לא משנה אם זה ביאליק או שי עגנון וכדו׳ זה מסוג הדברים שאף אחד לא קורא והם כתובים בשפה גבוהה של פעם
תעשה לי טובה אין פיתוי לבחור ישיבה לקרוא את הדברים הללו.
כאחד ששמע את הרב מזוז מדבר על ביאליק לא עניין אותי לקרוא זאת
אך כששמעתי (באוזניי מכלי ראשון) את המתנגדים זה עשה לי הרבה יותר חשק לקרוא את זה.
על ביאליק, אני זוכר התייחסות של הנאמ״ן ע״ה בהקדמתו לחומש עם פניני רש״י כשהוא דחה את טענות המערערים עליו (יש אצלי בנדפס אבל הושמט במהדורא שבאוצה״ח). שם כתב "לא חילק ולא בִּיָלִק".
בכל אופן, מדבריך אני מצטער שאתה מעיד על הרמה הנמוכה של בחורי הישיבות, שאינם חפצים לקרוא ספרים כי הם "כתובים בשפה גבוהה של פעם". ואני עוד יותר מצטער כי אני יודע שאתה צודק. היום בחורי ישיבה מבזבזים זמנם בשיחות פוליטיקה, בקווי נאייעס, וגם הולכים לראות משחקי כדורגל, אבל קריאה והבנת הנקרא, זה לא הצד החזק שלהם. הלואי שידעו לקרוא תנ״ך בלי שגיאים. וממילא כל הלימוד שלהם מעוות, הם מתפלפלים בגמרא אבל אינם מבינים את מה שכתוב ומה כתבו הראשונים. אגב, בגלל זה, הרבה פעמים חוזרים בתשובה (או מזרחים שמתחזקים) מתעלים על חרדים מבית בגלל זה: הם למדו ליבה וספרות בעברם.
אבל, אם נשים את הדברים על השולחן, מה הבעיה, אם אין דברי כפירה ולהפך יש דברים מחזקים?
כגון, כידוע יש סגולה לספר במוצ״ש סיפורים על הבעש״ט. יש ספר כזה שחיבר שי עגנון. מה הבעיה לקרוא מתוך הספר הנ״ל?
(גילוי נאות: אני לא קורא סיפורי הבעש״ט, לא בחול ולא בשבת ולא במוצ״ש, ואני גם כן לא קורא מהספרים המדוברים, אבל אני לא מתגאה בזה).