הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[ידידיה]

אז @אשכול יוסף

זה הרב חנניה דוד?

 

[אור יעקב]

זה הרב חנניה דוד?

זה נראה הרב סימן טוב

 

[אור יעקב]

 

[עת שערי רצון]

רק מזכיר, שגם אם הסיפור נכון, זה לא הוכחה לכלום כידוע
(ההלכה נבקעת בבית המדרש, ולא ע''י סיפורי אגדות שספק אם היו)

 

[שמעון טרבלסי]

זה הרב חנניה דוד?

לא. כתוב את שמו בתחתית הצילום שהעליתי.

 

[שמעון טרבלסי]

וכידוע, בצעירותו היו מסוכסכים עד כדי כך שהרב כדורי דאג לבטל את השיעורים שהוא מסר בבתי הכנסת, והדברים הגיעו אף לאלימות פיזית כפי שמתאר הרב כדורי ביומנו.

מה הקשר לכאן, ואיך אתה חוזר על ההוצאת שם רע הזו, שפורסמה רק ע"י אדם שאינו כשר לעדות כלל.

 

[שמעון טרבלסי]

ואגב דעסקינן במחלה, סיפר בנו של הרב יצחק זילברשטיין שאמו (אשתו הראשונה של הרב זילברשטיין) היתה חולה במחלה ובאו הנשים שהחזירה בעצמה בתשובה ושכנעו אותה שתוריד את הפאה וכך תתרפא, ושמעה להן מתוך יאוש ו"מתה עם המטפחת שלה".. כלשונו.

מה המקור לסיפור זה?

 

[שמעון טרבלסי]

אינני מכיר רב בשם כזה. דודו היה רב מוכר. הוא סתם שקרן שגרם לנשים רבות פחדים וחרדות.

זה פטנט ידוע של כל אלו שמדברים נגד רבנים... שמי שהם מדברים נגדו זה בגלל שהוא בכלל לא רב...

 

[א. כהן]

הגר"ע יוסף לא רצה שיתפשט המנהג אצל הנשים הספרדיות, ולכן אסר.

הגרע"י אסר מצד הדין, וכלשונו ביבי"א ח"ד (אה"ע סי' ג): "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה". לא מצד ש"לא רצה שיתפשט" וכד' וכל מיני דברי הבל, להיפך לדבריך אדרבה שיתפשט ואז כולם יהיו רגילים בזה טפי...

וכל בר בי רב שרואה את תשובותיו בספריו יבי"א והליכו"ע ועוד, ואחר כך במילואים, ובגליון, ובשיעורים השכם והערב, ובמה לא, מבין שלא זו כוונת מרן הגרע"י. לדוגמא ראה במכתב המובא בקובץ משנת יוסף (גליון יט, עמ' מז) שכתב על הפא"נ "ואין זה מתורת חומרא או חסידות, אלא מצד הדין וההלכה". וכ"ה במעדני המלך (בנות מלכים, עמ' 227), שם מובא ציטוט משיעורו שאמר: "אנו מזכירים כמה דברים שאנשים חושבים שהם חסידות, או אינם מצד הדין, ועוברים עליהם. וכו'. למשל, אני מזהיר השכם והערב שנשים לא יצאו לרשות הרבים עם פאה נכרית". עכ"ל. וכהנה רבות.

וכאמור לדבריך אין שום הבנה, דאדרבה, מוטב שיתפשט כי אם לא יתפשט הרי ודאי עדיין ישארו כאלו עם פאה (כמו שאנו רואין עד היום...) ואם כן עדיף שיתפשט יותר אצל כולן כדי שגם אלו שבכל מקרה לובשות פאה - לא יהיו חריגות ויהיו יותר ויותר רגילים בזה ולא יהיה הרהור. אלא ודאי דדברי הבל ושיבוש המה.​

 

[א. כהן]

ושוב, זלזול באחד מגדולי ישראל, והשוואתו לצעירי הצאן שחושבים שהם יודעים ללמוד סוגיות. ההבדל הפשוט הוא שצעירי הצאן מרשים לעצמם "להורות" לעם ישראל לבטל המנהג, והגר"ש משאש רק חיזק את המנהג הקיים (כאשר עדיין לא ראה שיש כלל מי שמערער כיום על המנהג, עד שנתקל בתשובת הגר"ע יוסף והגיב עליה בסימן שלאחר מכן בטוב טעם ודעת).

גם אם היה בסך הכל אוסף ומונה את המתירים למיניהם, מאי נפק"מ בינו לבין הגר"ע יוסף שאסף ומנה את האוסרים? או שמא שניהם כקליפת השום בעיניך, כי אתה פתחת גמרא וכתבת על זה כמה מילים והם לא?

לא יודע מה אתה רוצה, והיכן ראית בדבריי זלזול. כתבתי את המציאות.

בוודאי שהגר"ש משאש יודע ללמוד סוגיות, ולא צריכא למימר. רק כמו כל נושא, לא 'כל' פוסק עסק 'בכל' הנושאים בתלמוד ובפוסקים באותו העיון שעסקו בו אחרים, אפשר  לראות בכל נושא ונושא שיש שעסקו בו יותר ויש שעסקו בו פחות, וזה שהרב השני גדול יותר בשאר הדברים אינו אומר כלום לגבי הנושא 'הקטן' הזה.

הגר"ש משאש התלונן על אברך שסה"כ "אסף" את דעות האוסרים [בלי קשר ל"שינוי מנהג" או לא, וכלשונו: מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם... בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם". עכ"ל. ולא הזכיר מאומה משינוי מנהג ושאר חילוקים שתמציא בלי סוף], ועל זה כתבתי שגם הוא עצמו עשה כן, רק אצל המתירים.​

 

[א. כהן]

וכן התבטא עליהם הגר"ע יוסף, כמו שכתב הרב אמיר קריספל שליט"א, ששימש ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר לפני הרבה שנים, שמישהו כתב ב'אור תורה' בענין פאה נכרית, הביא פוסקים כמנין "פאה" נגד הרב משאש, וכתב זאת שלא בכבוד הראוי. מרן [הגר"ע יוסף] כעס מאוד על אותו כותב, והתבטא: 'וכי רק לו יש פוסקים? אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין "פאה נכרית" להתיר! לא זו דרכה של תורה'. ודיבר קשות כנגד אותו אחד שכתב בזלזול נגד הרב משאש... מרן זצ"ל היה מעריכו ומכבדו מאוד מאוד".

