15 תמונות של נשות תוניס וג'רבה (החל משנת 1950)
כתבת "החל" משנת 1950", כלומר חלק מהתמונות יכולות להיות אף הרבה אחרי כן, ורק בצורה כללית יש כאן משנת 1950 והלאה. ואם כן – יתכן שגם בלי כל מה שאכתוב בסמוך, אין כל ראיה מתמונות אלו, מאחר שהן בדור מאוחר יותר, שאז גם בג'רבא 'התקדמו', אבל זה לא המנהג המקורי.
יהודיה מתוניס
כובע שנקרא "כופיה" מכסה את רוב המצח, עליו רדיד, וצמותיה נראות בבירור באמצע
בתמונה רואים אשה יושבת על הרצפה (כנראה על מחצלת וכד'), ולצידה תינוק.
כולנו יודעים ומבינים שאשה לא היתה יושבת על הריצפה באמצע הרחוב...
[ה'רדיד' שיש כאן הוא עם פסים, הנקרא 'פוטה', אבל בחוץ היה מעל זה בגד גדול לבן חלק הנקרא 'ספסארי' וכנ"ל].
מאחורה בימין התמונה - נראה משהו כמו מיטה שפרוס עליה איזה בד (אך לא ברור לגמרי). שזה כמובן ג"כ סימן לכך שהתמונה צולמה בבית מגורים, ולא ברחוב.
הפוטה בצד ימין נראית שאינה על מישהי, אלא תלויה, שזה סימן ג"כ שמדובר במקום פרטי ששם תולים את הפוטה (כגון לייבוש, או סתם לאיחסון – כמו חליפה של גבר היום שתולים על איזה וו או קולב בבית).
דיאמנטה, סבתא של רונית אייזנקוט, בתוניס
צמות משתלשלות מאחור כלפי פנים, נראות בבירור אצל האמצעית
בתמונה רואים נשים ג'רבאיות יושבות על הרצפה (או מחצלת) סביב כלים וצלחות עם אוכל. ככה ישבו בג'רבא (וכפי שסבתי שתחי' סיפרה).
גם כאן, לא קשה לנחש היכן אכלו על הריצפה - האם על רצפת הבית, או על רצפת רשות הרבים... (וגם רואים ברקע שמדובר במקום סגור).
נשים בג'רבה (1950). הילד בתמונה הוא נמני רישאר (שיחיה)
צמות משתלשלות לפנים, גלויות גם עם כיסוי הרדיד, נראות בבירור אצל האמצעית
בתמונה ישנן קבוצת נשים, בשמחה משפחתית - חתונה או שבע ברכות, כפי שרואים את השניה מימין עם לבוש ותכשיטים של כלה (כפי שאמרה לי סבתי שתחי'). אירועים אלו התקיימו בג'רבא באופן מסורתי בתוך בית או חצר פרטית.
וכפי שכתבתי לעיל, ה'רדיד' שאתה רואה וכותב שאפילו שהיו עטופות בו בכ"ז הצמות היו מגולות, זה לא ה'רדיד' שהיו הולכות עמו בחוץ – שהוא היה בד 'לבן' חלק, אלא זה ה'פוטה' שהיתה עם 'פסים', אותה היו לובשות בבית. ואין כאן כל ראיה שהיו הולכות כך ברשות הרבים, אדרבה לפי הנ"ל שבחוץ היו הולכות עם 'ספסארי' וכאן בתמונה אין ספסארי כלל - מוכח שזה צולם בבית.
עזיזה נעמן בצעירותה (שתחיה)
צמות משתלשלות, גלויות לפנים למרות כיסוי הרדיד, עם תכשיט בצורת "חמסה" בתחילתן
בתמונה רואים איש ושתו עם שני ילדים, כאשר האשה לבושה ב'פוטה' הביתית. וכנ"ל.
מימין הגבר נראה שיש דלת, שזה כמובן ג"כ סממן שהתמונה צולמה בתוך חדר או בית וכד'.
זורה חורי, ג'רבה
צמותיה נראות בבירור באמצע, משתלשלות לפנים, למרות כיסוי הרדיד
בתמונה נראית כלה (כך אמרה לי סבתי שתחי', שכן ניכר מתוך מלבושיה ותכשיטיה הרבים של המצולמת), היושבת בתוך בית פרטי, כפי שמוכח ברקע וברהיטים המצויים בתוך הבית כדלהלן.
