פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[א. כהן]

חשוב לציין שאתה חולק על כולם, ולא להציג זאת באופן שהקורא יחשוב שמדובר בהגרב"צ לבדו

לא נכון.
אין טעם להאריך כאן.
אל דאגה, נגיע לדיון זה בדיון בפורום לתורה.

 

[א. כהן]

הרב א. הכהן
א"א להתעלם שההרגשה שלומדים את דבריך, גם בספר, וגם בפורום לתורה וגם כאן
שהגר"בצ חבר שלך לספסל הלימודים.
אני עוצר כאן.

זה גם כן בבחינת ליצנות אחת דוחה לא מאה תוכחות אלא מליון הוכחות.

אם זו הרמה שלך - יהי לך אשר לך.

(ויש להליץ על זה את הפס' בראשית לג ט: ויאמר עשו "יש לי רב", אחי יהי לך אשר לך...).

 

[החש בראשו]

הרב @משיב כהלכה דברים נכוחים.

 

[אברך]

כל המו"מ מזכיר לי סיפור משעשע
בערש"ק אחד בן קבלת שבת לערבית דיבר בבית המדרש בו אני מתפלל אברך, ותוכן דבריו היה "לפתור את דילמת חז"ל" האם "סיני עדיף או עוקר הרים עדיף"
ב-20 25 דקות הוא דמיין לפתור את הנושא שעוד מזמן חז"ל דשים בה
כנ"ל בעניינינו

 

[חיי עולם]

כל המו"מ מזכיר לי סיפור משעשע
בערש"ק אחד בן קבלת שבת לערבית דיבר בבית המדרש בו אני מתפלל אברך, ותוכן דבריו היה "לפתור את דילמת חז"ל" האם "סיני עדיף או עוקר הרים עדיף"
ב-20 25 דקות הוא דמיין לפתור את הנושא שעוד מזמן חז"ל דשים בה
כנ"ל בעניינינו

אז אל תלמד וזהו.

 

[משיב כהלכה]

אין פה דילמה כלל, כל אחד ילמד את הסוגיא בספרי האוסרים והמתירים ויחליט בעצמו. הדילמה מתחילה עם אנשים המנסים לכפות את דעתם או דעת רבותיהם על כלל הציבור, ואינם מפנימים שמדובר במחלוקת הלכתית כמו כל מחלוקת.

 

[אברך]

אין פה דילמה כלל, כל אחד ילמד את הסוגיא בספרי האוסרים והמתירים ויחליט בעצמו. הדילמה מתחילה עם אנשים המנסים לכפות את דעתם או דעת רבותיהם על כלל הציבור, ואינם מפנימים שמדובר במחלוקת הלכתית כמו כל מחלוקת.

בגלל מה שאתה כותב, בריא לי שאין טעם לדוש בזה, כי זה מחלוקת טהורה, כמו דין "ביצה שנולדה ביו"ט" (משום מה על זה פחות מתפלמסים).
יש בזה הרבה אמוציות כפי הנשמע מדברי הכותבים כאן.
ולכל הפחות כדאי שהתגובות יהיו בגדר משא ומתן הילכתי.
יש כמה תגובות שמורידות את הפורום לרמת הפורומים הקיימים בציבור שלנו, אז מה העניין.

 

[החש בראשו]

הדילמה מתחילה עם אנשים המנסים לכפות את דעתם או דעת רבותיהם על כלל הציבור, ואינם מפנימים שמדובר במחלוקת הלכתית כמו כל מחלוקת

אמת לאמיתה! למה לכפות? כתוב את דעתך ותו לא!
מה גם שהגר״ע יוסף זצ״ל התיר בשעות הדחק שונות.

 

[חיי עולם]

יש כמה תגובות שמורידות את הפורום לרמת הפורומים הקיימים בציבור שלנו, אז מה העניין.

אני לא ראיתי כאן כלל שיורדים לרמת פורומים אחרים,
אבל אם בכל זאת נתקלת בכזה דבר, דווח כאן מייד למנהלים.

(אא"כ כוונתך שהבאת דעות נגד דעת מרן הגרע"י, הרי זה לרדת רמה).

 

[משיב כהלכה]

יש בזה הרבה אמוציות כפי הנשמע מדברי הכותבים כאן

אכן, אין לך כמעט דין מדיני התורה שלא נחלקו בו חכמי ישראל, זה אוסר וזה מתיר, וכדרכה של תורה. אך דא עקא, שאין מחלוקת זו כשאר מחלוקות, כי דעת האוסרים ידועה ומפורסמת בשער בת רבים, ואילו דעת המתירים נחבאת אל הכלים ואינה נשמעת בראש חוצות. יש מהם פוסקים שהתירו מחוסר ברירה וכלאחר יד, ויש מהם שהתירו בשופי, ויש שגם העדיפו פאה על מטפחת או כובע, אבל הצד השווה שבהם שדבריהם אינם ידועים כדעת הפוסקים האוסרים, עד כדי כך שיש האומרים שאין כלל מי שמתיר.

