שכחת אולי מכתב של גדולי ישראל (הגאון הרב אדלשטיין זצוק"ל, הרב שטיינמן זצוק"ל, הגרח"ק זצוק"ל ועוד) שנשלח לעולם הישיבות שיש לבטל את הדבר הזה...
בן י"ח לחופה - גם בדורנו?
- יוזם האשכול אור יעקב
- תאריך התחלה
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,137
הטענות שהם שמים בפיהם של מנהלי הסמינרים? הם לא חייבים תשובות לאף אחד, לא על אורך הבגדים ולא על צבע הבגדים.
באופן כללי כתבתי גם כאן וגם בפורום לתורה באריכות מופלגת להוכיח שאין שום חיוב בחצאית ארוכה עד הקרסול. ואידך זיל גמור. עיין גם באשכול שפתח אותו תמהוני על גרביים.
זה הטענות שאתה שומע שאתה שואל אותם... (אני אישית שאלתי שני מנהלי סמינר שונים)
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,137
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
תביא את לשונו בכבוד. ותו לא.
ואומר דבר חשוב מאד לדעתי פעמים גדולי הדור ממש שברוב ככל דבריהם חרדים לדברם, בדברים מאד ספציפיים רוב הת''ח המופלגים בדור בעלי ההשפעה בדבר מסויים זה ממשיכים כמנהג הותיק, והם גם הגיעו להוראה, וכמו שר''א הגדול שהיה רבו של ר''ע, אך כשהרוב חלקו, הלכה כמותם, וע' בסוגיא של תנורו של עכנאי, ה''נ הכא.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 2,137
תראה לי "גדול ישראל אחד" שהורה שעדיף ללכת עם שמלה צבעונית מאשר "שמלה שחורה". ומכאן ראיה שחובה קדושה לדבר עם כל הנשים שילבשו אך ורק שחור כמנהג האבלים מקדמת דנא.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
מכתב פרטי. בלשון עדינה. וקצת צ''ע בכוונת הר' אפרתי כרוז, ואולי שהכריזוהו... וצ''ע.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
ואגב מעניין תביא את כל הסימן של הישא יוסף יש''כ.
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
תמלול:מצורף
Kol Halashon
www2.kolhalashon.com
שיעור הלכתי בעניין מצוות פריה ורביה,
בעניין מצוות פריה ורביה, כותב הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אישות, הלכה ב', שהאיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האישה. הגמרא אומרת שאין בן דוד בא אלא עד שיכלו נשמות שבגוף. ועוד אומרת הגמרא שכל מי שהוא בטל מפריה ורביה הרי הוא ממעט את הדמות, כתיב בצלם אלוקים עשה את האדם בצלמו בצלמנו כדמותנו, וזוהי מצוות עשה הראשונה.
הרמב"ם דורש זאת כפי שדורשת הגמרא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשו אותה" - על דרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אישה לכבוש. ישנה דעה ב"מגן אברהם" ועוד שאישה מצווה ב"שבת אותה והייתה לו לאשה".
ממתי האיש מתחייב במצווה זו? אומר הרמב"ם מבן 17. בן 18 לחופה. רמ"א משנה הרמב"ם, לומד 18 - שנת ה-18, תחילת 17 שהיא שנת ה-18, זהו הזמן שבו נתחייב האיש במצווה זו.
ממשיך הרמב"ם וכיוון שעברו 20 שנה ולא נשא אישה, הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה. שמענו הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה בגיל 20. אומרת הגמרא שאם הגיע לגיל 20 ולא נשא אישה, טיפח על עצמותיו. בירושלים הייתה תקנה מי שהגיע לגיל 20 ולא נשוי, לא היה לו רשות להיות בירושלים, מוציאים אותו מחוץ לחומות. היו ממליצים לשאול את הבחורים אם הוא אוכל תפוחים, שהגיע לזמן תיפח.
הרמב"ם ממשיך ואומר, ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה כדי שלא יתטרח במזונות ויתבטל מן התורה, ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה - הרי זה מותר להתאחר.
וזאת למה? מפני שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, וכל שכן בתלמוד תורה. אז שמענו שבמצב רגיל, שהוא לא עוסק בתורה, והגיע לגיל 20 והוא מתאחר מלישא אישה, אומר הרמב"ם הרי זה עובר ומבטל מצווה זו של פריה ורביה. יחד עם זה, אומר הרמב"ם שאם הוא היה עוסק בתורה והוא ירא שיתבטל מהתורה, ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה, במצב שכזה פוסק הרמב"ם שמותר לו להתאחר.
