כיסוי ראש אחר חדר יחוד

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אור יעקב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
כולי עלמא יודעים שהם יושבים ואוכלים ותו לא מידי.
אתה כנראה לא יודע מה המדריכי חתנים מלמדים...
ואם בהשוואות עסקינן, הרי זה כאין וכאפס לעומת מה שנהגו בימי קדם, ראה לדוגמא בשו"ת רב פעלים (חלק א - אבן העזר סימן ב):

"וידוע למעלתך איך הוא המנהג פה עירינו בג'דאד, בליל החופה, שבעת שיכנס החתן לחדר הכלה ל... אותה, יסגור הפתח וישבו אצל הפתח מבחוץ כמה נשים מקרובי הכלה ומקרובי החתן, וימצא ג"כ שנים ושלשה אנשים ג"כ עומדים שם מקרובי החתן וחביריו, וכולם מצפים וממתינים על ... החתן ודם הבתולים, והחתן אחר שיגמור ... ילבש בגדיו ויפתח הדלת לצאת, ונכנסת אשה אחת הממונה על כך שקורין אותה מאשט"י, ונכנסים עמה נשים מקרובי החתן וקרובי כלה לראות הבתולים, ואם ראו דם בתולים אז מריעין הנשים בקול הלולא בפיהם לסימן טוב, ואם לא מצאו דם בתולים אומרים לא ... כראוי וחוזר ... פעם שנית".
כנראה שבדורם לא היה את הדיבורים והמחשבות סביב זה.
וכאן זה גם לעיני מאות אנשים וכולם מצפים וממתינים להם וחושבים מחשבות...
 
תעבור על מה שכתבו כאן ותבין קצת במה מדובר.

אני אפילו לא טורח לקרוא. לאחר שסימנו מראש את המטרה, מאוד קל להכביר מילים ולדרוש דרשות חוצבות להבות על המכשלה האדירה והמנהג המכוער.
 
כנראה שבדורם לא היה את הדיבורים והמחשבות סביב זה.
וכאן זה גם לעיני מאות אנשים וכולם מצפים וממתינים להם וחושבים מחשבות...

עם תירוצים כאלה אפשר לדחות כל ראיה, אבל כל בר בי רב דחד יומא מבין שהיצה"ר הוא אותו יצה"ר, והאנשים הם אותם אנשים, ואדרבה בזמנם היה היצר גדול יותר, ואף אחד לא חשש ל"מנהג מכוער".

ומה שכתב הרב פעלים זה לא מנהג נקודתי בבגדד, אלא כבר מוזכר ברמב"ן בספר דברים:

"ופרשו השמלה הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה, לשון רש"י והוא מדרשו של רבי ישמעאל בספרי (תצא רלז) ובמכילתא (משפטים יג) ואין צורך, כי זאת לפנים בישראל, מכניסין החתן והכלה לחופה ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ והם שהחכמים קורין להם שושבינין, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עליה ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד (כתובות מו, ירושלמי שם פ"א ה"א) ובספרי אגדה, וקורין השמלה ההיא סודר ולכך יאמר הכתוב שיפרשו אביה ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים ויאמרו אלה בתולי בתי..."

ולמעלה ממנו, בפרקי דר"א פרק טז:

"אמר אברהם ליצחק בנו: העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנ' "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה". ראה שמא נגע בצנור. תביא הנערה האהלה, ותוציא בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה, הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה. והוציא את בתוליה באצבע, והראם לאברהם אביו, ואחר כך לקחה לאשה שנ' "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו וינחם יצחק אחרי אמו", שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה. וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה שנ' "ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו" וכו'.
 
עם תירוצים כאלה אפשר לדחות כל ראיה, אבל כל בר בי רב דחד יומא מבין שהיצה"ר הוא אותו יצה"ר, והאנשים הם אותם אנשים, ואדרבה בזמנם היה היצר גדול יותר, ואף אחד לא חשש ל"מנהג מכוער".
כנראה שגדולי ישראל מבינים קצת יותר ממך מהו מנהג מכוער.
 