הלהט הזה לסלף ולעוות ולהכריח את האיסור, הוא המוליד את האמוציות לכאן ולכאן. אין כמעט פוסק אחד שלא סולפה דעתו; בפרט אותם אלה שכתבו שפאה עדיפה על מטפחת. להלן כמה דוגמאות:

א. הרבי מליובאוויטש זצ"ל התבטא בעשרות מכתבים ושיחות לכלל חסידיו שיש ללבוש אך ורק פאה; חיברו אודותיו קונטרס מיוחד המסלף את דעתו מהקצה אל הקצה, ומעמידה רק באיזה אשה חילונית בארה"ב. היו גם נשים צדקניות שהתנדבו לספר על כך שחלמו את הרבי כשהוא מזהיר לא ללבוש פאה ח"ו ומאוד מצטער מהחסידים שלא הבינו אותו כדבעי.

ב. הגרמ"י לפקוביץ כתב מכתב נדיר בחריפותו, שם הצהיר שפאה עדיפה ממטפחת והתעמולה נגד פאה גורמת תקלות קשות; הלכו אליו כמה רבנים לשכנע אותו שיחזור בו, לא הסכים, יצאו מאיתו והוציאו בשמו שהוא לא הובן כראוי, ורק אינו יודע איך לחזור בו, והמפרסם את דבריו הוא חוטא...

ג. הגרב"צ אבא שאול אמר בשיעורו שפאה עדיפה על מטפחת, והסביר את ההיתר בתשובותיו; סיפרו בשמו שזעק שפאה זו פריצות, המציאו שכל תשובתו היא רק לגרושה ואלמנה, המציאו שהורה "לבטל שידוך" בגלל פאה (מחמיר יותר מהרב עובדיה...)

ד. החזו"א שהורה שפאה עדיפה על מטפחת לפעמים - המציאו בשמו שפאה זה ריח של איסור דאורייתא.

ה. הגרח"ק שפסק כמותו - המציאו בשמו שפאה זה איסור גמור.

ו. הגר"ש משאש שהורה שפאה עדיפה על מטפחת - המציאו בשמו שחזר בו בסוף ימיו.

וכן על זה הדרך.

גם מחבר ספר "מעין אומר" שפירסם בשם הגר"ע יוסף כמה תשובות להתיר לנשואות, על אף שהוא עצמו (הרב נקי, מח"ס מעין אומר) אוסר בתוקף, והוא ידוע כדייקן גדול וכתב מפיו את התשובות בדקדוק גדול - זכה לקיתונות של בוז, והמציאו עליו שכל השו"ת בספרו הן שאלות ששאל את הגר"ע כאשר עלה וירד במדרגות, ואין לסמוך עליו כלל.

 

[החש בראשו]

יש בזה הרבה אמוציות כפי הנשמע מדברי הכותבים כאן.

אני מצטרף להרב @משיב כהלכה.
ואסביר: מה שקרה כאן שבמקום שזו תהיה מחלוקת נורמלית (כן, כן! נורמלית!) זה יצא מכלל פורפוציה וכל מי שבא להתיר פאה, הוא המחדש והוא זה שמתיר אביזרייהו דג״ע וכו׳. מה שקרה שההרגשה של המתירים היא שדוחקים אותם לפינה, ואתה מצפה שלא תהיינה אמוציות?
ובכן הבה נסכם שישנם גדולים המתירים ובכללם מרן הגר״ע יוסף זצ״ל (בשעת הדחק גדולה) ונפסיק לפסול את הדעה השנייה (ואי אפשר לתפוס החבל בשני קצותיו, פעם אחת לדחות דברי החולקים עליך בצורה שהוא טועה ולא מבין ולא יודע ואין לו שיג ושיח בענייני הלכה, ופעם אחת כשמזכירים את המחלוקת של מר״ן זצ״ל על הבא״ח, שיצאו עליו על זה שהעז לחלוק על הבא״ח כסדר, לומר ״הרי זו דרכה של תורה״).

ולכל הפחות כדאי שהתגובות יהיו בגדר משא ומתן הילכתי.

יש כמה תגובות שמורידות את הפורום לרמת הפורומים הקיימים בציבור שלנו, אז מה העניין.

אגב הרב @משיב כהלכה כמה שיש לי מחלוקות איתו חושבני שהוא מעלה את הרמה של הפורום.

