פנינים מהילקו"י ברכות החדש חלק ב'

[אלישמע]

לא יודע אם ראו או לא.
וזה לא רק רמב"ן זה גם כמדומני אהל מועד בשם הר"מ.

אולי לא חששו לסב"ל וכדו',
אבל מרן הגרע"י זצוק"ל כנראה בראותו דברי הראשונים הללו חשש לסב"ל. (ועדין צ"ע לשיטת הרב דוד יוסף שליט"א וכן משמע קצת דעת מרן זצוק"ל מדוע לא נאמר ס"ס לברך - וצ"ב בכל זה)

האם כל ברכה שימצא לה ראשון נגדה נחוש לסב"ל ?
(ובפרט אחרי שהפוסקים כבר אמרו שיש לברך אותה).

 

[אור יעקב]

האם כל ברכה שימצא לה ראשון נגדה נחוש לסב"ל ?
(ובפרט אחרי שהפוסקים כבר אמרו שיש לברך אותה).

למה לא? (אא"כ זה דעה יחידאה ממש נגד כל הפוסקים)

עיין בסוגיית מי שלקות שלדעת מרן השו"ע ורוב ככל הפוסקים צריך לברך עליהם "האדמה".
ורק בגלל שכמדומני שני ראשונים חולקים עליהם מברכים שהכל.

 

[אלישמע]

למה לא? (אא"כ זה דעה יחידאה ממש נגד כל הפוסקים)

עיין בסוגיית מי שלקות שלדעת מרן השו"ע ורוב ככל הפוסקים צריך לברך עליהם "האדמה".
ורק בגלל שכמדומני שני ראשונים חולקים עליהם מברכים שהכל.

אם ככה יש לי הרבה ברכות ברשימה.

 

[אור יעקב]

אם ככה יש לי הרבה ברכות ברשימה.

כגון? (דברים שאין עליהם מנהג ברור)

 

[אלישמע]

כגון? (דברים שאין עליהם מנהג ברור)

מה זה מנהג ברור ?
או יותר נכון מה זה מנהג לא ברור ?
ומה ההבדל ביניהם ?

 

[אור יעקב]

מה זה מנהג ברור ?
או יותר נכון מה זה מנהג לא ברור ?
ומה ההבדל ביניהם ?

מנהג קדום לדורו של מרן שמוזכר בפוסקים. (אני מדבר לשיטת מרן הגרע"י זצוק"ל)

יש לך הלכה שאנחנו לא חוששים לסב"ל נגד ראשונים?

 

[אלישמע]

מנהג קדום לדורו של מרן שמוזכר בפוסקים. (אני מדבר לשיטת מרן הגרע"י זצוק"ל)

יש לך הלכה שאנחנו לא חוששים לסב"ל נגד ראשונים?

קודם כל מי בעה"ב להחליט מהי שיטתו של מרן הגרע"י ?

 

[אור יעקב]

קודם כל מי בעה"ב להחליט מהי שיטתו של מרן הגרע"י ?

ספריו.

אבל בא לא נסטה מהנושא.
תביא לי דוגמאות שיש לך ונראה למה מברכים אפי' שיש ראשונים שאומרים לא לברך.

 

[אלישמע]

ספריו.

או הפרשנויות, והעדויות של בניו.

אבל בא לא נסטה מהנושא.
תביא לי דוגמאות שיש לך ונראה למה מברכים אפי' שיש ראשונים שאומרים לא לברך.

עד שלא אדע שיש כאן משנה סדורה, ומה היא,
אין טעם שאשאל כי אז אחזור לאותם מקומות שאני מגיע אליהם כל אימת שאני מתווכח בדעת כבוד הרב יצחק (בשם אבא).
ולצערי הדברים נוצרים תוך כדי ויכוח, ואין אחידות בין רישא לסיפא, ומעמידים דוחקים ודוחקי דוחקים וכללים מכללים שונים ומשונים, העיקר לא להגיד הרב יצחק טעה.
אז עד שלא יוברר לי הענין לפני, באופן ברור ומדוייק, פשוט אין טעם להתחיל.
ואם אתה רואה בזה סטייה מהנושא, אז בא ונסיים את זה כאן.

 

[יעקבי]

לי בראש אין דוגמא למשהו "קיצוני" שהוא חזר בו עד כדי כך שמשנתו הראשונה בטלה לגמרי.

אתה מקשה על הרב יצחק יוסף?
רק תסביר.

 

[אור יעקב]

אתה מקשה על הרב יצחק יוסף?
רק תסביר.

אני לא נתלה בכל מילה שלו ולא מדייק בדבריו כראשונים.

ויכול להיות שהוא מכיר דוגמא שאני לא מכיר, לי כרגע לא עולה בראש.