ואם בהשוואות עסקינן, הרי זה כאין וכאפס לעומת מה שנהגו בימי קדם, ראה לדוגמא בשו"ת רב פעלים (חלק א - אבן העזר סימן ב):

"וידוע למעלתך איך הוא המנהג פה עירינו בג'דאד, בליל החופה, שבעת שיכנס החתן לחדר הכלה ל... אותה, יסגור הפתח וישבו אצל הפתח מבחוץ כמה נשים מקרובי הכלה ומקרובי החתן, וימצא ג"כ שנים ושלשה אנשים ג"כ עומדים שם מקרובי החתן וחביריו, וכולם מצפים וממתינים על ... החתן ודם הבתולים, והחתן אחר שיגמור ... ילבש בגדיו ויפתח הדלת לצאת, ונכנסת אשה אחת הממונה על כך שקורין אותה מאשט"י, ונכנסים עמה נשים מקרובי החתן וקרובי כלה לראות הבתולים, ואם ראו דם בתולים אז מריעין הנשים בקול הלולא בפיהם לסימן טוב, ואם לא מצאו דם בתולים אומרים לא ... כראוי וחוזר ... פעם שנית".
אם כי כת''ר ודאי צודק דרואים דלא חששו לכך. היה מקום לחלק בין בחורים לבין מבוגרים. שוב ראיתי, דליתא דכתב להדיא "חביריו" של החתן.
ועוד יותר מעדותו של הגאון הגדול ר' גבריאל טולדנו במרוקו שהבאתי לעיל ממצעדי גבר סימן יט דכל הקהל היו רואים תוך כדי הסעודה שהחתן והכלה מתייחדים. ואמנם לא ממש סמוך לחופה, אבל בתוך הסעודה עצמה, קודם שבע ברכות, ולפני לכתם הביתה. הרי שלא חששו בזה לכיעור כלל.
וכך היה המנהג דגם בתימן וכפי שהבאתי לעיל מויצבור יוסף בר.
 
כנראה שגדולי ישראל מבינים קצת יותר ממך מהו מנהג מכוער.

ראיות מביטוי שאמר רב פלוני בדרשתו וכיו"ב, הן ראיות ברמה של ילדים בגן.

אני דן לגופו של ענין, והוכחתי לך שיש הרבה מנהגים שאפשר לומר עליהם "מכוערים", בפרט מה שנהגו בעבר בארצות המזרח ולמעלה למעלה מזה, ש"חדר יחוד" הוא כלום לעומתם.

ואם תביא לי את הקובץ הנ"ל כקובץ וורד, אוכל להראות לך בחוש כיצד אפשר להלביש זאת על כל דבר שאחפוץ בו, לדוגמא - להוכיח שצריך לנהוג כמו כת השאלים ולהביא את הכלה עטופה בבד שחור גדול המכסה את כל צורתה. פשוט במקום המילים "חדר יחוד", להכניס מילים אחרות, והנה לך מנהג מכוער שצריך לבטלו לאלתר.
 
אם כי כת''ר ודאי צודק דרואים דלא חששו לכך. היה מקום לחלק בין בחורים לבין מבוגרים, שוב ראיתי דליתא, דכתב להדיא "חביריו" של החתן.
ועוד יותר מעדותו של הגאון הגדול ר' גבריאל טולדנו במרוקו שהבאתי לעיל ממצעדי גבר סימן יט דכל הקהל היו רואים תוך כדי הסעודה שהחתן והכל מתייחדים. ואמנם לא ממש סמוך לחופה, אבל בתוך הסעודה עצמה, קודם שבע ברכות, ולפני לכתם הבייתה. הרי שלא חששו בזה לכיעור כלל.
וכך היה המנהג דגם בתימן וכפי שהבאתי לעיל מויצבור יוסף בר.