 

[מרנן ורבנן]

אני מצטרף להרב @משיב כהלכה.
ואסביר: מה שקרה כאן שבמקום שזו תהיה מחלוקת נורמלית (כן, כן! נורמלית!) זה יצא מכלל פורפוציה וכל מי שבא להתיר פאה, הוא המחדש והוא זה שמתיר אביזרייהו דג״ע וכו׳. מה שקרה שההרגשה של המתירים היא שדוחקים אותם לפינה, ואתה מצפה שלא תהיינה אמוציות?
ובכן הבה נסכם שישנם גדולים המתירים ובכללם מרן הגר״ע יוסף זצ״ל (בשעת הדחק גדולה) ונפסיק לפסול את הדעה השנייה (ואי אפשר לתפוס החבל בשני קצותיו, פעם אחת לדחות דברי החולקים עליך בצורה שהוא טועה ולא מבין ולא יודע ואין לו שיג ושיח בענייני הלכה, ופעם אחת כשמזכירים את המחלוקת של מר״ן זצ״ל על הבא״ח, שיצאו עליו על זה שהעז לחלוק על הבא״ח כסדר, לומר ״הרי זו דרכה של תורה״).

אגב הרב @משיב כהלכה כמה שיש לי מחלוקות איתו חושבני שהוא מעלה את הרמה של הפורום.

מחילה, אבל משפט מתעה ומאוד לא מדוייק. גם אם מרן הגרע"י מתיר בשעת הדחק גדולה, אין זה מצרף אותו לפוסקים המתירים, כל בר בי רב דחד יומא מכיר את הסרטון המפורסם שמרן זועק נגד הפאה בכל כוחו (הדבר לא מוריד מגדולת גדו"י המתירים כהוא זה, אבל להציג עימם את הרב זצ"ל זוהי טעות)

 

[רק תורה]

ובכן הבה נסכם שישנם גדולים המתירים ובכללם מרן הגר״ע יוסף זצ״ל (בשעת הדחק גדולה) ונפסיק לפסול את הדעה השנייה (ואי אפשר לתפוס החבל בשני קצותיו, פעם אחת לדחות דברי החולקים עליך בצורה שהוא טועה ולא מבין ולא יודע ואין לו שיג ושיח בענייני הלכה, ופעם אחת כשמזכירים את המחלוקת של מר״ן זצ״ל על הבא״ח, שיצאו עליו על זה שהעז לחלוק על הבא״ח כסדר, לומר ״הרי זו דרכה של תורה״).

הסטנדרטים הכפולים בסוגיה הזו מתגלים גם בקרב תלמידי מרן מהגרע"י המתירים את הפאה, כמו שאמר לי מי שאמר "קיבלנו עליהם הוראות מרן חוץ מפאה ולוטו ועוד כמה חומרות שהחמיר..."

 

[מרנן ורבנן]

הסטנדרטים הכפולים בסוגיה הזו מתגלים גם בקרב תלמידי מרן מהגרע"י המתירים את הפאה, כמו שאמר לי מי שאמר "קיבלנו עליהם הוראות מרן חוץ מפאה ולוטו ועוד כמה חומרות שהחמיר..."

תלמידי מרן הגרע"י או המתירים את הפאה ?

 

[משיב כהלכה]

מחילה, אבל משפט מתעה ומאוד לא מדוייק. גם אם מרן הגרע"י מתיר בשעת הדחק גדולה, אין זה מצרף אותו לפוסקים המתירים, כל בר בי רב דחד יומא מכיר את הסרטון המפורסם שמרן זועק נגד הפאה בכל כוחו (הדבר לא מוריד מגדולת גדו"י המתירים כהוא זה, אבל להציג עימם את הרב זצ"ל זוהי טעות)

אכן, הגר"ע יוסף אוסר ולא מתיר (גם אם התיר באופן של "הלכה ואין מורין כן", אי אפשר לכלול אותו בין המתירים). אפשר לציין שהוא התיר במקרים פרטיים לנשים נשואות, זה לא הופך אותו למתיר, אלא זה רק מוכיח מהו האופן בו התייחס לאיסור הזה (למרות שבדרשותיו לציבור חזר שוב ושוב על האיסור). וגם מו"צים יכולים ללמוד מזה כיצד לנהוג במקרה הצורך.

ואגב שהכנסת לכאן את דרשתו, יש להדגיש שלא כך פוסקים הלכה, אלא ע"י פתיחת ספרים, והתבוננות מעמיקה בדברי הפוסקים לאסור ולהתיר, ולא ע"י צפיה בדרשות.

ואכן, דברי הרב עובדיה בדרשה זו צריכים עיון גדול, ונציין כמה נקודות מתוך דרשתו:

א. בדרשתו הזכיר הרב שיש חרם של "ההפלאה" על ההולכות בפאה

לא זכר הרב שבתוך החרם הזה היה כלול גילוי מקצת שערות, ואם כן גם ההולכות במטפחת ומגלות שתי אצבעות לפי ההיתר שלו עצמו, כלולות בחרם...