אין שום ספק שהגרע"י היה מעריך ומכבד את הגר"ש משאש. ודבר פשוט הוא ואינו חידוש כלל. אבל בנושא הזה ספציפי הוא חלק עליו בתקיפות, כמו שניתן לשמוע בהקלטה הזו [והתבטא שם שיש הרבה פסקים שהרב משאש טעה, ואחד מהם זה הפאה. והרב אמיר קריספל סיפר לי שכשהגר"ע חיבר את יבי"א חלק ח אז הוא נתן לכל אברך לעבור על תשובה והוא (הרב קריספל) קיבל את התשובה של להכין קפה בשבת (שם או"ח סי' לה), והרב עובדיה כתב דברים מאד מאד תקיפים שם על הרב משאש, והרב קריספל כתב על זה "אולי זה לא ראוי", והגר"ע השיב לו "בתורה אין הנחות לאף אחד, יש מישהו שאוהב את הרב משאש יותר ממני? אבל זו דרכה של תורה, כשמישהו כתב דבר שהוא לא נכון אז צריך לכתוב עליו כמה שיותר חמור", אמר לו הרב קריספל "אבל אנחנו עזובי הקיר מה נגיד, כלומר האברכים הצעירים יחשבו שהרב כתב ככה על הרב משאש בלשון זלזול ומזלזל בו", ואז הוא הוריד המון המון מהביטויים שהוא כתב שם]. ועיקר מה שהפריע לו על אותו אברך, זה מה שכתב להשיג על הרב משאש בציטוטי פוסקים בעלמא בלי להיכנס לראיות וכו' (שזה בעצם מה שהפריע גם לרב משאש גופיה, וכנ"ל), וכפי שאמר לי הרב קריספל נר"ו.​

 

[א. כהן]

אבל מה נעשה כאשר התברר שכל דבריך הם טעות גמורה, ואדרבה בדברי הראשונים מבואר להדיא כדברי המתירים, ולכל היותר על הצד הכי גרוע, אין מהם שום ראיה לאסור פאה בימינו, ולא נותר אלא לדון בטעמי האיסור כדרכה של תורה, האם יש טעם היום שמחמתו נאסור פאה.

כבר התברר היטב היכן נמצאת ה"טעות גמורה".

 

[משיב כהלכה]

הצג קובץ מצורף 18169

הביאו את הצילום כבר לפני כן.

הוא לא העיד שום דבר, הוא ציטט את הרב אמיר קריספל (לא ברור אם שמע ממנו או קרא במקום אחר) שהוסיף מלח ופלפל גם לסיפור של יעקב יגן.
ואמנם ב"יתד המאיר" זה כבר הפך לעדות של הרב אשכול יוסף מפי הרב עובדיה, אבל הוא רק ציטט.

 

[משיב כהלכה]

מה הקשר לכאן, ואיך אתה חוזר על ההוצאת שם רע הזו, שפורסמה רק ע"י אדם שאינו כשר לעדות כלל.

הקשר הוא ההמצאה בשם הרב עובדיה ש"בצעירותי סיפר לי הרב כדורי"...

ומה שפורסם ע"י "אדם שאינו כשר לעדות" פורסם על ידו כציטוט מתוך יומנו של הרב כדורי ולא כתיאור עובדות שראה.

 

[א. כהן]

הוא התכוון בדיוק לסגנון הדברים בו אתה כותב, מניח הנחות ובונה בניינים, הרי הראשונים כותבים במפורש שהפאה היתה גלויה ומחכו עלה, גם הראשונים שאתה מצטט בשמחה כמו ר"י הזקן, אלא שאתה מעמיד בדבריהם אוקימתות מגוחכות ומופרכות, ומה זה אם לא סברת הכרס?

אין זה אלא עיוות התמונה כדרכך, וההיפך הגמור הוא הנכון. התוס' ר"י הזקן כותב מפורש שחור על גבי לבן ש"הפאה היתה תחת הסבכה", וכן מפורש בספר הנר. אלא שאתה מעקם את דבריהם שהכוונה לעיקר הקליעה, וזה אינו וכמו שהארכתי על דבריך בעטרת קודש (עמ' מג-מד)[1], ועי"ש שהוכחתי מעוד ראשונים רבים שלא כדבריך.

עכ"פ גם אם תתעקש בזה שלא לקבל דברים פשוטים, ותעקמם בדרך לא דרך כאשר יסתדר לך, בוודאי שאין לזה קשר למה שכתב היבי"א הנ"ל, כי לא מדובר כאן ב'סברות כרס ללא הוכחות מדברי הפוסקים' כאשר דיבר היבי"א, אלא 'מחלוקת בהבנה בדברי הפוסקים'.​

---

[1] וכעת בייתר ביאור:

מדברי התוס' ר"י הזקן וספר הנר הנ"ל יש סתירה גמורה לדרכו של החן וכבוד הנ"ל שכתב שהפאה נכרית היתה קליעה היוצאת מהכיסוי, שהרי חזינן הכא בדברי שני ראשונים הללו שהפאה היתה "תחת השבכה".

