנהג הפאה גם בדור האחרון, למעט אשה אחת או שתיים, כמבואר בדבריו. ולכן אסר הפאה. נמצאנו למדים שבתוניס לא היה מנהג כלל, ואסרו.

ח. במרוקו לא היה מצוי המנהג כלל, עד לדור האחרון. וידוע שמרוקו היתה מרכז התורה בארצות המזרח והמערב, והרבה מגדולי הראשונים והאחרונים היו בה. ואף אחד מהם לא דיבר על ענין פאה נכרית, גם לאחר שפשט המנהג באירופה. בדור האחרון, לאחר שרוב הנשים בארצות המזרח הורידו לגמרי את כיסוי הראש שלהן, אירע כך גם במרוקו, והנשים הצדקניות אזרו אומץ וחבשו פאה (כמו הנשים הצדקניות באירופה).

ומרן הגר"ש משאש זצוק"ל תיאר את השתלשלות המנהג:

"ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם".

נמצאנו למדים שבמרוקו כאשר פשט המנהג, התירו.

ט. כאן בארץ ישראל פשט המנהג אצל כולם, גם אצל הספרדים, ועל זה כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב (אה"ע סימן ט"ז):

"רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית.

ובפרט שיש איתנו הרבה פוסקים מגדולי הספרדים גם כן שהתירו, הלא הם משפטי עוזיאל וישכיל עבדי וכף החיים שכתב שכן הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א. ובספר שדי חמד אסיפת דינים אות ד' כתב שיש לסמוך על ש"ג ורמ"א ולבוש כי הם עמודי הוראה ועיני כל העדה עליהם וכו' ע"כ, הבאתי כל דבריהם בספרי תבואות שמש שם. והיום ראיתי שגם הגאון בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו, ע"ש באורך.

ולכן נראה לי עיקר לדינא כמש"כ בספרי תבואות שמש שם, שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר" (שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ז).

והגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל ביאר שאין כאן ענין של מנהג האמהות אלא מנהג המקום העכשווי, ובפרט בארצות ערב שלא היה שייך מנהג בזה (ראה שו"ת "אז נדברו" חלק י"א סי' נ', חלק י' סי' כ"ח, חלק י"ב סי' מ"א, חלק י"ג סי' נ"ה - נ"ו, וחלק י"ד סי' מ"ח):

"מה שאיזה רב אמר לכבודו בזה הלשון, שלפי מנהג התימנים חובה שאשתו תלבש מטפחת... והסביר, שמש"כ המשנה ברורה בשו"ע סי' ע"ה "נהגו להקל" זה לאשכנזים, וכן "כף החיים" שאומר שדעת כל האחרונים כדעת הרמ"א זה רק מהספרדים שמקילין, אבל התימנים היה להם מנהג ללכת בתימן במטפחת. והיה קשה לכבודו על פסק זה וכו', כיון שלא היתה להם אפשרות של קניה, מה שייך בזה מנהג. כבודו צודק מאוד, וגם אני טוען כך... ועוד, שהרי ראש המתירים היה ספרדי, ולא הזכיר שיש בזה איזה מנהג... ומה שיש אומרים שיש לעשות היכר בין אשת איש לבתולה שלא יבוא להיכשל באשת איש, כבר מחו ליה המוחים בהרבה ספרים (ומובא ביביע אומר) שאין גוזרים גזירות מעצמנו, וגם אצלנו גם הפנויות בכלל עריות, וגם בארצות המזרח היה המנהג שגם הבתולות מכסות ראשן... וכף החיים ידע שבזמנו הספרדיות לא הלכו בפאה, ובכל זאת כתב שהסכמת האחרונים להתיר כרמ"א, ומשמע אפי' ברה"ר, אלא ודאי שלא שייך בזה מנהגא".

 

[ולמדתם אותם]

לחינם הארכת בכל זה.

הרי כל אלו שכתבו על המנהג, זהו ע"פ דברי השלטי גיבורים (או כ'תיקון מסויים' לפירצה שהלכו בגילוי ראש גמור), ומכיון שבראשונים מבואר דלא כהשלטי גיבורים, יש להחזיר דבר כקדמותו.