כמו כן, לא זכר שהיה חרם נוסף בסלוניקי בדיוק על הנושא הזה, גילוי מקצת שערות: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (דת והלכה, שדי חמד, משא חיים).

ב. אמר בדרשתו שרוב הפאות הנכריות הם משיער מתים

דבר זה אינו נכון עובדתית, וגם בספרו הוא כתב שמטעם זה אין לאסור: "עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ספק ספקא להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה) והנה לנו סתירה מפורשת בין הדרשה לבין מה שכתב בספרו.

ג. אמר בדרשתו "תצא בלי כתובה... רבי יצחק אבולעפיא - אותו דבר"

לא רק בדרשתו; גם בספרו "יביע אומר" (ה, ה) כתב הרב ששו"ת פני יצחק התיר רק בחצר. אולם דבר זה אינו נכון, כי ה"פני יצחק" התיר במפורש בספרו (חלק ו סימן ו) ברשות הרבים: "כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים". ובשאלה כתב: "איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל"...

ד. אמר "כל פוסקי הספרדים אוסרים פאה אחד"

גם אם נתייחס רק לדורו של הרב עובדיה, הרי שרוב פוסקי הספרדים חלקו עליו: הגאונים רבי יוסף קאפח, רבי שלום משאש, רבי בן ציון אבא שאול, רבי רפאל ברוך טולדנו, רבי עובדיה הדאיה, רבי יצחק אבוחצירא (בבא חאקי - אחיו של בבא סאלי), ועוד רשימה ארוכה.

לפני כחמש מאות שנה, הראשון שהתיר פאה היה הגאון בעל שלטי הגיבורים, רבי יהושע בועז, שהיה רבה של קהילת מגורשי ספרד שהגיעו לאיטליה. גם הוא ספרדי טהור בעצמו, שהגיע מספרד בגירוש ספרד (כפי שחותם בהקדמתו לפירושו למסכת ברכות, "מגירוש קטלוניא").

אחריו הגיעו כשלושים פוסקים ספרדים שהתירו! ראו כאן.

ה. אמר: "נכון שיש אשכנזים ששותקים, אבל לא כולם שותקים, יש שכתבו שאסור"

המציאות היא הפוכה לגמרי: רוב ככל פוסקי האשכנזים התירו (כמאה פוסקים), חלק גדול מהם בדורנו אנו. ראו בקישור הנ"ל.

ו. אמר שהגר"ש וואזנר בספרו שבט הלוי כותב שפאה אסורה

הרב וואזנר כתב בספרו שאין לו כח לאסור זאת, נגד גדולי עולם שהתירו ומנהג מדינות שלמות. אצטט מדברי הרב וואזנר בספרו שו"ת שבט הלוי (חלק ה' סי' קצ"ט אות ד'): "ובעצם המנהג של היום שהנשים שלנו יוצאות בפאה נכרית חלילה לי לתקוע עצמי בזה... היות כי מדברי הרמ"א סי' ע"ה ובד"מ סי' ש"ג ומג"א מוכח דהרבה היו מקילין בזה, וכן נהגו מדינות שלמות, אפי' לצאת לרשות הרבים כאשר העיד לנו הפמ"ג סי' ע"ה, וכבר מדורות רצו לשנות זה, ולא עלה בידם רק בחלקו אבל עדין מדינות שלמות החזיקו בזה, ע"כ אין לנו כח הכרעה בזה". כמובן שאשתו ובנותיו הלכו והולכות עד היום עם פאות. גם בפולמוס הפאות מהודו, הרב וואזנר הוא המתיר העיקרי, ודבריו פורסמו ע"י בנו הגרב"צ.

ז. אמר שהספר "שבט הלוי" מיוחד לת"ח, אבל כאלה שהנשים שלהן עם פאה לא יודעים ולא לומדים בו...

במחילה מכבודו, הרי זו הוצאת לעז על ציבור ענק של מאות אלפי ת"ח שהנשים שלהן עם פאה, והולכים לאורם של מאות פוסקים הסוברים להתיר, ובכללם הרב וואזנר עצמו... וכמובן זלזול בפוסקים המתירים. ומסתבר שהגר"ע יוסף אמר זאת כדי לאיים ולגזם על השומעים, שישמעו לדבריו.

 

[משיב כהלכה]

המשך:

ח. הזכיר את הזוהר הקדוש ואת קמחית

כידוע, הזוהר הקדוש סותר במפורש את ההיתר המפורסם של הגר"ע יוסף, לגלות מן הראש כ"שתי אצבעות", ותמוה שהוא מביא אותו כראיה לאסור פאה.