 

[יעקבי]

ויכול להיות שהוא מכיר דוגמא שאני לא מכיר, לי כרגע לא עולה בראש.

הוא סותר דבריו.

 

[תפארת]

בירחון אור תורה כסלו תשפ"ו כתב הרב עמנואל מולקנדוב השגות למ"ש הילקו"י ברכות ח"ב ודבריו הובאו לעיל

בספר ילקוט יוסף החדש ברכות ח"ב [אב תשפ"ה] הרבה להשיב אפו, כדרכו, על החולקים על פסקי אביו זצ"ל, ובפרט על דברי אחיו הראש"ל הרה"ג דוד יוסף בספרו הנפלא 'הלכה ברורה' [שנקרא בפי הילקוט יוסף 'ה"ב'], וטרח להדגיש פעמים רבות שהוא נמשך אחרי ספר ברכת ה', וכתב בלשון זלזול כלפיו, וכפי שיראה המעיין.

והנה אם היו 'ההשגות' נכונות, או אפילו שהיה בהם ממש במקצת – החרשתי, שכן מצינו בחכמי ישראל לדורותיהם שחלקו בתקיפות על חבריהם, ואוריתא הוא דקא מרתחא להו. אולם הפותח את דברי ההלכה ברורה יראה שכמעט ברוב המקרים, ואולי בכולם – ההשגה כלל לא מתחילה, והדברים מבוארים באר היטב בדבריו, והילקוט יוסף לא טרח לקרוא ולראות את כל דבריו, אלא כפי שכתב 'הראוני' בספר ה"ב, דהיינו ראיה בהעברה בעלמא, ללא עיון היטב בדבריו, וללא ניסיון אמיתי להבין את פסקו ומדוע חלק על אביו [במקרים שאכן חלק עליו]. והדברים מבהילים מאוד, איך ניתן לכתוב עלי ספר, 'השגות' כאלו שכלל לא מתחילות. ולא מצינו בחכמי ישראל שהשיגו בצורה כזו כלל.

ומשום שיש הרבה ת"ח שלא בודקים את הדברים בפנים ומאמינים למה שנכתב בספר הנ"ל, ויש בזה משום בזיון התורה, אמרתי ללקט את 'ההשגות' מהספר הנ"ל, ולהעתיק את דברי ההלכה ברורה, והדברים יתבארו בד"כ גם ללא שום הסבר נוסף, אלא בקריאה ועיון בדברי הלכה ברורה;

ועתה אשיב על חלק ממה שראיתי שכתב שהשגות לא מתחילות ועוד לשונות

ג. אכל פחות מכזית פת ויצא מהבית האם חוזר ומברך​

[]בעמ' קס"ה כתב: והראוני למחבר אחד שכתב לחלוק על מרן האבא, וטען שיש לחלק בין אם אכל כזית ועקר מסעודתו לחדר אחר, לבין אם אכל פחות מכזית שבזה יחזור לברך המוציא שיש כאן ס"ס וכו' [ה"ב]. וכנראה שהעתיק מילקו"י מהדו"ק על הלכות ברכות וכו'. ואחר שנים שכתבנו כ"ז יצא לאור הספר חזו"ע ברכות, ושם כתב דאיה"נ אין חילוק בין אכל כזית לפחות מכזית. ואי משום ס"ס – הא לא עבדינן ס"ס בברכות. וכל מ"ש בהליכו"ע [ח"ב עמ' מ'] לענין אכילת מז' המינים ויצא לחוץ וכו' דמהני ס"ס – היינו לומר שהמברך כדעת מרן אין מזינחין אותו וכדברי מרן החיד"א, אבל לא הורה לברך דאכתי הוי ס"ס בברכות וסב"ל. ואם היה כותב שהמברך אין מזניחין אותו ניחא אבל לא להורות לכתחלה לברך. ועי' בהליכות עולם שכתב ובאמת שבלא"ה אפילו בפת המברך כדעת מרן יש לו ע"מ שיסמוך, ואפילו אם אכל כזית. והיינו שלדעת השו"ע בין אם אכל כזית ובין פחות מכזית תמיד יציאה לחוץ הוי הפסק ע"כ.

ודבריו בכל 'השגה' זו תמוהים, ויש 'טעות בעיון' [כלשונו של הילקוט יוסף על הה"ב והברכת ה' בכל דוכתי] בהבנת ההליכות עולם למעיין הישר שם.

ראשית, מה שכתב שב'חזו"ע ברכות' כתב שאין חילוק וכו' – טעות נזדקרה לו, דבחזו"ע ברכות לא דיבר בזה מאומה, אלא בהליכות עולם ח"ב שציין לאחר מכן.