אולם לא יאומן ואכן החן וכבוד כדי להסיר המכשול מלפניו, נזקק להידחק בדוחק שאין לו שחר, בזה"ל: "אמנם הפאה בעיקרה היתה תחת הסבכה, אבל היתה מגולה מאחור כעין צמה או שיער אסוף, ועל זה כתבו התוספות דמחכו עלה". ע"כ. וליתא מכמה סיבות, חדא, דהא בתוס' ר"י הזקן שם הקשה על שמואל הסובר שמותר לאשה לצאת עם כיפה של צמר בשבת משום שהיא תחת הסבכה ואין חשש שתשלפנה, דלפ"ז קשה מאי שנא מפאה נכרית, הרי גם הפ"נ נמצאת מתחת הסבכה ואפילו הכי אסור לצאת עמה לרשות הרבים. ע"כ. ולדבריו אינו מובן כלל מה הוא מקשה, הרי פאה נכרית היתה מכוסה רק 'שורשה ועיקרה' מתחת השבכה, אבל שאר הקליעה היתה בחוץ, וא"כ שפיר יש חשש שתשלפנה, משא"כ כיפה של צמר. וגדולה מזו מצינו ברמב"ן וברשב"א (שבת נז: ד"ה כבלא) שאפילו אם מקצת מהכיפה יוצאת מהשבכה כבר חיישינן שתשלוף, כל שכן כאשר כל הצמה יוצאת לחוץ. אלא ודאי דליתא, וכל הפא"נ נמצאת רק מתחת השבכה. מיהו אי משום הא לכאורה יש לדחות קצת ולומר ששורש הפאה לא היה רק קצה של קליעה אלא היה רחב על כל הראש עצמו ולכן קשה לשלוף אותה בלי לגלות הראש (וזאת בניגוד לכיפה שהיתה רק על חלק מהראש באופן שאפשר לשלוף אותה אם מקצתה מגולה בחוץ וכנ"ל), אבל מ"מ מלבד שהלשון 'שתיראה בעלת שיער' מוכיח שהעניין הוא 'בליטת' השיער, ולא כדי 'שיראו מראה של שיער', וכנ"ל בפנים, זאת ועוד דבלא"ה אין ספק שזו המצאה גמורה לומר שאע"פ שהתוס' ר"י הזקן כתב מפורש בסתמא ש"הפאה היתה תחת הסבכה", בכל זאת כוונתו ל"עיקר הפאה", שהרי כל הכרחו של השלט"ג לחשוב שהפאה היתה גלויה נשען על מה שכתב בעצמו "ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפא"נ, דא"כ מאי אהני ההוא קישוט, הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה בעלת שיער, אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות". דהיינו שהוא הבין שמטרת הפאה "שתראה בעלת שיער" פירושו 'להראות נוי שערה לכל' ולכן מובן בהחלט שלא יתכן שמדובר בפאה מכוסה ש'אינה נראית' וכפי שכתב, אולם אחרי שראינו בתוס' ר"י הזקן ובספר הנר שגם בפאה שמתחת השבכה מתקיים ההיראות "כבעלת שיער" ואין לשון זו מכריחה שהיה כאן גילוי, מהיכ"ת להמציא ש'אולי' היה גם שיער שיוצא מחוץ לכיסוי?. וגם הרי החן וכבוד כתב שם שלפי דרכו מתבאר הלשון "פאה" מלשון קצה וסוף, אלמא עיקר שם 'פאה נכרית' לשיטתו מתייחס לקליעות היוצאות, ואילו התוס' ר"י הזקן כתב שה"פאה" היא תחת הסבכה, וא"כ אם היה כוונתו לשורש הפאה ולא ל'פאה בעצמה', בוודאי היה מדגיש כן ולא כותב סתמא ש"הפאה" תחת הסבכה, אלא משמע שכל הפאה היתה תחת הסבכה. בפרט שכתב "דזה וזה תחת הסבכה", דהיינו השוה את הפאה לכיפה של צמר, וכשם שהכיפה היתה כולה מתחת הסבכה, כך בפשטות היתה גם כן הפאה. ועוד, דהסייעתא שהביא לעצמו החן וכבוד ממנהג בגדד וג'רבא שהיו מוציאות קליעות מחוץ לכיסוי (ועי' בעטרת קודש שהוכחתי שבחוץ לא היו רואים צמות אלו, כי היו מתעטפות בבגד גדול על כל הגוף שכיסה גם את צמות אלו לחלוטין, וכפי שהעידו רבים, עי"ש באורך) לא מדובר על פאה שהשורש שלה רחב, אלא על קליעה, וא"כ שוב הדרינן להוכחה הנ"ל שאם התוס' ר"י הזקן דיבר על כזו פאה, מה הוא הקשה, הרי בודאי דשייך שתשלוף כזו פאה, שהרי רק השורש של הפאה היה תחוב תחת השבכה. ועוד, שבספר הנר הנ"ל מפורש שפאה נכרית פירושה 'קליעת' שיער תלושה כדי שתראה בעלת שיער, ולא פאה גדולה על כל הראש כבזמנינו [שאז היית יכול לומר ש"תחת השבכה" שכתב קאי רק על הפאה עצמה שעל הראש ולא על הקליעה], ואפ"ה כתב בהמשך דבריו שהיא היתה תחת הסבכה וכנ"ל. ואין לומר שבדברי התוס' ר"י הזקן ה"תחת השבכה" פירושו כלפי החלק הרחב של הפאה למעלה (ולכן הקשה מדוע חוששים שתשלוף) ואילו בספר הנר שהפאה היתה רק קליעה אזי ה"תחת השבכה" מתייחס רק לשורש ולקצה של הפאה למעלה שהוא היה מתחת השבכה ואילו כל שאר הפאה (קליעה) היה יוצא חוץ לכיסוי, דזה אינו, ש[מלבד הקושיות הנ"ל על פירוש זה בדברי התוס' ר"י הזקן, גם הפירוש בספר הנר אינו נכון, ש]הרי הספר הנר כתב "כל מה שנתנה תחת השבכה כגון אם היה דבר שנראית "בו" כבעלת שיער מותר לה לצאת בו דלא מגליא שערה ומחויא", ולהנ"ל אינו מובן כלל מה העניין זה לזה ואיזה קשר יש בין מה שזה נמצא 'תחת השבכה' לבין מה ש'נראית בו כבעלת שער'? הרי כאמור לדבריו מה שנמצא תחת השבכה הוא רק 'שורש' קליעת הפאה וקצהו העליון (ולא על ידו נראית 'בעלת שיער'), ואילו שאר הקליעה שעל ידו נראית בעלת שיער (לשיטתו) הוא אדרבה – מחוץ לשבכה, והיאך שייך לומר שעל ידי הקצה העליון ושורשה של הפאה שנמצא מתחת הסבכה נראית "בו" כבעלת שיער?. אלא ע"כ דאין כוונתו רק על הקצה והשורש של הפאה, אלא כוונתו שהיא מכניסה את כל הפא"נ מתחת השבכה – דאז מתמלא הנפח ובכך תיראה "בו" בעלת שער. וממילא פשוט שזהו גם כן כוונת ה"בעלת שיער" של התוס' ר"י הזקן הנ"ל, ודלא כהחן וכבוד שהנראית 'בעלת שיער' פירושו בעניין הקליעות היוצאות חוץ לכיסוי.​