ונצטט את דברי מוהרא"ש זצ"ל ב"שיחות מוהרא"ש" (חלק ט עמ' רמ"ח):

מוהרא"ש נ"י אמר, שהזוהר הקדוש מקפיד מאוד מאוד על אשה שנראות שערותיה בחוץ, ועל כן תמיד שבאים לשאול אותו בענין פאה נכרית, הוא מזכיר את הזוהר הזה (פרשת נשא קכה:) "תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערא דרישה לבר, ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא, ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר אתתקנא ביה, גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנאה דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא, מאן גרים דא, ההוא שערא דאתחזא מרישה לבר, ומה בביתא האי, כל שכן בשוקא" [תרגום: "טירוף הדעת יבוא על האיש שמניח לאשתו שיראה משיער ראשה החוצה. וזהו אחד מענייני הצניעות שבבית. ואשה המוציאה משערות ראשה החוצה להתייפות בהן, גורמת עניות לבית, וגורמת לבניה שלא יהיו חשובים בדור, וגורמת שרוח הטומאה תשרה בבית. מי גרם לזה? השערות שנראו מראשה החוצה. ואם בבית כך, כל שכן בשוק". ובמקום אחר בזוהר איתא עוד, "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לשיער אחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ"]. עיין שם, שהיא קללה שהזוהר הקדוש מקלל את האשה שנראה שערה בחוץ. ועל כן יש הרבה מהנשים האשכנזיות הנוהגות לגלח את ראשן לגמרי, ועל ידי זה אינן באות לידי קללה זו.

אבל אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות.

ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית (וכמובן פאה צנועה כתקנות הרבנים) הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ.

ואף שיש הרבה שחולקים על דבר זה, ואומרים שיש בזה משום פריצותא, עם כל זאת מי רוצה להיכנס בזוהר חמור כזה, שמחמיר כל כך ומקלל את האשה שמתגלות שערותיה? ועל כן אם תלך האשה בפאה נכרית (צנועה בתכלית הצניעות), כך לכל הפחות שערותיה תהיינה מכוסות לגמרי ולא יראו אותן. ואף שיש חולקים על דבר זה, עם כל זאת אם יש זוהר כזה, מה שייך לחלוק, הרי עדיף ללכת בפאה נכרית ושערות הראש תהיינה מכוסות לגמרי".

ט. הזכיר שוב כמה גאוני עולם "שעשו חרם" ואמרו שזה אסור, והזכיר את הגר"א

היחיד שעשה חרם על חבישת פאה הוא בעל "ההפלאה", וחרם זה היה שייך בזמנו ובמקומו, כאשר היו פורצות גדר בודדות שהלכו עם פאה. אבל בוודאי שלא שייך "חרם" ובוודאי שהוא עצמו לא היה מחרים כאשר רוב נשות הציבור החרדי הולכות עם פאה.

כמו כן, הגאון מוילנא מעולם לא אסר לבישת פאה, ואדרבה, כמה וכמה אחרונים מביאים אותו כמתיר פאה, מפני שהביא מקור לדברי הרמ"א (שהתיר פאה) מדברי הגמ' של "חוטי שיער" כאשר הביא המג"א במקום, ולא העיר על דבריהם.

וראה מש"כ החזון איש במכתב שהובא בספר "צדקת הצדיק" (דף קל"ז), וזה לשונו: "הגר"א ז"ל בביאור הגר"א אינו מסתפק בביאור מקורו של השו"ע, אלא נכנס תמיד לקבוע מסמרות בהכרעת ההלכה ומגלה דעתו ז"ל במקום שנוטה מדברי השו"ע... ואם נמצאים מקומות מספר שהניח מלחלוק, יש באלו מקומות טעם, או משום שאין הדבר מוכרע כל כך, או שאין הנדון אלא בהידור מצוה ולא בעיקר הלכה [ושני טעמים אלה לא שייכים כלל בפאה]. סוף דבר, לפי מנהגו של הגר"א, לא יתכן שיכוון לחלוק על השו"ע ויכחד תחת לשונו, ויכתוב בלשון כמראה מקור הלכה ויכוון לחלוק, אלא היה מפרש כוונתו ז"ל בגלוי".

י. הזכיר גם את החת"ס

החת"ס בביאורו לשו"ע לא אסר לבישת פאה אלא ציין לאוסרים, ובצוואתו אסר דוקא לבנותיו (וכמובן שלא שייך לאסור על בנותיו דבר שהוא אסור ממילא). וראה בשו"ת אמרי סופר (ערלוי) שכתב בשם ספר "באר מרים" (עמ' ל"ו, להאדמו"ר מערלוי זצ"ל, נכד החת"ס), בנוגע דעתו של קדושת זקני מרן החת"ס זצ"ל בענין לבישת פאה נכרית ברה"ר, היות שבהגהותיו לשו"ע כתב ק"ז מרן זצ"ל "אבל פאה נכרית לא עדיף מקלתה דאסור", ואילו בצוואתו לא אסר אלא לבנותיו וכלותיו, יש מקום לומר שבשו"ע כתבו דרך משא ומתן של הלכה להראות שאין דברי הב"ש דחויים, אבל אין כוונתו לפסוק לאסור. כי באמת לא מצאנו בשום מקום שהחת"ס אסר לבישת פאה נכרית, וגם בדרשותיו שדרש ברבים לא אסרם במפורש, והא דלא אסר החת"ס בהחלט לבישת פאה נכרית, י"ל דהתחשב בדעת הגדולים המתירים, וביניהם המג"א, ויתכן דגם הגאון רבינו משולם איגרא זצ"ל שכיהן בפרשבורג לפני החת"ס, לא אסרה. ומסיים שהמנהג אצל תלמידי ישיבתנו

יא. אמר שהמתירים נסמכים רק על רבנים ש"שותקים"

ידוע ומפורסם לכולי עלמא שיש פוסקים רבים שכתבו תשובות ארוכות בהיתר הפאה, והגר"ע יוסף הזכיר כמה מהם בספריו - ביביע אומר (ה, ה) הביא את האגרות משה וישכיל עבדי, בהליכות עולם הזכיר את ה"שמש ומגן" שכתב תשובות ארוכות מאוד בנושא, וניתח את הסוגיא מכל צדדיה. ממילא מופרך לומר שהמתירים נשענים על רבנים ששותקים...

וכאמור לעיל, הבאנו כאן רשימה של מאה ושלושים רבנים שכתבו להתיר.

יב. אמר "כל הפוסקים כולם, אחד אחרי השני, כתבו שזה אסור"

דבר זה מופרך ביותר, וסותר מפורשות את מה שכתב הגר"ע יוסף בספרו. שהרי בספרו "יביע אומר" (ד, ג) הוא עצמו הביא כמה וכמה פוסקים המתירים פאה. שלטי גיבורים, רמ"א (למרות שציין לבודדים שניסו לדחוק בדבריו), מגן אברהם, פרי מגדים, משנה ברורה, ישכיל עבדי, אגרות משה, ושמש ומגן. למעלה משבעה פוסקים... ועל פי זה הסיק, שאפשר להתיר לגרושה ואלמנה, היות ויש מתירים אף לנשואה.

יג. דיבר על בחורי ישיבות שדורשים פאה. אמר שטחו עיניהם מראות. רשעים, וכו'

גם דברים אלה הם תמוהים ביותר, והם בבחינת איום וגיזום וכו'. שהרי בוודאי אם בחור ישיבה הולך לפי עשרות הפוסקים המתירים, ורוצה שאשתו תמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרות, כאשר רוב הנשים חובשות פאה, הרי אינו "רשע" מחמת שהולך כמתירים, ובפרט אם הולך כעשרות הפוסקים שהעדיפו פאה על מטפחת, ומי יאמר לו מה תעשה, והכיצד אפשר לקרוא לו "רשע".

 

[רק תורה]

תלמידי מרן הגרע"י או המתירים את הפאה ?

ה"ק תלמידי מרן שבזה אינם מקיימים הוראת רבם ומתירים לעצמם את הפאה...
ומ"מ מתרצים שבפאה ולוטו מרן דיבר יותר למגדר מילתא ופחות משום שזו דעתו, ושיש להביא לכך ראיות וכו'.

 

[משיב כהלכה]

הסטנדרטים הכפולים בסוגיה הזו מתגלים גם בקרב תלמידי מרן מהגרע"י המתירים את הפאה, כמו שאמר לי מי שאמר "קיבלנו עליהם הוראות מרן חוץ מפאה ולוטו ועוד כמה חומרות שהחמיר..."

אינני יודע מי דיבר עמך, אבל הרי בענין הפאה הגר"ע יוסף הורה בשופי לתלמידיו להתחתן עם בחורות שהצהירו שיחבשו פאה לאחר החתונה (וכלל זה נקט בידו, אם בא מצד האשה - הורה להתחתן, ואם מצד הבחור - התבטא בחריפות). וממילא יש מתלמידיו המפורסמים, וכן הרבה מישיבת חזון עובדיה, שנשותיהם עם פאה.

כמו כן התיר לנשואות כנ"ל במקרים פרטיים, ומי אמר לך שזה לא מאותם מקרים? הרב ינון יונה העיד שהעביר עשרות מקרים להגר"ע, והתיר משום שלום בית וכיו"ב סיבות שונות.

כמו כן כל אדם שהולך לפי פסקי הגר"ע, יכול להתיר לעצמו אם מזהה את עצמו נמנה עם הסיבות שהוזכרו במעין אומר (אשה שלא מוצאת חן בעיני בעלה ללא פאה, אשה שיש לה לחץ נפשי מהחברות והסביבה, אשה הגרה במקום שהרוב חובשות פאה, וכיו"ב).