רב אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים והשמטות מביא חקירה בעניין איחור במצוות פריה ורביה: האם זה גדר של שיעווי מצווה כמו שאם אדם לא ימול בבוקר וימול אחר הצהריים, או שמא איחור במצוות פריה ורביה זה ביטול מצווה.
מביא רב אלחנן ששואל את המהרי"ט למעשה בבחור בן 30 שהוציאו לו שידוך של ילדה בת 6, וכמובן שכל עוד שהיא בת 6 הוא לא התחתן איתה, ובמצב הזה הוא צריך להמתין עד שתגדל. אבל ההורים של הכלה רצו להבטיח שהוא אכן לא ישא אחרת עליה, והוא אכן ימתין לה וישא אותה לאישה, ואז הטילו עליו שבועה שאכן ימתין לה עד שתגדל ולא ישא אישה אחרת עליה. וכך הוא נשבע. ועכשיו נשאל המארית האם השבועה הזאת יש לה תוקף, והרי אם נשבע לעבור על המצוות, השבועה אין לה תוקף. ישבע לבטל את המצווה ומושבע ועומד מהר סיני, אין שבועה חלה על שבועה. אז האם זה נקרא שיעווי מצווה ואז השבועה חלה, או אולי זה לא רק נקרא שיעווי מצווה אלא זה נקרא ביטול מצווה, ואם זה ביטול מצווה, השבועה לא חלה.
כך נשאל המהרי"ט. המהרי"ט מדקדק מדברי הרמב"ם שהרמב"ם כותב "וכיוון שעברו 20 שנה ולא נשא אישה, הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה". אז הרמב"ם קורא לזה ביטול מצווה. ושעל כן פוסק המארית שהשבועה לא חלה, נשבע לבטל את המצווה ומושבע ועומד מהר סיני. עד כאן דברי המארית.
רב אלחנן בתחילה מביא שו"ת הרשב"א. בשו"ת הרשב"א כתוב להדיא שאם אדם נשבע להתאחר מלישא אישה, אז השבועה חלה. והרשב"א אומר אפילו קל וחומר. ומה בברית מילה שזה בהול, המצווה שלה היא רק ביום השמיני, זה הזמן שלה, יש אחר כך מצווה שלא בזמנה, אבל הזמן שלה זה יום השמיני, בכל זאת אם הוא נשבע להתאחר ולמול במקום בבוקר והוא יפסיד את הזריזים, זה לא נקרא ביטול מצווה והשבועה חלה. אומר הרשב"א קל וחומר שמצוות פריה ורביה, אדם צריך לישא אישה עושים אותה פעם בחיים, נושא אישה מעמיד תולדות לכל הפחות, אז זה נקרא נשבע לאחר את המצווה, לא לבטל את המצווה. לכן השבועה חלה, פוסק הרשב"א.
לומד רב אלחנן שלא כמהרי"ט, שגם ברמב"ם מה שכתב "ביטול מצווה" אין כוונתו כפשוטו אלא זה רק איחור. והראיה, אומר רב אלחנן, ממשיך הרמב"ם ואומר "ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתיירא מלישא אישה... כדי שלא יתטרח במזונות ויתבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר שהעוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה".
מביא רב אלחנן את הגמרא במועד קטן דף ט עמוד ב'. הגמרא שם דורשת כתוב אחד אומר "יקר מפנינים כל חפציך לא ישוו בה" - התורה היא יקרה מפנינים, כל חפציך, כסף, זהב, אבנים טובות, מרגליות לא ישוו בה. אך אפילו חפצי שמיים, מצוות, ישוו בה. ושעל כן בא לפניך מצווה, אתה צריך להפסיק את הלימוד ולעסוק במצווה. זה הכתוב האחד. כתוב שני אומר "יקר מפנינים כל חפצים לא ישוו" - כל חפצים לא רק חפציך, כל חפצים גם מצוות לא ישוו בה. לאמור לא יפסיק את הלימוד לעשות את המצוות. יש סתירה, שואלת הגמרא.
