הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[שמעון טרבלסי]

ממש וממש לא

גם ישנם שהליכתן בשיער פזור, ואתה יכול להכיר בנקל אם זה פאה או לא

וכן איפכא ולאידך גיסא - יש כאלה שהליכתן בפאה אסופה, ואתה מזהה אם זה פאה אי לאו

ב"ה אני לא מזהה, ומשתדל לא להסתכל בנשים...
מי שמזהה זה בעיה שלו...

 

[שמעון טרבלסי]

פלא עליך שנעלמו ממך דברי הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'), שהעתיק את דברי המג"א וכתב ע"ז: "אולם בשיטה מקובצת (כתובות טו:) בד"ה וראשה פרוע, כתב וזה לשונו, פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים. ע"כ. ומוכח דבתולה שריא לילך בפירוע ראש אף בשערות סתורות, דבכל גוונא קאמר. ורק החילוק הוא בין בתולה לנשואה. וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם, שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

וממילא לשיטת הגאונים ורוב האחרונים גם בתולה יכולה ללכת בשיער פרוע, רק כיום השתרש בתקנוני הסמינרים ובית יעקב שבחורה צריכה לאסוף את השיער, ותקנון כזה קיים גם בצה"ל להבדיל אלפי הבדלות, מטעמי סדר ולא מטעמי צניעות.

ובשאר הביגוד אין שום הבדל בין נשואה לרווקה, ונמצא שכל דבריך הם דמגוגיה בעלמא, שנשואה הולכת עם מה ש"בחורה לא מרשה לעצמה ללבוש". כי אין בזה שמץ פריצות, ואין שום בעיה ב"סימן היכר של שיער פזור".

לא פלא ולא כלום, לא כתבתי שזה אסור. אם כי הרב ואזנר סבור שזה אסור.
רק כתבתי שלא מעיזה, הסיבה היא שבסמינרים לא מסכימים ללכת כך.
ולכן דבריך הם הם דמגוגיה.

 

[כאחד העם]

ב"ה אני לא מזהה, ומשתדל לא להסתכל בנשים...

בוא, אף אחד לא מסתכל על נשים [אני מתכווין לאנשים מהשורה, בני תורה אברכים].

העניין הוא - כשיוצא לך לראות דרך ראייה בעלמא בלא התבוננות, כשאתה הולך אתה יכול לשים לב להבדל.

מי שמזהה זה בעיה שלו...

זה לא עניין של בעייה כזו או אחרת, אלא עניין של מציאות גרידא , האם יש היכר מה שיער ומה פאה, או לא, אתה טוען שאין היכר, אני טוען שניכר, זה כבר ויכוח מציאותי , ולא השקפתי.

 

[שמעון טרבלסי]

בוא, אף אחד לא מסתכל על נשים [אני מתכווין לאנשים מהשורה, בני תורה אברכים].

העניין הוא - כשיוצא לך לראות דרך ראייה בעלמא בלא התבוננות, כשאתה הולך אתה יכול לשים לב להבדל.

אתה טוען שניכר על השיער עצמו בראיה בעלמא אם הוא פאה או לא?

 

[משיב כהלכה]

לא פלא ולא כלום, לא כתבתי שזה אסור. אם כי הרב ואזנר סבור שזה אסור.
רק כתבתי שלא מעיזה, הסיבה היא שבסמינרים לא מסכימים ללכת כך.
ולכן דבריך הם הם דמגוגיה.

ומאי נפק"מ אם אין איסור, חוץ מדמגוגיה?

שכאן לא מעיזה וכאן מעיזה ומעיזה?

 

[משיב כהלכה]

אתה טוען שניכר על השיער עצמו בראיה בעלמא אם הוא פאה או לא?

בוודאי שניכר, בכמה אופנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש (בלייס זה פחות).

 

[שמעון טרבלסי]

ומאי נפק"מ אם אין איסור, חוץ מדמגוגיה?

שכאן לא מעיזה וכאן מעיזה ומעיזה?

הנפק"מ האם מה הסימן היכר.
אני מבין שאתה כבר לא אוחז על מה הגבתי.
אתה מוזמן לחזור על ההודעות ברצף, מקוה שזה יעזור לך להבין על מה אני מגיב.

 

[שמעון טרבלסי]

בוודאי שניכר, בכמה אופנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש (בלייס זה פחות).