 

[משיב כהלכה]

ומ"מ מתרצים שבפאה ולוטו מרן דיבר יותר למגדר מילתא ופחות משום שזו דעתו, ושיש להביא לכך ראיות וכו'.

בלוטו חזר בו והתיר, והדברים מפורסמים.

ופאה אכן יש אומרים שאסר למיגדר מילתא, וזו לא בדיחה. הרי אם נתבונן רק במה שהתיר לאלמנה וגרושה, היכן הלך כל מה שאסר משום פריצות, מנהג, דת יהודית, בחוקותיהם, חרם?

והגאון רבי חנן אפללו שליט"א כתב בהסכמתו לספר "חן וכבוד": "ומיום שנתתי דעתי להתיר הפאות, הבנתי שגם הגר"ע יוסף זיע"א יכל להתיר הפאה הנכרית אם רצה בזה, ומסתמנים הדברים שלא אסר את הפאה מדינא אלא למיגדר מילתא, ועשה אותה כאיסור חמור, מה שאין כן באיסורים חמורים בהרבה תמיד תפס להקל בכוחא דהיתרא, ואף פעמים בראיות דחויות אצל רוב הפוסקים, והוא גבר על זה ופסק מה שפסק. ומי שבקי בספרי רבינו יראה שכל הטעמים שנכתבו ביביע אומר חלק ה' (אה"ע סי' ה') נדחו בתשובות אחרות שכתב בעצמו בשאר חלקי ספריו, וכפי שהוכיח המחבר בטוב טעם ודעת בספרו "חן וכבוד" וציין שמונה נקודות יסודיות שבהן ניתן להוכיח את ההיתר מדברי היביע אומר עצמו כנגד מה שהביא מהפוסקים לאסור בתשובתו הנ"ל".

 

[רק תורה]

כמו כן כל אדם שהולך לפי פסקי הגר"ע, יכול להתיר לעצמו אם מזהה את עצמו נמנה עם הסיבות שהוזכרו במעין אומר (אשה שלא מוצאת חן בעיני בעלה ללא פאה, אשה שיש לה לחץ נפשי מהחברות והסביבה, אשה הגרה במקום שהרוב חובשות פאה, וכיו"ב).

הסיבות שמנית עוסקות באישה. אני דיברתי על החורים ואברכים שלכתחילה מחפשים עם פאה ומקלים בעשיית קפה שחור בשבת בעירוי מכ"ר, חימום דגים עם רוטב, פתיחת בקבוקים ועוד... יש כאלה לאלפים...

 

[רק תורה]

ופאה אכן יש אומרים שאסר למיגדר מילתא, וזו לא בדיחה. הרי אם נתבונן רק במה שהתיר לאלמנה וגרושה, היכן הלך כל מה שאסר משום פריצות, מנהג, דת יהודית, בחוקותיהם, חרם?

גם אם אסר למיגדר מילתא זה לא אומר שזה מותר.

 

[משיב כהלכה]

גם אם אסר למיגדר מילתא זה לא אומר שזה מותר.

בוודאי שלא, רק כתבתי שהענין של "למיגדר מילתא" הוא לא בדיחה.

 

[משיב כהלכה]

הסיבות שמנית עוסקות באישה. אני דיברתי על החורים ואברכים שלכתחילה מחפשים עם פאה ומקלים בעשיית קפה שחור בשבת בעירוי מכ"ר, חימום דגים עם רוטב, פתיחת בקבוקים ועוד... יש כאלה לאלפים...

אולי מדובר באברכים שיודעים קצת ללמוד, ויש הלכות שהם הולכים כפוסקים אחרים?

יתכן בהחלט אברך שהולך כהגר"ע יוסף בכל ענייניו, ואת הנושא של פאה למד בספרי המתירים ונראים דבריהם בעיניו.

 

[רק תורה]

אולי מדובר באברכים שיודעים קצת ללמוד, ויש הלכות שהם הולכים כפוסקים אחרים?

יתכן בהחלט אברך שהולך כהגר"ע יוסף בכל ענייניו, ואת הנושא של פאה למד בספרי המתירים ונראים דבריהם בעיניו.

ייתכן.
אבל זה לא המקרה שאני נתקלתי בו לא פעם.

 

[החש בראשו]

אני רוצה לתקן שבאמת המשפט שיצא תחת ידי: ובכן הבה נסכם שישנם גדולים המתירים ובכללם מרן הגר״ע יוסף זצ״ל (בשעת הדחק גדולה). הוא טעות.
אבל נראה לי שאי אפשר לומר שלמרן הגר״ע יוסף זצ״ל הדעה שמתירה דחויה לגמרי מההלכה אם הורה לסמוך עליה להקל בעשרות מקרים.
ואגב אם אני לא טועה במסיבה של הוצאת הספר אור לציון חלק א׳ מי שנראית שם, היא אשתו של הגרב״ץ, ואם כן זה מפליא כי היא אם פאה! ומה יענו כל אותם שדוחקים עצמם שבאמת הגרב״ץ אסר פאה. אלא אם כן זו לא אשתו [אבל הבנתי שזו כן אשתו].