תירצה הגמרא: לא קשיא, כאן במצווה שיכולה לעשות על ידי אחרים, אז זה לא מצווה עוברת. אומרת היא יכולה לעשות על ידי אחרים, אז בהאי גוונא כל חפצים לא ישוו בה - מצווה תעשה על ידי אחרים, הוא עצמו יעסוק בתורה. כאן במצווה שלא יכולה לעשות על ידי אחרים, וממילא זה מצווה עוברת. וכיוון שזה מצווה עוברת, אז בהאי גוונא כל חפציך לא ישוו בה אבל חפצי שמיים ישוו בה, וצריך להפסיק מלימודו ולעסוק במצווה. המסקנה, אומר רב אלחנן, כשיש לי מצווה עוברת, אז כדי שלא תתבטל המצווה, אני חייב להפסיק מלימוד. ורק אם המצווה היא לא עוברת, שהיא יכולה לעשות על ידי אחרים, שהיא יכולה להתעכב ולא תתבטל, לא עוברת, אז אני צריך לעסוק בתורה.
ואם אתה, מהרי"ט, לומד ברמב"ם שמי שמתאחר מפריה ורביה זה לא שיעווי מצווה אלא אתה, המארית, לומד ברמב"ם שהתאחרות מפריה ורביה זה ביטול מצווה. אז איך הרמב"ם מסיים ואומר שמי שעוסק בתורה חל בו דין עוסק במצווה פטור מן המצווה?. הרי זה מצווה עוברת כי עכשיו הוא מבטל מפריה ורביה. לכן רב אלחנן חולק על המהרי"ט ולומד גם ברמב"ם כמו הרשב"א שהתאחרות מפריה ורביה זה איחור מצווה אבל לא ביטול מצווה. ושעל כן זה שאומר הרמב"ם כשהגיע לגיל 20 אסור לו להתאחר, אבל ברגע שהוא עוסק במה? בתורה. כיוון שזה לא מצווה עוברת כי הוא יכול להתאחר ויקיים בסוף את המצווה של פריה ורביה, אז בהאי גוונא שלא יהיה ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה, אז ממילא מותר לו להתאחר. להתאחר זה לא ביטול, כך לומד רב אלחנן. זה עוד משהו אחר, אנחנו מדברים על הפריה ורביה, עוד לא נשא אישה, עוד לא קיים אפילו את הזיכרון.
ממשיך רב אלחנן להסביר מה הפשט בגמרא אם יש מצווה עוברת או לא מצווה עוברת, מה ההבדל האם בתלמוד תורה אומרים עוסק במצווה פטור מן המצווה או לא אומרים. מה ההבדל אם זה מצווה עוברת או לא מצווה עוברת. מחדש רב אלחנן לבאר כך: לעולם, עד כמה שאדם מחוייב באותו זמן לעסוק בתורה, אז העוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה. אלא מה, למה במצווה עוברת זה שונה?. אומר רב אלחנן כמו שאדם צריך לטרוח לפרנסתו לצרכים החיוניים, צריך להביא טרף לביתו, אז עכשיו הוא עוסק במלאכה, מה עם לימוד תורה באותו רגע?. אומר רב אלחנן הוא פטור מלימוד תורה, הוא פטור מלימוד תורה לצרכיו החיוניים. הוא עכשיו צריך להביא פרנסה הביתה. אבל עד כמה שאין לו עכשיו את האילוץ לעסוק בפרנסה, אז הוא חייב בלימוד תורה. ועד כמה שהוא חייב בלימוד תורה, עוסק במצווה פטור מן המצווה בכל שכן בתלמוד תורה. זה גם הנושא של מצווה עוברת, מצווה עוברת לא גרועה מצרכים חיוניים לפרנסתו. אבל עד כמה שזה לא מצווה עוברת, אז העוסק במצווה פטור מן המצווה בכל שכן בתלמוד תורה.
שואל רבי אלחנן על עצמו מהמשך הרמב"ם. הרמב"ם בהלכות גירושין פרק ג' כותב: "מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושגע בה כבן עזיי ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אישה, אין בידו עוון. והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו". כמו בן עזיי , הוא ודאי מבטל פריה ורביה. אז למה אין בידו עוון?. הרי במצווה עוברת אנחנו אומרים שאדם צריך להפסיק מהלימוד ולעשות מצווה עוברת. ברגע שהבן אדם כמו בן עזיי, הוא עכשיו לא יקיים פריה ורביה, אין לך ביטול גדול מזה. מה הביאור? שואל רב אלחנן.