וראה בפתחי תשובה אבן העזר סוף סימן סב וז"ל, "וכתב עוד (בעל תשובה מאהבה) דעל גוף הסעודה שעושין לביאת מצוה מפקפק הרש"ל בריש כתובות וכן נלע"ד שאין לעשות אז סעודה לאסוף אנשים ביתה ודי לעשות סעודה לאנשי ביתו אשר אי אפשר להסתיר הטבילה מהם אבל להזמין אנשים על סעודה זו מידי הרהור לא יצאו כו' ע"ש. ולע"ד אין למחות במקום שנהגו כי בתשו' אא"ז פמ"א שם כתב דיש סמך למנהגן של ישראל לעשות סעודה כשהגיע לביאת מצוה מדברי הזוהר פ' תרומה דף קס"ח ע"ש".
 
לע"ד אין למחות במקום שנהגו
ומה נגיד בזמנינו אנו שמוחים בכל מנהגי הספרדים הקדמונים, בשם זה שאנו ספרדים...
וגם אם מרן יסכים למנהג ימחו בידו, אם במקומו ובשעתו, או לפי דעת אחד מהת''ח יצא לא כן.
הרי דהותרה הרצועה לזלזל בכל הנוהג אחרת מעל כל במה.
מבלי הכיר ומבלי ידוע.
וכבר הותרה הרצועה.
ה' יעזרנו,
שיבינו בדור הזה, דיש מושג של נהרא נהרא ופשטיה
וגם אם ת''ח דנים ביניהם ואפי' בחריפות
כל חד לפום מה דמשער ליביה, וכוונת כולם לשמים.
אך די בזה.

וכמו שנאמר שמי שמבשל קפה בכלי ראשון חייב סקילה, בגלל שרוב הפוסקים סוברים שצריך כלי שני.
ועוד כהנה וכהנה.
אבל אנו נכבד מי שנוהג אחרת גם באיסור סקילה החמור כי נוהג ע''פ חכם
אך יש שאינם מבינים דרכי התורה ומוחים בכל מי שאינו סובר כרבם, וחושבים שעבידי בזה מצוה גדולה.
ואין כאן אלא ריבוי מחלוקת, ושנאת חינם.
וד''ב
 
וכמו שנאמר שמי שמבשל קפה בכלי ראשון חייב סקילה, בגלל שרוב הפוסקים סוברים שצריך כלי שני.

תתאר לך שנתבטא בלשון כזו: כלפי מי שפוסק כהגרע''י זצ''ל

לא זו בלבד שאין מבשלין בכלי ראשון בשבת, אלא שמי שעושה כן – הרי זה כמאן דמבשל בשבת וחייב סקילה.

מהסיבה שהגאון ר' בן ציון אבא שאול ר"י פורת יוסף דרוב בני תורה ספרדים הולכים לאורו, הגאון ר' שלום משאש רב עיה''ק ירושלים ורב עדת מרוקו, הגאון ר' בוגיד סעדון רב של הקהילה הגר'באית בפריז. דעת כולם שיש להכין לכל הפחות בפחות מכלי שני, וכמוהו דעת כל גדולי אשכנז הרב אלישיב והרב ווזנר והרב קרליץ בלי ספק. אני מביא כאן טקסט ציטוט של הבן איש חי, לגבי בישול אחר אפייה, לאחר מכן להראות שכך דעת הראשונים, ואחר כך שכך דעת רוב הספרדים, ואחר כך גם דעת השולחן ערוך. וגם הפוסק שסמכו עליו מהר"ם בן חביב לא התיר אלא בכל שני, ודעת הגרע''י היא דעת יחיד.