ובכל זה אתה מבחין בראיה בעלמא?!

 

[משיב כהלכה]

על אשתי אני לא מסתכל "בראיה בעלמא".

במקום להתייחס למה שכתבתי, אתה מחפש היכן אפשר לנגח אותי. מדהים.

 

[משיב כהלכה]

הנפק"מ האם מה הסימן היכר.
אני מבין שאתה כבר לא אוחז על מה הגבתי.
אתה מוזמן לחזור על ההודעות ברצף, מקוה שזה יעזור לך להבין על מה אני מגיב.

אל תיתמם. אני אוחז היטב על מה הגבת, והבאת מה שדרש רב פלוני לגנאי שנשואות מעיזות ללכת כפי שרווקות אינן הולכות.

 

[שמעון טרבלסי]

על אשתי אני לא מסתכל "בראיה בעלמא".

במקום להתייחס למה שכתבתי, אתה מחפש היכן אפשר לנגח אותי. מדהים.

השאלה לא רק על הפאה של אשתך, יש עוד הרבה פאות בעולם, ועל זה הנידון, האם הנורמה של הפאות בעולם (עכ"פ של נשות האברכים), הם ניכרות בראיה בעלמא או לא.

 

[משיב כהלכה]

אני יכול להבין זאת מהפאות של אשתי. אין צורך להתאמץ להגיב. יש הבדל ברור בין פאה לשיער טבעי.

 

[מילה בסלע]

פשוט ביותר,
כשדנים על כיסוי ראש, צריך לדעת.
א. האם יש טעם למצוה זו או לא (ומהו).
ב. כמו שאמרתי אי שם, לא כל מה שהוא פאה הוא פרוץ, ולא כל מה שאינו פאה הוא צנוע.
ג. כשדנים מה עדיף, צריך להתייחס למכלול, ולא רק לנראה כמו שער או לא.
ד. לא כל מה שהוא קרוי פאה הוא נחשב דומה לשער.
ה. לצנוע ולא צנוע, יש גם התייחסות למציאות בשטח ולהרגל, וממילא ישנה השלכה מהותית על ההוראה מה עדיף.

א', אין לי צד לחשוב שיש איזו מצוה ללא היגיון וללא טעם. וכנ"ל, עניינו משום צניעות.
ב', לא התייחסתי לכל פאה ופאה ספציפית, אלא לכך שברעיון, ומבחינת איך שהאשה נראית, הרי שבפאה היא נראית עם שיער - עכ"פ בעיני אברכים יראי שמים שלא מתבוננים בפאה.
ג', התייחסתי ככל יכלתי, ואם יש משהו שלא התייחסתי אליו, האר את עיני.
ד', אם הוא נראה בעיני העולם כשיער (ולא, כל העולם לא נקרא אותם שמתבוננים היטב בכל פיאה שהוא רואה ברחוב אם זה 'דומה' או 'לא דומה'), אזי טענתי בעינה עומדת, ואם לא, אז טענה זו, לא שייכת. (אמנם לאחרים יש עוד טענות, אבל לא בזה עסקינן).
ה', לא באתי לדון בגדרי הצניעות. טענתי דבר אחד, לא זו היתה כוונת התורה. (ואגב, התורה היא לאו דוקא תושב"כ, אלא גם תושבע"פ).

 

[עת שערי רצון]

השאלה לא רק על הפאה של אשתך, יש עוד הרבה פאות בעולם, ועל זה הנידון, האם הנורמה של הפאות בעולם (עכ"פ של נשות האברכים), הם ניכרות בראיה בעלמא או לא.

נראה לי שכן

 

[שמעון טרבלסי]

נראה לי שכן

אשתי אומרת שודאי לא.

 

[אלישמע]

א', אין לי צד לחשוב שיש איזו מצוה ללא היגיון וללא טעם. וכנ"ל, עניינו משום צניעות.