 

[א. כהן]

כיסוי ראש משום נוי השיער, ולכן יש לאסור פאה "מדאורייתא", מה זה אם לא סברת הכרס?

זה לא סברת כרס, אלא זה מפורש בראשונים ובאחרונים, וכפי שהארכתי בבגדי קודש ובעטרת קודש. אתה רוצה לחלוק, בכבוד, אבל אל תקרא עלי שאני מדבר מתוך סברת כרס כאשר לדעתי הדברים מפורשים וברורים בראשונים ואחרונים.​

 

[משיב כהלכה]

מה המקור לסיפור זה?

הרב עזרן שפגש את הבן (אם אתה בכל זאת מפקפק, הבן עדיין חי וניתן לשאול אותו).

 

[משיב כהלכה]

זה פטנט ידוע של כל אלו שמדברים נגד רבנים... שמי שהם מדברים נגדו זה בגלל שהוא בכלל לא רב...

ראשית עליך להביא ראיה שהוא "רב" (אפילו רב בית כנסת, או דרשן, או מינימום של מינימום), לאחר מכן תוכל לדבר על פטנטים. אין לי שום בעיה לכנותו כרב, אם רב הוא. אבל לא אהיה כעלוני התעמולה שהכתירוהו כ"רה"ג" בגלל המצאתו.

שים לב לא להתבלבל עם הרב יעקב יגן בנו של הרב ניסים יגן, שהוא ראש מוסדותיו של הרב יגן זצ"ל. כי המדובר הוא בן אחיו.

 

[א. כהן]

פירוש דבריו כך הוא: "מכל הני טעמי" היינו טעמים מדרבנן (כי כל הטעמים שכתב הם מדרבנן), ומכל שכן דפריעת ראש היא איסור תורה, דהיינו - עיקרו מדאורייתא.

"ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים". זאת אומרת, פסק להחמיר בגלל שרוב הפוסקים אוסרים, ובגלל שנראים לו טעמיהם. ולאחר מכן הוסיף, "ומכ"ש דהוי איסור תורה". זאת אומרת שבפרט בזה ראוי להחמיר, שהוא איסור תורה, ותיכף ומיד הסביר, שאמנם האוסרים ציינו במפורש שהוא איסור דרבנן, אבל עכ"פ עיקר האיסור של פריעת ראש הוא מדאורייתא.

ולשיטתך היה צ"ל "ודלא כהגרש"ק בשנות חיים שהוא איסור דרבנן, דליתא, אלא איסור תורה הוא".

דקדוק של הבל שאין לו שחר כלל, והעיקר להתחמק מדבריו המפורשים שחור ע"ג לבן.

הרי זה גופא כוונתו במה שכתב 'ומכל שכן דהוי איסור תורה', דהיינו לא כהפוסקים שזה רק דרבנן, דליתא. ועל זה הוסיף "ואף למה שכתב הגרש"ק" וכו', וכוונתו רצויה בזה להדגיש שגם לגרש"ק יש צד חומרא בעניין זה כי עכ"פ עיקרו מדאורייתא, אבל הוא עצמו סבר שזה "איסור דאורייתא" וכלשונו "דהוי איסור תורה".

[ואחדד קצת את הדברים. אילו כוונתו בזה היתה לומר דהוי 'עיקרו' איסור תורה, מלבד שא"כ בודאי היה כותב 'עיקרו', זאת ועוד שאם כן אין הבנה למה שהמשיך וכתב "ואף למה שכתב הגרש"ק בשנות חיים שהוא איסור דרבנן" הרי גם איהו גופיה כתב שזה דרבנן, ונראה שהרגשת בזה ולכן כתבת שהכוונה בזה בדרך פרושי קמפרש, אבל א"כ היה לו לומר "ואף שהוא רק איסור דרבנן וכמו שכתב הגרש"ק בשנות חיים, מ"מ עיקר האיסור לצאת בפריעת ראש לרה"ר הוי מהתורה", ומסגנון לשונו "ואף למה שכתב" מוכח שלפני כן לא כתב כן אלא שזה דאורייתא ממש. ולכן ברור ופשוט שלא כדבריך].

ובאמת שדברים אלו פשוטים ומפורשים, וניכר מאד גודל עקשנותך שלא לקבל דברים שמפריעים לך, אפילו שהם פשוטים ומפורשים.