וכבר השיב על דברי @משיב כהלכה באריכות ידידי הרב אהרן כהן כאן, ומה שחזר והשיב משיב כהלכה על דבריו שם - לא נגע ולא פגע, והרואה יראה שאין בדבריו כלום. [ומכל מקום אמר לי ידידי הנז' שהוא כעת עורך תגובה מסודרת על כל דברי המשיב כהלכה שם].

ודי בזה הערה.

 

[מתוק מדבש]

המעיין היטב (בשום דגש על היטב, היינו בעומק העיון) בתשובת מרן האור לציון זיע"א בח"א יראה שסובר דשרי לכתחילה והשיב על כל הקושיות הנ"זל.

 

[משיב כהלכה]

לחינם הארכת בכל זה.

הרי כל אלו שכתבו על המנהג, זהו ע"פ דברי השלטי גיבורים (או כ'תיקון מסויים' לפירצה שהלכו בגילוי ראש גמור), ומכיון שבראשונים מבואר דלא כהשלטי גיבורים, יש להחזיר דבר כקדמותו.

וכבר השיב על דברי @משיב כהלכה באריכות ידידי הרב אהרן כהן כאן, ומה שחזר והשיב משיב כהלכה על דבריו שם - לא נגע ולא פגע, והרואה יראה שאין בדבריו כלום. [ומכל מקום אמר לי ידידי הנז' שהוא כעת עורך תגובה מסודרת על כל דברי המשיב כהלכה שם].

ודי בזה הערה.

הרואה יראה אם נגע ואם פגע, ואם יש סתירה מדברי הראשונים לדברי השלטי גיבורים. ואכן מומלץ לעיין היטב בדיון הנ"ל, בכל מה שהשבתי על דבריו, ומה שאשיב עוד אי"ה.

רק אעיר שעצם הגישה הזאת משעשעת מאוד, וכפי שכתבתי שם - דברי הראשונים בהבנת סוגיות הגמ' אינם קשורים כלל להלכה ולמעשה, כי להלכה יש לדון אך ורק על טעמי האיסור.

ובטעמי האיסור דנו גדולי האחרונים וביארו יפה מדוע יש להתיר, וכאשר בא אברך ומנסה לבטל במחי יד מנהג הקיים בישראל מזה 500 שנה ונשען על גדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים באיסורי סקילה (לשון הגר"מ שטרנבוך), בגלל דיוקים בלשונות הראשונים (דיוקים הנובעים מחוסר הבנה וכאשר ביארתי שם באריכות), הדבר מגוחך מאוד.

 

[בר בי רב]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

 

[ולמדתם אותם]

הרואה יראה אם נגע ואם פגע, ואם יש סתירה מדברי הראשונים לדברי השלטי גיבורים. ואכן מומלץ לעיין היטב בדיון הנ"ל, בכל מה שהשבתי על דבריו, ומה שאשיב עוד אי"ה.

רק אעיר שעצם הגישה הזאת משעשעת מאוד, וכפי שכתבתי שם - דברי הראשונים בהבנת סוגיות הגמ' אינם קשורים כלל להלכה ולמעשה, כי להלכה יש לדון אך ורק על טעמי האיסור.

ובטעמי האיסור דנו גדולי האחרונים וביארו יפה מדוע יש להתיר, וכאשר בא אברך ומנסה לבטל במחי יד מנהג הקיים בישראל מזה 500 שנה ונשען על גדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים באיסורי סקילה (לשון הגר"מ שטרנבוך), בגלל דיוקים בלשונות הראשונים (דיוקים הנובעים מחוסר הבנה וכאשר ביארתי שם באריכות), הדבר מגוחך מאוד.

משעשע לקרוא דברים אלו לאור העובדה שגם אתה חולק על כל האחרונים בהבנת הסוגיא של פאה נכרית, כמבואר בדבריך שם. [ורק אתה סובר שבכל זאת יש להקל מחמת שזה גזירת הכתוב וכל מיני גיבובי סברות, מה שלא כתב שום פוסק].

המעיין היטב (בשום דגש על היטב, היינו בעומק העיון) בתשובת מרן האור לציון זיע"א בח"א יראה שסובר דשרי לכתחילה והשיב על כל הקושיות הנ"זל.

עיינתי 'היטב' באור לציון הנ"ל,

אולם המעיין בספר בגדי קודש של הרב אהרן כהן הנ"ל, בעיקר בפרק ד', יראה שהשיב על כל דבריו באריכות, בטוב טעם.