זה ויכוח גדול בכלל האם יש טעמים למצות או לא.
ודאי שיש להם טעמים מחד, אבל מאידך אין שום מצוה שהלכותיה תואמים לטעם, כך שזה בעצם לא הטעם.
(סתם במאמר המוסגר; מצות שילוח הקן כתב הרמב"ם (מו"נ ח"ג פמ"ח) שהיא מצד רחמים, והוא עצמו פסק (תפלה פ"ט ה"ז) שהאומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, שאילו היו רחמים לא היו מתירין שחיטה כל עיקר. - וביאר הר"מ במו"נ שם שיש בעלי טעמים ויש שאין נותנים טעם למצוות, והוא מבעלי הטעמים. ע"כ. אך דא עקא, שבהלכה אף הוא מודה שאין בהן טעם).
וכעת גם אם עניינו משום צניעות, הוא אשר שאלתי בהמשך דברי, מהי אותה צניעות. (תדקדק בצניעות, ותראה לאן תגיע).

ב', לא התייחסתי לכל פאה ופאה ספציפית, אלא לכך שברעיון, ומבחינת איך שהאשה נראית, הרי שבפאה היא נראית עם שיער - עכ"פ בעיני אברכים יראי שמים שלא מתבוננים בפאה.

כתבת כמדומה לי שלא נכון להגיד שפאה טובה משאינה פאה, וע"ז הערתי שתלוי מאד איזו.

ג', התייחסתי ככל יכלתי, ואם יש משהו שלא התייחסתי אליו, האר את עיני.

ובכן, אילו נייסד את עמ"י מחדש, אולי אתה צודק.
אבל, כשאנחנו במציאות דהיום, שיש פאות ויש משיכה לזה מחד (הן לגברים הן לנשים), ודבר זה כשבא בכפייה על אחד מהם עלול לגרום לשלום בית.
ומאידך, תפקידה של האשה למצוא חן בעיני בעלה, וככל שה"לא פאה" לא תענה על הדרישות, הרי שעיקר מצות הצניעות אבדה תכליתה, וזה ודאי אינו רצון הבורא.
ובמקביל, הידיעה שבדבר שרגילים בו, ניתן לשמור על עצמו (ויש כמה ראיות לדבר).
הרי שאם שואלים מה להעדיף, התשובה תהיה בהחלט בהרבה מאד מהמקרים פאה (נדון איזו, אבל פאה).
גם אפשר לראות, שאלו שמתעקשים על לא פאה, פעמים רבות מבטלים את גדרי הצניעות בדברים אחרים, כך שלא בטוח מה יותר טוב ומה יותר גרוע.
זו כוונתי.

ד', אם הוא נראה בעיני העולם כשיער (ולא, כל העולם לא נקרא אותם שמתבוננים היטב בכל פיאה שהוא רואה ברחוב אם זה 'דומה' או 'לא דומה'), אזי טענתי בעינה עומדת, ואם לא, אז טענה זו, לא שייכת. (אמנם לאחרים יש עוד טענות, אבל לא בזה עסקינן).

רוב הפאות ניכר שהן פאות. ומי יימא לן שההיכר הוא דוקא ע"י שהן מכוערות יותר ?

ה', לא באתי לדון בגדרי הצניעות. טענתי דבר אחד, לא זו היתה כוונת התורה. (ואגב, התורה היא לאו דוקא תושב"כ, אלא גם תושבע"פ).

ובגדריה בדיוק דנתי,
תתבונן מהי הצניעות, ובמה שהיא התירה.

 

[עת שערי רצון]

אשתי אומרת שודאי לא.

כל אחד רואה את מה שהוא רוצה לראות ...

 

[שמעון טרבלסי]

כל אחד רואה את מה שהוא רוצה לראות ...

אולי.
אז אולי כדאי לשאול חילוני שאין לו בזה נפק"מ...

 

[משיב כהלכה]

חילוניים יודעים לזהות היטב אם מישהי מפורסמת אצלם לובשת פאה לשעתא חדא, ואף שמדובר בפאות היוקרתיות ביותר, היות והם מכירים אותה בשערה הרגיל. בחרדים הם פחות מבינים.

 

[משיב כהלכה]

א', אין לי צד לחשוב שיש איזו מצוה ללא היגיון וללא טעם. וכנ"ל, עניינו משום צניעות.
ב', לא התייחסתי לכל פאה ופאה ספציפית, אלא לכך שברעיון, ומבחינת איך שהאשה נראית, הרי שבפאה היא נראית עם שיער - עכ"פ בעיני אברכים יראי שמים שלא מתבוננים בפאה.
ג', התייחסתי ככל יכלתי, ואם יש משהו שלא התייחסתי אליו, האר את עיני.
ד', אם הוא נראה בעיני העולם כשיער (ולא, כל העולם לא נקרא אותם שמתבוננים היטב בכל פיאה שהוא רואה ברחוב אם זה 'דומה' או 'לא דומה'), אזי טענתי בעינה עומדת, ואם לא, אז טענה זו, לא שייכת. (אמנם לאחרים יש עוד טענות, אבל לא בזה עסקינן).
ה', לא באתי לדון בגדרי הצניעות. טענתי דבר אחד, לא זו היתה כוונת התורה. (ואגב, התורה היא לאו דוקא תושב"כ, אלא גם תושבע"פ).