והלא כבר כתב רבינו הבן איש חי (שנה שניה, פרשת בא):
[ו] אף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין בישול אחר בישול, מכל מקום יש בישול אחר אפיה או צליה, ולכן אסור לתת פת לתוך מרק או שאר משקה שהוא חם חום שהיד סולדת בו, אפילו שהוא מונח בכלי שני, שאינו עומד בכלי ראשון שהיה על האש אלא הורק לכלי שני. ולא דוקא פת, אלא כל דבר דרכיך אסור להניח בתוך חמין שהיד סולדת בו. וכתבו הפוסקים מאחר דלא בקיאינן איזה מקרי רכיך, צריך להחמיר בכל דבר לבלתי יניחו בתוך חמין שהיד סולדת בו. ואותם המניחין בצלים לתוך המרק, יזהרו לבלתי יניחום בעודו חם שהיד סולדת בו, מפני שהם מתמתקין מחריפותם ומתבשלים גם בכלי שני שהיד סולדת בו:

ואם תשאל מה דעת הראשונים – כבר קדמוך רבותינו:
הסמ''ג (מלאכת האופה), והסמ''ק, והגהמ''י (פ''ט ס''ק א) ור''י, ורבינו פרץ (ארחות חיים שבת סי' נו), ובשבלי הלקט (סי' פו), והכל בו, ובספר הנייר (עמ' כד), ובספר האגור (סי' תפב), ובס' האגודה (פ' כירה סי' נד), – וכמו עשרה קבין של חומרה ירדו לעולם, נטלו כל אלו תשעה, והעשירי חלקו בהמשך. אחריהם.

והשו"ע? לא זו בלבד שלא התיר, אלא כתב:
"יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה – יש בו משום בישול. ואסור ליתן פת אפילו בכל שני שהיד סולדת בו. ויש מתירין."

ומאן דקאמר "ויש מתירין" – לא שייף שפירא. כי כבר ביארו רוב מניינא ובניינא של אחרונים, כוונתו למתירין דווקא בכלי שני, ולא בכל ראשון. כך סבר הרמ"א, הגר"א, מנחת כהן (משמרת השבת פ''ד), תוספת שבת (ס''ק כה) ומהר''י חאגיז (עץ החיים מלאכת מבשל) – כוליה עלמא סברי הכי.

ואמרו חכמים בסיעתא דגדולי ספרד:
החיד"א, מאמר מרדכי, מנחת כהן – וכולהו פרכין על השו"ע, אך מעולם לא עלה על דעתם לחלוק על פסק כהיראים ולהכריע כנגד רובא דרובא.

ומה תאמר על מהר"ם בן חביב, אותו תולים בו המתירין בכל ראשון?
שימעטו לשון וירבו דיוק, כי הנה דבריו המדוייקים בתשובת גינת ורדים:

"הכלל העולה לדינא "דמותר בכלי שני... אמנם אחר שאין אנו בקיאין... ראוי להחמיר לכתחילה... והמחמיר – כל חותמי ברכות שהיו במקדש יחולו על ראשו..."
ונסיים בדבר הבא:

"ואל אלקים אשים דברתי... ינהיר לן עיינין באורייתין..."
כלומר: לא די בלקרוא – צריך גם להבין.

מסקנא דמילתא:
כל דמכשיר קפה בכלי ראשון, על ראשו חובת ההוכחה, ואין לו רשות להתיר בשופי את מה שרוב ראשונים, אחרונים, שו"ע ומהר"ם בן חביב עצמו – לא התירו אלא בכלי שני.
 
שמרן זצוק"ל אמר להדיא על החדר יחוד שזה מנהג מכוער.
ומה שהתבטא "שיש על מה לסמוך" זה מה שעושים בבית עם שני עדים ולא באולם לעיני כולם.
אם אתה לא מחויב ל"המצאה" של גדולי ישראל, בסדר. אבל אל תטען שזה סיפורים מומצאים.
ה היה באמצע שיעור על מסכת קידושין...
ראשית כל- גבי העדות של הר' בן ציון זצ"ל

אדרבה יש עדויות הפוכות, וכמו שמביא הר' יהודה ברכה, בברכת יהודה.

