משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (4)

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

אגב, כל אחד מבין שזוהי ביקורת של איכרים עיראקיים​

שטויות
[מה שנכון הוא מה שכתבתי במקום אחר שביקורת זו נאמרה ע"י אלו שלא הכירו את הגרע"י]

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ההליכה אחרי השו"ע גם נגד המנהג,

חידה: מי כתבו את השורות האלו?

א. "מה שנהגו הנשים לברך על הלולב הוא מנהג בטעות, ובפרט באתרא דידן פעה"ק ירושלים שקבלו הוראת מרן, וכל המחזיק לבטל מנהג זה תע"ב, שהדין פשוט דספק ברכות להקל"

ב. "אנחנו לא נדע מה נעשה לעמא דארעא דתפסו המנהג להתיר בכל זה אי מצינן למחויי בידייהו, ונר' דכן ראוי לעשות, מטעם דאנן בני ספרד נקטי' ס' מרן ז"ל והוא פסק בכל זה להחמיר, וכבר הורונו רבותינו ז"ל דספרדי שהקל נגד חומרות מרן כס' מור"ם ז"ל בעי כפרה, וא"כ אם איזה ספררי מיקל בזה נר' דמחינן בידיה ולא שבקינן ליה, ואי איישר חילן מבטלינן המנהג הלז שפשט להתיר ... בכי הא מי התיר לנו למשבקינהו אמנהגייהו נגד מרן ז"ל, אימא איפכא, דמחינן להו במרזפתא דנפחא עד דמשנו מנהגייהו, והכי מסתבר דכיון דהמיקל נגד דעתו בעי כפרה, ש"מ דעביד איסורא, ואיך נניח להם לנהוג מנהג איסור"

ג. "אך אין לתרץ בקצרה דכיון דנהגו אפי' נגד מרן ש"ד, דכיון דאנו קבלנו הוראת מרן ז"ל אין ראוי להקל נגדו גם דאיכא מנהג, וכמו שמבואר מדברי מרן ז"ל בהקדמתו לב"י דלא שלל היכא דנהוג רק אם היו מחמירים, דכיון דקבלו עליהם אותה חומרא גם דמרן סובר להקל חייבים להחמיר כמנהגם, ומשם בארה דלדעתו ז"ל כי נהגו להקל ודעת מרן להחמיר דינא הוי להחמיר, ונ"ד הוי קולא לברך נגד דעתו ז"ל כדקי"ל סב"ל"​

חשוף

א. מהר"י נבון רבו של הגחיד"א, שו"ת נחפה בכסף ח"א דף קפ"א ע"ג
ב. פתח הדביר ח"ג דף ל' ע"ב
ג. שו"ת שואל ונשאל ח"ג סוס"י כ"ט

 

[כאחד העם]

א. "מה שנהגו הנשים לברך על הלולב הוא מנהג בטעות, ובפרט באתרא דידן פעה"ק ירושלים שקבלו הוראת מרן, וכל המחזיק לבטל מנהג זה תע"ב, שהדין פשוט דספק ברכות להקל"

א. מהר"י נבון רבו של הגחיד"א, שו"ת נחפה בכסף ח"א דף קפ"א ע"ג

עיין בספר של הרב היח"ס - זכרון משה [מועדי יעקב] ח"ב סי' יא , דשדי ביה נרגא על דברי ר' יונה נבון הללו, משני מקומות שלו עצמו של ר' יונה נבון במקומות אחרים שהעמיד שני מנהגים שהם נגד שו"ע ואף נגד דינא דגמ' הן גבי בדיקת הסכין והן גבי מלאכה בע"פ, ושם זה אף בדבר שנוגע לאיסור תורה וכגון בבדיקת הסכין , ע"ש בהרחבה

 

[הצעיר בכהונה]

הילקוט יוסף פשוט העלים מהקורא בגוף ההלכה שמדובר במחלוקת שו"ע ורמ"א, וכך חשב להסתיר את העובדה שהוא פוסק כרמ"א נגד השו"ע, כאשר מנהג מרוקו הוא כשו"ע. והעיקר ש"קיבלנו הוראות מרן"...