א. כבר עניתי.

ב. נראית עם שיער בדיוק כפי שנראתה לפני החתונה, לאברך נורמלי אין נפק"מ והוא בלאו הכי לא מסתכל.

ד. אליבא דהמתירים אין שום צורך שיהיה ניכר למי שאינו מתבונן, ואפילו הגר"ח קניבסקי שחשש לאוסרים לא הצריך זאת.

אבל בלאו הכי, ברוב הפאות מצורת הפאה ניתן להכיר גם בלי התבוננות שמדובר בפאה.

ה. מהתורה שבע"פ (כתובות עב ורש"י שם) לומדים דין כיסוי הראש מכך שנרמז בתורה שכך הוא מנהג בנות ישראל, ונכתב טעם מפורש - משום קללת חוה (עירובין ק). אבל אצלך כנראה "תורה שבע"פ" היא סברת הכרס.

 

[מילה בסלע]

א. על פי סברת הכרס אפשר לדחות את כל ההלכות בשו"ע ובפוסקים ולטעון שההיתר או האיסור היה על משהו אחר, והמציאות כיום שונה.

ב. העיניים עצומות מבחינה זו שלא מסוגלים אפילו לפתוח את ספרי השו"ת ולראות את לשונות הפוסקים מלפני מאות שנים, שדיברו על פאה שנראית כשיער לכל דבר, באופן שאי אפשר להבחין, שלא לדבר על כך שנמצאה פאה מלפני 3400 שנה, משיער ארוך וטבעי. כך שלא השתנה מאומה, לא לגבי פאה ולא לגבי מטפחת. המטפחת אותה מטפחת, והפאה אותה פאה. מה שהשתנה הם דברים צדדיים כמו תסרוקת הפאה, בהתאם לתסרוקות הנהוגות בכל דור ודור.

ובכן, אם אנסה לענות על כל מה שהשיב כאן "משיב כהלכה", יכלה הזמן והם לא יכלו.
אבל אני ס"ה שאלתי כמה שאלות ולא קיבלתי עליהם תשובות (חוץ מכמה חיצים 'שנונים').

לגבי הטענה שבשו"תים מוחכ שמדברים גם כשנראה כמו שיער אמיתי, בשלטי הגיבורים לא רואים את זה, לא ברמ"א ולא במשנ"ב.
אדרבא, ברוב הראשונים משמע שלא היתה זו כיסוי כלל אלא 'תוספות שיער' (וכלשון רש"י "פאה נכרית – קליעת שיער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה ותיראה בעלת בשר") וכמו שמפורש בביאור הגר"א.
ואף שלהלכה לא פסקי' כהגר"א, אך מנין ששאר הפוסקים דיברו גם על מצב שהפאה נראית כמו שיער אמיתי.

ואשמח גם אם תענו לי על השאלה

ואולי מישהו יוכל להחכימני מדוע זה שונה מאשה שתלך עם בגד שמדמה חלקים שצריך לכסות?

שהרי לכו"ע הוא מעניין הצניעות וכדלעיל

אתחיל בנושא הזה

פשוט אצלי שזה לא כך, אלא הוא עניין של צניעות ולא היכר בעלמא, וכן מוכח הן מרוח הדברים והן מכמה מקומות במפורש, וכדלהלן.

א', הגמ' בכתובות (עב.) "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית וכו' ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וכו'".
ולשון המאירי (שם), "ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל שאר נשים".
ולשון תוס' רי"ד "ואיזה דת יהודית יוצאה וראשה פרוע פי' דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות".
וז"ל הרשב"א (שו"ת ח"ה, סי' רמ"ו), "בין עוברת על מה שנהגו היהודי' לנהוג בנות ישראל בצניעות, דיוצאה שלא בכתובה".
ועוד הרבה מאד ראשונים שמגדירים זאת כצניעות. עיי"ש. ובפרט להזוהר שכידוע מייחס לזה קדושה ולהיפך ח"ו.