אומר רבי אלחנן שים לב, לא כתוב ברמב"ם שהוא פטור. כתוב ברמב"ם אין בידו עוון. הוא כמו אנוס. אנוס רחמנא פטרי. הוא כל כך חשקה נפשו בתורה, נקרא לזה אין לו כלים לקיום המצווה של פריה ורביה. הוא כולו נמצא רחוק מזה. הוא לא, הוא לא מסוגל. אין בידו עוון. אבל לא מצד שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. אנוס ופטור זה לא אותו גדר. דרך משל, אם אדם עכשיו לא התפלל מנחה, התפלל ערבית שתיים. לא התפלל בשוגג, מתפלל ערבית שתיים. לא התפלל באונס, מתפלל ערבית שתיים. לא התפלל כי הוא היה עסוק במצווה, פטור מן המצווה. אומר ה"פרמגדים", אומר המשנה ברורה, הוא פטור היה, לא צריך תשלומין.
אומר רב אלחנן, מי שחשקה נפשו בתורה כמו בן עזיי, אין לו דין עוסק במצווה פטור מן המצווה. זה מצווה עוברת, כל ימיו הוא לא יקיים פריה ורביה, זה מצווה עוברת. אבל הוא אין בידו עוון, הוא כמו אנוס רחמנא פטריה. עד כאן דבריו של רב אלחנן.
ועכשיו ננסה לגשת ליישב את שיטת המהרי"ט שהוא סובר שדברי הרמב"ם שאמר "עובר ומבטל" לאו דווקא, אלא דווקא. ואם כן, אז אם זה נקרא ביטול מצווה ושעל כן פסק המארית שאם הוא נשבע להתאחר זה נקרא נשבע לבטל, ושבועה לא חלה לבטל את המצוות כי הוא מושבע ועומד מהר סיני, אין שבועה חלה על שבועה. אבל שואל עליו רבי אלחנן, אז למה כשהוא עוסק בתורה אתה פותר אותו?. הרי זה מצווה עוברת, שאתה מתאחר זה לא שיעווי מצווה לפי המארית, אלא זה ביטול מצווה.
אז ננסה לתת ביאור לשיטת המהרי"ט. וקודם לכן נקדים, המילה ביטול פריה ורביה באיחור המצווה זה למעשה כתוב בגמרא באופן מפורש. הגמרא אומרת אין נושאים נשים ברגל. טעם אחד הוא כידוע שאין מערבים שמחה בשמחה. טעם שני, כתוב בגמרא למה לא נושאים נשים ברגל, משום ביטול פריה ורביה. מה הביטול? מפרשים רש"י בתוספות. הוא עכשיו למשל הכיר אחת בחנוכה, נוח לו יותר לא להתחתן עכשיו בחנוכה אלא ברגל, עד פסח. אם מפני שברגל בין כך לא עושים מלאכה אז יהיה לו זמן פנוי. אם מפני שברגל בין כך עושים סעודות, אז לא יצטרך לטרוח בסעודות גם של הרגל וגם של ה.... על כל פנים, אומרת הגמרא, ולכן אין נושאים נשים ברגל, כי הוא ידחה את החתונה מחנוכה לפסח - ביטול פריה ורביה. שמענו, זה לשון הגמרא ביטול פריה ורביה. אז המארית למד כפשוטו, זה נקרא ביטול.
טוב, אבל שואל עכשיו רב אלחנן על המהרי"ט, איך תפרנס את דברי הרמב"ם ?. אם אתה אומר זה ביטול, אז עד כמה שאתה אומר זה ביטול, אז קיימא לן בגמרא במועד קטן שיש הבדל בין מצווה עוברת למצווה שאינה עוברת. במצווה עוברת צריך להפסיק את הלימוד ולעסוק במצווה. אז אם אתה עכשיו אומר שאדם שהגיע לגיל 20 כשהוא עכשיו מתאחר זה ביטול, אם זה ביטול עד כדי כך שאתה אומר אפילו נשבע להתאחר, מושבע ועומד מהר סיני, זה נקרא לבטל פריה ורביה. אז מה יעזור שהוא עוסק בתורה, וזה מצווה עוברת. איך אתה מתיר לו לבטל המצווה?.