לא נכון להציג את מנהג מרוקו כדבר יוצא דופן. זה היה מנהג כל הספרדים כולם בכל מקומות מושבותיהם. הראשון שביטל את מנהגם והנהיג את דעת מור״ם היה הבא״ח, והחרה החזיק אחריו הגרע״י. ניתן עדיין למצוא בתי כנסת ששומרים על המנהג המקורי, בפרט בעדות שלא הושפעו מתעמולת כור ההיתוך הציוני, בעיקר אצל התימנים (שם ב100% מבתי הכנסת שמרו על המנהג המקורי והכהנים מתחילים יברכך, וכדעת מרן גם כשיש רק כהן אחד, ודלא כמנהג עדות אחרות שבטעות ראו במג״א ש"לכו״ע" כשיש כהן אחד החזן מתחיל, ולא הבינו שזו דעת מהר״י מינץ והיא מנוגדת לדעת מרן), אבל גם אצל תוניסאים, גרוזינים, אלג'יראים, ועדות נוספות, ולצערי המצב היום של שמירת המנהגים אצל המרוקאים לא בכי טוב.

ועוד, אין שום עניין קבלי בדבר הזה. וכי עד הבא״ח אף אחד מרבותינו הספרדים לא למד קבלה?! אפשר לעיין בשו״ת עולת יצחק ובאור תורה (שנת תש״ן סימן כט) ולהיווכח שאין שום סתירה בין דעת מרן לבין המקובלים בעניין זה.

 

[כאחד העם]

ועוד, אין שום עניין קבלי בדבר הזה. וכי עד הבא״ח אף אחד מרבותינו הספרדים לא למד קבלה?!

אם תעיין בבא"ח תראה שכותב להדיא שיש עניין ע"פ הסוד להקריא גם יברכך , ולא זו בלבד אלא שגם הוסיף - שכן הוא מנהג החסידים בבית אל .

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

עיין בספר של הרב היח"ס - זכרון משה [מועדי יעקב] ח"ב סי' יא , דשדי ביה נרגא על דברי ר' יונה נבון הללו, משני מקומות שלו עצמו של ר' יונה נבון במקומות אחרים שהעמיד שני מנהגים שהם נגד שו"ע ואף נגד דינא דגמ' הן גבי בדיקת הסכין והן גבי מלאכה בע"פ, ושם זה אף בדבר שנוגע לאיסור תורה וכגון בבדיקת הסכין , ע"ש בהרחבה​

ייש"כ על המראה מקום, ודבריו מצורפים

ולכאו' יש להעיר על הגאון ריח"ס שליט"א, שהתעלם מדברי "רבותינו גאוני הדורות ז"ל, כמה חייבונו להשתדל ולהתייגע לתרץ דברות חכמי ישראל שלא יסתרו דבריהם את דבריהם, וחיובא רמיא אקרקפתא דילן בכל עוז ותעצומות ליישב סתירות דברי קדשם, ואפילו בדוחק רב" (כלשונו בס' ברכת יעקב עמ' 130), והניח את דברי מהר"י נבון בסתירה וכתב "סמי חדא וסמוך על תרי"

ולפו"ר ניתן ליישב את הסתירה בדברי מהר"י נבון בב' אופנים:

א. מ"ש לבטל את המנהג היינו היכא ד"נהגו הנשים" [משמע מעצמן נהגו, עי' מג"א סי' ת"צ ס"ק ט'], משא"כ במנהג דמלאכה ע"פ שהוא מנהג "החכמים פעיה"ק ירושלים ת"ו", וכן גבי בדיקת הסכין שמדובר ב"דבר פשוט בכל ישראל שנוהגין כן ולא היה מי שיערער בדבר זה כלל" [ולשון הפרי תואר (שעליו קאי מהר"י נבון) "לבד ולא מצינן למימר דמנהג זה מנהג בורים, דמלתא כהאי הוי מלתא דתליא בחכימי דרא, וש"ל לא אלמון ישראל מחכמיהם, ומה גם בכל ערי המערב, ופשיטא שהיה להם למחות בידם"]