וכן בהקלטה המצורפת הגרע"י אומר להדיא בדעת הבאר שבע, שהאיסור של פאה נכרית הוא מדאורייתא [וממילא כן הוא גם לפוסקים שפסקו כמותו]. ועיין לעיל מה שביארתי את דברי הבאר שבע בזה. וכן אח"כ באותה הקלטה אמר בדעת הסבא קדישא שפאה נכרית אסורה מדאורייתא (וכמו שכתבתי והוכחתי לעיל מדבריו המפורשים שאתה ממאן לקבל משום מה).​

 

[א. כהן]

ומכל מהלך דבריו של הגר"ע יוסף בספריו נראה ששלל איסור דאורייתא בפאה. כאשר דיבר על נדר דאורייתא, דחה דבריו וכתב "מ"ש שנדר דאורייתא הוא, ליתא". כאשר הביא מספר "מקרי דרדקי", שכתב "איסור תורה הוא שתצא אשה נשואה בפאה נכרית" (משום שנראית כרווקה), דחה אותו בשתי ידיים, וכתב שאין דבריו מחוורין כלל. וכאשר הביא מספר מהר"ם חאגיז שהיוצאת בקלתה יש בזה לאו דאורייתא של "בחוקותיהם", דחה אותו בטענה שדת יהודית אינה דאורייתא אלא דרבנן,

כל זה אינו קשור כלל לנידון. הגרע"י דן לגופו של עניין, האם יש בעיה של איסורי דאורייתא צדדיים כגון נדר, או איסורים אחרים, ודחה אותם, אבל כאן מדובר באיסור דאורייתא של גילוי הראש, דלא שנא שער שלה לא שנא שער חברתה, וכפי שביארתי לעיל ובעטרת קודש, ואין שום קשר והכרח אם הגרע"י דחה איסור דאורייתא 'פלוני' שלכן לא יהיה איסור דאורייתא 'אלמוני'. ופשוט.​

 

[א. כהן]

והרי הוא עצמו ציטט דברי הפוסקים "דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה שאסור בשוק, דהו"ל דת יהודית".

כוונתך למה שהביא ביבי"א שם באות ג מהיעב"ץ (שאילת יעב"ץ ח"א סי' ט). אך עי' מה שכתבתי בזה בעטרת קודש (עמ' קכ), וצרף לכאן. עי"ש.

ויש להוסיף, שמלשון היעב"ץ שם (ח"א סו"ס ט) משמע לכאורה דמיירי על פאה שאינה על כל הראש אלא רק "בגובה הראש" כלשונו שם, וא"כ יש לומר דמשום הכי לא הוי אלא דת יהודית כמו שהשער עצמו כאשר מגולה רק חלק ממנו לא הוי אלא דת יהודית, אבל אם כל הראש מגולה על ידי פאה נכרית, הוי דת משה כמו שערה המקורי וכפי שכייל היעב"ץ עצמו בח"ב (סי' ח) ש"פאה נכרית שבמקום שערה עומדת הרי היא כשערה ממש".​

 

[א. כהן]

גם התיר לאלמנה וגרושה לצאת בפאה אע"פ שחייבת בכיסוי (מדרבנן עכ"פ), ולא אסר מדאורייתא משום בחוקותיהם. ואם כן לא יתכן לומר שלשיטתו פריעת ראש ופאה היינו הך, משום "פריצות נוי השיער"

דבריך נכתבו שלא בדקדוק. פתחת בכד וסיימת בחבית. לא אסר משום בחוקותיהם, ולכן לא יתכן שאסר משום פריצות נוי השיער? מה עניין זה לזה? וכנראה עיקר שאלתך מדוע לא אסר לאלמנה וגרושה לצאת בפאה. ולזה עי' בעטרת קודש (עמ' קפו-קפז) מה שהשבתי על דבריך. עי"ש.​

 

[א. כהן]

(ואם נמציא טעמא דקרא של נוי השיער, עד דעסקינן בפאה, למה לא אסרו לרווקות מטעם זה).

כבר השבתי על דבריך אלו באריכות בבגדי קודש (עמ' רסו והלאה) ובעטרת קודש (עמ' רי והלאה).

 

[א. כהן]

גם במעין אומר חלק י"ב, דחה מכל וכל את הסברא שפאה לנשואה היא כפריעת ראש גמורה.

"דחה מכל וכל"? כאילו מדובר בשו"ת עיוני מקיף שכתב לפרוך ו"לדחות" טענות כאלו ואחרות "מכל וכל".

ולגוש"ע, שם סה"כ כתב דודאי פאה עדיף מגילוי ראש. והיינו פשוט כי הגרע"י אחז שההכרעה בעניין זה לחומרא היא רק מכיון שרוב הפוסקים אוסרים מטעמי תריצי, ובנוסף הנידון הוא על איסור תורה ולכן צריך לאסור. וכלשונו ביבי"א ח"ד (אה"ע סי' ג): "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכתבו האוסרים, שהם רוב הפוסקים. ומכ"ש דהוי איסור תורה". עכ"ל. ולכן אף שההכרעה היא לאסור, מ"מ כאשר ישנם שני אפשרויות, או פאה או גילוי ראש, אמר שבודאי שעדיף פאה. אבל אליבא דהאחרונים האוסרים עצמם, סבר שבפשטות הוי דאורייתא, זולת לדעת השנות חיים. וכנ"ל. (שים לב למודגש).​

 

[א. כהן]

ואם נעיין באוסרים שציטט הגר"ע, הרי כולם אסרו מדרבנן וזה היה ידוע לו היטב, רק דעה יחידאה של החסד לאברהם שכתב "בדרך אפשר" לאסור פאה מפני שהטעם הוא פריצות וזה שייך גם בפאה, 300 שנה לאחר פרוץ המחלוקת. וא"כ מדוע שיכתוב בפשטות "איסור דאורייתא" לדעה יחידאה? אלא כתב "כל שכן" שעיקרו מדאורייתא, ויש להחמיר בו, ותו לא.

בבאר שבע מפורש בהקלטה הנ"ל שלמד הגרע"י בדעתו שזה איסור דאורייתא (וכפי שביארתי לעיל).

