גמ' עם ביאור זה נורא ואיום, כי זה גורם שלא לומדים רש''י ותוספות ולא פותחים ראשונים בפנים. מי שילמד עם 'שוטנשטיין' לא יוכל לצאת ת''ח אמיתי, ולכן אין להביא ראיה מכמה ת''ח, שהשתמשו בשוטנשטיין, אחרי שכבר זכו למדרגת ת''ח, והשתמשו בה לצורך חזרות וכיו''ב.
גמ' עם ביאור זה נפלא ביותר, גן עדן התחתון, והביאור כולל בתוכו את רש"י ותוספות ועוד הרבה ראשונים ואחרונים, אין שום חיוב לקרוא את רש"י בלשונו ולא מתוך ביאור בשפה עכשווית, אין שום חיוב לפתוח את הראשונים הללו דוקא בפנים, אין שום חיוב ללמוד דוקא תוספות ולא ראשונים אחרים, כל הדברים הללו נובעים מצמצום המוחין.
רק מי שלומד הלכה מסויימת משורשה ומעיין היטב, צריך לקרוא הכל במקור ולדקדק בכל מילה. לא מי שרוצה לדעת ש"ס וטור ושו"ע ורמב"ם, ראשונים ואחרונים.
מהדורת שוטנשטיין היא מרצדס עבור מי שמעוניין ללמוד ולדעת את הגמ', בתוספת דברי הראשונים והאחרונים בקצרה.
ובהשוואה לגמרא רגילה, הגמרא הרגילה אינה אפי' "סוסיתא" אלא סוס ועגלה.
ובוודאי שמהדורת שוטנשטיין איננה תחליף ללימוד דברי הראשונים והאחרונים בפנים, ובזה לא שייך סוסיתא ולא מרצדס, אבל לא עליך המלאכה לגמור (אלא אם כן הקדשת את כל כולך לתורה ובטלת מכל ענייני העוה"ז).
רוב האברכים לא לומדים את כל ספרי הראשונים והאחרונים כסדר (אלא אם כן ההספק שלהם הוא דף לשבוע או לחודש).
גדולי ישראל שמו דגש על הספק של ש"ס וטוש"ע, ויצאו חוצץ נגד המנהג הקלוקל ללמוד 3 דפי גמרא בזמן חורף שלם, יעויין בספר הנפלא "אמת ליעקב" של הגאון רבי יעקב פרץ, שקיבץ את כל המדברים בנושא.
מובא שם מר' חיים מבריסק שהשתבח בבנו שיודע ש"ס, וכאשר התפלאו עליו שזה אינו "שבח" ובפרט לפי עיונו הידוע, אמר שמי שאינו יודע ש"ס לא יכול אפילו להתחיל ללמוד בעיון, כי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ופלפול שלם יכול להיות מיותר כשהוא נסתר ממקום אחר.
וכאן המקום להזכיר שוב את דברי האר"י שהביא שם, "גם בעניין פלפול ועיון ההלכה היה מורי [האר"י] זלה"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות שהם הקושיות כי הם גרמו לאותם הקושיות שהם בהלכה שלא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע, ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בארבע דרכים שהם ראשי תיבות פרד"ס (ראשי תיבות של פשט רמז דרש סוד יוצא צירוף אותיות פרדס) כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיו כן צריך להקדים העיון בתחלה והיה מורי ז"ל אומר
כי מי ששכלו זך ודק וחריף לעיין הלכה בשעה או על הרוב בשתי שעות ודאי הוא שטוב לו מאד שיטרח שעה או שתי שעות בתחלה בעיון לסיבה הנזכרת, אבל מי שמבין בעצמו שהוא קשה העיון וטורח בו זמן הרבה עד שיעיין ההלכה לא טוב הוא עושה ודומה למי
שמשבר כל היום אגוזים ואינו אוכל מה שבתוכם ויותר טוב לו שיעסוק בתורה עצמה בדינין ובמדרשים וסודות".
מבהיל לראות את הגישה של האר"י, מה הוגדר אצלו "התורה עצמה", ומה ההגדרה שלו לעיון "לעיין הלכה" כי זה העיקר, להגיע להלכה למעשה ולצורך זה יש לשבר הקליפות.