בשבוע האחרון התפרסמה דרשתו של אחד הרבנים שהוא בבחינת חד בדרא, הלא הוא האדמו"ר מקרלין, אחד מגדולי האדמו"רים שדעתו ידועה בנושא מזה שנים, ובקהילתו אחוז השמורים מסמארטפונים פרוצים הוא הגדול ביותר (כי בכל הקהילות יש תופעה שעשרות אחוזים מהקהילה מתנהגים כ"אנוסים" - מחזיקים סמארטפון פרוץ בסתר ומכשיר "כשר" בגלוי, וברוב המקרים אין שום אפשרות למנוע מהם).
במהלך עריכת השולחן הטהור לרגל "זאת חנוכה", בהיכל בית מדרשו הגדול בגבעת זאב בירושלים, התייחס האדמו"ר מקרלין באריכות לאחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר יומו של הבית היהודי בדורנו – השימוש במכשירי הטכנולוגיה וההתמודדות עם פגעיהם.
בדבריו, הציג האדמו"ר גישה המשלבת הכרה במציאות החיים, לצד דרישה בלתי מתפשרת לזהירות ולקדושה.
בפתח דבריו, הבהיר האדמו"ר כי המציאות השתנתה וכי המכשירים הטכנולוגיים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום.
"הגענו למצב שאין אדם שיאמר שאפשר להסתדר בלי מכשירים", אמר האדמו"ר, "אי אפשר להסתדר, צריכים אותם. אבל לשם כך יש סינונים, ואם משתמשים בזה כמו שצריך זה לא פסול" פתח האדמו"ר את דבריו.
האדמו"ר הדף את הגישה השוללת לחלוטין את עצם השימוש במכשירים כפתרון יחיד, והשתמש במשל מעולם המעשה: "מי שיצעק שזו סכנה – הרי גם לנסוע ברכב זו סכנה, ולא חסרים דברים אחרים בעולם שהם סכנה. כשם שלא יגידו לאדם לא לנסוע ברכב בגלל הסכנה שבכביש, כך אי אפשר למנוע לחלוטין מלהשתמש במכשירים".
לצד ההכרה בצורך הטכנולוגי, סייג האדמו"ר את הדברים והפנה קריאה לאברכים הצעירים המקימים את ביתם. האדמו"ר הדגיש כי המכשיר אינו "מצווה" או הכרח למי שאינו זקוק לו באמת.
"אברך שזה עתה התחתן", הסביר האדמו"ר: "לא צריך לרוץ מיד לקנות מכשיר. זו לא מצווה. יש להשתמש במכשירים למה שצריך באמת, לצרכי עבודה וסידורים חיוניים, ולא סתם בשביל 'שטויות' ובזבוז זמן".
בהמשך דבריו, עורר האדמו"ר את החסידים כי לצד המאמץ האנושי והסינון הטכנולוגי, הכלי החזק ביותר של היהודי הוא התפילה: "צריכים להתחנן ולבקש מהשי"ת שישמור עלינו, על עוללנו ועל טפנו, אנו צריכים לחיות מתוך ישרות הלב".
יצויין שדעת רוב ככל גדולי ישראל להתיר סמארטפון מסונן לנצרכים, והמפורסמים שבהם הם רבני בד"ץ בני ברק, הגר"י סילמן והגר"ש רוזנברג, וגם אחרי שפרסמו בשמם שהם "חזרו בהם" - הם פרסמו הבהרה שלא חזרו בהם מעולם, וההיתר בתקפו.
וכן הגר"ח קניבסקי גילה דעתו להתיר סמארטפון (ההיתר ניתן בזמנו חברת נתיב).
וכן רבני בד"ץ העדה החרדית במכתבם התירו למשגיחי כשרות סמארטפונים מסוננים, וכן מועצת חכמי התורה - הגר"ש כהן, הגר"ד יוסף, הגר"ש בעדני, הגר"ש מחפוד, הגר"ש בן שמעון ועוד, כולם גילו דעתם להתיר סמארטפונים מסוננים (ההיתר ניתן בזמנו לחברת "שוהם").
והגרי"ד גרוסמן (לחברת "הדרן").
והגר"צ ברוורמן והגר"ש אליטוב (לחברת עסקן).
והגר"צ פרידמן בשם הגרי"ש אלישיב (לגבי הודעות כתובות שהאדמו"ר מגור אסר, ומסר בשמו שיש לאסור רק תועבה ותו לא, ומלבד זה הכל מותר).
ובי"ד רבני חב"ד שהקימו הכשר מיוחד (ע"י חברת נטספארק).
והגר"ע יוסף (הביא בשמו בשו"ת ברכת יהודה שבאו להחתימו נגד סמארטפון מסונן ולא הסכים לחתום כיוון שרבים וטובים צריכים את זה ולא יעמדו בניסיון, וזו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה).
רק שגדולי ישראל (בהשפעת עסקני וועדת הרבנים לענייני תקשורת, שהתחננו על נפשם) סייגו את ההיתר "לצרכי פרנסה" או לשאר צרכים, ולא לכל דיכפין, כדי שלא כל אברך יחזיק, ואז נוצר מצב שרבים מחזיקים מכשיר כשר ומכשיר טרף גם יחד, ואין שום פיקוח על המכשיר הטרף כי מחזיקים אותו בסתר ואף אחד לא יודע מזה. אבל האדמו"ר מקרלין בראייתו למרחוק עמד על כך מההתחלה שלא יכנס שום מכשיר טרף לקהילתו אלא מכשיר מסונן, והתיר אותו לכתחילה, רק שהמליץ ש"אין חובה להחזיק סמארטפון" ומי שיכול להסתדר בלעדיו תבוא עליו הברכה.