ב. א"נ י"ל לאיד"ג, דמ"ש שלא לבטל את המנהג גבי מלאכה בע"פ, היינו דוקא בכגון התם שיש מקום לומר שמנהג קדום הוא, וכמו דמסיק, ומה שהוכיח הגריח"ס מבדיקת הסכין, האמת היא דשותא דמר לא גמירנא, הרי הפרי תואר לא כתב נגד פסק מרן, אלא שכתב להסביר את הגמ' ומרן שהם מיירי כשבודק בעובי הציפורן, אבל כשבודק בחוד הצפורן שפיר דמי, ולא הבנתי מנל"ל דמרן השו"ע חולק על זה (וכן משמע מדברי הפר"ת בס"ק ט"ז, יעו"ש)​

 

[כאחד העם]

א. מ"ש לבטל את המנהג היינו היכא ד"נהגו הנשים" [משמע מעצמן נהגו, עי' מג"א סי' ת"צ ס"ק ט'],

עדיין זה דוחק, משום- שכאן קשה לומר שנהגו זאת הנשים מעצמן, שהרי אין לנשים ד' מינים אלא שהיו לוקחים מבעליהם , והיינו - שזה היה על דעת הבעל ולא שהייתה לוקחת מעצמה וקונה לה ד' מינים - וא"כ זה חזר הדין שזה "מנהג".

ומה שנקט "נהגו הנשים", הוא פשוט - משום שכאן זה דבר מיוחד לנשים , כי גברים מאן דכר שמיה , ולא דומה לשאר מנהגים שנקטו לשון "ונהגו" כי לשון ונהגו הוא בים גברים ובין נשים, אך כאן לא שייך לנקוט "ונהגו" כי לגברים זה לא מנהג אלא זה דינא וחיובא , ולכן נקט ונהגו הנשים

 

[עומק המושג]

זה הפוך.
בשנים האחרונות הצבור התרגל שכל מי שנוטה מהקו של היביע אומר ראוי להשמצות, לא יודע לפסוק, עירקי עקשן, משתכנז, לא עיין, לכן צריך להודיע בשער בת רבים שיש גדולים שסברו אחרת, ופסקי הגרע''י הם לא הלכה למשה מסיני.
כבר נהיה מצב, שכביכול כל הספרדים חייבים ללכת לפי הרב עובדיה, וכל מיני הזיות והמצאות, אבל המציאות לא תשתנה, שיטת היביע אומר בפסקיו מחודשת מאוד, וסותרת באופן חלקי את מסורת פסיקת עדות המזרח.​

ראשית, יש משהו בכך שהביקורת הפופוליסטית של חסידי הגרע"י כנגד מבקריו אינה במקומה, ובאמת גם את הגרע"י צריך לתפוס בפרופורציות המתאימות, אך גם אם איננו מקבלים את פסקי הגרע"י כהל"מ - חשוב לבחון את טיעוניו ולא לבטל אותם, בעוד בציבור הספרדי-ישיבתי נעשתה אוירה שכל טיעון של הגרע"י הוא מופרך מעיקרו, וכל הבל שישמיע את פוסק 'ישיבתי' כנגדו כבר מצוטט בהתלהבות כטיעון מנצח וכק"ו שאין עליו תשובה, והדרך הנכונה היא לשקול את הדברים בשכל ישר לגופו של עניין*.
שנית, מה כוונתך ששיטת הגרע"י סותרת את 'מסורת פסיקת עדות המזרח'? מדבריך בהמשך נבוא ונלמד על כוונתך כאן:​