ב', מהו הלשון "שיער באשה ערווה" אם הוא רק משום היכר.

ג', הא דמצאנו דשייך כיסוי ראש גם בבתולות. וכפי שציינתי כבר למשנ"ב בסי' ע"ה סק"י, ועיין שו"ע אבה"ע סיכ"א ס"ב.

ד', שיטת הרמב"ם, דכיסוי ראש שייך אצל בתולות ונשואות באופן שווה, כמש"כ (איסורי ביאה פכ"א הלי"ז) וז"ל "לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש". ועיי"ש שכל ההלכה וכל הפרק עוסקים בהלכות צניעות, ולא בהלכות אשה נשואה ביחס לבתולה.

ה', הא דאסור לקרות קר"ש כנגדו.

ו', השו"ע באבה"ע מביאו בהלכות "להתרחק מן העריות" בסימן העוסק באיסור הרהור, ולא בהל' אישות.

ונ"ל פשוט.

ולגבי זה שבשונה מ'טפח באשה' שבבתולות מותר, זה עניין של יותר גרוע ופחות, אבל הרעיון זהה.

ואשמח אם יוכלו לענות לי על מה ששאלתי פה ולעיל, ולא להתחמק עם 'סברת הכרס' ולהשתמש עם 'סברת הראש'.

 

[משיב כהלכה]

אבל אני ס"ה שאלתי כמה שאלות ולא קיבלתי עליהם תשובות (חוץ מכמה חיצים 'שנונים').

קיבלת תשובות לגופו של ענין. אם אין לך מה לענות, זה בסדר גמור.

 

[כאחד העם]

לגבי הטענה שבשו"תים מוחכ שמדברים גם כשנראה כמו שיער אמיתי, בשלטי הגיבורים לא רואים את זה, לא ברמ"א ולא במשנ"ב.
אדרבא, ברוב הראשונים משמע שלא היתה זו כיסוי כלל אלא 'תוספות שיער' (וכלשון רש"י "פאה נכרית – קליעת שיער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה ותיראה בעלת בשר")

לשון שתראה "בעלת שער" , זה פירוש ותרגום ל "נראה כשערה".

מ"מ אף לעיקש ולנפתל

יעויין בלשונות הראשונים הללו , על מושג "פאה" שזה נראה כשער הראש ממש.


הערוך ערך פאה – בכבול ובפאה נכרית לחצר פירוש אשה שאין לה רוב שיער לוקחת שיער מנשים אחרות ומשימה על ראשה שנראה כמו שהוא שערה.

תוס' שבת נ. ד"ה בפקורין – פר"ח כיפה שיש בה שער ונוצנין אותה בראש הקירח ונראה שהוא שער ראשו.

לשון ר"ח שם- פאה נכרית והוא שיער שעושה בקפה והקרח נותנן בראשו ונראה כי אותו שיער ראשו הוא

רבינו ירוחם ני"ב ח"ט – פיקורין וציפה פירש רב האי פאה נכרית שמכסה בה ראשו איש קרח שיראה כמי שיש לו שער

 

[משיב כהלכה]

לגבי הטענה שבשו"תים מוחכ שמדברים גם כשנראה כמו שיער אמיתי, בשלטי הגיבורים לא רואים את זה, לא ברמ"א ולא במשנ"ב.

גם שלטי הגיבורים, גם רמ"א וגם משנ"ב, מדברים על שיער עצמה שנחתך ומשמש ככיסוי.

המשנה ברורה גם כותב במפורש שבמקום שלא נוהגים בפאה, זה אסור משום מראית העין. הפשט הפשוט לכל בר דעת הוא שהפאה נראית זהה לשיער, דאם לא כן אין שום מקום לאסור משום מראית העין.

אבל גם אם נניח שלא מוכח מהם מאומה, מה עם כל הפוסקים בכל ה500 שנה האחרונות שכן משמע מהם? איזו טענה היא זו?

 

[משיב כהלכה]

אדרבא, ברוב הראשונים משמע שלא היתה זו כיסוי כלל אלא 'תוספות שיער' (וכלשון רש"י "פאה נכרית – קליעת שיער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה ותיראה בעלת בשר") וכמו שמפורש בביאור הגר"א.
ואף שלהלכה לא פסקי' כהגר"א, אך מנין ששאר הפוסקים דיברו גם על מצב שהפאה נראית כמו שיער אמיתי.