בסבא קדישא מפורש שסבר שהאיסור הוא מדאורייתא (וכן אמר הגרע"י בהקלטה הנ"ל בדעתו). וכנ"ל.

וכן התורת שבת (סי' שג סק"י) שהביא ביבי"א שם כתב בזה"ל: שכיון שדומות לשער עצמן הרי היא פועלת בהן איסור ערוה, כאשר נודע לתורה שפועלת כן כשיער עצמה. ולכן איסור גמור הוא ללכת בפאה נכרית לבהכ״נ או לרה"ר. עכ"ל.

וכן בעוד אחרונים מוכח כן, וכמו שהארכתי בעטרת קודש הנ"ל.

וע"ע להגר"ש משאש בתבואות שמש (ח"ג ריש עמ' רעט) שכתב שעיקר טעמו של הגרע"י הוא כמ"ש התורת שבת הנ"ל.

וע"ע בחזו"ע אבילות (ח"א עמ' תעא) שכתב בזה"ל, "אולם בשו"ת יביע אומר ח"ה (חלק אה"ע סימן ה) הבאתי פוסקים רבים חבל נביאים שאוסרים מן הדין לצאת לרה"ר בפאה נכרית, משום פריצות, דהא קי"ל שער באשה ערוה". עכ"ל.

ומשמע דהוא מצד דאין הבדל בין שערותיה לחיקוי שלהן, דהוי ערוה, וכדכתב התורת שבת הנ"ל.​

 

[א. כהן]

ובפרט שלדידן אין זה אלא מחלוקת אחרונים (כי הראשונים כלל לא עסקו בדין פאה נכרית, והמחלוקת החלה מהאחרונים מזמן השלטי גיבורים ואילך),

ראשית, לפי מה שהבאתי בבגדי קודש (עמ' רמד והלאה) ובעטרת קודש (עמ' קכג והלאה), מבואר בראשונים (ברש"י לפי שני דרכי הלימוד, ובריטב"א ועוד ראשונים נוספים) שיסוד חיוב כיסוי הראש מעיקרו הוא מצד פריצות, ולא מהני בזה רגילות. עי"ש.

שנית, לפי מה שכתבתי לעיל (וכן בעטרת קודש עמ' יד והלאה), גם השלטי גיבורים בנה את יסודו רק לפי הבנתו שהפאה של הש"ס היתה גלויה, ולולא כן לא היה כותב סברא מחודשת כזו להקל. ולכן זה שפיר נחשב מחלוקת אחרונים מול ראשונים.​

 

[נוריאל עזרא]

לא הבנתי את המשפט הזה,
אם אדם הוא תלמיד של הרב עובדיה יוסף הוא לא יכול בהלכה מסוימת לעשות כמו גדולים אחרים?!, וכגון בפאה שרוב גדולי הדור האחרון חלקו על הרב עובדיה! וגם לפי הרב עובדיה זה מקסימום איסור דרבנן (כפי שכתב בח"ד סימן ג), וא"כ קיי"ל שאם יש מחלוקת ספק דרבנן לקולא. וכ"ש שרוב גדולי הדור האחרון התירו!
אז לפי כללי ההלכה אין בזה שום בעיה ל"חסיד" של הרב עובדיה ללכת בזה כשאר הפוסקים, וכפי שהאריך בזה בהקדמה לספר החשוב חן וכבוד, ע"ש. ולכן קשה להגיד שכיון שהוא הולך לפי כללי ההלכה הוא מביא את המחלה הנוראה, הס מלהזכיר!

מה שכתב הרב עובדיה יוסף זצ"ל שזה לא מהתורה כתב כן רק לגרושה או אלמנה פנויה.

 

[כאחד העם]

אין זה אלא עיוות התמונה כדרכך, וההיפך הגמור הוא הנכון. התוס' ר"י הזקן כותב מפורש שחור על גבי לבן ש"הפאה היתה תחת הסבכה", וכן מפורש בספר הנר. אלא שאתה מעקם את דבריהם שהכוונה לעיקר הקליעה, וזה אינו וכמו שהארכתי על דבריך בעטרת קודש (עמ' מג-מד)[1], ועי"ש שהוכחתי מעוד ראשונים רבים שלא כדבריך.

מר"י הזקן שציטטת מוכח שפאה נכרית יש לה שם של כיסוי

מכיון - שסבכה הרי זה כמעשה רשת וכ"קלתה", שהשיער נראה מתוכה.

דעל כרחך- הפאה שמה כיסוי, דאל"כ היאך סגי שיש "סבכה עליה" הרי עדיין שערה נראה דרך הסבכה?

וכ"ש- לשאר ראשונים שכלל לא מוזכר בהם שהפאה היתה תחת הסבכה, דפשיטא ופשיטא דשמה כיסוי.

ודרך אגב - מאוד תמהני על דבריך שכתבת במקו"א

לא נראה לך שהגזמת - "בכל הראשונים מבואר שהפא"נ הייתה תחת הסבכה"???

האומנם כן?? - חוץ מר"י הנ"ל וספר הנר, זה כבר נהיה "כל הראשונים"???

 

[הלכה ברורה]

וכן בהקלטה המצורפת הגרע"י אומר להדיא בדעת הבאר שבע, שהאיסור של פאה נכרית הוא מדאורייתא [וממילא כן הוא גם לפוסקים שפסקו כמותו].​

בדברי הרב עובדיה בהקלטה יש הרבה דברים תמוהים, כגון שהבאר שבע אסר מדאורייתא, והבאר שבע אסר רק משום דת יהודית, ומראית העין, כמבואר למעיין, וזה רק מדרבנן, ובשנות חיים קלוגר (כמדומני סי' קטו) כתב שגם האוסרים פאה זה מדרבנן, וביבי"א ח"ד סימן ג' נראה שמסכים עם זה (וכך מוכח מרוב ככל האוסרים שזה רק מדרבנן).
ועוד מוזר שהרב עובדיה אומר שהרב משאש התיר בגלל שכך נהגו במקומו בגלל החב"דניקים, וזה נגד כל הפוסקים, זה נשמע כאילו זה הטענה היחידה של הרב משאש. ועוד הרבה דברים דברים תמוהים יש בזה.
ואסתפק בצילום מהספר להתענג בחכמה (באות פ"ז) שכתב הרב אלחנן שרבני איך האור לציון התנהג באותה תקופה שהרב עובדיה אמר את ההקלטה הזו (שהאור לציון התיר פאה כי אשתו הלכה ככה), וכן איך האור לציון הגיב על טענות הרב עובדיה שלא התעמק בדבריו -

 

[א. כהן]

מר"י הזקן שציטטת מוכח שפאה נכרית יש לה שם של כיסוי

מכיון - שסבכה הרי זה כמעשה רשת וכ"קלתה" , שהשיער נראה מתוכה.