1. ההליכה אחרי השו"ע גם נגד המנהג. 2. גם נגד האר"י. 3. לא לחוש כ''כ למחמירים. 4. לא לחוש לרמ"א. 5. לבטל המנהגים.​

1. שיטת הגרע"י בזה באמת מחודשת, אם כי אין זה כנגד 'מסורת פסיקת עדות המזרח', בין היתר בגלל שאין שום מסורת כזו, כל פוסק אמר את דעתו בסוגיות השונות, ובהחלט גם לגרע"י יש זכות להביע את דעתו.
אגב, לענ"ד אין דבר כזה 'קיבלנו הוראות מרן', ודעת השו"ע שקולה לחלוטין לדעתו של הפר"ח.
2. הפסיקה כדעת השו"ע נגד האר"י אינה קשורה ל'כללי הפסיקה' אלא לשכל הישר, ברור לכל בר דעת שההלכה שנהגה בעם ישראל למשך 3000 שנה הייתה שלא כמו האר"י, ולכן אין זה עניין של השו"ע כנגד האר"י כגברא כנגד גברא, אלא עניין של התורה המסורה בידינו כנגד הטענה החדשה שההלכה יכולה להשתנות ע"פ סוד, דבר שאין לו שחר ויסוד מסברא ומגמרא.
3. עניין החשש למחמירים אינו נוגע כלל ל'כללי הפסיקה', אלא הוא קשור לנטיית ליבו של הפוסק, וכמו שמצינו ב"ש מחמירים וב"ה מקילים, וכן ר"י מחמיר ור"ש מיקל, וגם בדורות האחרונים מצינו שהחזו"א נוטה לחומרא ורבני ירשלים לקולא וכיו"ב, כך שלתלות נקודה כזו בכללי הפסיקה, ועוד להפוך אותו לאיזה מוטיב של 'מסורת הפסיקה הספרדית' (שלא הייתה ולא נבראה) זה מגוחך.
4. כל הנושא של 'לחוש לרמ"א' הוא נושא לא רציני, שהרי הדבר תלוי בכל סוגיה לגופה, ואיזה טעם יש לדון באיזה נידון כללי האם צריך לחוש לרמ"א, אין שום הבדל עקרוני בין כוחו של הרמ"א לכוחו של המג"א או הב"ח והש"ך, כמו שאין הבדל עקרוני בין השו"ע לפר"ח, עצם הדיון הזה יכול להתנהל רק אצל בעלי הכללים שכל חייהם עסוקים בלחרוז הדין כאשר שו"ת ישכיל עבדי מתנגש בשו"ת יהודה יעלה אסאד.
5. כמדומה שהוא נקודה 1, אך אם כוונתך לעצם היחס המזלזל למנהגים - כך נאה וכך יאה, ובאמת שקדושת המנהג חרגה מכל פרופורציה.
*וכך נוהגים כמה מהת"ח בפורום זה, כמו הרב @כהן והרב @משיב כהלכה. ​

 

[עומק המושג]

שטויות​

לא הבנתי את הסוד הנורא הכלול במילה 'שטויות', אך יורשה לי לדון קמך בקרקע כעבד לפני רבו ולפצוח בקול רינה כאשר בפי שאלה גדולה עצומה, תהייה נוראה אשר בה תלויים הררי תורה: מדוע זה שטויות?
האם יש איזה שהוא צד בעולם שהיה אסור לגרע"י לחלוק על הבן איש חי? לדעתי, רק מי שהתרגל לצורת פסיקה של 'קיבלנו חכם פלוני' יכול לחשוב כך.
ושוב, אנו רואים כיצד מבקרי הגרע"י נוהגים באותה שיטה עליה הם מותחים ביקורת.​

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

מדוע זה שטויות?​

זה שטויות כי הביקורת היה מגדולי הרבנים העיראקיים, והם לא היו "איכרים" ח"ו

האם יש איזה שהוא צד בעולם שהיה אסור לגרע"י לחלוק על הבן איש חי?​

כן, וזה דבר פשוט אפילו לתינוקות, וכמ"ש הק' הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל -

ויעויין לדוגמא דברי רב שרירא גאון (שערי תשובה סי' קפ"ז, וכ"ה בהקדמת תשוה"ג שערי צדק) -

וששאלתם דאית ביניכו תלמידים והם שועלים קטנים, ולית בהו ממשא, וחולקים ואומרים על גאונים עמודי עולם "מנין להם דבר זה?" ומוציאים ספריהם, [1] והם לא יבינו פועל ה' ומעשה ידיו ולא השיגו אפילו דבר קטון ממה שהשיג תלמיד תלמידיהם של קטון שבגאונים, כדאשכחן לחד מן הגאונים, בתר דנח נפשיה אשכחן ביה - זכור גברא ההוא לטב - כל הויי דרבנן קדמאי דא עם דא, ושית [מאה][2] סדרי משנה, דאתגניז מיומי הלל ושמאי, וכמה ענינים דלית להון שיעורא, דאפי' במתיבתא דרקיעא יסדרון הלכה כמותו, ואיך באים שועלים אשר לא ראו מאורות וחושבים לאמר סרה על ה' ועל נחלתו - מי שהניף בתליסר נפי כל התלמוד, ועמד על כל מה דהוה מימות יהושע בן נון איש מפי איש הלכה למשה מסיני - ואומר תועה על תלמיד קטן שבקטני הגאונים, כי כולם דברי אלקים חיים, ואפי' בבית מדרשו של משה רבן הנביאים לא ידחו אותם ממקומותם, [3] וחכמתם ופלפוליהם הוא הדבר אשר צוה ה' אל משה. ואעפ"י שאומרים הכי הוא ואין מביאין ראיה באיזה מקום הוא אין לחוש על דבר קטון או גדול, וכל החולק על שום דבר מכל דבריהם כחולק על ה' ועל תורתו. ​

---

[1] פי' שמוציאים ספרי הגאונים מחזקתם ואינם מחשיבים אותם בכלל ספרי הדת שעליהם ראוי להשען, וכן שגור בפי חז"ל בתלמוד "אפיק זה ועייל זה" (הג"ר אליהו חזן בעל שו"ת תעלומות לב בהגהתו לספר איי הים שם).
[2] כך תיקן בהגהות הרד"ל, שכך מפורש בתשו' הגאונים שערי תשובה (סי' כ') "דע מימות משה רבינו עד הלל הזקן היו שש מאות סדרי משנה כמו שנתנה הקב"ה למשה בסיני, ומן הלל ואילך נתמעט ונתמסכן העולם וכו'", ומקורו בחגיגה י"ד ע"א "משענה אלו בעלי משנה וכו' שש מאות סדרי משנה [היו בימיהם. רש"י]". וע"ע הקדמת הגר"ח מוולוז'ין לספרא דצניעותא שדורות הראשונים היתה משנתם סדורה להם תת"ק סדרי משנה (ומקורו בילקו"ש בראשית רמז מ"ב דמתושלח היה שונה ט' מאות סדרי משנה) ורבי הקדוש כלל כל התת"ק סדרים בששה סדרי משנה דרך קצרה יעו"ש. (אמנם החיד"א בשם הגדולים ערך גאונים העתיק כלפנינו).
[3] מכאן עד הסוף הועתק בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' נ"ד, וסי' ס"ח). ​

וכיו"ב מצאנו בדברי המהרי"ק (שרש קס"ט) -


וכן ידוע בשם הגר"א שהורה לתלמידו הגר"ח מוולאז'ין שלא לחלוק על הרא"ש אפילו אם יש לו ראיות, וכמו שהבאתי כאן

ואין כאן מקום להאריך יותר

 

[מרנן ורבנן]