אז קודם כל ניתן ביאור אחר לגמרא במועד קטן, לא על דרך רב אלחנן שבאר להשוות את הנושא של צרכיו החיוניים וכולי. הרי כל היחס שבין התורה למצוות. מחד גיסא אנחנו רואים גדול לימוד שמביא לידי מעשה. כל האומר אין לו אלא תורה גם תורה אין לו. אנחנו פה נמצאים בעולם המעשה. ועל זה משיב משה רבנו למלאכים שאמרו תנה הודך על השמיים. כלומר, בהם יש לכם, אתם שייכים לכל המצוות המעשיות שכתובות בתורה. גדול לימוד שמביא לידי מעשה. ושעל כן כשבא לפניך מצווה עוברת, אז זה תכליתה של התורה שגדול לימוד שמביא לידי מעשה. אם זה מצווה עוברת שלא יכולה לעשות על ידי אחרים, אז בהאי גוונא צריך להפסיק מלימודו ולעסוק במצווה.
נר מצווה ותורה אור. המצוות נקראות נר, התורה אור. ותלמוד תורה כנגד כולם. אומרת הגמרא גדול לימוד תורה יותר מבניין בית המקדש, גדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות. תלמוד תורה כנגד כולם, תורה אור, גדול לימוד תורה יותר מכל המצוות, אפילו יותר מהצלת נפשות. ידועים דברי התשב"ץ בהלכות תלמוד תורה. מה פירוש? אם אדם עכשיו לומד תורה ועכשיו יבוא לפניו שאלה של פיקוח נפש. מה פירוש "וחי בהם ולא שימות בהם"? הוא ודאי חייב לסגור את הספר ולעסוק בהצלה. מה קורה פה, איך אתה בא ואומר שגדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות?.
אומר התשב"ץ, בוא נצייר לנו ציור. ראובן ושמעון, כל אחד לומד בפינה שלו. ראובן לומד עכשיו תורה, והנה הוא קיבל קריאת הצלה, מה הוא חייב לעשות? לסגור את הספר ומיד לעשות הצלה. וכן עשה ראובן והציל נפש אחת מישראל, וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, מצווה אדירה. שמעון ישב בפינה אחרת, הוא לא קיבל קריאת הצלה באותה שעה שראובן נשא הצלה. שמעון ישב ולמד תורה. מי גדול ממי?. גדול לימוד תורה יותר מהצלת נפשות, ותלמוד תורה כנגד כולם.
אז אם כן, זה בדיוק הביאור של הגמרא במועד קטן: כשאתה מדבר שבא לפניך מצווה עוברת, גדול לימוד שמביא לידי מעשה, להפסיק מהלימוד כדי לעסוק במצווה. אבל כשלא בא לפניך מצווה עוברת, או שהמצווה יכולה לעשות על ידי אחרים, או יכולה להשתהות ולעשות על ידי לאחר זמן, אז לימוד תורה, תלמוד תורה כנגד כולם.
טוב, עכשיו ניגש לדברי הרמב"ם, איך התיישבו על פי המהרי"ט. אם אתה אומר שלהתאחר מפריה ורביה זה לא שיעווי מצווה אלא זה ביטול מצווה. שואל רב אלחנן, אז איך זה כשבן אדם עוסק בלימוד תורה אתה מתיר לו להתאחר?. הרי זה ביטול מצווה, אז זה מצווה עוברת, צריך להפסיק מלימודו. כאן נפתח את הרמב"ם שהביא את הגמרא במועד קטן בהלכות תלמוד תורה פרק ג' וכך כתב: "כל מי שלומד תורה ובא לפניו מצווה עוברת יפסיק מלימודו כגון שבא לו מצוות ברית מילה, יפסיק מלימודו ויעסוק במצווה ואחר כך יחזור ללימודו". אמרו "יחזור ללימודו", חזק וברוך. מה אתה צריך, הרמב"ם, להשמיע לי שאחר כך יחזור ללימודו?. ודאי אני צריך ללמוד. מה זה נכנס להלכה הזו שהיא באה לפניי מצווה עוברת אני צריך להפסיק? בסדר גמור, יחזור ללימודו. כאן הרמב"ם מלמד אותנו מה זה נקרא יפסיק ללימוד תורה לעסוק במצווה עוברת. יש הפסקה בלימוד ויש ביטול מהלימוד.
כשאתה בא לפניך... כמו שבמצוות יש מצווה עוברת ויש מצווה שאינה עוברת. אם המצווה יכולה לעשות על ידי אחרים, זה לא מצווה עוברת. אם המצווה יכולה להשתהות ולעשות אחר כך, זה עדיין לא מצווה עוברת. אם זה מצווה שעכשיו אתה עלול לבטל אותה, יפסיק מלימודו. אבל מתי? בתנאי שיחזור ללימודו. זה נקרא הפסקה.