דעל כרחך- הפאה שמה כיסוי , דאל"כ היאך סגי שיש "סבכה עליה" הרי עדיין שערה נראה דרך הסבכה?

וכ"ש- לשאר ראשונים שכלל לא מוזכר בהם שהפאה היתה תחת הסבכה, דפשיטא ופשיטא דשמה כיסוי.

כבר טענת את זה במקום אחר, והתייחסתי לדבריך שם, ובייתר ביאור בעטרת קודש (עמ' מב-מג). ואצטט לכאן:

והנה היה מי שרצה להוכיח ממה שכתב התוס' ר"י הזקן הנז' שמעל הפאה היתה סבכה, דמשמע שרק סבכה היה מעל ולא עוד משהו, ומזה רצה להוכיח שהפאה נחשבת ככיסוי, שהרי הסבכה היא מנוקבת וממילא כאשר אין מתחתיה פאה ע"כ היתה מניחה כיסוי מעל הסבכה כדי שלא יראו שערותיה המקוריות בין הנקבים, אולם בפאה כתב התוס' ר"י הזקן שהיתה עם 'סבכה' מעל, ומשמע לכאורה שרק הסבכה היתה מעל הפאה אע"פ ששערות הפאה היו נראין בעדיה, ומוכח דנחשב כיסוי.

אולם במחילה מכבודו אלו דברי הבל, שהרי התוס' ר"י הזקן לא כתב שהיתה יוצאת עם 'פאה ומעליה סבכה' שתוכל אולי לדייק שמכך שכתב שמעל הפאה יש סבכה בפשטות משמע שרק הסבכה היתה מעל הפאה (וגם זה לא מוכרח כלל), אלא כתב ש'הפאה היתה תחת הסבכה' [וז"ל: מאי שנא מפאה נכרית דאסרינן לרשות הרבים, דזה וזה תחת הסבכה הוא. עכ"ל]. ואם כן, אין שום ראיה שמעל הסבכה לא היה עוד משהו, דהא גם אם היה עוד כיסוי מעל הסבכה, עדיין הפאה היא שפיר "תחת השבכה", כי היאך היה לו לכתוב? "דזה וזה תחת הסבכה והכיסוי הנוסף שמעליו"??? מה העניין שיזכיר את הכיסוי הנוסף שיש מעל השבכה? וכי נראה למאן דהוא שהתוס' ר"י הזקן יתחיל לפרט עבורינו את כל מה שיש לה מעל הראש? וכי אם אני אומר לך שיצאתי לרחוב עם גופיה "מתחת לחולצה" זה אומר שמעל הגופיה יש לי "רק" חולצה ואין לי מעיל?... ממש לא, זוהי דרך ביטוי רגילה. בפרט שתוס' ר"י הזקן סה"כ בא לדון בקושיא ספציפית, מדוע לדעת שמואל (שבת נח.) פאה נכרית אסורה ברשות הרבים, הרי כמו שכיפה של צמר מותר כי הוא מתחת הסבכה ואין חשש שתגלה את ראשה - הוא הדין פאה דמאי שנא, מה הקשר שיפרטו לך מה יש עוד מעל השבכה? לכן, הדבר ברור, שאין שום ראיה מתוס' ר"י הזקן שמעל הפאה הייתה "רק" סבכה, להיפך, ההיגיון ותכלית הפאה ("שתיראה בעלת שיער") מוכיחים שמעל הסבכה היה כיסוי מלא, והפאה שימשה רק כ"מילוי" מתחת. עכ"פ, בשביל להתיר דבר חידוש זה צריך ראיה ברורה, לא דיוק קלוש זה שאין לו שחר כלל, ואדרבה מוכח מהתוס' ר"י הזקן מיניה וביה – שלא כדיוק זה, וכנ"ל.

ועוד, שבכמה מקומות בש"ס מובא העניין של השבכה, אף שלא מדובר שם שיש לה פאה נכרית אלא בסתמא (כגון במשנה נז. עי"ש ברש"י ד"ה בזמן. ושם עמוד ב "יוצאת אשה בשבכה המוזהבת"), והרי שם גם הכותב מודה שהיה מעל השבכה עוד כיסוי דאל"כ רואים את שערותיה המקוריות, ואם כן מוכח שאין לדייק כלום ממה שמופיע סתמא "תחת השבכה", והשבכה היא רק הכיסוי הראשוני שתופס ומקבץ את שערותיה [כמ"ש רש"י בשיר השירים (ד, א): צמתך, לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת, וזו היא השבכה. עכ"ל] אבל מעליה היה הכיסוי המלא הנצרך כדין, ומעתה פשוט שגם ממה שכתוב שמתחת השבכה היתה הפאה - לא שייך כלל לדייק שלא היה מעל השבכה שום כיסוי, דאה"נ היה שבכה והיה עוד כיסוי המכסה את הנקבים שבשבכה, בדיוק כמו שיש מעל השיער המקורי ומהיכ"ת לפרש אחרת. וכן ברשב"א (שבת סה.) כתוב שכיפה של צמר או פאה נכרית אינו אלא למי שהיא קרחת מפאת ראשה, כלומר מי שהיה לה שיער - לא היה לה כיפה של צמר או פאה מתחת השבכה, והיאך זאת, הרי נראין שערותיה המקוריות מתחת לסבכה, אלא על כרחך שהיה מעל השבכה עוד כיסוי. ובדיוק כך היה גם במי שהיה לה פאה - שלא באה אלא להחליף את ה'שיער' למי שהיתה קרחת, ומעל הפאה היה השבכה - והכיסוי שמעליה שיש לכל אחת.