וכן בספר על הר' בן ציון מעיד שם בנו יד ימינו הר' אליהו אבא שאול, ששימש את אביו עשרות שנים והיה איתו צמוד יותר מתלמידיו, ואמר שאביו מעולם לא התבטא נגד יחוד אע"פ שסבר שלא צריך לעשות.

ועוד נקודה חשובה
הנה מצאתי את כל הטענות שהעלתי לעיל, שפזורים כאן באשכול זה. מצאתי שהעלם ג"כ בספר "משפט הכתובה", והעולה מהדברים הוא.

א. שא"א לקרוא על עניין הילכתי "מנהג מכוער".

ב. שזה המצאה של זמנינו, ואיפכא כל הפוסקים הקדומים שדיברו על זה לא העלו על שפתותיהם מעניין זה.

ג. ולא זו בלבד אלא שכנסת הגדולה "קילס" עניין זה דייחוד

ברכת יהודה ח''ו- א.JPG

ברכת יהודה ח''ו- ב.JPGברכת יהודה ח''ו- ג.JPG



ועתה נביא את דברי "משפט הכתובה"​

 

קבצים מצורפים

תתאר לך שנתבטא בלשון כזו: כלפי מי שפוסק כהגרע''י זצ''ל

לא זו בלבד שאין מבשלין בכל ראשון בשבת, אלא שמי שעושה כן – הרי זה כמאן דמבשל בשבת וחייב סקילה.

מהסיבה שהגאון ר' בן ציון אבא שאול ר"י פורת יוסף דרוב בני תורכ ספרדים הולכים לאורו, הגאון ר' שלום משאש רב עיה''ק ירושלים ורב עדת מרוקו, הגאון ר' בוגיד סעדון רב של הקהילה הגר'באית בפריז. דעת כולם שיש להכין לכל הפחות בפחות מכלי שני, וכמוהו דעת כל גדולי אשכנז הרב אלישיב והרב ווזנר והרב קרליץ בלי ספק. אני מביא כאן טקסט ציטוט של הבן איש חי, לגבי בישול אחר אפייה, לאחר מכן להראות שכך דעת הראשונים, ואחר כך שכך. דעת רוב הספרדים, ואחר כך גם דעת השולחן ערוך. וגם הפוסק שסמכו עליו מהר"ם בן חביב לא התיר אלא בכל שני, ודעת הגרע''י היא דעת יחיד.

והלא כבר כתב רבינו הבן איש חי (שנה שניה, פרשת בא):
[ו] אף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין בישול אחר בישול, מכל מקום יש בישול אחר אפיה או צליה, ולכן אסור לתת פת לתוך מרק או שאר משקה שהוא חם חום שהיד סולדת בו, אפילו שהוא מונח בכלי שני, שאינו עומד בכלי ראשון שהיה על האש אלא הורק לכלי שני. ולא דוקא פת, אלא כל דבר דרכיך אסור להניח בתוך חמין שהיד סולדת בו. וכתבו הפוסקים מאחר דלא בקיאינן איזה מקרי רכיך, צריך להחמיר בכל דבר לבלתי יניחו בתוך חמין שהיד סולדת בו. ואותם המניחין בצלים לתוך המרק, יזהרו לבלתי יניחום בעודו חם שהיד סולדת בו, מפני שהם מתמתקין מחריפותם ומתבשלים גם בכלי שני שהיד סולדת בו:

ואם תשאל מה דעת הראשונים – כבר קדמוך רבותינו:
הסמ''ג (מלאכת האופה), והסמ''ק, והגהמ''י (פ''ט ס''ק א) ור''י, ורבינו פרץ (ארחות חיים שבת סי' נו), ובשבלי הלקט (סי' פו), והכל בו, ובספר הנייר (עמ' כד), ובספר האגור (סי' תפב), ובס' האגודה (פ' כירה סי' נד), – וכמו עשרה קבין של חומרה ירדו לעולם, נטלו כל אלו תשעה, והעשירי חלקו בהמשך. אחריהם.