זה שטויות כי הביקורת היה מגדולי הרבנים העיראקיים, והם לא היו "איכרים" ח"ו

כן, וזה דבר פשוט אפילו לתינוקות, וכמ"ש הק' הג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל -
הצג קובץ מצורף 10929

אחר המחילה, דברי הגר"א וסרמן צריכים עיון מה כוונתו, לכאורה. כל פוסק שפוסק הלכה בוודאי שיש גדול מענקי הדור שלפניו שפסק אחרת והוא חולק עליו. (מעבר לזה שזה חידוש שנאמרו דברים דומים לזה רק על בית דין ולא על פוסק יחידי)

אגב, לרב @אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י לדעתך מרן הגרע"י נחשב "קטן שבקטנים"? או שמא תספר לנו היכן רכשת את המשקל למדידת מרן הגרע"י ומרן הבא"ח לבדוק את המרחק בניהים שלא יהיה "יותר מדאי באופן מופלג"?

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

אגב, לרב @אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י לדעתך מרן הגרע"י נחשב "קטן שבקטנים"?

למה חשבת שכך דעתי??

או שמא תספר לנו היכן רכשת את המשקל למדידת מרן הגרע"י ומרן הבא"ח לבדוק את המרחק בניהים שלא יהיה "יותר מדאי באופן מופלג"?

על כיו"ב השיב הגר"ח קניבסקי -

 

[מרנן ורבנן]

למה חשבת שכך דעתי??

כי זה מה שהבאת

על כיו"ב השיב הגר"ח קניבסקי -
הצג קובץ מצורף 10935

?

 

[עומק המושג]

זה שטויות כי הביקורת היה מגדולי הרבנים העיראקיים, והם לא היו 'איכרים' ח"ו​

אין ספק שגדולי הרבנים העיראקיים אינם איכרים, אבל אחר המחילה, ברור הביקורת כשלעצמה היא ביקורת של איכרים, אין שום בסיס למתוח ביקורת על רב מסוים בטענה שהוא חולק על רב אחר גדול ממנו, כך היה בעם ישראל מאז ומעולם, ותלמיד חכם עצום כמו הגרע"י ודאי רשאי לכתחילה להביע את עמדתו בכל סוגיה לגופה.

בעניין דברי הגרא"ו שאסור לפוסק לחלוק על הגדול ממנו - תרתי יש לומר בזה, א) מנ"ל שהגרע"י לא הגיע למעלת הבא"ח? האם בספריו של הבא"ח רואים משהו מיוחד שלא רואים בספריו של הגרע"י? ב) עצם דברי הגרא"ו מופרכים מעיקרם, פשוט ככותחא שאין שום בעיה לחלוק על הגדול ממנו בראיות, וכל מסורת הפסיקה לאורך הדורות תוכיח, וכי כל הראשונים היו במעלתו של הרמב"ם? וכי כל האחרונים היו במעלתו של המהרש"ל? והרי מצינו גם אחרונים חולקים על ראשונים וכיו"ב, ופשיטא דכי ניים ושכיב אמר לה להאי שמעתתא.

באופן כללי, לאורך הדורות היו שתי סוגים של פוסקים, הפוסקים השמרניים כמו השו"ע והרמ"א, שמלקטים דברי הקודמים להם בהכנעה וכמעט ולא חולקים עליהם, והפוסקים העצמאיים כמו הפר"ח והגר"א והחזו"א, שמנסים לגבש את עמדתם בכל סוגייה מהשורש ומהיסוד, וכן היו גם גדולי האחרונים האשכנזים, כמו המהרש"ל והמהר"ל, ובס' נתיבות עולם (נתיב התורה פט"ו) כותב המהר"ל בחריפות כנגד אלו שפוסקים הלכה מתוך השו"ע ולא מגבשים עמדה בעצמם, וכותב שהרי"ז כפוסק הלכה מהמשנה שהוא כאמגושי, כך שגם אם אין הלכה כן אין ספק שישנה דעה כזאת, ופשיטא שביקורת על פוסק שאינו מתבטל לפוסק אחר היא לא מובנת לחלוטין.​

