אני אעלה עוד נקודה חשובה וגדולה, ועוד תובנה שיש לי, שעד עכשיו נמנעתי מלהעלותה, אך מכיון שאת הטענות לעיל כבר מצינו [בפרט ע"י הרבנים הגדולים
@כהנא דמסייע @אלישמע ו
@מבקש השם], אעלה את החלק השני.
[ובגלל שלעיל בתגובה הראשונה שלי, זה הקפיץ פה הרבה מהחברים, אשתדל כמה שיותר לנסח זאת בעדינות].
אם נתבונן במשך דורות ועשרות שנים יצאו לנו מישיבות דאשכנז הרבה תלמידים שהמשיכו את מורשת רבם ע"י העלאת כתיבת השיעורים והחידושים והוצאתם לאור.
למותר לציין- מהדורות הקודמים של ראשי ישיבות דחו"ל, שיעורי ר' שמעון שקאפ, שיעורי ר' ברוך בער, שיעורי ר' אלחנן, שיעורי ר' חיים בריסק [סטסניל], קונטרס השיעורים של הר"י גוסטמאן, ועוד ועוד.
וכלה בדורות היותר מאוחרים - שיעורי ר' שמואל, שיעורי ר' דוד, שיעורי הרמי"ם [סטנסיל], וכן ע"ז הדרך.
היה מה לכתוב היה מה לחדש היה מה להעלות על הכתב ולהפיץ, ולהעביר לדורות הבאים.
לעומת זאת- בפורת יוסף, מישהו ראה או נפגש בשיעורי הר' עזרא עטייה?, שיעורי הר' יהודה צדקה?, שיעורי הר' בן ציון?.
[אצל הר' בן ציון ספיציפי בזכות יוצאי חלציו שהתחנכו אצל האשכנזים, יש לנו כתבים וחידושים שהעלו, וגם זה אחרי עמל ויגע, כמו שאכתוב לקמן ביותר הדגשה בסיום]
עשרות שנים מאז שהוקמה היו שם הרבה שיעורים, הרבה ת"ח, איפה התלמידים? לא כתבו שיעורים? לא ערכו והפיצו החידושים הלאה?.
היה בכלל מה לכתוב ומה לחדש?, וא"כ- איפה הפירות איפה התוצאות?
מאות של תלמידים שיצאו משם, איפה הסחורה?, מה התוצר? מה התוצאה?.
אצל אחינו- כל שיעור שנמסר יש מלא תלמידים שכותבים כל אחד בסגנונו, אח"כ עורכים את השיעורים ומוציאים קונטרסים הלאה והלאה ומפיצים וממשיכים את התורה את החידוש את הרעיונות את הסוגיות.
ומה אצלינו- כלום.
ואידך זיל.....
ואסיים בדוגמא קטנה ומבהילה- יעויין באור לציון על כתובות בתחילת הספר ב- דברים אחדים, וכך נכתב שם בזה"ל
"כי מכל אלפי השיעורים שנמסרו על ידו, כמעט לא היה מי שכתב וחקק את הדברים להיות למשמרת ברכה לדורות"