רבנו האריז"ל ותורתו

ואמנם מצינו להרמב"ן נקט לשון כזאת כלפי חכם אחר שנולד 50 שנה לפניו
הרמב"ן כתב על אברהם אבינו חטא גדול חטא וכו', וכן על שרה אמנו - עיין בפרשת לך לך. הרבה הקשו עליו בזה. שם עוד כתב כן מסברא דיליה בלא ראיות.

דרך אגב, בנושא שהעליתי לגבי כי בנו בחרת - האר"י עצמו כתב שהאומרים כי בנו בחרת 'טועים טעות גמור' כלומר 'כל' הגאונים וגם האמוראים שהגאונים קיבלו מהם וכל הראשונים כולם 'טעו טעות גמורה'. כמובן שישר תענה וכולם יענו אחריך. לאר"י מותר ולך אסור.

לי כואב משפט זה על כל גדולי ישראל, ובמקום לכאוב את כאבו של האר"י - תכאבו את כאבם של גדולי ישראל שאמרו עליהם את אותו המשפט.
 
האר'י לא יכול לטעות ??
אם זה מפי אליהו הנביא, אז לא. ראה לדוג' בשו"ת ביכורי יעקב להגרי"ח זריהן זצ"ל (רבה של טבריה חיו"ד סי"ט), ששם אכן האריך לבאר כי אין הלכה כמרן האר"י בגלל ששם הוא עוסק בסברת האר"י שאמרה עפ"י הפשט בלבד. וכתב שם שלכן ניתן לחלוק עליו. וגם דברי הרב משיב כהלכה תמוהים, מפני שמהרח"ו העיד כי כל דברי האר"י גם ע"פ הסוד היה מקדים להם שישה דרכים עפ"י הפשט, וא"כ אין כאן דין של לא בשמים היא. וכ"כ הגר"מ אליהו במבואו הגדול לשו"ת מאמר מרדכי ח"א, ועוד.
 
הרמב"ן כתב על אברהם אבינו חטא גדול חטא וכו', וכן על שרה אמנו - עיין בפרשת לך לך. הרבה הקשו עליו בזה

הוא מותיב לה והוא מפרק לה, שהרבה הקשו עליו בזה.

ועוד, שאנחנו לא הרמב"ן. דאם לא תאמר כן, הרי הרבה לשונות חריפים מצויים בספרים, הראב"ד על הרמב"ם וכדו', האם הותרה הרצועה לכל אברך להשתמש בלשונות שמצא בספרים ולפעור פיו על גדולי הדור ועל גדולים שחיו 500 שנה לפניו והעניקו חמה בקומתם? הרי זה מגוחך לגמרי.
 
הרמב"ן כתב על אברהם אבינו חטא גדול חטא וכו', וכן על שרה אמנו - עיין בפרשת לך לך. הרבה הקשו עליו בזה. שם עוד כתב כן מסברא דיליה בלא ראיות.
בדרך כלל זה מקור מחז''ל.
דרך אגב, בנושא שהעליתי לגבי כי בנו בחרת - האר"י עצמו כתב שהאומרים כי בנו בחרת 'טועים טעות גמור' כלומר 'כל' הגאונים וגם האמוראים שהגאונים קיבלו מהם וכל הראשונים כולם 'טעו טעות גמורה'. כמובן שישר תענה וכולם יענו אחריך. לאר"י מותר ולך אסור.

לי כואב משפט זה על כל גדולי ישראל, ובמקום לכאוב את כאבו של האר"י - תכאבו את כאבם של גדולי ישראל שאמרו עליהם את אותו המשפט.
אל תכניס עצמך להכריע בין כאלה שאין לך אפשרות להכריע ביניהם. כבד שני הצדדים. וד''ב.
 
וגם דברי הרב משיב כהלכה תמוהים, מפני שמהרח"ו העיד כי כל דברי האר"י גם ע"פ הסוד היה מקדים להם שישה דרכים עפ"י הפשט, וא"כ אין כאן דין של לא בשמים היא. וכ"כ הגר"מ אליהו במבואו הגדול לשו"ת מאמר מרדכי ח"א, ועוד.

כתבתי לרווחא דמילתא, שגם אם תאמר שכל דבריו מפי הגבורה, עדיין לא בשמים היא.

אבל מה שהסיק ע"פ הפשט ברוחב בינתו, בזה פשוט שאפשר לחלוק עליו, וכאשר הבאתי מהמהר"ל צינץ על הרשב"י.
 
האם הותרה הרצועה לכל אברך להשתמש בלשונות שמצא בספרים ולפעור פיו על גדולי הדור ועל גדולים שחיו 500 שנה לפניו והעניקו חמה בקומתם?
אם זה בסברא בעלמא כמו שהם עשו - אה"נ.