הנה ספרו - בגדי קודש.

 

[בר בי רב]

בדעת מרן הגרב"צ אין בירור גמור
ישנם תלמידים ששמעו ממנו בתוקף לאיסור
וישנם תלמידים ששמעו בתוקף להיתר
אני אישית שמעתי מתלמידיו גם לאיסור וגם להיתר
ת"ח אחד טען לי שלכל אחד היה עונה לפי מנהג ארץ המוצא שלו

 

[אברך]

הבא ונפתור את דילמת "פאה נוכרית", ולבסוף נחליט ברוב קולות.
דשו בסוגיא רבים וטובים, ואכמ"ל.

 

[עשרה זהב]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

ואני מכיר אישית ספרדי שהלך אליו ואמר לו שהוא באמצע פגישות, והמיועדת רוצה פאה, והגר"ח אמר לו לא להוריד, ולאחר החתונה ינסה לשכנעה. והוסיף לו הגר"ח: היא תוריד, היא תוריד! וכך הוה!

 

[מתוק מדבש]

עיינתי 'היטב' באור לציון הנ"ל,

אולם המעיין בספר בגדי קודש של הרב אהרן כהן הנ"ל, בעיקר בפרק ד', יראה שהשיב על כל דבריו באריכות, בטוב טעם.

הנה ספרו - בגדי קודש.

הדגשתי,
המעיין היטב,
כי כמדומה שגם הוא לא הבין עומק דבריו,
הגרב"צ עמוק עמוק מי ימצאנו
פשוט כך.
אולי אעלה בהמשך חלק מהדברים

 

[ולמדתם אותם]

ואני מכיר אישית ספרדי שהלך אליו ואמר לו שהוא באמצע פגישות, והמיועדת רוצה פאה, והגר"ח אמר לו לא להוריד, ולאחר החתונה ינסה לשכנעה. והוסיף לו הגר"ח: היא תוריד, היא תוריד! וכך הוה!

ואני מכיר ספרדי, תלמיד חכם גדול, שגם כן חשב כך בזמן נישואיו - שכעת יסכים לה לילך כך ואחר כך הוא ישכנע את אשתו להחליף למטפחת. ולא עלתה בידו עד עצם היום הזה (על אף שעברו מעל עשרים שנה).

הדגשתי,
המעיין היטב,

גם אני הדגשתי שעיינתי 'היטב' בדברי הגרב"צ, ובמחכ"ת אין דבריו נכונים בזה. וכפי שיראה המעיין 'היטב' בספר בגדי קודש הנ"ל באריכות ובטוב טעם.

כי כמדומה שגם הוא לא הבין עומק דבריו,

כ"כ מהר הצלחת לקרוא את מה שכתב בספר בגדי קודש שם ולהסיק שהוא לא הבין את עומק דבריו?

הגרב"צ עמוק עמוק מי ימצאנו
פשוט כך.

זה מזכיר לי את אלו שיוצאים על אלו שחולקים על מרן הגר"ע יוסף זיע"א, שלא יתכן שהוא טעה וכדומה. וגם כאן אתה כביכול אומר שלא יתכן שהגרב"צ טעה, ולא היא, דכל דבר לפני עניינו.

וכבר כתב בזה הגאון זך השכל והרעיון הגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ה עמ' תצ), וז"ל: ובענין מה שבקשת שאפרסם תשובתי בענין פאה נכרית, הנה אין הפנאי מסכים עמדי בעוה"ר כעת ואי"ה עוד חזון למועד, בפרט שבתשובתי יש מו"מ בהלכה ואיני יודע אם כיום יש מי שיודע להבין ואחר הכל יאמרו לך רב פלוני מתיר וכי הוא לא יודע מכל זה ושאר פטפוטי דברים וכו'. ולא דמי וכו' אבל בענין פאה נכרית לא יודע אם יעזור פסק מנומק, וכו'. והשי"ת יעורנו על דבר כבוד שמו להרבות גבולינו בתלמידים כי זה העיקר שיהיו תלמידי חכמים שמבקשים את האמת ולא יחתו משום רעש מדומה של החברה שלנו ואם ירצה כת"ר לפרסם תשובתי באיזו חוברת שירצה מסכים לתתה לו ובטוחני שתהא לאחיסמך למבקשי האמת ובודאי שתעזור משהו אבל לי כעת אין פנאי להוציא עוד קונטרס ועוד חזון למועד בס"ד. עכ"ל.​