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

כי זה מה שהבאת

אין ספק שגדולי הרבנים העיראקיים אינם איכרים, אבל אחר המחילה, ברור הביקורת כשלעצמה היא ביקורת של איכרים, אין שום בסיס למתוח ביקורת על רב מסוים בטענה שהוא חולק על רב אחר גדול ממנו, כך היה בעם ישראל מאז ומעולם, ותלמיד חכם עצום כמו הגרע"י ודאי רשאי לכתחילה להביע את עמדתו בכל סוגיה לגופה.

בעניין דברי הגרא"ו שאסור לפוסק לחלוק על הגדול ממנו - תרתי יש לומר בזה, א) מנ"ל שהגרע"י לא הגיע למעלת הבא"ח? האם בספריו של הבא"ח רואים משהו מיוחד שלא רואים בספריו של הגרע"י?​

כמדומה שלא שמתם לב למה שכתבתי מקודם -

ביקורת זו נאמרה ע"י אלו שלא הכירו את הגרע"י

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

אחר המחילה, דברי הגר"א וסרמן צריכים עיון מה כוונתו, לכאורה. כל פוסק שפוסק הלכה בוודאי שיש גדול מענקי הדור שלפניו שפסק אחרת והוא חולק עליו.

ב) עצם דברי הגרא"ו מופרכים מעיקרם, פשוט ככותחא שאין שום בעיה לחלוק על הגדול ממנו בראיות, וכל מסורת הפסיקה לאורך הדורות תוכיח, וכי כל הראשונים היו במעלתו של הרמב"ם? וכי כל האחרונים היו במעלתו של המהרש"ל? והרי מצינו גם אחרונים חולקים על ראשונים וכיו"ב, ופשיטא דכי ניים ושכיב אמר לה להאי שמעתתא.​

לא ידענא מה קשה לכם, הגרא"ו התייחס לזה בדבריו -

(מעבר לזה שזה חידוש שנאמרו דברים דומים לזה רק על בית דין ולא על פוסק יחידי)

פשוט, כי רק לגבי ב"ד יש דין כזה, משא"כ בנדו"ד אינו "דין" אלא סברא פשוטה, "כי איך נעשה על דעתנו אם ידענו שדעתנו קצרה והאמת אין אתנו" (כלשון החזו"א שם)

באופן כללי, לאורך הדורות היו שתי סוגים של פוסקים, הפוסקים השמרניים כמו השו"ע והרמ"א, שמלקטים דברי הקודמים להם בהכנעה וכמעט ולא חולקים עליהם, והפוסקים העצמאיים כמו הפר"ח והגר"א והחזו"א, שמנסים לגבש את עמדתם בכל סוגייה מהשורש ומהיסוד, וכן היו גם גדולי האחרונים האשכנזים, כמו המהרש"ל והמהר"ל, ובס' נתיבות עולם (נתיב התורה פט"ו) כותב המהר"ל בחריפות כנגד אלו שפוסקים הלכה מתוך השו"ע ולא מגבשים עמדה בעצמם, וכותב שהרי"ז כפוסק הלכה מהמשנה שהוא כאמגושי, כך שגם אם אין הלכה כן אין ספק שישנה דע כזאת, ופשיטא שביקורת על פוסק שאינו מתבטל לפוסק אחר היא הזויה לחלוטין.

גם הפוסקים העצמאיים מודים שאין קטן שבקטנים יכול לחלוק על גדול שבגדולים, אלא שברוחב ליבם החזיקו את עצמם כראויים לחלוק אפילו על רבותינו הראשונים, וכבר הבאתי שהגר"א הורה לתלמידו המובהק הגר"ח מוולאזין שלא לחלוק על הרא"ש אפילו עם ראיות ברורות לדעתו (וע"ע שו"ת שאלת יעבץ ח"א סוס"י ה')