מה כתב?ככה כתב בספר חוט שני
יש לך מקור?מה שמטמטם זה האיסור, ולא החפצא.
אין איזו 'סגולה' בדבר הזה שיטמטם. וגוי שיאכל לא יטמטם (מזה).
יש נידון ידוע אם רוב זה הופך להיתר, או שזה עדיין איסור רק שהתורה התירה את האיסור.
אבל בין כך ובין כך, כשיאכל זה לא יטמטם, כיון שאוכל בהיתר.
[וה"ה מי שאוכל מפני פיקוח נפש].
ראה בדברי לעיל שאין זה פשוט ויש מחלוקת בזה עי"ש.מה שמטמטם זה האיסור, ולא החפצא.
אין איזו 'סגולה' בדבר הזה שיטמטם. וגוי שיאכל לא יטמטם (מזה).
יש נידון ידוע אם רוב זה הופך להיתר, או שזה עדיין איסור רק שהתורה התירה את האיסור.
אבל בין כך ובין כך, כשיאכל זה לא יטמטם, כיון שאוכל בהיתר.
[וה"ה מי שאוכל מפני פיקוח נפש].
ייש"כ, אך כמדומה שיש חילוק בין השאלה לתשובה. הוא שאל על מי שסומך על רוב ונתברר שאכל איסור. ואילו אתה מדבר על ביטול ברוב. שאנו יודעים שישנו לאיסור ואע"פ כן מותר כי הוא כאינו. וגם לאור החיים ועוד הנזכרים לעיל שונטמטם כי ניזונים מגוף הדבר ונתגדלים ממנו יש לומר שבטל כוחו. וחילוק זה נכון גם לדברי הרב @אברימי (שכעת רק שמתי לב שמדבר על הנדון הזה).עי' בבני יששכר שאם התבטל ברוב [כגון חזיר בכשר]
סימן שיש בזה ניצוצות כשרים שנפלו שם,
ומצוה רבה לאוכלו. ע"ש.
חזק וברוך!ייש"כ, אך כמדומה שיש חילוק בין השאלה לתשובה. הוא שאל על מי שסומך על רוב ונתברר שאכל איסור. ואילו אתה מדבר על ביטול ברוב. שאנו יודעים שישנו לאיסור ואע"פ כן מותר כי הוא כאינו. וגם לאור החיים ועוד הנזכרים לעיל שונטמטם כי ניזונים מגוף הדבר ונתגדלים ממנו יש לומר שבטל כוחו. וחילוק זה נכון גם לדברי הרב @אברימי (שכעת רק שמתי לב שמדבר על הנדון הזה).