ומה שכתב שהס"ס שכתב בהליכות עולם היינו לומר שהמברך אין מזניחין אותו וכו' – המעיין הישר שם יראה שאינו כן, ששם כתב שמכח הס"ס – 'המברך יש לו על מה לסמוך'. וגם ללא הס"ס, דהיינו באכל כזית – 'המברך יש לו על מה שיסמוך', וכפי דברי החיד"א הידועים, אבל עם הס"ס זה יותר לכתחלה, ולא רק בגדר 'אין מזניחין אותו'. וכל ההבדל בין ההלכה ברורה להליכות עולם זה האם מברך 'לכתחלה' או רק 'המברך יש לו על מה שיסמוך', וכיון שגם לפי דעת ההליכות עולם אין זו ברכה לבטלה ומותר לו לברך – ראה לנכון ההלכה ברורה לפסוק כן לכתחלה לפי כללי הס"ס כשדעת מרן לברך [כדלקמן], ואין בזה נפתל ועיקש.

ומה 'שהשיג' על ההלכה ברורה דלא עבדינן ס"ס בברכות - הקורא חושב שדבר פשוט כזה לא ידעו ההלכה ברורה, אולם המעיין בהלכה ברורה בסי' קע"ח בירור הלכה ט' יראה שהאריך בזה וכתב: וכיון שבאחת הספקות דעת מרן השלחן ערוך לברך, יש לסמוך על ספק ספיקא זה ואין לומר ספק ברכות להקל, וכמו שכתבתי במק"א. ועי"ש שהביא מדברי הברכת ה' שדחה ס"ס זה, והוא כתב לקיימו. הרי שאדרבה דברי הילקוט יוסף שכתב לחלוק על ההלכה ברורה ללא שענה על טענתו דבכה"ג עבדינן ס"ס – הם התמוהים בזה.[/]

אני רואה כאן שההלכה ברורה המציא כלל חדש שכיון שבאחת הספקות דעת מרן השלחן ערוך לברך, יש לסמוך על ספק ספיקא זה ואין לומר ספק ברכות להקל.

וכל התמיהה של הרב מוקלנדוב היא - למה הילקו"י לא מקבל את הכלל החדש הזה.

ראשית בהליכות עולם הנזכר בנידו"ד מבואר להדיא שלא מסכים לכלל הזה, שהרי בס"ס זה כתב שהמברך יש לו ע"מ לסמוך, ואם ס"ל כהכלל הזה, היה לו לפסוק שצריך לברך לכתחילה.

החילוק שכ' הר' מוקלנדוב. בין 'אין מזניחין אותו' ל'יש לו ע"מ לסמוך', דקדוקי עניות הוא דודאי שאין מזניחין אותו כיון שיש לו ע"מ לסמוך, ולכך מה שכתב ההליכות עולם שיש ע"מ לסמוך הוא ע"פ דברי מרן החיד"א שהמברך כדעת מרן אין מזניחין אותו.

ובאמת שמדברי מרן החיד"א במחזיק ברכה סימן ז' מבואר להדיא שגם כאשר מרן סובר לברך, ויש עוד ספק לברך, לא עבדינן ס"ס, וכ"כ השד"ח בשו"ת מכתב לחזקיהו סימן ג' ובשו"ת אור לי סימן ק'.

והרי מרן החיד"א הוא מבעלי הכלל של סב"ל נגד מרן כאשר קיבל מרבותיו והוא סובר שגם שמרן סובר לברך ויש ס"ס לא מברכים. ואיך אפשר להמציא כלל חדש ולפסוק לברך לכתחילה. הלזה יקרא השגה שלא מתחילה.

[אגב. היכן כתב ההל"ב את הכלל הזה, שבס"ס שבאחת הספיקות דעת מרן השו"ע יש לסמוך על הס"ס ולא אמרינן סב"ל. הוא מציין שכתב במק"א, היכן המק"א?].

 

[תפארת]

וע"פ הנ"ל נדחה גם ההשגה של הר' מולקנדוב באור תורה כסלו הערה ו והוזכר למעלה - ולמדתם אותם.

ו. אכל כזית משבעת המינים ויצא לחוץ קודם ברכה אחרונה​

[]בעמ' רי"א כתב: והראוני למי שכתב שאם יצא באמצע אכילת פירות מז' המנים לחוץ, כשהוא חוזר למקומו יחזור ויברך שוב [ה"ב]. ובמקורות ציינו שכ"כ בהליכות עולם. אולם תמוה מאוד שבהליכו"ע לא כתב כך אלא שאין לחזור ולברך ורק המברך יש לו ע"מ שיסמוך, אבל לכתחלה יש להוורת שלא יברך. נמצא שלא דייק בזה. שוב אמרו לי שבמהדו"ב מחקו שכ"כ בהליכו"ע ונשארו בדעתם לברך נגד מש"כ מרן אאמו"ר זצ"ל, ולא הסבירו אמאי חלקו על האבא עכ"ד.