אם מוכיחים בבירור גמור ש'מה שאמר' זה טעות - זה נקרא שהוא 'טעה'. למה יש בזה איזה זלזול? הוא אמר דברים שהוכחו כלא נכונים.

אל תכניס עצמך להכריע בין כאלה שאין לך אפשרות להכריע ביניהם.
יש אפשרות להכריע שעם ישראל במשך יותר מ1000 שנה לדורותיו לא טעה! נקודה.
 
אם באים לדבר משבחי האר"י, ראוי להתייחס דוקא לחלק הנגלה שלו ולא לחלק המיסטי.

הרב הגדול האלקי החסיד, מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות במעשה בראשית במעשה מרכבה" (שער ההקדמות, דף ד ע"א).

גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראיתי למורי זלה"ה, מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק בהלכה, עד שהיה נלאה, ומזיע זיעה גדולה. ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ, והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקליפות שהם הקושיות שיש בהלכה ההיא, שאין מניחים לאדם להבין אותה, ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו אז. כי לכן נקרא התורה תושיה, שמתשת כחו של העוסק בה, ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כחו בהיותו עוסק בהלכה (שער המצות, ואתחנן).

ושמעתי ממורי ז"ל, שהיה תמיד מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה, ופירוש הז' ע"ד הסוד (שער רוה"ק, מהדו' ברנדוויין דף לה טור ב, ד"ה גם).

אריה דבי עילאי המקובל החסיד כמהר"י לוריא אשכנזי זלה"ה, ואחריו קם תלמידו אשר שפך את רוחו עליו, אביר הרועים הוא אדוני אבי מורי זלה"ה, אשר בתחלה מלאו כרסם מהויות דאביי ורבא לתורה ולתעודה, ואח"כ נכנסו לפרדס בדרך אמת ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון בכונות אמיתיות (שו"ת באר מים חיים, למהרש"ו, סי' יט).

וכתב בשם הגדולים (ח"א מע' י אות שלב) ובבחרותו כתב שיטה על מסכת זבחים בחברת רבו הרב בצלאל. ע"כ.

עוד שם, וז"ל: גם בתוך שו"ת מרן כ"י (אבקת רוכל סי' קלו) ראיתי שכתוב שם שאלה ששאל החכם השלם המקובל כמה"ר יצחק אשכנזי, ולפי הרשום בדעתי היתה השאלה בנדון אחד מדיני ממונות, והיה מצדד צדדים בשאלה מבלי הזכיר שום ספר. ומרן יסד תשובתו על השאלה, וכתב נראה שהחכם השלם השואל אמר צד זה משום סברת פוסק זה, וכתב דבר זה לצאת י"ח פוסק זה, וכיוצא כל התשובה כמעט לבאר דברי השאלה שעל אדני פז סברת הפוסקים היא, והסכים למה שנראה שנטה דעת הרב השואל, עכ"ל. (א"ה, אבל באמת בתשובת אבק"ר שלפנינו נראה שלא הסכים עם הרב השואל, ואדרבה נראה דלענין מעשה פליג עליה, והחיד"א לא כתב אלא כפי הרשום בדעתו כלשונו, מ"מ רואים שלא נפלאת היא בעיניו לחשוב שבח כזה על רבנו האר"י, אף בתשובה הלכתית). - וראה ויכוח מעניין בין רבנו יוסף חיים לבין הר"ר רפאל אהרן בן שמעון (סוד ישרים ח"ג סי' ט, טוב מצרים מע' י אות כט, סוד ישרים ח"ד סי' ב) אם תשובה זו יצאה מתחת יד האר"י או לא.
אין ויכוח על זה שהאר"י היה גדול בכל מקצועות התורה, והיה רב כוחו בש"ס ובפוסקים.
אך אני כן חושב, שאם באים לדבר משבחי האר"י כן יש לדבר יותר על מה שחידש בתורת הקבלה,
כיון שת"ח בנגלה, פוסקים ודיינים, היו רבים במהלך הדורות, וגדלותו של האר"י בזה לא ידועה כמשהו יוצא דופן משאר גדולי ישראל בתחום זה.
אבל בתחום הקבלה - הוא היה יוצא דופן, הוא חידש תורה שלא היתה קיימת עד שהוא בא וגילה סתרי תורה מפי אליהו, וזכה שכל המקובלים אחריו קיבלו דעותיו והסכימו עם דעתו ללא חולק וללא עוררין.
אם כן, שבחי האר"י אדרבה, יש להתעסק בחלק הנסתר יותר.