מאחורי האישה ישנו בד פסים, הנראה כוילון, שטיח קיר, או אריג תלוי אחר (סבתי אמרה לי שזה עשוי מ"פוטה" שהנשים היו לובשות, שבשמחות היו תולים אותם כוילונות לקישוט).
וזה מוכיח שהתמונה צלומה ברשות ובמרחב פרטי, שהרי העיצוב הנ"ל היה עיצוב פנימי, ולא משהו שהיה נפוץ כתפאורה ברחוב וכד'...
גם משמאל לאישה נראה רהיט, אולי שידה קטנה או רהיט אחר. ריהוט כזה אופייני לתוך הבית, לא לרחוב.
גם מתחתיה יש שטיח/ים, שזה ג"כ סימן שהתמונה צולמה בבית, שכמובן ברחוב בג'רבא לא היה מצוי כלל שטיחים מעין אלו... (אפילו ריצוף לא היה ברחוב).
גם תנוחת הישיבה וההעמדה נראות כפוזה מכוונת לצילום, דבר שהיה נפוץ בתוך שטח פרטי, ולא באמצע רחוב.
ובאמת ש'כלה' כאשר היתה יוצאת לחוץ היתה מכסה בספסארי יותר מאשר אשה רגילה, דהיינו אפילו את פניה (ולא משאירה אלא את אחד מעיניה כדי שתוכל לראות להיכן הולכת), ומכך שבתמונה רואים את פניה בגלוי, מוכח שזה צולם בבית וכד'.
בתה של דגיריה חדאד
צמות נראות בבירור, יוצאות מתוך כובע המכסה גם את המצח, חלקן מכוסות מטבעות
מדובר בכלה, מאחוריה קיר, שהצטלמה לרגל האירוע, לא מדובר באמצע הרחוב...
יהודיה מג'רבה, ממשפחת טרבלסי
צמות נראות בבירור, יוצאות מתוך כובע
בתמונה רואים אשה עם שני ילדים, ומסביבם ישנם קישוטים תלויים על הקיר ומהתקרה (נראים כמו קישוטי נייר או בד). אלו מאפיינים של קישוט פנימי לאירוע או חגיגה בבית.
גם האישה והילדים לבושים בלבוש מסורתי וחגיגי. זהו לבוש המצביע על אירוע מיוחד, הנחגג בסביבה פרטית.
יהודיה מתוניס
מצד שמאל ניכרת צמה משתלשלת מאחור כלפי פנים
בתמונה רואים חגיגה ביתית, בה נראת כלה (-השמאלית, ומימינה כנראה האמא שלה וכדו'), ובנות משפחתה, בשמחת החתונה או שבע ברכות וכד' - דבר שנעשה בבית, ולא בחוץ. ופשוט.
יהודיה מתוניס
צמה בולטת אצל האשה משמאל, למרות כיסוי הרדיד
באמצע התמונה רואים חלון פתוח, וזה סימן שהמקום הוא חצר פרטית, שהרי החלונות בג'רבא לא היו פתוחים לרשות הרבים (כנראה מטעמי צניעות. עכ"פ כך היתה המציאות), אלא היו פתוחים לחצר הפנימית, שהיתה באמצע של כמה חדרים שהקיפו אותה מסביב, כפי שתיארה לי סבתי שתחי' [וכ"כ בספר 'יהדות תוניסיה ושכנותיה בזמן החדש' (חלק ב עמ' 800): "חלונות החדרים (שסביב החצר הפנימית) פונים פנימה לחצר ולא לרחוב, כפי שהיה מקובל גם בקרב המוסלמים באותו מרחב"].
גם, בתמונה זו רואים כביסה תלויה בצד ימין למעלה של התמונה, וכן בצד שמאל לגברים, וזה מסמן שמדובר בחצר הפנימית, ששם היו תולים את הכביסה (כפי שאמרה לי סבתי שתחי').
באופן כללי, כשהיו יוצאות לחוץ [עם הספסארי שרואים בתמונה זו] היו מחזיקות את הספסארי צמוד יותר לסנטר, באופן שלא רואים כלל מהצמות (ניתן לראות כיוצא בזה בתמונה של נשות בגדד שהבאתי לעיל). וכפי שהעידו יוצאי ג'רבא עצמם, ומגוחך עד כמה אתה בטוח בעצמך "להתווכח" עמם כלפי המציאות "שהם" היו שם ומעידים לך על ההתנהלות שהיתה שם בפשטות בלי שום פקפוק.