עשית סלט גדול.

גם אני מסכים שבראשונים מבואר שמדובר בפאה נכרית שהיא תוספת שיער (רק איני יודע מהיכן ציטטת שתראה בעלת בשר), שנועדה לעבות את הקליעה שהוציאה מחוץ לכיסוי כדרך כל הנשים, או להחליף את הקליעה, מחמת שאין לה שיער כלל.

ומאידך גיסא אפשר להידחק בביאורים דחוקים, לבאר שמדובר בפאה שלימה, ויש הרבה מה לבאר, רק שבעיני אין זה הפשט הנכון.

[ואין קשר לגר"א, כי הוא הביא ראיה לש"ג ולרמ"א מדין חוטי שיער, וכמג"א, ואדרבה מוכח מהגר"א נגד דבריך ואכמ"ל].

אבל הראיות מהפוסקים שדיברו על פאה שנראית כשיער הן לא מהמג"א ולא מהגר"א אלא מהאחרונים בכל 500 השנים האחרונות, שכתבו להדיא שמדובר בפאה שנראית כמו שיער, וזו הפאה שהתירו.

הראשונים לא עסקו בדין פאה כלל, ובזמן ההוא לא כיסו הנשים את ראשן בפאה. אבל הצמה שהוציאו היתה בהחלט דומה לפאה נכרית.

וכן כתב רבי תנחום הירושלמי (לפני 800 שנה) בספרו "המדריך המספיק" (אלמרשד אלכאפי - ביאור על הרמב"ם): "אמרו: "יוצאה אשה בפאה נכרית" והן מחלפות שיער שנשים מרכיבות על ראשיהן להתייפות בהן, אם אין להן שיער רב, וכל מי שרואה אותן חושב שהוא טבעי".

וכן הפאה המדוברת במסכת נזיר דף כ"ח, היתה זהה לשיער הטבעי.

וכן כתב בקונטרס נגד לבישת פאה, וזה לשונו שם: "העולה מדברי הגמרא, שאין כל הבדל בין הפאה נכרית לשיער הטבעי לענין יופיה של האשה. כלומר למרות שהבעל יכול להפר כל נדר בנוגע ליופיה של אשתו, ואפילו אם מדובר רק בחסרון קטן ביותר ביופיה בעיני בעלה, כמו שכתב ברמב"ם הלכות נדרים פרק יב' וז"ל: "בדברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או נדרה שלא תכחול (את עיניה) או שלא תתקשט... או שלא תלבש רקמה" עכ"ל, אפילו הכי לענין שצריכה האשה לגלח את כל ראשה בסוף נזירותה אין הבעל יכול להפר את נזירותה, כיוון שאפשר לה בפאה נכרית. רואים שאפילו לבעל המתבונן באשתו מקרוב אין כל חסרון ביופיה של אשתו המגולחת, כי "אפשר בפאה נכרית". ולכן הפאה הנכרית היא תחליף מושלם של השער לענין יופיה של האשה". עכ"ל.

(הוא בא להוכיח מזה שדין הפאה כדין השיער הטבעי, ולא שם לב שמאידך גיסא מפריך לגמרי את טענת הטועים שהפאה לא היתה נראית כשיער. וכן על זה הדרך, הרבה ראיות יש בספרי האוסרים).

 

[משיב כהלכה]

שהרי לכו"ע הוא מעניין הצניעות וכדלעיל

טענה נדושה ביותר, שכבר נענתה כמה פעמים.

יש הבדל מהותי ויסודי בין שיער לבין שאר הגוף. הראשונים במסכת ברכות דף כ"ד מסבירים שהשיער איננו פריצות בפני עצמו, אלא רק כאשר רגיל הוא להיות מכוסה ופתאום מתגלה. אבל שיער הרגיל להיות גלוי, אין בו פריצות, והוא הדין לפאה, או לשיער הרווקות. ודין השיער כדין פניה ידיה ורגליה לענין הרהור.

מצד שני, הגוף (במה שאסור לגלות, המרפק והברך ומעליהם) הוא פריצות בעצם, שאינה תלויה במנהג המקום, והיא אסורה בכל מצב.