אבל ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה, זה לא הפסקה מהלימוד. זה נקרא לבטל. את הלימוד מהדרגה שלך בלימוד תורה. אתה כבר לא תחזור על ידי שיהיה לך ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה. אז כמו שבמצווה יש מצווה עוברת ומצווה לא עוברת, גם בלימוד תורה יש לימוד תורה שאתה מפסיק, ויש לימוד תורה שזה נקרא מצווה עוברת.
איך היו אומרים אצלנו בישיבה: "עד החתונה, תשמעו בחורים, תשמעו טוב, עד החתונה אתה בונה את הקומת שלד של הבניין שלך". עד איזה גובה אתה מגיע? קומה ראשונה, קומה שנייה, קומה עשירית, גורד שחקים. אחרי החתונה אז אתה עוסק בעבודת פנים. כן, היום אפשר גם לעשות שינוי טבע, כן זה גם נכון. אבל על כל פנים כך כתוב גם בשולחן ערוך הרב, בלימוד תורה יש הפסקה ויש ביטול מהדרגה
בזה בארנו גם את רש"י במסכת סוכה שרש"י אומר "שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה". אומר רש"י, מה זה שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה? כגון הולך הולך ללמוד תורה. שואלים כולם, מה זה הולך ללמוד תורה? גדול לימוד שמביא לידי מעשה. איך הוא פטור מן הסוכה? תלמד בתוך הסוכה.
תשובה, וכבר רב חיים מבריסק היה אומר, מבטלים לימוד תורה למקרא מגילה. גם מקרא מגילה זה תורה, לא מבטלים. אומר רב חיים מבריסק, יש ביטול מדרגה של תורה. כן, אני יכול לקרוא זכרונות בתוך הסוכה, או אני יכול גם לגרוס את הדף. אבל את השיעור שאני הולך לשמוע אצל הרבי, אני לא אשמע פה. אז שלוחי מצווה פטורים מן הסוכה מפני שאני עכשיו מבטל את הדרגה של לימוד התורה.
העוסק במצווה, אומר הרמב"ם, פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה. מתי? כשזה מבטל אותי מהדרגה של לימוד התורה, זה לימוד תורה עובר. כמו שבמצווה יש מצווה עוברת ומצווה לא עוברת, גם בלימוד תורה יש הפסקה בלימוד. גדול לימוד שמביא לידי מעשה. אבל אם זה לא רק הפסקה מהלימוד, אלא עכשיו יהיה ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה, הוא לא יחזור לדרגה שלו, לימוד תורה עובר.
אז לא קשה על המהרי"ט שאם אדם מתאחר בפריה ורביה, לומד המהרי"ט שזה לא רק שיהוי מצווה אלא זה נקרא ביטול מצווה. אלא שעל רבי אלחנן, אם זה נקרא באמת ביטול, אז איך הרמב"ם אומר שאם הוא עוסק בלימוד תורה מותר לו להתאחר, הרי זה ביטול?. תשובה, גם בלימוד תורה זה ביטול. ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה. אז הוא לא רק עושה הפסקה, הפסקה זה כמו שהרמב"ם אומר בהלכות תלמוד תורה "ויחזור ללימודו". אבל ברגע שהוא עכשיו יהיה ריחיים בצווארו והוא יעסוק בתורה, מי אמר שיחזור למה שהוא למד?. אז זה ביטול בלימוד התורה. ביטול... העוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן בלימוד תורה. כך אמרנו בסיעתא דשמיא ליישב את המהרי"ט.
או עכשיו על בן עזאי לא נצטרך להגיד. אפשר להגיד רב אלחנן, אבל לא צריך. אפשר לבוא ולהגיד בן עזאי. כולם יודעים מה שרב חיים שמולביץ היה מסביר ברבי עקיבא, שהוא עכשיו אחרי 12 שנה חוזר עם 12,000 תלמידים ושומע את השכן שאומר לאשתו של רבי עקיבא שהנה הוא עזב אותה אלמנות חיות. והיא באה ומגיבה ואומרת לו "היה שומע בקולי היה הולך לעוד 12 שנה". ואז רבי עקיבא ששומע זה, הולך לעוד 12 שנה. שואל רב חיים שמולביץ, רגע, הגעת כבר, תיכנס הביתה, תגיד שלום יפה, רעייתך 12 שנה מחכה לך, שלחה אותך ללמוד תורה, איזה מסירות נפש, איזה הקרבה, מינימום של יחד הביתה תגיד שלום יח... ותלך לעוד 12 שנה.