[ואם זה נכון מה שציינת בעצמך מעל תמונה זו ששם זה יהודיה מ'טוניס', אז בלא"ה לק"מ כי כבר כתבתי לעיל שהמצב שם היה גרוע הרבה הרבה בעניין זה של הכיסוי ראש [בשונה מג'רבא], דרוב הנשים היו הולכות עם גילוי ראש גמור, ואם כן גם אותן אלו שהגיעו מג'רבא והיו עדיין עם ה'ספסארי' הרי זה 'מבורך' באופן יחסי - גם אם לא נשארו הדוקים בו לכסות הכל לגמרי כפי שהיה בדין ובמנהג המקורי. ועוד, שגם אם זה היה בג'רבא – לא כתבת באיזה שנה זה צולם, וא"כ יתכן שזה בדור מאוחר יותר, וכפי שכתבתי לעיל].
יהודיה מג'רבה
למרות הרדיד, והכובע המכסה את כל המצח, נראות צמות מלפנים
בתמונה רואים אשה וילד, ומסביב קפלים של בד עם פסים בצד שמאל למעלה ומצד ימין למעלה, שאינם שייכים לאישה ולילד שבקדמת התמונה, וזה מעיד על כך שהם יושבים בתוך קבוצה גדולה יותר של נשים, שרק חלקים מלבושם נראים מאחוריה, ומכך נראה שהתמונה צולמה בתוך חלל פנימי של בית - במסגרת מפגש משפחתי, שבו נשים רבות יושבות יחד. וכנראה מדובר בשמחה של חתונה או שבע ברכות, שהרי רואים שמעל המצולמת במרכז התמונה, יש כלה (כך אמרה לי סבתי שתחי' – לפי מה שרואים שיש עליה תכשיטים רבים, צמידים רבים, וטבעות רבות, וגם יש 'חינה' על ידיה).
גברת מדר, ג'רבה
צמות משתלשלות מלפנים ונראות בבירור, למרות כיסוי הרדיד
בצד שמאל של התמונה רואים חלון גדול [וכן בימין יש סורגים]. וזה מסמן שמדובר בחצר פנימית וכדומה, כי הרי בג'רבא החלונות לא היו פונים ופתוחים לרשות הרבים, אלא לחצר הפנימית שמסביביה החדרים (שמהם היה החלונות פתוחים לכיוון החצר וכאמור).
יהודיה מתוניס
צמות משתלשלות מלפנים, נראות בבירור, למרות כיסוי הרדיד
כל בר דעת רואה שצולמה בשביל ה'פוזה'... אין זה מחייב כלל להילוכה כך ברשות הרבים. ואף שהיא עומדת בפתח בית, אין זה מחייב כלל שכך היתה נראית ביציאתה לרשות הרבים, אלא מדובר בפתח שבין הבית לבין החצר פרטית, וכך נראה מהאבנים הגדולות שמימין ומשמאל הפתח, שהרי לא היו דברים כאלו ברשות הרבים בג'רבא, אלא אולי בחצירות הפנימיים של הבתים וכד', כפי שאמרה לי סבתי שתחי' (וראה עוד לעיל), והוסיפה שגם מהחלון שם נראה שזה היה מקום פנימי, כי לא היו חלונות נמוכים כאלו פתוחים לרשות הרבים [והאזן ושמע גם להקלטה שלה שהעליתי לעיל].
וגם אם תתעקש לא כן מאיזה סיבה, י"ל דזה היה פתוח לאיזו סימטא צדדית שלא עובר שם איש. [ועכשיו תקפוץ ותטען שזה 'אוקימתא', אבל הרי כל התורה מלאה באוקימתות, וכמעט אין דף ואין עמוד בגמ' שאין בו 'אוקימתא' בגמ' ובתוס' ובראשונים, רק השאלה אם האוקימתות מוכרחות או שהן אוקימתות ללא הכרח (וזה פשוט לכל בר בי רב), וממילא כאשר ילידי ג'רבא אומרים לך בבירור ובהחלטיות, שלא הלכו כך ברשות הרבים כלל, ווזה לא בא בחשבון כלל, ע"כ אנו נזקקים להעמיד 'אוקימתא' בתמונות שהבאת].
