עיונים בתורת רבי אופיר מלכא שליט''א

ישפוט הקורא אם "תקפתי את הרב יצחק"...

בסך הכל כתבתי שאביו כתב להקל בתוך דבריו רק בקפה, והוא חידש להתיר גם מים, מה שלא חידש אביו.
הנידון כאן הוא האם חידש דברים מתוך ציטוטים של אביו למרות שלא עיין במקורות ובמקורות מבואר אחרת.
וע"ז כתבת שחידש זאת, ומשמע מדבריך שכתב זאת בלא לעיין במקורות.
אחרת מה באת לומר, וכי חסר חידושים שלו?
 
אני לא הבנתי שזהו הנדון.

חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).

אבל מעולם לא התכוונתי לומר שלא עיין במקורות, או שלא ראה מקורות אחרים. בוודאי שביסס את ההיתר על סמך מקורות נוספים.
 
חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).
גם אחיו הרב הלכה ברורה לא מסכים לדין זה, וזה חידוש של המנחת כהן, ולא מצאנו כן לשאר האחרונים (ולא התירו אלא בקפה שטעמו נפגם).
 
נערך לאחרונה:
אני לא הבנתי שזהו הנדון.

חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).

אבל מעולם לא התכוונתי לומר שלא עיין במקורות, או שלא ראה מקורות אחרים. בוודאי שביסס את ההיתר על סמך מקורות נוספים.
א"כ מחילה שלא הבנתי שלא הבנת...
 
שבמים בפנ"ע אין דין בישול אחר בישול, מחמת שהם מתאדים וזה מצטמק ורע לו.
אם אתה מתיר בגלל שהם מתאדים (שזה באמת ההיתר של המנחת כהן ושהיבי"א הביא אותו), אז נתיר גם לחמם מרק הרי גם הוא מתאדה? וצע"ג מה ההבדל בין מים למרק. ואם תתיר גם מרק אז במה נחלקו הרמב"ם ושאר הראשונים?.
לפני כמה שנים שאלתי את השאלה הזאת את הרב דניאל גודיס (מראשי כולל יחוה דעת) והוא אמר לי שהוא שלח את השאלה הזאת למרן זצ"ל בשנתו האחרונה, ולצערנו לא זכה לתשובה.
 
אז נתיר גם לחמם מרק הרי גם הוא מתאדה? וצע"ג מה ההבדל בין מים למרק. ואם תתיר גם מרק אז במה נחלקו הרמב"ם ושאר הראשונים?.
לכאורה, מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר משא"כ במים שמתאדים, מצטמק ורע לו.
 
לכאורה, מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר משא"כ במים שמתאדים, מצטמק ורע לו.
למה מים מצטמקים ורע להם, הטעם שלהם לא נפגם, אלא המנחת כהן טוען שבגלל שזה מתאדה (למרות שנוח לו שיגיעו לחום שהיד סולדת בו), וא"כ הוא הדין במרק שהוא מתאדה. א"ו שאין לומר סברא זאת.
 
כאן הסברתי שהתבשיל של החמין שעומד להישרף, הוא מצטמק ורע לו, ומוסיפים מים רק כדי שלא ישרף לגמרי, אבל גם אחרי שמוסיפים מעט מים, לא מעוניינים שימשיך להתבשל כי הוא עדיין במצב של "גסיסה" וכל תוספת בישול מזיקה לו (למרות המים).

ובכל זאת ר' יצחק יוסף החמיר כדעת אביו לאסור הוספת מים (שהורתחו) לחמין.

וראה בדברי מרן שציטט בשו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מב, "ולמדנו מדבריו שאם מצטמק ורע לו אף על פי שיש בו מרק אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפי' במקום שהיס"ב".
 
לכאורה מתאדה היינו מצטמק ורע לו.

אין הגדרה אחרת למצטמק ורע לו במים.
הפשטות בסברא במצטמק ורע שאינו רוצה אלא לשמר את החום הקיים, ולא לבשל יותר. ולכן אין חשש.
ואילו במצטמק ויפה לו המטרה להוסיף חום. וממילא כאן שרצונו לבשל, או לחמם, איך שלא נגדיר מ''מ רצונו להוסיף חום, ואותו חשש של מצטמק ויפה לו יש כאן. כי רצונו בתוספת הבל ולא בשימור החום. ולענ''ד זה סברא פשוטה למעיין בסוגיא.
 
הפשטות בסברא במצטמק ורע שאינו רוצה אלא לשמר את החום הקיים, ולא לבשל יותר. ולכן אין חשש.
ואילו במצטמק ויפה לו המטרה להוסיף חום. וממילא כאן שרצונו לבשל, או לחמם, איך שלא נגדיר מ''מ רצונו להוסיף חום, ואותו חשש של מצטמק ויפה לו יש כאן. כי רצונו בתוספת הבל ולא בשימור החום. ולענ''ד זה סברא פשוטה למעיין בסוגיא.
יש שעה"צ בסימן רנג נראה לי שכותב שמצטמק ורע לו היינו חתיכות גדולות או חתיכות קטנות.

וא"כ ה"ה במים האם זה פוחת כלומר מתאדה או לא.
 
יש שעה"צ בסימן רנג נראה לי שכותב שמצטמק ורע לו היינו חתיכות גדולות או חתיכות קטנות.

וא"כ ה"ה במים האם זה פוחת כלומר מתאדה או לא.
אשמח שתציין מקור מדוייק ממנו אתה מדייק.
עד אז, שו"ע אורח חיים - סימן רנג (א) כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם;

היסוד הוא אחד: האם רצונו בתוספת חימום, או רק שיעמוד על עמדו, ובזה הנפקא מינה אם מצטמק ויפה לו חיישינן שמא יחתה כי רוצה להגביר האש, ואם רע לו אין רצונו להגביר האש, כי זה יהרוס את התבשיל. ורוצה באש נמוכה.
ואילו כאן רוצה בתוספת חימום.
זוהי סברא בסיסית. לכל לומד בסוגיא.
וכל דרך אחרת היא נטייה מהפשטות והיושר המבוארת בלי כל ספק בגמרא רמב''ם ושו''ע במפורש, והעושה כן, לדעתי עובר על איסור בלי ספק.
 
מה כתוב כאן בשם המגן אברהם שהולכים לפי הגברא, שאם הוא מצטער מההצטמקות לא מחמת האוכל, אפי' שהאוכל משתבח, אבל האדם מצטער, בגלל אורחים, סו''ס מסלק דעתו ואינו חפץ בחימום טפי.
ומה הקשר לכאן? שהאדם רוצה בתוספת חימום למים טפי
 
ראשי תחתית