אולם המעיין בדברי ההלכה ברורה בבירור הלכה א' יראה שביאר היטב את פסקו וז"ל: ולפי המבואר שיש בזה ספק ספיקא לברך בשינוי מקום כשאכל מפירות שבעת המינים, וגם דעת מרן השלחן ערוך בכל אחד מהספקות שיש לברך, הכי נקטינן להלכה. ועל כל פנים למנהג הספרדים בודאי שיש להם לברך בזה עי"ש. ומה בירור צריך יותר מזה. ואדרבה יכתוב לנו הילקוט יוסף מה תשובה יש לו על טענה זו.

אכן, הילקו"י יכתוב לך, שלא מברכים גם אם דעת מרן השו"ע באחד הספקות שיש לברך.
שכן מבואר מדברי אביו בהליכות עולם הנ"ל ושכ"כ מרן החיד"א במחזיק ברכה והשד"ח הנ"ל.

 

[ידידיה]

החילוק שכ' הר' מולקנדוב. בין 'אין מזניחין אותו' ל'יש לו ע"מ לסמוך', דקדוקי עניות הוא דודאי שאין מזניחין אותו כיון שיש לו ע"מ לסמוך,

לך לאולפן ללמוד עברית.

 

[תפארת]

אני עוד יוכיח לך שהרב דוד יוסף סובר בדיוק כמו שכתבתי.
ודברי ר' קולמנדוב וחילוקיו אין להם שחר.
ונראה את מי תשלח לאולפן ללמוד עברית.

עכ"פ על העיקר לא ענית, א"א להמציא כלל חדש ולחייב את כולם להודות לו.

 

[במערבא אמרי]

וכל התמיהה של הרב מולקדנוב היא - למה הילקו"י לא מקבל את הכלל החדש הזה.

התמיהה שלו היא אחרת.
מדוע הקשה עליו בילקו"י שזה ס"ס, ללא שעיין בגוף דבריו שענה על זה, שאם דעת מרן לברך באחד מהספיקות, שפיר מברכין בס"ס.
ואף אם הילקו"י חולק על הכלל הזה, ואולי גם ההליכו"ע, מ"מ אין מקום להקשות על ההלכ"ב שזה ס"ס, בו בזמן שהוא כותב לענות על זה.

 

[במערבא אמרי]

בהליכות עולם הנזכר בנידו"ד מבואר להדיא שלא מסכים לכלל הזה, שהרי בס"ס זה כתב שהמברך יש לו ע"מ לסמוך, ואם ס"ל כהכלל הזה, היה לו לפסוק שצריך לברך לכתחילה.

אין הספרים לפני כעת כדי לעיין, אולם נראה שאף הילקו"י עצמו מודה להאי כללא באופן כללי -

סימן קעח - הרבה פרטים בדיני הפסק ושינוי מקום.
חדר מדרגות - דן בזה באורך והעלה למסק' שיש לברך דהוי ס"ס ודעת מרן לברך והוי מילתא דמסתברא וכך דעת רוב הפוסקים.

 

[ידידיה]

בירחון אור תורה כסלו תשפ"ו כתב הרב עמנואל מולקנדוב השגות למ"ש הילקו"י ברכות ח"ב ודבריו הובאו לעיל


ועתה אשיב על חלק ממה שראיתי שכתב שהשגות לא מתחילות ועוד לשונות

אני רואה כאן שההלכה ברורה המציא כלל חדש שכיון שבאחת הספקות דעת מרן השלחן ערוך לברך, יש לסמוך על ספק ספיקא זה ואין לומר ספק ברכות להקל.

וכל התמיהה של הרב מוקלנדוב היא - למה הילקו"י לא מקבל את הכלל החדש הזה.

ראשית בהליכות עולם הנזכר בנידו"ד מבואר להדיא שלא מסכים לכלל הזה, שהרי בס"ס זה כתב שהמברך יש לו ע"מ לסמוך, ואם ס"ל כהכלל הזה, היה לו לפסוק שצריך לברך לכתחילה.

החילוק שכ' הר' מוקלנדוב. בין 'אין מזניחין אותו' ל'יש לו ע"מ לסמוך', דקדוקי עניות הוא דודאי שאין מזניחין אותו כיון שיש לו ע"מ לסמוך, ולכך מה שכתב ההליכות עולם שיש ע"מ לסמוך הוא ע"פ דברי מרן החיד"א שהמברך כדעת מרן אין מזניחין אותו.