גם תמונת הגוף מביאה הרהור, ולכן בגד עם ציור הגוף לא יועיל ככיסוי, אבל תמונה של שיער אינה מביאה הרהור, וגם שיער המונח על השולחן אינו מביא הרהור.

כמו כן, בעוד שאת הגוף אסור לכל הנשים לגלות, את השיער מותר לרווקות לגלות, ולכן הפאות הן לכל היותר כמו שיער של רווקות.

למעשה, הראשונים במסכת ברכות כ"ד קבעו שמותר לאשה להוציא שיער מהכיסוי וכך היה המנהג בזמן חז"ל, והעיקר שהראש כולו מכוסה. כך גם נפסק להלכה ברמ"א סימן ע"ה ובאחרונים. אבל בדורות האחרונים המנהג ברוב המקומות היה להימנע מלהוציא שיער, ולכן ההלכה כיום שאסור להוציא שיער.

אבל אפשר ללמוד מזה שבאופן עקרוני מראה השיער הוא שום דבר.

 

[משיב כהלכה]

ולגבי זה שבשונה מ'טפח באשה' שבבתולות מותר, זה עניין של יותר גרוע ופחות, אבל הרעיון זהה.
ואשמח אם יוכלו לענות לי על מה ששאלתי פה ולעיל, ולא להתחמק עם 'סברת הכרס' ולהשתמש עם 'סברת הראש'.

דוקא הקטע האחרון שכתבת הוא "סברת הכרס" למהדרין, כאשר נתקעים ומתחילים להמציא שיש יותר גרוע ופחות גרוע. אבל אליבא דאמת המעיין בראשונים יראה שאין שום מקום לסברות הכרס הללו, וכנ"ל.

 

[מילה בסלע]

טענה נדושה ביותר, שכבר נענתה כמה פעמים.

יש הבדל מהותי ויסודי בין שיער לבין שאר הגוף. הראשונים במסכת ברכות דף כ"ד מסבירים שהשיער איננו פריצות בפני עצמו, אלא רק כאשר רגיל הוא להיות מכוסה ופתאום מתגלה. אבל שיער הרגיל להיות גלוי, אין בו פריצות, והוא הדין לפאה, או לשיער הרווקות. ודין השיער כדין פניה ידיה ורגליה לענין הרהור.

מצד שני, הגוף (במה שאסור לגלות, המרפק והברך ומעליהם) הוא פריצות בעצם, שאינה תלויה במנהג המקום, והיא אסורה בכל מצב.

גם תמונת הגוף מביאה הרהור, ולכן בגד עם ציור הגוף לא יועיל ככיסוי, אבל תמונה של שיער אינה מביאה הרהור, וגם שיער המונח על השולחן אינו מביא הרהור.

כמו כן, בעוד שאת הגוף אסור לכל הנשים לגלות, את השיער מותר לרווקות לגלות, ולכן הפאות הן לכל היותר כמו שיער של רווקות.

למעשה, הראשונים במסכת ברכות כ"ד קבעו שמותר לאשה להוציא שיער מהכיסוי וכך היה המנהג בזמן חז"ל, והעיקר שהראש כולו מכוסה. כך גם נפסק להלכה ברמ"א סימן ע"ה ובאחרונים. אבל בדורות האחרונים המנהג ברוב המקומות היה להימנע מלהוציא שיער, ולכן ההלכה כיום שאסור להוציא שיער.

אבל אפשר ללמוד מזה שבאופן עקרוני מראה השיער הוא שום דבר.

לדעתך אם מנהג המקום לילך ללא כיסוי ראש, שוב הדר דינא דנשואה ושוב תהא כבתולה?

 

[כאחד העם]

לדעתך אם מנהג המקום לילך ללא כיסוי ראש, שוב הדר דינא דנשואה ושוב תהא כבתולה?

אתה שוב מערבב נושאים

נשואה צריכה לכסות ראשה מדאו' , [מה הטעם כבר דובר לעיל]

הוא מדבר איתך האם יש בשער "פריצות" , שבזה הוא השיב לך שאין בזה פריצותא.

 

[מילה בסלע]

אתה שוב מערבב נושאים

נשואה צריכה לכסות ראשה מדאו' , [מה הטעם כבר דובר לעיל]

הוא מדבר איתך האם יש בשער "פריצות" , שבזה הוא השיב לך שאין בזה פריצותא.

רק למה צריך לכסות?