וכמו שנאמר שמי שמבשל קפה בכלי ראשון חייב סקילה, בגלל שרוב הפוסקים סוברים שצריך כלי שני.
תתאר לך שנתבטא בלשון כזו: כלפי מי שפוסק כהגרע''י זצ''ל
לא זו בלבד שאין מבשלין בכלי ראשון בשבת, אלא שמי שעושה כן – הרי זה כמאן דמבשל בשבת וחייב סקילה.
מהסיבה שהגאון ר' בן ציון אבא שאול ר"י פורת יוסף דרוב בני תורה ספרדים הולכים לאורו, הגאון ר' שלום משאש רב עיה''ק ירושלים ורב עדת מרוקו, הגאון ר' בוגיד סעדון רב של הקהילה הגר'באית בפריז. דעת כולם שיש להכין לכל הפחות בפחות מכלי שני, וכמוהו דעת כל גדולי אשכנז הרב אלישיב והרב ווזנר והרב קרליץ בלי ספק. אני מביא כאן טקסט ציטוט של הבן איש חי, לגבי בישול אחר אפייה, לאחר מכן להראות שכך דעת הראשונים, ואחר כך שכך דעת רוב הספרדים, ואחר כך גם דעת השולחן ערוך. וגם הפוסק שסמכו עליו מהר"ם בן חביב לא התיר אלא בכל שני, ודעת הגרע''י היא דעת יחיד.
והלא כבר כתב רבינו הבן איש חי (שנה שניה, פרשת בא):
[ו] אף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין בישול אחר בישול, מכל מקום יש בישול אחר אפיה או צליה, ולכן אסור לתת פת לתוך מרק או שאר משקה שהוא חם חום שהיד סולדת בו, אפילו שהוא מונח בכלי שני, שאינו עומד בכלי ראשון שהיה על האש אלא הורק לכלי שני. ולא דוקא פת, אלא כל דבר דרכיך אסור להניח בתוך חמין שהיד סולדת בו. וכתבו הפוסקים מאחר דלא בקיאינן איזה מקרי רכיך, צריך להחמיר בכל דבר לבלתי יניחו בתוך חמין שהיד סולדת בו. ואותם המניחין בצלים לתוך המרק, יזהרו לבלתי יניחום בעודו חם שהיד סולדת בו, מפני שהם מתמתקין מחריפותם ומתבשלים גם בכלי שני שהיד סולדת בו:
ואם תשאל מה דעת הראשונים – כבר קדמוך רבותינו:
הסמ''ג (מלאכת האופה), והסמ''ק, והגהמ''י (פ''ט ס''ק א) ור''י, ורבינו פרץ (ארחות חיים שבת סי' נו), ובשבלי הלקט (סי' פו), והכל בו, ובספר הנייר (עמ' כד), ובספר האגור (סי' תפב), ובס' האגודה (פ' כירה סי' נד), – וכמו עשרה קבין של חומרה ירדו לעולם, נטלו כל אלו תשעה, והעשירי חלקו בהמשך. אחריהם.
והשו"ע? לא זו בלבד שלא התיר, אלא כתב:
"יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח"כ במשקה – יש בו משום בישול. ואסור ליתן פת אפילו
בכל שני שהיד סולדת בו.
ויש מתירין."
ומאן דקאמר "ויש מתירין" – לא שייף שפירא. כי כבר ביארו רוב מניינא ובניינא של אחרונים, כוונתו למתירין דווקא בכלי שני, ולא בכל ראשון. כך סבר הרמ"א, הגר"א, מנחת כהן (משמרת השבת פ''ד), תוספת שבת (ס''ק כה) ומהר''י חאגיז (עץ החיים מלאכת מבשל) – כוליה עלמא סברי הכי.
ואמרו חכמים בסיעתא דגדולי ספרד:
החיד"א, מאמר מרדכי, מנחת כהן – וכולהו פרכין על השו"ע, אך מעולם לא עלה על דעתם לחלוק על פסק כהיראים ולהכריע כנגד רובא דרובא.
ומה תאמר על מהר"ם בן חביב, אותו תולים בו המתירין בכל ראשון?
שימעטו לשון וירבו דיוק, כי הנה דבריו המדוייקים בתשובת גינת ורדים:
"הכלל העולה לדינא "דמותר בכלי שני... אמנם אחר שאין אנו בקיאין... ראוי להחמיר לכתחילה... והמחמיר – כל חותמי ברכות שהיו במקדש יחולו על ראשו..."
ונסיים בדבר הבא:
"ואל אלקים אשים דברתי... ינהיר לן עיינין באורייתין..."
כלומר: לא די בלקרוא – צריך גם להבין.
מסקנא דמילתא:
כל דמכשיר קפה בכלי ראשון, על ראשו חובת ההוכחה, ואין לו רשות להתיר בשופי את מה שרוב ראשונים, אחרונים, שו"ע ומהר"ם בן חביב עצמו – לא התירו אלא בכלי שני.
