היכן ידועה דעתו, בפשקווילים?
ראה מה שאמר חתנו הרב צ'יקוטאי (בשיחה לתלמידי ישיבת אמית מודיעין): "הרב עובדיה תמיד אמר: 'התורה קודמת להכול. ללמוד תורה זה העיקר,
אבל אם אתה לא לומד תורה – לך תתגייס". ואם תאמר שהוא כיפה סרוגה ולא נאמן, כך העיד גם הרב אברהם יוסף, שאביו כעס עליו שהתגייס במקום ללמוד, אבל אם היה יודע שהמטרה שלו היא טובה (כי שולמית אלוני התלוננה אז בזמנו שבני הרב הראשי אינם משרתים בצה"ל) לא היה כועס.
כמו כן העיד הרב יצחק בר חיים, רב עמותת נצח יהודה, מייסד הנח"ל החרדי ובוגר ישיבת חברון:
"
ביקשתי מהרב עובדיה בזמנו, שיאמר במהלך שיעור שמי שלא לומד שיתגייס - והוא ענה שאינו יכול. לדברים שהרבנים לא תמיד יכולים לצערנו לומר בקול, אנחנו מקבלים את ברכת הדרך בשקט. היה לנו קל הרבה יותר אם היתה יוצאת הוראה מפורשת מביתם של הרבנים, אבל אנחנו צריכים לעשות את העבודה השחורה, בעדינות. אני לא שולל שמגמת הגיוס תלך ותתרחב, אבל התנאי הוא שקודם כל הצבא יהיה מקום שמתאים לבן תורה להיות בו".
הגר"ע יוסף אמר לנכדו שהעדיפות העליונה היא שישב וילמד תורה, ואם לא - שיתגייס (ואז עדיין לא היו מסלולים חרדיים כמו "חשמונאים" שזה כמעט ישיבה לפי מה שפורסם):
"הוא אמר לי שהתפיסה שלו שהתורה היא מעל הכל,
ושאם אני לא לומד תורה אז בטח לתרום למדינה, כי אסור להיבדל מהקהל. הוא אמר לי 'מה שלבך חפץ בו זה הכי טוב, אבל איפה שיש הכי הרבה תורה'" (עדות נכדו).
וכן אמר הגאון רבי יצחק יוסף בעצמו, דברים ברורים ביותר... בתחילת כהונתו כראשון לציון:
"יש לי ישיבה כבר הרבה שנים, בחור שלא לומד בישיבה - אני מאיים עליו, הוא יילך לצבא". "תלך, יש ישיבת הסדר, יש מקומות כאלו".
"
בחור שלא מסוגל ללמוד, הוא מנותק מהלימוד, ולצערינו הרב יש כאלה - צריך לשלוח אותו לשם (לצבא)". "אבל ששם יהיו מקומות שהוא יוכל לשמור על היראת שמיים".
"לא רק לשמור, לפעמים מחזקים אחרים. היה לי בחור בישיבה שהלך לצבא, ולקח אתו את כל ה'ילקוט יוסף', והוא היה מתקשר אלי ואומר ' אני נותן שיעור כל יום'".
דבריו של הרב יצחק פורסמו אז בתקשורת החרדית:
וכן כתבה אחייניתו:
"אני אחיינית של הרב יצחק יוסף, בת אחותו, ודבריו פגשו אותי בעיצומה של תקופה קשה מנשוא. הייתי במעין תפילת נעילה ארוכה שנמשכה מיום שמיני עצרת לאורך חודשים רבים, בתחנונים לריבונו של עולם שלא יסגור את השער, ישמור על החטופים, ויגן על חיילי צה"ל הנלחמים בחירוף נפש להגנת עם ישראל, ובתוכם ילדיי שהיו מגויסים למלחמה (שני בנים וחתן קרביים, ובן ובת בתפקידי סייבר ומודיעין). התפללתי שהקב"ה ישלח רפואה לחיילים פצועים, שאת חלקם אנו מכירים מקרוב. לצערי הכרתי אישית גם כמה מהנופלים במלחמה.
בכאבי ניגשתי לביתו של הרב יצחק ושיתפתי אותו במחשבותיי. תיארתי לרב את התמיהה על טיעון "שבט לוי", דווקא בשל היות ילדיי משלבים ספרא וסיפא. ילדיי עשו חיל בבית המדרש, התמסרו בכל מאודם ללימוד התורה, עזבו את הלימוד בכאב והתגייסו לשירות משמעותי בצה"ל. הרב יצחק ענה לי שלוש תשובות. תשובתו הראשונה:
דבריו על אי גיוס היו מכוונים רק לאלה שבאמת לומדים תורה, ולא לכלל החברה החרדית. השנייה: הרב יצחק הביע דאגה עמוקה לשלומם הרוחני של בני החברה החרדית אם יתגייסו. ותשובתו השלישית כללה בעצם את שתי הקודמות, בכך שהוא ממשיך את דרך אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל, בנושא הגיוס. אכן, הרב עובדיה אמר דברים דומים ביחס לגיוס בני הישיבות, אך הזכרת הדברים בתקופה הנוכחית מעלה שאלה מוסרית קשה ביותר".
וכן לאחר הסערה שחולל, הבהיר שלא התכוון למי שלא לומד אלא רק למי שלומד, והגדיל לעשות כשאמר
"אסור להם בתכלית האיסור" להיפטר מגיוס...
הצג קובץ מצורף 8267
לסיכום: גם הגר"ע יוסף, וגם הרב יצחק, וגם הרב דוד, סבורים שמי שאינו לומד צריך להתגייס (למקום ראוי כמובן), ובנו הרב אברהם התגייס בעצמו, ונכדיו התגייסו (לא למסלולים חרדיים) ועודד אותם משום "לא תפרוש מן הציבור..."
