האם אפשר לחלוק על ראשונים מכח קושיה מהש"ס?

[מבקש השם]

@מבקש השם
אגב; אם תרצה תעיין גם בחו"י סי' קצב לפחות בשאלה,
הוא חוזר ומקשה מה עומד מאחורי "פלוני ופלוני הלכה כפלוני",
ועיין בקובץ מאמרים [אברמסקי] (ח"י, מאמר חקר הלכה, עמ רכא) מהלך מעניין שכתב בזה.

עיינתי בקובץ מאמרים, ולא הבנתי מה הכריחו להדחק בפירוש זה
והלא תלמוד ערוך הוא הלך אחר הגדול בחכמה,
א"כ לא שהאמוראים האמינו שלעולם לא תפול טעות בדברי אמורא פלוני,
אלא הוא כלל המסור לנו בהכרעת ההלכה
וכשם שהולכים אחר הרוב אע"פ שיתכן והוא טועה.

ובתשו' חו"י סי' קצב עיינתי,
ולא מצאתי שדיבר בענייננו.
אולי נפלה ט"ס בציונך?

 

[מבקש השם]

דבר נוסף לסיום הדיון -
כיצד אתה מתמודד עם הקבלה מכל האחרונים
שא"א לחלוק על ראשונים?

 

[אלישמע]

עיינתי בקובץ מאמרים, ולא הבנתי מה הכריחו להדחק בפירוש זה
והלא תלמוד ערוך הוא הלך אחר הגדול בחכמה,
א"כ לא שהאמוראים האמינו שלעולם לא תפול טעות בדברי אמורא פלוני,
אלא הוא כלל המסור לנו בהכרעת ההלכה
וכשם שהולכים אחר הרוב אע"פ שיתכן והוא טועה.

קושיית השואל מחד, וחוסר תשובה הולמת מאידך, (וכמו שהסביר את עצמו), הם המכריחים לומר כן.
הכלל האמור, נאמר בגזרות ולא בפירושי התורה (נושא אשכולנו), שם הולכים אחר ב"ד שבדורך אפי' קטן בחכמה ובמניין.
ואפי' את"ל שהוא נאמר בכל מקום שאין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אין זה אלא כשאין עמידה למנין, והלא עד ימות ר"א בן פדת היתה סנהדרין בא"י, (וככה"נ גם בישיבות בבל היו עומדים למנין ועכ"פ רב אשי מסתמא היה לו מושב ב"ד כזה או אחר [מקובל לכנותו קיבוץ חכמים], ולא נראה שבכל מחלוקות אביי ורבא למשל לא ידעו להכריע וע"כ הלכו אחר מי שגדול, ורק ביע"ל קג"ם ידעו להכריע, ובדיוק אז ההלכה היתה כאביי. פשוט לא מסתבר, ויותר נראה שזהו כלל שנתנו לנו כדי לזהות כמי ההלכה ותו לא. (זה חוץ מהעובדה שמי אמר לנו מי גדול ממי).

ובתשו' חו"י סי' קצב עיינתי,
ולא מצאתי שדיבר בענייננו.
אולי נפלה ט"ס בציונך?

מצרף לך הקטע, תעזר בתכנות החיפוש

דבר נוסף לסיום הדיון -
כיצד אתה מתמודד עם הקבלה מכל האחרונים
שא"א לחלוק על ראשונים?

כבר אמרתי תפיסת עולם.

 

[מבקש השם]

ואפי' את"ל שהוא נאמר בכל מקום שאין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אין זה אלא כשאין עמידה למנין, והלא עד ימות ר"א בן פדת היתה סנהדרין בא"י, (וככה"נ גם בישיבות בבל היו עומדים למנין ועכ"פ רב אשי מסתמא היה לו מושב ב"ד כזה או אחר [מקובל לכנותו קיבוץ חכמים], ולא נראה שבכל מחלוקות אביי ורבא למשל לא ידעו להכריע וע"כ הלכו אחר מי שגדול, ורק ביע"ל קג"ם ידעו להכריע, ובדיוק אז ההלכה היתה כאביי. פשוט לא מסתבר, ויותר נראה שזהו כלל שנתנו לנו כדי לזהות כמי ההלכה ותו לא. (זה חוץ מהעובדה שמי אמר לנו מי גדול ממי).

אוקיי
לי זה ברור כמו שכתבתי שזה ענין של מי גדול וכמ"ש החות יאיר.

ובחוות יאיר סי' קצב
אינו מקשה קושיא עצמית, שכבר ביאר זאת בסי' צד
הוא מקשה זאת בתוך מס' קושיות שמקשה על הרמב"ם
שאמר שלא היתה שכחה בהלכות.
אבל לדידיה לק"מ.

 

[אלישמע]

אוקיי
לי זה ברור כמו שכתבתי שזה ענין של מי גדול וכמ"ש החות יאיר.

ובחוות יאיר סי' קצב
אינו מקשה קושיא עצמית, שכבר ביאר זאת בסי' צד
הוא מקשה זאת בתוך מס' קושיות שמקשה על הרמב"ם
שאמר שלא היתה שכחה בהלכות.
אבל לדידיה לק"מ.

לא הבנתי למה זה קשה על הרמב"ם יותר ממנו ?
תכלס' אחרי שקבע כלל שהלכו אחרי הגדול בחכמה, שוב לק"מ גם על הרמב"ם.

לתוספת בירור:
הר"מ כתב שלא תתכן מח' במה שנמסר מפורש בסיני אלא רק במה שחידשו מסברתם. ושואל החו"י א"כ כיצד סדר משנה (שהרי יש הרבה מח') וכי בכולן לא למד משה את ההלכה ? ועוד דבפסחים משמע שמשה לימד רק בירור הלכה.

ושמא תאמר שמשה לימד בירור הלכה, רק ציוה שאם יקבעו בהמשך בהיפך גם זה טוב. זה לא יתכן, א' דא"כ מהו "אלו ואלו דברי א' חיים", ב' א"כ כשקבעו כבר הלכה (אחר שהותר להן לחלוק), א"כ התינח כשקבעו ע"פ רוב, אלא כשקבעו בכללות "פלוני ופלוני הלכה כפלוני" וכי נאמר שאותו פלוני כיוון לכל דברי ה', ואיזה סברא או ראיה לזה שהכח ביד חז"ל ליתן כלל כזה אף אם בידם להכריע בדין בין שנים החולקים. ע"כ.

והנה לפי דבריו בסי' צד, לק"מ כיון שההוא שנקבעה הלכה כמותו בודאי היה גדול, א"כ א"ש גם לפי הרמב"ם.