ובאמת שמדברי מרן החיד"א במחזיק ברכה סימן ז' מבואר להדיא שגם כאשר מרן סובר לברך, ויש עוד ספק לברך, לא עבדינן ס"ס, וכ"כ השד"ח בשו"ת מכתב לחזקיהו סימן ג' ובשו"ת אור לי סימן ק'.

והרי מרן החיד"א הוא מבעלי הכלל של סב"ל נגד מרן כאשר קיבל מרבותיו והוא סובר שגם שמרן סובר לברך ויש ס"ס לא מברכים. ואיך אפשר להמציא כלל חדש ולפסוק לברך לכתחילה. הלזה יקרא השגה שלא מתחילה.

[אגב. היכן כתב ההל"ב את הכלל הזה, שבס"ס שבאחת הספיקות דעת מרן השו"ע יש לסמוך על הס"ס ולא אמרינן סב"ל. הוא מציין שכתב במק"א, היכן המק"א?].

מצורפת תגובתו של הרב מולקנדוב

במערבא אמרי ענה כדין.
עיקר התמיהה זה על הצגת הדברים בצורה מעוותת ושקרית.
'איך אפשר לברך הרי זה ס"ס'? כאילו שהוא נולד היום ולא יודע כלל זה.
יש לו כלל 'חדש'. אפשר להתוכח איתו ולכתוב את החיד"א במחב"ר בסי' ז' ועוד. אבל לשאול עליו סתם דהוי ס"ס, ולהציג לציבור כאילו באמת הוא לא התייחס לזה - זה השקר הגדול.
אני לא אמרתי שהרב דוד 'צודק בפסק זה'. לא נכנסתי לזה בכלל. כתבתי שההשגה היא לא השגה כפי שהוצגה. וזה נקרא 'שההשגה' לא מתחילה. לא 'שהדין למעשה' לא מתחיל. זה לא הנושא שלי בכלל שם להכריע מי צודק.


מה שתמה היכן כתב ההלכה ברורה בזה?
הלכה ברורה סימן רט סעיף יא
מכל מקום אם יש ספק ספיקא לברך, וגם דעת מרן השלחן ערוך באחד מן הספקות כדברי האומרים שיש לברך, יש להורות כדברי השלחן ערוך, ואין לומר בזה "ספק ברכות להקל"(לא).
הלכה ברורה שער הציון סימן רט ס"ק (לא
(לא) כן פסק בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (כרך ב' סוף סימן מט), וצירף לזה דעת האחרונים הנ"ל דסבירא להו שאף במקום ספק ברכות אזלינן בתר הוראת מרן השלחן ערוך לברך. ואפילו כשבאחד הספקות דעת מרן השלחן ערוך לברך שפיר סמכינן על זה לברך במקום ספק ספיקא. ועיין במה שכתבתי בזה בבירור הלכה (סימן כה ס"ק טז וסימן קלז ס"ק יא וסימן קנח ס"ק מד, וסימן קסח ס"ק לה וסימן קעח סק"א וסק"ב וסק"ט וסימן קפח ס"ק טו וסימן קצו סק"ח וסימן רח ס"ק יד).

ומכאן התמיהה גדלה שבעתיים - איך משיג המשיג בצורה כזו ולא יודע חזו"ע מפורש [ואולי התמיהה על החזו"ע איך נעלם ממנו החיד"א במחב"ר בסי' ז' שהוא בעל הכלל וכו']

 

[כאחד העם]

עיקר התמיהה זה על הצגת הדברים בצורה מעוותת ושקרית.

בתור אחד שעוקב אחר דברים אלו כבר שנים ע"ג שנים [וגם מתעסק בזה לא מעט] - אני רק יכול לאמר משפט אחד

"אמת לאמיתה , וכנתינתה מסיני"

 

[תפארת]

אני לא אמרתי שהרב דוד 'צודק בפסק זה'. לא נכנסתי לזה בכלל. כתבתי שההשגה היא לא השגה כפי שהוצגה. וזה נקרא 'שההשגה' לא מתחילה. לא 'שהדין למעשה' לא מתחיל. זה לא הנושא שלי בכלל שם להכריע מי צודק.

ברגע שאתה רואה שבדין הזה ממש ההליכות עולם הביא את הס"ס ולא כתב שיברך לכתחילה (כמו שכ' ההל"ב) אלא שהמברך יש לו ע"מ שיסמוך. אתה מבין שזה לא ברור לברך בס"ס כזה.

שאתה רואה שמרן החיד"א ובעלי הכללים לא סוברים את הכלל הזה.

האם לזה אפשר לקרוא שההשגה לא מתחילה.