[אני ימשיל משל מאוד גס, אם יש מתמטיקאי בסדר גודל עולמי שלא היה כמוהו מאות שנים, והוא גם כלכלן מאוד מאוד טוב, כמו כלכלנים רבים, ודאי שישבחוהו בעיקר בענין זה שהוא מתמטיקאי, וידבר פחות על זה שהוא גם מבין בכלכלה].
 
ומשום כאב זה אתה מחזיר לאר"י שהוא טעה?

תכתוב שנראה לך אחרת, מבלי להשתמש במטבע לשון מזלזלת
אם זה היה לשון מזלזלת הוא לא היה כותב את זה על אחרים. כנראה שהוא הבין שזה לא לשון מזלזלת.

אין שום היתר 'לחכם' לזלזל באחרים [על הצד שזה זלזול].
 
אם מוכיחים בבירור גמור ש'מה שאמר' זה טעות - זה נקרא שהוא 'טעה'. למה יש בזה איזה זלזול? הוא אמר דברים שהוכחו כלא נכונים.

כל בר דעת מבין שיש הבדל אם כותבים הערה בדרך ארץ על רב פלוני שסיפר מעשה שלא היה ולא נברא, או בדה מלבו לשונות של פוסקים, וכו' וכו', לבין אם כותבים עליו במפורש שהוא שקרן וכזבן ומדומיין.

וכך גם כאן, יש הבדל גדול בין להוכיח שהוא טעה, לבין לכתוב במפורש שהוא טעה.
 
יש אפשרות להכריע שעם ישראל במשך יותר מ1000 שנה לדורותיו לא טעה! נקודה.
לא הבנתי ברוב הנוסחאות שהבאת מפורש נוסח יותר מל''ה וזה נגד הזוהר.
גילוי ממקור קדום להם.
תוכל רק לומר שנוסח רס''ג, יכול להסתדר. אבל רוב ישראל לא עשו כנוסח רס''ג. וממילא דבריך לא הועילו מזור למנהג שנהגו בפועל.
 
כתבתי לרווחא דמילתא, שגם אם תאמר שכל דבריו מפי הגבורה, עדיין לא בשמים היא.

אבל מה שהסיק ע"פ הפשט ברוחב בינתו, בזה פשוט שאפשר לחלוק עליו, וכאשר הבאתי מהמהר"ל צינץ על הרשב"י.
ובאשע"כ כתבו רבותינו הפוסקים שכאשר יש צירוף של פשט ומפי אליהו הנביא כאצל רבנו האר"י אין דין של לא בשמים היא. וראה במרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' פב) על פסיקה בעניין נטילת לולב ע"י נשים עפ"י שו"ת מן השמים, וז"ל: "ובכי הא לא שייך לא בשמים היא, דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותן כיון דאית לן סיעתא דשמיא". וכ"ז לאחר ששמע מרבותיו שיש לבטל המנהג כפי שכתב בברכי יוסף (תרנ"ד אות ב).
 
אם זה היה לשון מזלזלת הוא לא היה כותב את זה על אחרים. כנראה שהוא הבין שזה לא לשון מזלזלת.

אין שום היתר 'לחכם' לזלזל באחרים [על הצד שזה זלזול].
ראה בהקדמה לרב פעלים מש''כ בזה.
וגם בחות יאיר. והדברים מפורסמים
 
ובאשע"כ כתבו רבותינו הפוסקים שכאשר יש צירוף של פשט ומפי אליהו הנביא כאצל רבנו האר"י אין דין של לא בשמים היא. וראה במרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' פב) על פסיקה בעניין נטילת לולב ע"י נשים עפ"י שו"ת מן השמים, וז"ל: "ובכי הא לא שייך לא בשמים היא, דכיון דיש הרבה גדולים בפוסקים דסבירא להו דיברכו אהניא לן לפסוק כמותן כיון דאית לן סיעתא דשמיא". וכ"ז לאחר ששמע מרבותיו שיש לבטל המנהג כפי שכתב בברכי יוסף (תרנ"ד אות ב).

אין דין "לא בשמים היא", וגם אין דין שחובה לפסוק כמותו אם נראה בבירור שדבריו לא צודקים.

החיד"א פסק כהרבה גדולים שלשיטתם אפשר לברך, והסייעתא מהשמים היא רק סייעתא להטות את הכף.
 
וכך גם כאן, יש הבדל גדול בין להוכיח שהוא טעה, לבין לכתוב במפורש שהוא טעה
בסדר, אז אתה למעשה מסכים שהוא טעה, רק רוצה שלא אכתוב את זה במפורש, אלא אתן לך ולקוראים להבין לבד... מקבל.