 

[חיי עולם]

שמעתי מאדם שהלך לגר"ח קנייבסקי ושאל אותו על פאה נכרית וא"ל הרב שמותר וכשאמר לו שהוא בן ספרד א"ל הגר"ח שא"כ אסור כי לא נהגו בזה בארצות המזרח וזה תלוי במנהגי המקומות

ואני יודע על ספרדי שהלך למרן שר התורה זצוק"ל,
וענה לו שאם היא רוצה שיקח פאה.

 

[מתוק מדבש]

אפשר להשיב על הרבה מהדברים בס' בגדי קודש, וגם על טענותיו על אור העולם הגרב"צ
הספר כולו מריח מגמתיות נוראה, וניכר שמהחבר שם לו קודם את המטרה ואח"כ נימוקים
דוחק את כל העולם העיקר להצדיק דבריו, והמעיין מבין כוונתי היטב.
מזכיר לי את אלו שרוצים ליישב ד' מרן הגרע" יוסף
בל"נ בהמשך שאפנה אשנה כאן כמה מהדוגמאות הנ"ל

 

[ולמדתם אותם]

אפשר להשיב על הרבה מהדברים בס' בגדי קודש, וגם על טענותיו על אור העולם הגרב"צ
הספר כולו מריח מגמתיות נוראה, וניכר שמהחבר שם לו קודם את המטרה ואח"כ נימוקים
דוחק את כל העולם העיקר להצדיק דבריו, והמעיין מבין כוונתי היטב.
מזכיר לי את אלו שרוצים ליישב ד' מרן הגרע" יוסף
בל"נ בהמשך שאפנה אשנה כאן כמה מהדוגמאות הנ"ל

פיטומי מילי בעלמא.

 

[ולמדתם אותם]

אני מסכים איתך שיש ספרים בסגנון זה שיש בהם הרבה דוחקים ודברי תעמולה, ודברים לא נכונים (אע"פ שלמעשה הם צודקים, אבל במשא ומתן ההלכתי יש דברים לא נכונים), אבל בספר הנ"ל בדק כל דבר בי"ג נפה, שנים רבות בעיון אמיתי, וחלק מהטענות של האוסרים הסכים עמם וחלק לא, לברר האמת על תילה, כפי שיראה המעיין היטב. אני מכיר אישית את המחבר [אנו לומדים באותו כולל].

 

[מתוק מדבש]

ידעתי גם ידעתי שספרו נובע מירא"ש,
אבל הוא לא מוכן להבין שיש צד שני,
ומימלא כל ההסתכלות שלו היא לפי משקפיים מסוימות,
לא רציתי להוסיף שלא ישמע שיש פה זלזול בת"ח שכוונתו לש"ש
אבל א"א להתעלם מהמציאות שהרבה גדולי עולם התירו, ומהם שלושה גאוני עולם ספרדים
הגרב"צ ישכיל עבדי הגר"ש משאש
המציאות היא שכל היחס אליהם כטועים מעיקרא

 

[ולמדתם אותם]

ידעתי גם ידעתי שספרו נובע מירא"ש,
אבל הוא לא מוכן להבין שיש צד שני,
ומימלא כל ההסתכלות שלו היא לפי משקפיים מסוימות,

ממש לא נכון.
הוא אמר לי שיש כמה דברים שהוא חלוק על מה שהרבה מה'תעמולנים' כתבו בספריהם, וכן מתבאר למעיין בספרו. שכל דבר הוא דן לגופו ומקיף את הדברים מכל צדדיו לברר האמת על אמיתותו.
אבל כשאין מה לענות, אז מתחמקים בטענות שוא שהיה לו מטרה מראש והוא לא מוכן להבין שיש צד שני. וכן על זה הדרך.