[ואם זה נכון מה שכתבת שהיא יהודיה מ'תוניס' – אז כתבתי לעיל שאין זה מגלה כלל על המנהג המקורי, כי המצב בטוניס היה גרוע הרבה הרבה בעניין זה של הכיסוי ראש [בשונה מג'רבא], דרוב הנשים היו הולכות עם גילוי ראש גמור, ואם כן גם אותן אלו שהגיעו לשם מג'רבא והיו עדיין עם לבוש ה'פוטה' (מה שיש לאותה אשה הנראית בתמונה), לא כולם נשארו עם ה'ספסארי'. אלא שמהכיתוב שם מעל הפתח מורה שזה משפחות של זרזיס (ששם היו משפחות שהגיעו מג'רבא, וכמדומני גם ממקומות נוספים), אבל מכל מקום שם נפתח אליאנס, בשונה מג'רבא, וממילא אין שום הכרח שנשארו הדוקים כמו בג'רבא באותו הזמן. ועוד, שלא כתוב באיזה שנה צולמה תמונה זו, וא"כ יתכן שזה צולם בזמן שאף בג'רבא כבר הסירו מעליהן הספסארי, וכנ"ל].
חמישה דורות, ג'רבה (1980)
אצל הזקנה מימין לא ניכרות צמות, אצל אצל הנשים האמצעיות ניכרות הצמות בבירור
בתמונה ניתן לראות את ירידת הדורות: כיסוי רדיד אצל השניה משמאל, כיסוי כובע בלבד אצל השלישית משמאל, מטפחת המגלה חצי ראש אצל האחרונה משמאל (שתמונתה טושטשה מעט)
רואים מכל התמונה שצולמה בסביבה פרטית - מימין תלוי בד או שטיח מעוטר, בצד שמאל של התמונה רואים עמוד, כנראה תומך קירוי. הנשים יושבות יחפות, על הגבהה כלשהי מהרצפה, משהו שלא היו עושות באמצע הרחוב...
מדובר בצילום קבוצתי בתוך סביבה ביתית ופרטית כגון חצר פנימית וכד', שבה המשפחה או קבוצת נשים נפגשות או מצטלמות.
יהודיה מתוניס, תמונה צבעונית
למרות הרדיד והכובע המכסה חצי מצח, ניכרות צמות היוצאות מהחלק האחורי כלפי פנים
בתמונה רואים אשה יושבת בתוך כמה נשים, ומכך נראה שהתמונה צולמה בתוך חלל פנימי של בית - כנראה במסגרת מפגש משפחתי, שבו נשים רבות יושבות יחד, ולא באמצע הרחוב...
יהודיה מתוניס, תמונה צבעונית
המטפחת מגיעה כמעט עד העיניים, אך מאחור יש חור וממנו יוצאות צמות הנראות בבירור
בתמונה ישנן שתי נשים, ומאחוריהן ישנו קיר מעוטר באריחים מצוירים בכחול לבן. אלמנטים עיצובים כאלו משמשים לקישוט קירות פנימיים, ואינם אופייניים לסביבה חיצונית פתוחה כרחוב, כמובן.
בצד שמאל של התמונה נראה אלמנט עץ כהה, כנראה חלק מרהיט, דלת פנימית, או חיפוי קיר יוקרתי. וזה גם כן סימן שמדובר בתוך בית [גם מי יודע מתי זה צולם].
---------------------------------------
לסיכום,
א. רוב ככל התמונות צולמו בחלל פרטי (בית, חצר פנימית, מפתן בית לכיוון החצר הפנימית, סטודיו) כפי שהוכח באופן עקבי: ראינו שטיחים, וילונות, רהיטים. הוכח כי חלונות ופתחים אלו לא פנו לרשות הרבים אלא לחצרות פנימיות. נראתה תליית כביסה והתנהלות של אכילה וישיבה נינוחה – פעולות שאינן נעשות ברחוב הציבורי.
- התמונות מראות לבוש פנימי בלבד (כגון ה'פוטה'), או לבוש חגיגי וטקסי (כלה), לא ספסארי או איזאר – שאיתו היו יוצאות לחוץ, והוא היה מסתיר את הצמות לחלוטין (ואצל כלה היה מכסה גם את הפנים חוץ מעין אחת). עדותם המוחלטת של ילידי ג'רבא כי "לא הלכו עם פוטה ועם גילוי צמות ברשות הרבים כלל" מבטלת כל אוקימתא אחרת שתמציא.
ב. התמונות המאוחרות (משנות ה-30 ואילך בבגדד, ויותר מאוחר בג'רבא) צולמו בתקופת ההתרופפות וההשפעה המערבית, ואינן משקפות את מנהג הדורות המתוקנים והמקורי.