מה הסביר רב חיים שמולביץ? 12 ועוד 12 זה לא 24. כמו שלא, אומר רב חיים שמולביץ, אם אתה תשים את הקומקום לחמם את המים על האש, אתה מחמם דקה ומכבה ועוד מחמם דקה ועוד מכבה ועוד דקה ועוד... אף פעם לא יגיע לרתיחה. אתה שומע? זה דרגה של רבי עקיבא. בן עזיי, מי שחשקה נפשו בתורה, הוא פטור מן המצווה, פטור בכל שכן בתלמוד תורה. אצלו הדרגה של לימוד פריה... זה לא לכל אחד, זה בדרגות גבוהות ורמות ונשגבות.
טוב, אז הזכרנו חקירה שרב אלחנן חוקר איחור בפריה ורביה, האם זה שיהוי מצווה או זה ביטול מצווה. ברשב"א כתוב שזה שיהוי מצווה. בדעת הרמב"ם, המארית לומד שזה ביטול מצווה כפשוטו. ואילו רב אלחנן בגלל הקושיה נדחק ברמב"ם שזה רק איחור מצווה. ושאל את שאלתו ותרץ את התירוץ.
ועכשיו נסיים בשיטה ממוצעת של בעל ה"חיקרי לב". בא ה"חיקרי לב" ואומר, עד עכשיו אמרנו שני דינים, או שיהוי מצווה או ביטול מצווה. אומר ה"חיקרי לב", יש שלושה דינים: שיהוי מצווה, ביטול מצווה, עקירת מצווה. שלושה מצבים.
מצב אחד: שיהוי מצווה. כמו שאמר הרשב"א, אם אדם לא מל בבוקר ומל אחר הצהריים. הוא מתאחר, שיהוי מצווה, הכל מודים הוא עבר על זריזים, אבל זה רק שיעווי מצווה. בהאי גוונא בוודאי אם הוא נשבע למול אחר הצהריים, זה לא נקרא נשבע לבטל את המצווה.
יש ביטול מצב ג'. אחר כך נגיע לאמצע. מצב ג': ביטול שיש בו עקירה. כשאתה מדבר דרך משל מי שעכשיו ישבע היום הוא לא יניח תפילין. הוא יניח כל יום יש לו את המצווה שלו, כל יום אתה צריך להניח תפילין. זה נקרא נשבע לבטל את המצווה של היום, ואת היום אחרת זה נשבע לעבור על ביטול המצווה שהוא עוקר אותה מהיום. ולכן מושבע ועומד מהר סיני, שבועה לא חלה. זה מוזכר, זה מצב ג'.
מצב ביניים, אומר ה"חיקרי לב", זה האיחור בפריה ורביה. זה לא כמו הנחת תפילין שכל יום יש לך מצווה ליומו. לפעם אחת בחיים אתה נושא אישה ואתה מעמיד תולדות, זה מצווה פריה ורביה. אבל יש לנו חיוב לא להתאחר. ומי שמתאחר הוא נקרא מבטל מצווה. הוא עובר עבירה לשמיים. אומר ה"חיקרי לב", זה עבירה לשמיים. הוא לא עוקר את המצווה. הוא בסוף יקיים אותה, הוא ישא אישה, הוא יעמיד תולדות. זה לא נקרא נשבע לבטל את המצווה.
גם הרמב"ם יודה לרשב"א. זה לא כמהרי"ט, אבל לא מהטעם של רב אלחנן. זה באמת ביטול. זה ביטול, הוא עובר עבירה לשמיים, אבל הוא לא עוקר. אז בדין שנשבע לבטל את המצוות, זה רק ביטול כזה שיש לו תוקף של עקירה. ביטול שיש בו עקירה, זה שבועה חלה עליו, הוא מושבע ועומד מהר סיני. אבל אם הוא נשבע להתאחר מלישא אישה, אף על פי שעונו לשמיים על מה שהוא מתאחר, אבל כיוון שאין בביטולו משום עקירת המצווה, הרי שהשבועה חלה. ממילא לא קשה את הרמב"ם. למד ה"חיקר לב" כמו המארית שביטול זה ביטול. זה עוון על כל מה שהוא מתאחר. ובכל זאת, כמו שאמרנו כשהוא עוסק בתורה, אז גם הביטול של דרגת התורה זה גם נקרא מצווה עוברת. לכן הרמב"ם קורא לזה העוסק במצווה, פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה. כי גם על התורה שאתה מבטל מדרגתך, זה נקרא ביטול הכף סוקר. ושעל כן העוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן מלימוד תורה. מותר לך להפסיק ויחזור ללימודו, זה מותר לך. אבל אם אתה עושה הפסקה כזו שמי יודע אם תחזור ללימודו, במקרה כזה אסור לך. אלא עוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן תלמוד תורה.
אבל כלפי שבועה, כלפי שבועה אומר ה"חיקר לב", גם אם הוא נקרא מבטל, אבל כל שהוא לא עוקר, בהאי גוונא השבועה חלה. בזה באמת נסכים שהרמב"ם יודע לרשב"א, שבאי גוונא השבועה באמת חלה. מצאנו כן זה בברית מילה שמדברים שבן אדם עכשיו מגיע בזמן. ברמב"ם כתוב כל יום ויום זה המצווה. אז זה מצווה שיש בה כרת, שהוא מגיע לגיל 13 ולא מל, אז הוא יש... מכיר קורס. אבל בפועל מתי הוא התחייב בכרת? אם בסופו של דבר ימול, אז הוא עושה תיקון. ורק אם הוא כל חייו עבר בלי למול, אז הוא עובר על הכרת. אבל כל יום ויום גם בתור אבי הבן, ביום השמיני ימול בשר עורלתו. ידועה החקירה שחוקר רב חיים, מה הדין אם אבי הבן יש לו שתי תינוקות, המוהל יש לפניו שתי תינוקות למול. אחד שהוא בזמנו יום השמיני, ואחד מילה שלא בזמנה. איזה להקדים?.
אז רב חיים מחדש ואומר, התינוק שהוא בזמנו, אז כל היום זה זמןו, ביום השמיני ימול בשר עורלתו. אבל זה שכבר הוא לא בזמנו, אז סובר רב חיים שכל רגע ורגע זה הזמן שלו. את היום השמיני הוא כבר עבר. כיוון שהוא כבר עבר את יום השמיני, אז כל רגע ורגע יש ציווי למול. סובר רב חיים שאם יש לפני המוהל שני תינוקות, אחד בזמנו של יום השמיני ואחד מילה שלא בזמנה, יקדים למול את המילה שלא בזמנה כי כל רגע ורגע זמןו, על פני זה שהוא בזמנו ביום השמיני שיש לו כל היום זמןו הוא. כך סבור רב חיים מבריסק. אבל גליון מהרש"א בהלכות מילה וכמדו בשם הצמח צדק הפוך. שאם יש לו שני תינוקות, אחד בזמנו ביום השמיני ואחד שלא בזמנו, יקדים למולת בזמנו. ומה היא הסברה של הגליון שוב צמח צדק?. אומר רב אלחנן, הסברה היא שגם מילה בזמנה זה לא כל רגע ורגע. אלא גם מילה שלא בזמנה זה תשלומין של יום השמיני. כמו שבזמנה זה דין בכל היום, גם מילה שלא בזמנה זה תשלומין של יום. שניהם דין על היום, וכל היום זמנה. רק זה שהוא בזמנו צריך להקדים לפני זה שלא בזמנו. טוב.
נערך לאחרונה:
כהנא דמסייע
חבר בכיר
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,072
עיקר הענין בדקה 25
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 361
רוב מורי הוראות בדור האחרון אכן לא התחנכו בעולם הישיבות בליטא
אלו שכן - המשיכו עם המנהג [ביניהם הגר"י לווינשטיין, הגאון מפוניבז', הגר"י סרנא, הגר"א קוטלר, הגר"י קמנצקי, הגרא"מ שך, הגרח"פ שיינברג, הגר"ש בירנבוים, ועוד]
אבני הכותל
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 534
זה ממש מאשש את הטענה שהרה"ג @כהנא דמסייע טוען באשכולות רבים, שצריך להיכנס לסוגיה מתוך הגמרות, ראשונים, אחרונים וכו', ולא להתחיל לדון ברברס מהפשקווילים.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 361
דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל -
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 361
דעת הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל -
דעת הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הל' ב' - ג':
ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר ... והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו, אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 361
עדות הג"ר אהרן יהושע צוקר זצ"ל -