 

[החש בראשו]

יתכן בהחלט אברך שהולך כהגר"ע יוסף בכל ענייניו, ואת הנושא של פאה למד בספרי המתירים ונראים דבריהם בעיניו.

עניינית שייך, אבל אני מניח שמן הסתם הוא סימן לעצמו את המטרה קודם...

 

[ולמדתם אותם]

הדילמה מתחילה עם אנשים המנסים לכפות את דעתם או דעת רבותיהם על כלל הציבור

אמת לאמיתה! למה לכפות? כתוב את דעתך ותו לא!

אתם כורכים כאן בחדא מחתא את ענין ה"תעמולה" ואת ענין ה"כפיה", בכדי לקרר ולצנן ולהכפיש את המעוררים על הנושא.

האם מישהו כאן דיבר על "כפיה"?

מה ענין שמיטה אצל הר סיני?

הלא מובן מאליו שאין שום שייכות בין הדברים, ואף אחד לא דיבר ולא ידבר על "כפיה". אלא על לימוד עיון ויסודי בסוגיות אלו.


* אעתיק לכאן כמה קטעים ממה שראיתי לחכם אחד שכתב דברים נכוחים:

כאשר עוסקים בהלכות שבת או כשרות, לרוב אלו פרטים שאדם נוהג בביתו או בינו לבין עצמו. ואילו כאן, הדיון הוא על אופן ההופעה ברשות הרבים, דבר שמטבעו ניכר לעין כל.

וזה גורם להעצים מאד את הרגישות.

כאשר דנים בעניינים שכל אחד נוהג בביתו לעצמו, אז הדיון מתנהל באווירה אובייקטיבית, ואדם לא מרגיש שהוא נתון באופן אישי תחת זכוכית מגדלת. אבל כאשר מדברים על תחום כזה של הלבוש ברשות הרבים, אז כל אשה מזוהה מיידית על ידי הסביבה, לאיזו קטגוריה היא משתייכת בתחום הזה. זה גורם לכך שכל אמירה בתחום הזה עלולה להילקח כפגיעה אישית, שלא מתייחסים אל האמירה כאמירה אובייקטיבית גרידא, שצריך להתלבש כך וכך, אלא עלולה להיווצר תחושה של פגיעה, ש"מדברים על אשתי ואומרים שהיא לבושה לא כמו שצריך".

אם היו מפרסמים פסק לגבי פלטה בשבת או לגבי כשרות וכד', אף אחד לא היה נפגע, גם אם בביתו הוא נוהג אחרת. משא"כ בנידוננו וכאמור.

הבה נדון עניינית, בגופי הסוגיות ולא בהכפשת הדברים בחינם.

 

[משיב כהלכה]

לקרר ולצנן ולהכפיש את המעוררים על הנושא.

שים לב, כבר בהגדרתך הפותחת. "לעורר על הנושא"...

ישנם עשרות גדולי תורה הסבורים שפאה עדיפה על מטפחת, דהיינו שיש בה הידור מכמה בחינות, ולא רק מותר בעלמא. חלק מהם הורו במפגיע לקהל מרעיתם לכסות רק בפאה.

ומה עושים אברכים? "מעוררים" שהם טועים...

מה דעתך שישב אברך כרב המקדים בבית כנסת היזדים במוצ"ש, ו"יעורר" על האיסור בלבישת מטפחת שכבר הוזכר בשו"ע וקיבלנו הוראות מרן, ופוק חזי שרוב הנשים לא מצליחות לכסות את הראש כדבעי?

כל אברך יכול לכתוב כאוות נפשו, לחלוק בדרך ארץ על מי שהוא רוצה, ולפרסם בדפוס.

אבל "לעורר"?

 

[משיב כהלכה]

הבה נדון עניינית, בגופי הסוגיות ולא בהכפשת הדברים בחינם

מצטרף.

 

[ולמדתם אותם]

שים לב, כבר בהגדרתך הפותחת. "לעורר על הנושא"...

איני מבין מה אתה רוצה.

אכן, אם אני סבור שההלכה היא כהפוסקים האוסרים, ויש ראיות ברורות לדבר, למה לא לעורר?

איננו "כופים" על אף אדם את דעותינו, אלא מעוררים תשומת לב, וכל אחד יעיין ויראה את שני הצדדים ויחליט היכן האמת והצדק.

על שאר דבריך בהודעה זו איני רואה צורך להגיב. והמבין יבין.