משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 606
בגמ' איתא "כל העובר אחורי אשה בנהר, אין לו חלק לעוה"ב". ופירש"י ד"ה בנהר, דמדליא למנא ומסתכל בבשר, ובאשת איש קאמר. מדוע העמיד רש"י דווקא בא"א?
ויש ליישב שרש"י רגיל לכתוב אשת איש בכל מקום של הסתכלות בנשים.
לדוגמא בברכות ס"א, לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו על הגשר - יסלקנה לצדדין, כתב רש"י - אשת איש, והיא לפניו.
ועוד שם ברש"י, אחורי אשה בנהר - "אחורי אשת איש, מגבהת בגדיה מפני המים, וזה מסתכל בה".
וכן כתב רש"י בעירובין י"ח: בנהר - דמדליא למנא, ומסתכל בבשרה, ובאשת איש קאמר. ולא אחרי אשה - אשת איש.
וכן כתב רש"י בשבת ס"ב: "ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן".
וכן כתב רש"י בסוטה מ"ז: "בכך אתה עוסק - מסתכל באשת איש".
וכן כתב רש"י בסנהדרין צ"ב: "המסתכל - המחשב בעריות דאשת איש, קשתו - גבורת ידו ננערת - מתהלכת ומתמעטת".
וכן כתב רש"י בקהלת (פרק ח פסוק טו): "שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש".
ויובן ע"פ רש"י באיוב (פרק לא פסוק א): ברית כרתי לעיני - "שלא להסתכל באשת איש", ובהמשך כותב שאיסור הסתכלות בפנויה הוא מדין חסידות.
רש"י אינו מחלק בין פנויה נדה לשאינה נדה, כי כנראה ההיתר מיוסד על זה שאם ירצה יוכל לשאת אותה (או לקחתה לו לפילגש, אפילו ללא נישואין, לדעת המתירים).
ומה ששאלת כיצד התיר הסתכלות במקומות המכוסים שמגרה יצה"ר בעצמו, אפשר ליישב שיטתו שגם הוא אוסר הסתכלות ברווקה במקומות המכוסים כמו שנגלה בנהר (דאיירי בברכות / עירובין), רק שנשואה חמורה יותר ולכן "אין לו חלק לעוה"ב". ובשאר המקומות איירי בהסתכלות בפניה.
אבל כשמתבוננים בשאר המקורות, זה קצת דוחק, כי מרש"י משמע שגם הרהור מותר באשת איש, ואולי צ"ל שהחשיב את דין הפנויה כדין אשתו, כיון שיכול לשאתה ולבוא עליה אם חפץ בכך (כך היה המצב בזמנם, אין טעם לנסות להבין זאת ע"פ המנטליות בימינו...) ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יורה דעה סימן ט"ו) כתב "ומ"ש מרן הש"ע יו"ד (סי' קצ"ה ס"ז) לא יסתכל אפילו בעקבה ולא במקומות המכוסים שבה, י"ל שאין זה מן הדין אלא דרך חומרא וחסידות, לחוש לד' הראב"ד בהשגות שמחמיר (וכן ביאר דעתו בס' בעלי הנפש. ע"ש). והרשב"א בתה"א כ' ג"כ שמדין עקבה נלמוד לכל מקום המכוסה שבה. והובא בב"י. וכ"נ בהמאירי נדרים (כ). ע"ש. והגאון ר' רפאל ברדוגו זצ"ל בס' תורת אמת (דכ"ו ע"ד), הביא לשון מרן הש"ע (סי' קצ"ה) וכתב, צ"ע שלא זכר הרב שרבים וגדולים מתירים להסתכל בכל גופה אפילו במקומות המכוסים שבה. וכמבואר בהרמב"ם וה"ה פכ"א מהא"ב. וכ"כ הרב בית שמואל".
ויש ליישב שרש"י רגיל לכתוב אשת איש בכל מקום של הסתכלות בנשים.
לדוגמא בברכות ס"א, לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו, נזדמנה לו על הגשר - יסלקנה לצדדין, כתב רש"י - אשת איש, והיא לפניו.
ועוד שם ברש"י, אחורי אשה בנהר - "אחורי אשת איש, מגבהת בגדיה מפני המים, וזה מסתכל בה".
וכן כתב רש"י בעירובין י"ח: בנהר - דמדליא למנא, ומסתכל בבשרה, ובאשת איש קאמר. ולא אחרי אשה - אשת איש.
וכן כתב רש"י בשבת ס"ב: "ונשואות היו, לפיכך מספר בגנותן".
וכן כתב רש"י בסוטה מ"ז: "בכך אתה עוסק - מסתכל באשת איש".
וכן כתב רש"י בסנהדרין צ"ב: "המסתכל - המחשב בעריות דאשת איש, קשתו - גבורת ידו ננערת - מתהלכת ומתמעטת".
וכן כתב רש"י בקהלת (פרק ח פסוק טו): "שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש".
ויובן ע"פ רש"י באיוב (פרק לא פסוק א): ברית כרתי לעיני - "שלא להסתכל באשת איש", ובהמשך כותב שאיסור הסתכלות בפנויה הוא מדין חסידות.
רש"י אינו מחלק בין פנויה נדה לשאינה נדה, כי כנראה ההיתר מיוסד על זה שאם ירצה יוכל לשאת אותה (או לקחתה לו לפילגש, אפילו ללא נישואין, לדעת המתירים).
ומה ששאלת כיצד התיר הסתכלות במקומות המכוסים שמגרה יצה"ר בעצמו, אפשר ליישב שיטתו שגם הוא אוסר הסתכלות ברווקה במקומות המכוסים כמו שנגלה בנהר (דאיירי בברכות / עירובין), רק שנשואה חמורה יותר ולכן "אין לו חלק לעוה"ב". ובשאר המקומות איירי בהסתכלות בפניה.
אבל כשמתבוננים בשאר המקורות, זה קצת דוחק, כי מרש"י משמע שגם הרהור מותר באשת איש, ואולי צ"ל שהחשיב את דין הפנויה כדין אשתו, כיון שיכול לשאתה ולבוא עליה אם חפץ בכך (כך היה המצב בזמנם, אין טעם לנסות להבין זאת ע"פ המנטליות בימינו...) ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יורה דעה סימן ט"ו) כתב "ומ"ש מרן הש"ע יו"ד (סי' קצ"ה ס"ז) לא יסתכל אפילו בעקבה ולא במקומות המכוסים שבה, י"ל שאין זה מן הדין אלא דרך חומרא וחסידות, לחוש לד' הראב"ד בהשגות שמחמיר (וכן ביאר דעתו בס' בעלי הנפש. ע"ש). והרשב"א בתה"א כ' ג"כ שמדין עקבה נלמוד לכל מקום המכוסה שבה. והובא בב"י. וכ"נ בהמאירי נדרים (כ). ע"ש. והגאון ר' רפאל ברדוגו זצ"ל בס' תורת אמת (דכ"ו ע"ד), הביא לשון מרן הש"ע (סי' קצ"ה) וכתב, צ"ע שלא זכר הרב שרבים וגדולים מתירים להסתכל בכל גופה אפילו במקומות המכוסים שבה. וכמבואר בהרמב"ם וה"ה פכ"א מהא"ב. וכ"כ הרב בית שמואל".
