לענות ב"ה וב"ש על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום

[משיב כהלכה]

שו"ע סימן קכ"ד סעיף ה'
על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו:
שו"ע שם סעיף ו'
ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:
לע"ד אדרבה מלשון השו"ע משמע כדברי הרב יצחק ומוכח שכשיוצא י"ח לא עונה ברוך הוא וברוך שמו שהרי בסעיף ו' פירט להדיא ויענו אמן בין אותם שיצאו ובין אותם שלא יצאו ואילו בסעיף ה' כתב בסתמא ששומע ברכה בכל מקום והיינו כל הברכות

האם כבודו לא רואה את ו' החיבור?

סעיף ו' הוא המשכו של סעיף ה', ושניהם צריך לקרוא בחדא מחתא: "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו ויענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו".

ואדרבה מוכח מכאן שמרן שם לב היטב לכך שיש כאן בעיה שצריכים לצאת ידי חובה, ובכל זאת לא חילק שום חילוק בענין ב"ה וב"ש, ואדרבה כתב לשון מודגשת: כל ברכה שאדם שומע בכל מקום.

 

[החש בראשו]

סעיף ו' הוא המשכו של סעיף ה', ושניהם צריך לקרוא בחדא מחתא: "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו ויענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו".

זה לא נכון, כי בסעיף ה׳ הוא קאי על כל ברכה ובסעיף ו׳ קאי על שמונה עשרה. כך שאי אפשר לקרוא את זה בבת אחת ממש. וגם לדבריך מדוע השו״ע לא כתב את זה בסעיף ה׳ כך:

על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום בין אותם שיצאו ידי חובה בין אותם שלא יצאו אומר ברוך הוא וברוך שמו:
ויענו אמן אחר כל ברכה ובכוונה ויכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:

 

[מרוקאי]

מצ"ב תשובת הגאון בעל אשר חנן חלק ט'.

 

[משיב כהלכה]

זה לא נכון, כי בסעיף ה׳ הוא קאי על כל ברכה ובסעיף ו׳ קאי על שמונה עשרה. כך שאי אפשר לקרוא את זה בבת אחת ממש. וגם לדבריך מדוע השו״ע לא כתב את זה בסעיף ה׳ כך:
על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום בין אותם שיצאו ידי חובה בין אותם שלא יצאו אומר ברוך הוא וברוך שמו:
ויענו אמן אחר כל ברכה ובכוונה ויכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה:

ולדבריך מדוע כתוב ו' החיבור, המקשר באופן ברור בין שני הסעיפים?

אלא הפשט הוא פשוט, ששני הסעיפים הם ענין אחד, "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו ויענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו".

רק שבענין ב"ה וב"ש טרח להדגיש "כל ברכה בכל מקום" כדי שלא יובן מדבריו שיש לנהוג אחרת בברכות שיוצאים בהן ידי חובה.