כעת מצאתי שלאחר שנקט בדרך קצרה באחד השיעורים וחידש את ההיתר הנ"ל שלא מובא בשום מקום בספרי הגר"ע יוסף, הוא שב והאריך בנושא בשיעור פרשת תרומה תשע"ח:
"למדנו בשיעורים הקודמים, שלמסקנא יש לנו בישול דאורייתא במים, ולכן המחמם את המים בשבת עובר על מלאכת בישול מהתורה. אולם לעומת זאת לדעת רבים מהפוסקים – בעיקר הספרדים – אין בישול אחר בישול במים, משום שהמים הם בגדר מצטמק ורע לו, ואין רצונו באידוי וצימוק המים, ובמצטמק ורע לו אין דין בישול אחר בישול בלח, וכמו שכתבו רבינו יונה ורבינו ירוחם (נתיב יב חלק ג דף סט סע"א), וכן דעת מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ח), וכמו שכתבו בספר מנחת כהן (שער ב סוף פרק ב), ובשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' לט), והרב חיד"א (בברכי יוסף סי' שיח סק"ה), ופתח הדביר (סימן שיח סק"ו השני), והנהר שלום (סי' שיח סק"ח), ועוד. ואמנם המשנה ברורה (סי' שיח ס"ק כה, וס"ק סב) פסק להחמיר בזה, כדעת הגר"א (סי' שיח סעיף ד) והתוספת שבת (סי' שיח ס"ק יח, ול"ב). אבל העיקר בדעת מרן להתיר, שאין בישול אחר בישול בלח כל שהוא מצטמק ורע לו.
יש אומרים שדין המים חמור יותר מכל תבשיל לח, ולפי שיטתם יש בישול אחר בישול במים לכולי עלמא. כך כותב בספר חמדת ישראל (דף נב ע"ג), והוכיח כן ממה שאמרו ביבמות (ו.) שהמתיך מתכת בשבת חייב משום מבשל. וכן פסק הרמב"ם (פרק ט מהלכות שבת הלכה ו) בזה הלשון: המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכת עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל, וכן הממסס את הדונג או את החֵלֵב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהם, הרי זה תולדת מבשל וחייב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל. כללו של דבר, בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך, הרי זה חייב משום מבשל. עד כאן לשונו. ומשמע שם שאפילו מתכת שכבר עברה בישול שייך בה דין בישול, ולא אומרים אין בישול אחר בישול. ולכן אם יש איזו שריפה חס ושלום, אין לו להניח על האש פח כדי שיעצור את האש, שהרי בזה הוא עובר על איסור מבשל בשבת. כי דוקא בדבר מאכל שניכר בו הבישול – כגון עוף או דג – שגם לאחר שהצטנן ניכר בו הבישול שהוא ראוי למאכל, שייך לומר אין בישול אחר בישול, מה שאין כן במתכות שהחימום שלהם הוא הריכוך, וכאשר חוזר ומתקשה שייך בו שוב איסור בישול. והוא הדין למים שהבישול שלהם הוא החימום, ולאחר שהתקררו הבישול הראשוני חלף הלך לו, אם חוזר ומחממם עובר משום מבשל דאורייתא. וכן משמע מדברי הרב שבות יעקב (ח"א סימן לח). ומכל מקום למעשה יש להקל לחמם בשבת מים שהיו מבושלים מערב שבת והתקררו, שהרי יש לנו ספק ספיקא, שמא כדעת המתירים כל בישול אחר בישול בלח, וגם אם תאמר כהאוסרים בישול אחר בישול בלח, שמא מים שהם מצטמק ורע לו לכל הדעות מותר, וכך המסקנא להתיר להלכה ולמעשה".
לאחר מכן היה ראיון עם הרב יצחק לוי, כותב השיעור:
"האמת היא שכל שיעור הוא מיוחד בפני עצמו. אבל אחד השיעורים המיוחדים ללא ספק היה כאשר הרב ציין חידוש גדול מאוד בעניין חימום מים בשבת. הרב פסק שמותר לחמם בשבת על הפלטה מים שחוממו לפני השבת, למרות שבשבת הם כבר צוננים, בשונה ממרק שהדבר אסור. אני, כמו רבים, הופתעתי מכך, ואפילו ביררתי לפני ההדפסה שאכן הבנתי טוב את דברי הרב, והרב אישר לי שאכן כוונתו שמותר הלכה למעשה לעשות כן.
"באותו שבוע רבים התקשרו אליי לשאול איך זה מתיישב עם מה שכתב מרן הרב עובדיה בספריו והשבתי להם את שהוסבר לי. לאחר מכן שלחתי לשאול את הרב פעם נוספת אם השבתי נכון, והוא כתב לי שאכן דבריי נכונים. לאחרונה פגש אותי אברך מבני ברק שהוא בעל תשובה ואמו חילונית, ועד היום היא לא הייתה מוותרת על הפעלת קומקום חשמלי בשבת כדי לחמם מים לכוס הקפה שלה. לאחר שהוא ראה את מה שכתבנו בשם הראשון לציון שאם המים חוממו מערב שבת מותר לחמם על הפלטה, הציע לה לנהוג כך, ולזה היא הסכימה. ומאז נחסך חילול שבת דאורייתא מאותה משפחה".