אני לא בקי בהל"ב הוא ציין שכתב על הכלל הזה במק"א, לא התעלמתי, ולכך בקשתי את עזרתכם לראות היכן המק"א, ייש"כ שציינתם.

 

[תפארת]

מה שתמה היכן כתב ההלכה ברורה בזה?
הלכה ברורה סימן רט סעיף יא
מכל מקום אם יש ספק ספיקא לברך, וגם דעת מרן השלחן ערוך באחד מן הספקות כדברי האומרים שיש לברך, יש להורות כדברי השלחן ערוך, ואין לומר בזה "ספק ברכות להקל"(לא).
הלכה ברורה שער הציון סימן רט ס"ק (לא
(לא) כן פסק בשו"ת חזון עובדיה חלק א' (כרך ב' סוף סימן מט), וצירף לזה דעת האחרונים הנ"ל דסבירא להו שאף במקום ספק ברכות אזלינן בתר הוראת מרן השלחן ערוך לברך. ואפילו כשבאחד הספקות דעת מרן השלחן ערוך לברך שפיר סמכינן על זה לברך במקום ספק ספיקא. ועיין במה שכתבתי בזה בבירור הלכה (סימן כה ס"ק טז וסימן קלז ס"ק יא וסימן קנח ס"ק מד, וסימן קסח ס"ק לה וסימן קעח סק"א וסק"ב וסק"ט וסימן קפח ס"ק טו וסימן קצו סק"ח וסימן רח ס"ק יד).

ומכאן התמיהה גדלה שבעתיים - איך משיג המשיג בצורה כזו ולא יודע חזו"ע מפורש [ואולי התמיהה על החזו"ע איך נעלם ממנו החיד"א במחב"ר בסי' ז' שהוא בעל הכלל וכו']

נכון לא ראיתי את החזו"ע המפורש, וכמו שכתבתי, שההלכה ברורה לא ציין באותו מקום את המקור שלו.

וייש"כ שהראת לי איה מקומו - בשו"ת חזון עובדיה סימן מט, שעליו ייסד ובנה ההל"ב את הכלל שלו.

ופלא הוא כיצד אפשר ללמוד משם ולחדש כלל חדש לברך לכתחילה בס"ס.

שם בשו"ת חזו"ע דן במי ששתה את הכוס הרביעי בלא היסבה, אם צריך לחזור ולברך על כוס הרביעי, והביא כמה ספיקות שיש לברך ואת הדיון אם בס"ס מברכין או לא, ובס' מכתם לדוד כתב שאם עבר ובירך לא קעביד איסורא אלא שהכא משום חומר איסור לא תשא לכתחילה אין מורין לברך בס"ס. וכ' החזו"ע וכ"ש כאן דספר תורה גבן הוא מרן השו"ע שפסק לברך וידוע מ"ש מרן החיד"א שאף שאמרינן סב"ל נגד מרן, מ"מ מי שמברך כדעת מרן אין מוחין בידו שהרי קבלנו הוראות מרן.

הא קמן שאפילו שיש ס"ס ודעת מרן לברך מ"מ הביא החזו"ע דברי החיד"א שהמברך אין מוחין בידו... דהיינו לא לכתחילה.

ובמהשך הביא החזו"ע ג' ספיקות (וכידוע שבג' ספיקות י"א שכן מברכין וכמו שהביא שם לעיל בשם שו"ת משאת משה)

ספק א. שי"א שעל כל כוס מברכין בורא פרי הגפן.

ספק ב. ואת"ל שאין מברכין, שמא כהרא"ש והטור שלא אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן

ספק ג. ןאת"ל כרבינו פרץ ודעמיה דגבי אפיקומן אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן (ולא מברך)שמא בכוס רביעי ששתה בלא הסיבה לכו"ע צריך לברך בפה"ג.

הרי שיש כאן ג' ספיקות!

וכתב החזו"ע הילכך המברך בורא פרי הגפן בנידון דידן וסומך על פסק מרן ינוחו לו ברכות על ראשו, ומיהו מי שירצה לחוש לסברת הגינת ורדים שחולק על וס"ל שדין זה שוה לאפיקומן ואין צריך לברך בורא פרי הגפן (וכן המשחא דרבותא ורעק"א השוו דין זה לדין אפיקומן) יברך בורא פרי הגפן בהרהור הלב ויצא יד"ח אליבא דהרמב"ם וכו'.

מה אנו רואים כאן, ג' ספיקות, וברגע שראה החזו"ע, שבספק אחד יש לפקפק מחמת הגינת ורדים כ' שמי שרוצה לחוש יברך בהרהור הלב.

הוי אומר שבספק ספיקא של ב' ספיקות לא ראינו בחזו"ע שהורה לברך לכתחילה ולא כמו שכתב ההלכה ברורה.