לא הבנתי ברוב הנוסחאות שהבאת מפורש נוסח יותר מל''ה וזה נגד הזוהר.
לא נגד. יש אחרונים שפירשו את הזוהר שמותר להוסיף על המנין וכו'.
תוכל רק לומר שנוסח רס''ג, יכול להסתדר. אבל רוב ישראל לא עשו כנוסח רס''ג. וממילא דבריך לא הועילו מזור למנהג שנהגו בפועל.
לגבי המילים 'כי בנו בחרת וכו'' - יש לנו את כל ישראל. תוריד כל מלה אחרת מהקידוש כדי להגיע לל"ה תיבות, רק לא את המשפט הנ"ל שנהגו בו כל ישראל.

עם ישראל לא טעה כשאמר בנוסח הקידוש 'כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים'.
 
אין ויכוח על זה שהאר"י היה גדול בכל מקצועות התורה, והיה רב כוחו בש"ס ובפוסקים.
אך אני כן חושב, שאם באים לדבר משבחי האר"י כן יש לדבר יותר על מה שחידש בתורת הקבלה,
כיון שת"ח בנגלה, פוסקים ודיינים, היו רבים במהלך הדורות, וגדלותו של האר"י בזה לא ידועה כמשהו יוצא דופן משאר גדולי ישראל בתחום זה.
אבל בתחום הקבלה - הוא היה יוצא דופן, הוא חידש תורה שלא היתה קיימת עד שהוא בא וגילה סתרי תורה מפי אליהו, וזכה שכל המקובלים אחריו קיבלו דעותיו והסכימו עם דעתו ללא חולק וללא עוררין.
אם כן, שבחי האר"י אדרבה, יש להתעסק בחלק הנסתר יותר.

[אני ימשיל משל מאוד גס, אם יש מתמטיקאי בסדר גודל עולמי שלא היה כמוהו מאות שנים, והוא גם כלכלן מאוד מאוד טוב, כמו כלכלנים רבים, ודאי שישבחוהו בעיקר בענין זה שהוא מתמטיקאי, וידבר פחות על זה שהוא גם מבין בכלכלה].
אני דוקא חושב הפוך, חלקו של האר"י בקבלה זה ידוע ופשוט,
והרבותא היא שלא לצייר אותו רק כמקובל אלא גם כמעיין פשטן ופוסק.
(אלו "שנרתעים" ממנו זה הרי בגלל שהם חושבים שהוא רק מקובל).
 
אין דין "לא בשמים היא", וגם אין דין שחובה לפסוק כמותו אם נראה בבירור שדבריו לא צודקים.

החיד"א פסק כהרבה גדולים שלשיטתם אפשר לברך, והסייעתא מהשמים היא רק סייעתא להטות את הכף.
אם מן שמייא מסייעים ביד שיטה מהפוסקים ומגלים כי זו אמת, אז זה סימן להטות את הכף ולפסוק כך, כי זה הדין האמיתי, ולא רק כאפשרות לפסוק כך. זה באמת הטיית הכף, אך לא רק אפשרות שאם תרצה תטה את הכף, אלא הכרעה.
 
אני דוקא חושב הפוך, חלקו של האר"י בקבלה זה ידוע ופשוט,
והרבותא היא שלא לצייר אותו רק כמקובל אלא גם כמעיין פשטן ופוסק.
(אלו "שנרתעים" ממנו זה הרי בגלל שהם חושבים שהוא רק מקובל).
דברים נכוחים. וידועים דברי מהרח"ו שגדולתו היתה כתנאים, וא"כ בוודאי שגם בפשט היה רב חיליה. ומכל ציטוטי תלמידיו נראה בבירור שבכל חלקי התורה היה יוצא דופן באופן מבהיל אפילו יותר משאר גדולי תורה.
 
אם זה מפי אליהו הנביא, אז לא. ראה לדוג' בשו"ת ביכורי יעקב להגרי"ח זריהן זצ"ל (רבה של טבריה חיו"ד סי"ט), ששם אכן האריך לבאר כי אין הלכה כמרן האר"י בגלל ששם הוא עוסק בסברת האר"י שאמרה עפ"י הפשט בלבד. וכתב שם שלכן ניתן לחלוק עליו. וגם דברי הרב משיב כהלכה תמוהים, מפני שמהרח"ו העיד כי כל דברי האר"י גם ע"פ הסוד היה מקדים להם שישה דרכים עפ"י הפשט, וא"כ אין כאן דין של לא בשמים היא. וכ"כ הגר"מ אליהו במבואו הגדול לשו"ת מאמר מרדכי ח"א, ועוד.
לדעת הגר''א רוב דברי האר''י הם מעיונו בספר הזוהר ולא מפי אליהו, ושפיר יכול לטעות
נכון שהרבה לא סברו כהגר''א בזה, אבל הגר''א קודש קדשים טען שהאר''י יכול לטעות, מי שאומר כגר''א אינו אפיקורס
 
ראשי תחתית