כיבוי האור קודם הדלקת נרות

[יעקבי]

ולא הבנתי מה התמיהה.
ובפרט שגם הרב הנ"ל כותב בהמשך דבריו שם שראוי לחוש לכך, וכן הורה אביהם שראוי לחוש לכך.

 

[במערבא אמרי]

כבר התבאר באיזהו מקומן שדעת הרב שמרן נהג בכוונה לקולא כדי ללמד את הציבור את עיקר ההלכה.

 

[ולמדתם אותם]

הצג קובץ מצורף 13254
ולא הבנתי מה התמיהה.
ובפרט שגם הרב הנ"ל כותב בהמשך דבריו שם שראוי לחוש לכך, וכן הורה אביהם שראוי לחוש לכך.

ראה מה שכתב הגר"ד יוסף שליט"א במענה לשאלת הרה"ג יניב נסיר, הובא בספרו 'פסקי שבת' (עמ' תכט-תכל). ובמה שכתב הרב המחבר שם בהערה, שאין ראיה מאשתו של מרן זיע"א. עי"ש. מצורף. וכדאי מאד לעיין בדבריו הנכוחים באורך (עמ' תפא-תקל). עי"ש ותרו"ץ.

 

[משיב כהלכה]

פשוט שעדיף לכבות את החשמל קודם ההדלקה, הרי יוצאים ידי חובה בחשמל עצמו, והנר הוא בבחינת שרגא בטיהרא.

ותמיהני שמונע מאנשים להחמיר חומרא טובה ולא מזיקה, רק מפני שלא ראה אצל אמו שנהגה כן.

 

[שאינו יודע לשאול]

לא ראיתי את כל תשובתו של הרב יצחק.
מעיקר הדין בסוגיא עצמה קשה מאוד למצא סברא לא לכבות את החשמל, ואעפ"כ אין זו חובה גמורה אלא חומרא ראויה מאוד.
אני גם מסכים שאין להביא ראיה כלל ממה שעשתה האימא הן ממה שכתב הרב במערבא אמרי, והן ממה שלעולם אין לדעת מה יש בין בני זוג, ואם הרב ראה לנכון שחומרא זו תתפס אצלה כפגיעה מכל סוג שהוא זהו שיקול כבד מאוד ואין ללמוד מזה כלל הוראה.
אבל כן יש צדק בדברי הרב יצחק שראוי לשים קו ברור בין מה שהוא חובה גמורה לבין מה שאיננו חובה גמורה, כי אם הוא חובה גמורה יש מזה כמה וכמה נפק"מ, ואם אכן הרב דוד אמר שיש חובה גמורה בזה [שהרי כותב לרב השואל שם שהיה ראוי לומר שזו חובה גמורה אלא שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע] יש מקום להעיר על הדברים.

 

[במערבא אמרי]

אגב - השבוע במוצ"ש הרב יצחק דן לגבי ברכת הלבנה בנשים, ואמר שאע"פ שהגרע"י כתב שראוי שישמעו מהאנשים ויצאו יד"ח, מ"מ מעולם אשתו ובנות המשפחה לא עשו זאת.

 

[אלישמע]

כבר התבאר באיזהו מקומן שדעת הרב שמרן נהג בכוונה לקולא כדי ללמד את הציבור את עיקר ההלכה.

אז אתה מחזק את התמיהה.

 

[יעקבי]

ותמיהני שמונע מאנשים להחמיר חומרא טובה ולא מזיקה, רק מפני שלא ראה אצל אמו שנהגה כן.

אבל הוא גם כותב שראוי להחמיר, נגד אימו.

 

[ולמדתם אותם]

אגב - השבוע במוצ"ש הרב יצחק דן לגבי ברכת הלבנה בנשים, ואמר שאע"פ שהגרע"י כתב שראוי שישמעו מהאנשים ויצאו יד"ח, מ"מ מעולם אשתו ובנות המשפחה לא עשו זאת.

מאשתו ודאי אין ראיה, כי חזון עובדיה חנוכה - שם חידש (בעמ' שעא) שנכון לאשה לצאת יד"ח מאשתו ברכת הלבנה - יצא לאור רק לאחר פטירתה... וגם מבנות משפחתו לא תמיד יש ראיה, אולי היה לו שיקולים נוספים וכד'. מה שאנו יודעים זה מה שכתוב בחזון עובדיה הנ"ל ש"ראוי ונכון שישמעו ברכת הלבנה מפי איש המברך, ויתכוונו לצאת ידי חובתן". וכי הוא לא התכוין למה שהוא כתב "באמת" אלא רק בכאילו?

ואגב מאז שיצא חזון עובדיה חנוכה נהג עוזרו רבי ישראל שטרית, להוציא יד"ח את אשתו בברכת הלבנה, וכמ"ש בספר תורת האשה בשמו.

 

[במערבא אמרי]

אז אתה מחזק את התמיהה.

היה על זה כבר נידון ארוך בדעתו, אינני מוצא כעת.
הדיון היה שם האם צריך ללמד את עיקר הדין או ללמד שיש מקום להחמיר.

 

[אלישמע]

היה על זה כבר נידון ארוך בדעתו, אינני מוצא כעת.
הדיון היה שם האם צריך ללמד את עיקר הדין או ללמד שיש מקום להחמיר.

ואיך יישבת את התמיהה התמוהה של ר' יצחק ?
(אא"כ הוא סבור שמה שאחרים עושים בביתם זה עניינו שלו ? או שהוא סבור שמי שלא אוחז כמוהו אז זו תמיהה ? )

 

[במערבא אמרי]

ואיך יישבת את התמיהה התמוהה של ר' יצחק ?
(אא"כ הוא סבור שמה שאחרים עושים בביתם זה עניינו שלו ? או שהוא סבור שמי שלא אוחז כמוהו אז זו תמיהה ? )

לא יישבתי, רק ציינתי עובדה.

 

[אברימי]

אבל הוא גם כותב שראוי להחמיר, נגד אימו.

בפשטות אין בעיה "להחמיר" נגד מעשה רב, אלא יש בעיה "להכריע" נגד מעשה רב.

 

[אלישמע]

בפשטות אין בעיה "להחמיר" נגד מעשה רב, אלא יש בעיה "להכריע" נגד מעשה רב.

החמור ביותר הוא ללמוד ממעשה רב, שהרי אין למדין ממעשה רב.
והחמור עוד יותר, מי שחושב שהרב שלו הוא הרב של כולם.
וחמור עוד יותר מי שאין לו אמת בתורה, או שאין לו דעה עצמית, וחושב שהוא תוכי ושכולם צריכים להיות כמותו.