בפרט שמייסדים ובונים כלל חדש, צריך שיהיה חזק וברור.

(שהרי בס"ס בברכות במצוה דאוריתא ס"ל למרן זצ"ל שמברכין לכתחילה, וכאן לא מצינו בס"ס בב' ספיקות שכתב לברך לכתחילה)

 

[ידידיה]

ברגע שאתה רואה שבדין הזה ממש ההליכות עולם הביא את הס"ס ולא כתב שיברך לכתחילה (כמו שכ' ההל"ב) אלא שהמברך יש לו ע"מ שיסמוך. אתה מבין שזה לא ברור לברך בס"ס כזה.

שאתה רואה שמרן החיד"א ובעלי הכללים לא סוברים את הכלל הזה.

האם לזה אפשר לקרוא שההשגה לא מתחילה.

אני לא בקי בהל"ב הוא ציין שכתב על הכלל הזה במק"א, לא התעלמתי, ולכך בקשתי את עזרתכם לראות היכן המק"א, ייש"כ שציינתם.

נכון לא ראיתי את החזו"ע המפורש, וכמו שכתבתי, שההלכה ברורה לא ציין באותו מקום את המקור שלו.

וייש"כ שהראת לי איה מקומו - בשו"ת חזון עובדיה סימן מט, שעליו ייסד ובנה ההל"ב את הכלל שלו.

ופלא הוא כיצד אפשר ללמוד משם ולחדש כלל חדש לברך לכתחילה בס"ס.

שם בשו"ת חזו"ע דן במי ששתה כוס רביעית בלא היסבה, אם צריך לחזור ולברך על כוס רביעית, והביא כמה ספיקות שיש לברך ואת הדיון שגם שיש ס"ס אם מברכין או לא, ובס' מכתם לדוד שאם עבר ובירל לא כעביד איסורא אלא שהכא משום חומר איסור לא תשא לכתחילה אין מורין לברך בס"ס. וכ' החזו"ע וכ"ש כאן דספר תורה גבן הוא מרן השו"ע שפסק לברך וידוע מ"ש מרן החיד"א שאף שאמרינן סב"ל נגד מרן מ"מ מי שמברך כדעת מרן אין מוחין בידו שהרי קבלנו הוראות מרן.

הא קמן שאפילו שדעת מרן לברך מ"מ הביא החזו"ע דברי החיד"א שהמברך אין מוחין בידו... דהיינו לא לכתחילה.

ובמהשך הביא החזו"ע ג' ספיקות (וכידוע שבג' ספיקות י"א שכן מברכין וכמו שהביא שם לעיל בשם שו"ת משאת משה)

ספק א. שי"א שעל כל כוס מברכין בורא פרי הגפן.

ספק ב. ואת"ל שאין מברכין, שמא כהרא"ש והטור שלא אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן

ספק ג. ןאת"ל כרבינו פרץ ודעמיה דגבי אפיקומן אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן (ולא מברך)שמא בכוס רביעי ששתה בלא הסיבה לכו"ע צריך לברך בפה"ג.

הרי שיש כאן ג' ספיקות!

וכתב החזו"ע הילכך המברך בורא פרי הגפן בנידון דידן וסומך על פסק מרן ינוחו לו ברכות על ראשו, ומיהו מי שירצה לחוש לסברת הגינת ורדים שחולק על וס"ל שדין זה שוה לאפיקומן ואין צריך לברך בורא פרי הגפן (וכן המשחא דרבותא ורעק"א השוו דין זה לדין אפיקומן) יברך בורא פרי הגפן בהרהור הלב ויצא יד"ח אליבא דהרמב"ם וכו'.

מה אנו מוצאים כאן, ג' ספיקות, וברגע שראה החזו"ע, שבספק אחד יש לפקפק מחמת הגינת ורדים כ' שמי שרוצה לחוש יברך בהרהור הלב.

הוי אומר שבספק ספיקא של ב' ספיקות לא ראינו בחזו"ע שהורה לברך לכתחילה ולא כמו שכתב ההלכה ברורה.

בפרט שמייסדים ובונים כלל חדש, צריך שיהיה חזק וברור.

(שהרי בס"ס בברכות במצוה דאוריתא ס"ל למרן זצ"ל שמברכין לכתחילה, וכאן לא מצינו בס"ס בב' ספיקות שכתב לברך לכתחילה)

התקבל מאת הרב מולקנדוב

 

[ולמדתם אותם]

ברגע שאתה רואה שבדין הזה ממש ההליכות עולם הביא את הס"ס ולא כתב שיברך לכתחילה (כמו שכ' ההל"ב) אלא שהמברך יש לו ע"מ שיסמוך. אתה מבין שזה לא ברור לברך בס"ס כזה.