ולגבי מה שכתבת:

לא רציתי להוסיף שלא ישמע שיש פה זלזול בת"ח שכוונתו לש"ש
אבל א"א להתעלם מהמציאות שהרבה גדולי עולם התירו, ומהם שלושה גאוני עולם ספרדים
הגרב"צ ישכיל עבדי הגר"ש משאש
המציאות היא שכל היחס אליהם כטועים מעיקרא

כבר הבאתי את מה שכתב הגר"מ לוי זצ"ל:

וכבר כתב בזה הגאון זך השכל והרעיון הגר"מ לוי זצ"ל בשו"ת תפלה למשה (ח"ה עמ' תצ), וז"ל: ובענין מה שבקשת שאפרסם תשובתי בענין פאה נכרית, הנה אין הפנאי מסכים עמדי בעוה"ר כעת ואי"ה עוד חזון למועד, בפרט שבתשובתי יש מו"מ בהלכה ואיני יודע אם כיום יש מי שיודע להבין ואחר הכל יאמרו לך רב פלוני מתיר וכי הוא לא יודע מכל זה ושאר פטפוטי דברים וכו'. ולא דמי וכו' אבל בענין פאה נכרית לא יודע אם יעזור פסק מנומק, וכו'. והשי"ת יעורנו על דבר כבוד שמו להרבות גבולינו בתלמידים כי זה העיקר שיהיו תלמידי חכמים שמבקשים את האמת ולא יחתו משום רעש מדומה של החברה שלנו ואם ירצה כת"ר לפרסם תשובתי באיזו חוברת שירצה מסכים לתתה לו ובטוחני שתהא לאחיסמך למבקשי האמת ובודאי שתעזור משהו אבל לי כעת אין פנאי להוציא עוד קונטרס ועוד חזון למועד בס"ד. עכ"ל.

ואידך זיל גמור.

 

[משיב כהלכה]

משעשע לקרוא דברים אלו לאור העובדה שגם אתה חולק על כל האחרונים בהבנת הסוגיא של פאה נכרית, כמבואר בדבריך שם.

אין שום קשר, כי כפי שכתבתי, ההבנה בסוגיות הגמ' לא מעלה ולא מורידה לענין הלכה למעשה, כי הש"ג בדבריו קבע יסוד ששיער תלוש אין בו משום ערוה ואין בו משום פריעת ראש והרי הוא כבגד, ועם יסוד זה הסכימו גדולי האחרונים, וכל עשרות האחרונים שבאו אחריו והתירו פאה.

ורוב האחרונים לא דנו כלל בסוגיות הגמ', כי אין כלל נפק"מ אם יש ראיה או אין ראיה חותכת להתיר.

[ורק אתה סובר שבכל זאת יש להקל מחמת שזה גזירת הכתוב וכל מיני גיבובי סברות, מה שלא כתב שום פוסק].

ראשית, הקולא בזה היא לא מחמת "גזירת הכתוב", אלא ע"י שלילת טעמי האיסור שכתבו האחרונים האוסרים, ותו לא. וכך יכול לראות כל מעיין בספרי הפוסקים המתירים, שרובם לא נחתו לזה כלל.

שנית, כל הענין של גזירת הכתוב הוא בתגובה להמצאה שכביכול התורה אסרה גילוי שיער משום פריצות, כאשר אין בתורה איסור כזה כלל, לא מצוות עשה ולא מצוות לא תעשה, אלא כל הענין נלמד בדרך אגב מהפסוק ופרע את ראש האשה, ומבאר רש"י שמכאן לומדים שלפני כן היתה מכוסה, ותו לא מידי.

ועל סמך המצאה זו שאין לה שום מקור בחז"ל (ואדרבה מוכח להיפך), באים אברכים בדורנו ורוצים לחלוק על כל עשרות הפוסקים המתירים פאה וגם על רוב הפוסקים האוסרים פאה, שרובם ככולם לא אסרו מטעם זה כלל. ועל זה באה התשובה שהאיסור הוא כעין גזירת הכתוב ויסודו בקללת חוה, ואין מה להמציא תילי תילים של טעמא דקרא (כאשר מאידך גיסא מתירים לרווקות בשופי ולא אוסרים מטעמא דקרא).

שלישית, ענין "גזירת הכתוב" כבר מבואר ברש"י בביאורו העיקרי, וכך כתב ה"חסד לאברהם" לפני 200 שנה, וכן כתב הגאון "מאורי אור" לפני 300 שנה שאין הטעם משום פריצות ואין אדם מהרהר בשיער המונח על השולחן.

זו לא המצאה שלי או של מישהו אחר, וכן כל ה"גיבובי סברות".