יש שעה"צ בסימן רנג נראה לי שכותב שמצטמק ורע לו היינו חתיכות גדולות או חתיכות קטנות.
וא"כ ה"ה במים האם זה פוחת כלומר מתאדה או לא.
אשמח שתציין מקור מדוייק ממנו אתה מדייק.
עד אז, שו"ע אורח חיים - סימן רנג (א) כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים,
אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ
נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר)
ורע לו,
דליכא למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי,
אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם;
היסוד הוא אחד: האם רצונו בתוספת חימום, או רק שיעמוד על עמדו, ובזה הנפקא מינה אם מצטמק ויפה לו חיישינן שמא יחתה כי רוצה להגביר האש, ואם רע לו אין רצונו להגביר האש, כי זה יהרוס את התבשיל. ורוצה באש נמוכה.
ואילו כאן רוצה בתוספת חימום.
זוהי סברא
בסיסית. לכל לומד בסוגיא.
וכל דרך אחרת היא נטייה מהפשטות והיושר המבוארת בלי כל ספק בגמרא רמב''ם ושו''ע במפורש, והעושה כן, לדעתי עובר על איסור בלי ספק.