והשו"ע? לא זו בלבד שלא התיר, אלא כתב:
"יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה – יש בו משום בישול. ואסור ליתן פת אפילו בכל שני שהיד סולדת בו. ויש מתירין."

ומאן דקאמר "ויש מתירין" – לא שייף שפירא. כי כבר ביארו רוב מניינא ובניינא של אחרונים, כוונתו למתירין דווקא בכלי שני, ולא בכל ראשון. כך סבר הרמ"א, הגר"א, מנחת כהן (משמרת השבת פ''ד), תוספת שבת (ס''ק כה) ומהר''י חאגיז (עץ החיים מלאכת מבשל) – כוליה עלמא סברי הכי.

ואמרו חכמים בסיעתא דגדולי ספרד:
החיד"א, מאמר מרדכי, מנחת כהן – וכולהו פרכין על השו"ע, אך מעולם לא עלה על דעתם לחלוק על פסק כהיראים ולהכריע כנגד רובא דרובא.

ומה תאמר על מהר"ם בן חביב, אותו תולים בו המתירין בכל ראשון?
שימעטו לשון וירבו דיוק, כי הנה דבריו המדוייקים בתשובת גינת ורדים:


ונסיים בדבר הבא:



מסקנא דמילתא:
כל דמכשיר קפה בכלי ראשון, על ראשו חובת ההוכחה, ואין לו רשות להתיר בשופי את מה שרוב ראשונים, אחרונים, שו"ע ומהר"ם בן חביב עצמו – לא התירו אלא בכלי שני.
וראה כאן:
 

קבצים מצורפים

  • 7-15.pdf
    7-15.pdf
    344 קילובייט · צפיות: 5
אכן כן זו דעת כל גדולי ספרד ואשכנז פה אחד.
גם הגר''מ אליהו.

והפלא פלאים שעל זה אם מישהו יאמר שאסור
יש שיבואו בטענות...
מה קורה כאן?
כל התורה של כל הת''ח בדור נמחקה?

גם ר' אליעזר הגדול כשהיה יחיד, נגד הרוב, אף שהיה רבו של רבי עקיבא, לא נפסקה הלכה כמותו (ע' ב''מ נט.)
ודון מינה.
 
אשית כל- גבי העדות של הר' בן ציון זצ"ל

אדרבה יש עדויות הפוכות, וכמו שמביא הר' יהודה ברכה, בברכת יהודה.
עוד אוסיף שבברכת יהודה הנ"ל במקו"א, הביא את העדות שהובאה בשם הר' בן ציון ופרך את העדות מיניה וביה
שהיא מאוד מוקשית בכלל להבנה [וזה חוץ מהעדות ההפוכה שהבאנו לעיל]
 

קבצים מצורפים

יש שני הבדלים עיקריים בין המנהגים האלה למנהג של חדר יחוד.
א. במנהגים האלה לא עושים אותם "כדי להדמות לאשכנזים" משא"כ בחדר יחוד (וכלשון גדולי ישראל)
ב. במנהגים הנ"ל אין חשש איסור משא"כ בחדר יחוד. (בעיית הצניעות, מוציא לעז, פריצות וניבול פה של הבחורים, חשש הוצאת שז"ל, בעיית הכיסוי ראש כפי שנתבאר לעיל ועוד)
הכל קיים

אבל רק בדמיונך

[מזכיר את ההשמצות על הפאות]
 
סיפורים מחכם בן ציון לא יעלו ולא יורידו
הייתי בעשרות חתונות ליד החדר ייחוד ומעולם לא שמעתי דיבור של נבלות פה

זה מנהג מצויין לכתחילה שבלכתחילה

לא כל התורה מתחילה ונגמרת במה אולי כמה בע''ב יזדים חושבים

[סתם מה אתה אומר על המנהג שהחתן והכלה מתייחדים כל הסעודה בכילה איך זה נשמע?]

חוץ מזה שהכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה אז הייתי ממליץ לבטל את האירוע
 
ראשי תחתית