שאתה רואה שמרן החיד"א ובעלי הכללים לא סוברים את הכלל הזה.

האם לזה אפשר לקרוא שההשגה לא מתחילה.

אני לא בקי בהל"ב הוא ציין שכתב על הכלל הזה במק"א, לא התעלמתי, ולכך בקשתי את עזרתכם לראות היכן המק"א, ייש"כ שציינתם.

נכון לא ראיתי את החזו"ע המפורש, וכמו שכתבתי, שההלכה ברורה לא ציין באותו מקום את המקור שלו.

וייש"כ שהראת לי איה מקומו - בשו"ת חזון עובדיה סימן מט, שעליו ייסד ובנה ההל"ב את הכלל שלו.

ופלא הוא כיצד אפשר ללמוד משם ולחדש כלל חדש לברך לכתחילה בס"ס.

שם בשו"ת חזו"ע דן במי ששתה את הכוס הרביעי בלא היסבה, אם צריך לחזור ולברך על כוס הרביעי, והביא כמה ספיקות שיש לברך ואת הדיון אם בס"ס מברכין או לא, ובס' מכתם לדוד כתב שאם עבר ובירך לא קעביד איסורא אלא שהכא משום חומר איסור לא תשא לכתחילה אין מורין לברך בס"ס. וכ' החזו"ע וכ"ש כאן דספר תורה גבן הוא מרן השו"ע שפסק לברך וידוע מ"ש מרן החיד"א שאף שאמרינן סב"ל נגד מרן, מ"מ מי שמברך כדעת מרן אין מוחין בידו שהרי קבלנו הוראות מרן.

הא קמן שאפילו שיש ס"ס ודעת מרן לברך מ"מ הביא החזו"ע דברי החיד"א שהמברך אין מוחין בידו... דהיינו לא לכתחילה.

ובמהשך הביא החזו"ע ג' ספיקות (וכידוע שבג' ספיקות י"א שכן מברכין וכמו שהביא שם לעיל בשם שו"ת משאת משה)

ספק א. שי"א שעל כל כוס מברכין בורא פרי הגפן.

ספק ב. ואת"ל שאין מברכין, שמא כהרא"ש והטור שלא אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן

ספק ג. ןאת"ל כרבינו פרץ ודעמיה דגבי אפיקומן אמרינן אתכא דרחמנא סמכינן (ולא מברך)שמא בכוס רביעי ששתה בלא הסיבה לכו"ע צריך לברך בפה"ג.

הרי שיש כאן ג' ספיקות!

וכתב החזו"ע הילכך המברך בורא פרי הגפן בנידון דידן וסומך על פסק מרן ינוחו לו ברכות על ראשו, ומיהו מי שירצה לחוש לסברת הגינת ורדים שחולק על וס"ל שדין זה שוה לאפיקומן ואין צריך לברך בורא פרי הגפן (וכן המשחא דרבותא ורעק"א השוו דין זה לדין אפיקומן) יברך בורא פרי הגפן בהרהור הלב ויצא יד"ח אליבא דהרמב"ם וכו'.

מה אנו רואים כאן, ג' ספיקות, וברגע שראה החזו"ע, שבספק אחד יש לפקפק מחמת הגינת ורדים כ' שמי שרוצה לחוש יברך בהרהור הלב.

הוי אומר שבספק ספיקא של ב' ספיקות לא ראינו בחזו"ע שהורה לברך לכתחילה ולא כמו שכתב ההלכה ברורה.

בפרט שמייסדים ובונים כלל חדש, צריך שיהיה חזק וברור.

(שהרי בס"ס בברכות במצוה דאוריתא ס"ל למרן זצ"ל שמברכין לכתחילה, וכאן לא מצינו בס"ס בב' ספיקות שכתב לברך לכתחילה)

מהרב מולקנדוב:

חזו"ע חלק א' עמ' קי"ד

בכל אופן. זו כבר סוגיא אחרת שהרב יצחק לא דן בה כלל בהשגה זו.

תפארת יכול להשיג 'מעצמו' על ההלכה ברורה, ואין בזה בעיה. אבל הרב יצחק לא עשה כן.

 

[ולמדתם אותם]

מכאן רואים את עומק עיונו של הג"ר משה לוי זצ"ל.

הוא כתב את הכלל הזה מדנפשיה, ואע"פ שראה את החס"ל והבא"ח שכתבו לא כך - היה ברור לו 'מסברא דנפשיה' את הכלל הזה.

וזכה לכוין לדברי השד"ח במכתב לחזקיהו, וגם הרב עובדיה קיבל כלל זה בסוף ימיו, וכן ההלכה ברורה בעקבותיהם.