ואדרבה מוכח מדברי התוס' ר"י הזקן להדיא דלא כהכותב הנ"ל, שהרי לפי הכותב יוצא שיש הבדל בין פאה לשיער - שבשיער המקורי לא היתה יוצאת רק עם שבכה עליה בלבד, אלא היתה מכסה את השבכה בעוד כיסוי [כדי שלא יתגלו שערותיה מבין נקבי השבכה], ואילו בפאה היתה יוצאת רק עם סבכה עליה בלבד, וא"כ אינו מובן כלל היאך כתב התוס' ר"י הזקן "דלא שוינהו [לפאה] אלא שתיראה בעלת שיער"? הרי אדרבה על ידי שיראו שהיא עם שבכה בלבד ורואים שערות בין הנקבים, יראה לכל שאין היא בעלת שער שהרי אם היא היתה בעלת שיער לא היתה יוצאת עם שבכה המנוקבת הזו בלבד. ונמצא שבמקום 'להסתיר' את מומה יוצא שהיא 'מראה' את מומה לעין כל. אלא על כרחך, דאין הבדל ביניהם, כלומר גם כאשר היא מחליפה את שערותיה החסרים ע"י פאה, עדיין היא מניחה כיסוי נוסף מעל השבכה, ולכן שפיר תיראה בעלת שיער, דלא ידעו שהמילוי הזה הוא פאה נכרית. ועד"ז יש להוכיח מעוד כמה ראשונים שכתבו ג"כ שהפאה נועדה כדי שתיראה "בעלת שיער" כגון רש"י (שבת סד:) פירוש הרי"ד (שבת שם) רמב"ם (פי"ט הלכה ז) ספר הנר (שבת סה.). ע"ש.

וכן יש להוכיח מרבינו ירוחם (נתיב יב חי"א) שכתב שהפאה החתה "מעורבת" בשערותיה (וכיו"ב כתבו הטוש"ע או"ח סי' שג סי"ח, שהפאה היתה "בתוך" שערותיה. ורש"י בשבת הנ"ל כתב שהיא היתה "עם" קליעתה) - ולא "מכסה" את השערות, וא"כ ע"כ לא היה מעל הפאה סבכה בלבד, דאילו היה כך עדיין היו נראים מבין הנקבים גם השערות עצמם, אלא היה עוד כיסוי מעל הסבכה כמו כאשר אין לה פאה. וזה ברור מאד.

ועי' בבגדי קודש (פרק ד) ובתגובה לקמן בעניין השוק, שהארכתי בביאור עניין הסבכה ומהות 'קלתה', שמעליה יש עוד כיסוי. עי"ש באורך.

[וגם לטעותו של הנ"ל, כאשר אנו רואים בש"ס שכיסו את הראש בפאה ומעליו שבכה (לפי טעותו), מקסימום ניתן ללמוד שלא צריך ששני הכיסויים יהיו גמורים, אלא מספיק שהתחתון יהיה כיסוי פחות טוב כפאה והעליון יהיה טוב כשבכה, אבל ללמוד מכאן לאופן שהכיסוי הפחות טוב יהיה גלוי לעין כל ואילו הכיסוי הטוב יותר יהיה מתחת שלא רואים אותו בכלל – מהיכא תיתי? אבל אי"צ להגיע לזה, וכנ"ל].

עוד כתב אותו אחד להוכיח מרבינו פרחיה (שבת סד:) שכתב שהאיסור לצאת בפא"נ בשבת ברשות הרבים הוא מחשש שמא יפול. ומכך שלא כתב שמא תשלפנו לכאו' מוכח שהפאה היתה גלויה ולכן אין לחשוש שתשלפנו (כי יתגלה שערה), דאילו היה מכוסה בשבכה היה כותב שהחשש הוא שמא תשלפנו את הפאה ולא יתגלה שערה שהרי תשאר השבכה.

אבל באמת אין מזה שום ראיה, ואדרבה כבר הקשה להיפך התוס' ר"י הזקן (סד: ד"ה בכבול) הנ"ל מדוע אסור לצאת עם פאה נכרית לרשות הרבים, הרי אין חשש שמא תשלפנו, שהרי זה תחת השבכה, כמו כיפה של צמר שתחת הסבכה - שאם תשלפנו יתגלה מעט שערה. עי"ש. וא"כ שפיר יש לומר שמשום הכי ביאר רבינו פרחיה שהטעם לאסור לצאת בשבת עם פאה נכרית, משום שמא יפול ולא משום שמא תשלפנו, כי באמת גם כאשר הפאה היא מתחת הסבכה אין חשש כזה שתשלוף שהרי עדיין עלול להתגלות שערותיה בשעה שתשלוף אותה מתחת הסבכה, כמו בשעה שתשלוף את הכיפה שג"כ נמצא תחת השבכה, וכנ"ל. [והתוס' ר"י הזקן שם תירץ באופ"א, שהחשש הוא שמא יחכו עלה אם יתגלה (ומחמת הבושה תשלוף אפי' אם יתגלה מעט שערה), ואכמ"ל, אבל רבינו פרחיה לא ניח"ל בזה שיצחקו עליה כאשר מדובר בשיער רגיל, ורק ילדה בשיער של זקינה יצחקו עליה, ולכן תירץ כנ"ל שהחשש כאן הוא בכלל שמא תיפול הפא"נ].​