צריך לחפש בעז"ה.
אמירת ברוך הוא וברוך שמו - חובה או רשות?
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
- מומלץ
כמובן ברמ"א הדברים פשוטים ונמצאים לרוב.
אבל אחפש בל"נ גם בשו"ע.
אני מאמין שאתה מבין את ההבדל לבד...
בין "לחדש" אמירת ברוך הוא וברוך שמו.
לבין להנהיג דבר מסויים שמובן הייטב מסברא גם ללא שום מקור.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,935
תוכל להסביר את דבריך והערתך?
בודאי.
מצד אחד סובר שכשהשו"ע כותב 'כל' הכונה שאין יוצא מן הכלל, וזה לגבי הנידון בברכת על המחיה אם היא דאו'
מצד שני סובר שכהשו"ע כותב 'כל' הכונה שיש יוצא מן הכלל, וזה לגבי עניית ברוך הוא וברוך שמו בברכות שיוצאים בהם ידי חובה
ממדבר מתנה
חבר קבוע
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 220
לדעתי יש לא מעט דינים בש"ע שהם מנהגים של פוסקים יחידים, או שהובאו בפוסקים יחידים.
עיין לדוגמא סימן ש"כ סי"ד, וביו"ד סימן קי"ד סי"ב, ושם בסימן קצ"ח סכ"ד.
הר"מ מרוטנבורג מתיר להטיל מי רגלים בשלג והרא"ש היה נזהר:
הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש .
ממדבר מתנה
חבר קבוע
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 220
וכן הלכה, כיש אומרים בתרא.
צריכה לחצוץ שיניה שלא יהא בהם דבר חוצץ, שאם טבלה ונמצא שום דבר דבוק בהם לא עלתה לה טבילה. ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה, מפני שהוא נכנס בין השינים יותר ממאכל אחר, ואף על פי שבודקות וחוצצות השינים, חוששות דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה, ומנהג יפה הוא.
ממדבר מתנה
חבר קבוע
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 220
תוקן
ממדבר מתנה
חבר קבוע
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 220
ובב"י הובא כמנהג שנזכר ברא"ש
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,935
נראה לי שיש חילוק ברור בין כשכותב "חוץ" שאז חייב לומר שלא שלא שייר עוד משהו, לבין היכן שלא כותב חוץ.
???
מה הקשר בין נידון הכא שהוא מח' בגמרא וכתבו הרי"ף הרא"ש והרמב"ם שהאידנא נהוג כחובה,
לבין בהו"ש שנהגו אביו של הרא"ש ללא שום מקור לחייב?
שוב אין קשר לבין זה שהרא"ש היה נזהר כי סבר שהשלג נימוח על ידי מעשה וחשש לאיסור לבין הכא שזה חידוש ללא מקור לחייב בהו"ש.
וכן זה אין קשר שנזהר מסיבה כל שהיא.
מנהג יפה ותו לא.
מהיכי תיתי לחייב כנידון דהכא?
ראיה מצוינת.
הריף פוסק להדיא כרבא שתפילת ערבית רשות!
רק מכח המנהג שנהגו להתפלל, וכלשונו
ערבית הפכה לחובה.
הרי לך שמנהג טוב שהוא מצוה יוצר הלכה עד כדי כך שמרן השמיט את עיקר הדין שתפילת ערבית רשות.
ומה שזה מחלוקת בגמ' בין אביי לרבא אינו מעלה ואינו מוריד אחרי שהגמ' לימדה אותנו שהלכה כרבא חוץ מיעל קגם.
ממדבר מתנה
חבר קבוע
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 220
אמת שיש לחלק בין מנהג שיש בו חשש איסור, לבין מנהגים של תפילה וכדומה.
מ"מ חזינן שפעמים שגם מנהגים של יחידים הובאו להלכה בש"ע.
ואחר שמנהג כל שהוא נפסק להלכה בש"ע, חשיב לדידן כהוראה שיצאה מלשכת הגזית, וכן יש לנהוג.
כמובן שיש לדון כל נידון לגופו, וברור שאין עניית בהו"ש חיוב גמור כעניית אמן.
לכן לומדים ב"י ומקורות ההלכה, לדעת את שורשי הדין וגדרו.
אך הנידון כאן הוא לא אם יש לענות בהו"ש במקום שיש חשש הפסק וכדומה,
אלא האם יש להתייחס למנהג זה כמו שאר ההלכות שהובאו בש"ע.
ושוב,
יש הבדל עצום בין מנהג שהביאוהו ג' עמודי ההוראה כהוראה לציבור, לבין מנהג שמזכיר הרא"ש בשם אביו ללא הוראה לציבור.
איש ההשקפה
חבר חדש
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 179
שו"ע זה לא הוראה לציבור? אתמהה.
גם הדין שלא אומרים מעין שבע בליל פסח, לא הוזכר ברי"ף רא"ש ורמב"ם ו"רק" רנ"ג,
אבל כיון שהובא בשו"ע - נלחמים עליו.
אולי תחבר ס' כללים "עין יעקב" ותמציא כללים חדשים כפי העולה בדעתך, וכפי המודה החדשה
לא אמרתי אין מנהגים כאלה.
השאלה אם מנהג שנהג איזה ראשון לעצמו אפשר להורות לציבור חיוב משום כך.
וכיון שאנחנו לומדים ב"י ואנחנו רואים שזה סה"כ מנהג שנהג אותו אביו של הרא"ש אין שום צד שהשו"ע יחייב בגלל זה.
תעבור על כל האשכול לפני שאתה זורק הערות
השאלה כאן אם הובא בתורת חיוב או מנהג טוב.
כבר העלתי שזה מנהג שנהגו בתקופת הראשונים, עם מקורות ברורים.
ולא מנהג שנהג ראשון אחד לעצמו.
אנחנו מדברים על השו"ע שהביא רק את דברי הרא"ש.
איש ההשקפה
חבר חדש
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 179
גם מעין שבע בפסח שנהפך לעשרת הדברות זה גם מנהג טוב?
אולי תראה לנו עוד דפים מחיבורך עין יעקב כללי הפסיקה - מציאות משתנה לפי מה שנדמה לי?
נושאים דומים:
