ונטמתם - אם סמך על רוב, ובסוף אכל שקצים, גם יהיה מטומטם?

[יעקבי]

ונטמתם בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם (יומא לט)

אם סמך על רוב, ובסוף אכל שקצים, גם יהיה מטומטם?

 

[נוריאל עזרא]

ראה כאן שהבין מדברי האור החיים הקדוש שבין מזיד בין שוגג ואפילו באונס נטמטם מוחו ושכ"כ גם הרמ"ע מפאנו בספר כנפי יונה ותקוני תשובה [וציין לעיין בספר ברית יעקב למו"ר]. ושוב הביא מהרב פעלים שכתב שבאונס גמור לא שייך ונטמטם בם [ע"ש בדיוק באיזה אופן דיבר מה זה אונס גמור]. [וציין לעיין באורך בספר זכר עשה ע"ש].

ואי רוב חשיב אונס הנה דעת התוס' יבמות דף לה: דחשיב אונס ועיין מה שכתב לעניין אי רוב חשיב אונס כאן. [ודן ופלפל שם מה כוונת תוס' באיזה אופן].

ועכ"פ כוונת תוספות אי חשיב אונס ולא שוגג ובשוגג דעת האור החיים הנ"ל ששייך ונטמטם בם. ואי נחשיב את זה כאונס גמור אז לדעת הרב פעלים לא שייך וצריך עיון אם זה יחשב אונס גמור לרב פעלים ששם דיבר באופן ששתה משקה ואח"כ הודיעוהו שהיה שם יתוש שלא ידע כלל מהאיסור ולא היה לו בזה שום צד גרמא ואולי שונה מנידון דידן. או דילמא לא שנא וכיוון שלא ידע מהאיסור שסמך על הרוב ורק אחר כך נתברר שפיר דומה או אפשר שבלאו הכי לפי טעמו של הרב פעלים שזו טומאה רוחנית (בשונה מהאור החיים שזו טומאה מצד גוף האוכל שמגדל את הגוף) אם עשה על דעת חכמים לא יטמא.

וראה בזוהר פרשת בלק קפו ע"א המעשה עם ר' יצחק ור' יהודה שהינוקא התרחק מהם כי לא קראו קריאת שמע וכל מי שלא קורא ק"ש חייב אותו יום נידוי והם התנצלו שהיו עסוקים בלעזור לחתן וכלה והיו בגדר העוסק מן המצוה פטור מן המצוה ואע"פ כן כששאלו אותו מאיפה ידע אמר שהריח הטומאה מהם. הרי שלמרות שהיו פטורין שרתה עליהם טומאה.

ואולי יש לחלק בין הדברים ויבואו החכמים ויחכימו אותנו עוד.

 

[לב העולם]

ככה כתב בספר חוט שני

 

[יעקבי]

ככה כתב בספר חוט שני

מה כתב?

 

[אברימי]

מה שמטמטם זה האיסור, ולא החפצא.
אין איזו 'סגולה' בדבר הזה שיטמטם. וגוי שיאכל לא יטמטם (מזה).
יש נידון ידוע אם רוב זה הופך להיתר, או שזה עדיין איסור רק שהתורה התירה את האיסור.
אבל בין כך ובין כך, כשיאכל זה לא יטמטם, כיון שאוכל בהיתר.
[וה"ה מי שאוכל מפני פיקוח נפש].

 

[יעקבי]

מה שמטמטם זה האיסור, ולא החפצא.
אין איזו 'סגולה' בדבר הזה שיטמטם. וגוי שיאכל לא יטמטם (מזה).
יש נידון ידוע אם רוב זה הופך להיתר, או שזה עדיין איסור רק שהתורה התירה את האיסור.
אבל בין כך ובין כך, כשיאכל זה לא יטמטם, כיון שאוכל בהיתר.
[וה"ה מי שאוכל מפני פיקוח נפש].

יש לך מקור?

 

[נוריאל עזרא]

מה שמטמטם זה האיסור, ולא החפצא.
אין איזו 'סגולה' בדבר הזה שיטמטם. וגוי שיאכל לא יטמטם (מזה).
יש נידון ידוע אם רוב זה הופך להיתר, או שזה עדיין איסור רק שהתורה התירה את האיסור.
אבל בין כך ובין כך, כשיאכל זה לא יטמטם, כיון שאוכל בהיתר.
[וה"ה מי שאוכל מפני פיקוח נפש].

ראה בדברי לעיל שאין זה פשוט ויש מחלוקת בזה עי"ש.

 

[מתוק מדבש]

עי' בבני יששכר שאם התבטל ברוב [כגון חזיר בכשר]
סימן שיש בזה ניצוצות כשרים שנפלו שם,
ומצוה רבה לאוכלו. ע"ש.

 

[נוריאל עזרא]

עי' בבני יששכר שאם התבטל ברוב [כגון חזיר בכשר]
סימן שיש בזה ניצוצות כשרים שנפלו שם,
ומצוה רבה לאוכלו. ע"ש.

ייש"כ, אך כמדומה שיש חילוק בין השאלה לתשובה. הוא שאל על מי שסומך על רוב ונתברר שאכל איסור. ואילו אתה מדבר על ביטול ברוב. שאנו יודעים שישנו לאיסור ואע"פ כן מותר כי הוא כאינו. וגם לאור החיים ועוד הנזכרים לעיל שונטמטם כי ניזונים מגוף הדבר ונתגדלים ממנו יש לומר שבטל כוחו. וחילוק זה נכון גם לדברי הרב @אברימי (שכעת רק שמתי לב שמדבר על הנדון הזה).

 

[אברימי]

ייש"כ, אך כמדומה שיש חילוק בין השאלה לתשובה. הוא שאל על מי שסומך על רוב ונתברר שאכל איסור. ואילו אתה מדבר על ביטול ברוב. שאנו יודעים שישנו לאיסור ואע"פ כן מותר כי הוא כאינו. וגם לאור החיים ועוד הנזכרים לעיל שונטמטם כי ניזונים מגוף הדבר ונתגדלים ממנו יש לומר שבטל כוחו. וחילוק זה נכון גם לדברי הרב @אברימי (שכעת רק שמתי לב שמדבר על הנדון הזה).

חזק וברוך!
עכשיו אני אוחז שבאמת זה מה ששאל...