עיונים בתורת רבי אופיר מלכא שליט''א

[כאחד העם]

נראה לי שבהלכה ברורה הוכיח את זה.

הוכיח שמה?

 

[שמעון טרבלסי]

הראש"ל רבי יצחק התיר להרתיח מים קרים על הפלטה, אם הורתחו מבעוד יום, וזה חידוש גדול, על סמך מה שהתיר אביו בקפה בתוך תשובת יביע אומר (כמדומני יבי"א חלק י') משום מצטמק ורע לו. אבל הוא התיר רק בקפה, והרב יצחק יוסף חידש גם במים שהתבשלו. יש לציין גם שאחיו ר' אברהם חלק עליו ואסר.

הרחיב בזה בתשובה בשו"ת הראש"ל, ממש לא ראיה לגבי מקומות שפסק בלי לראות את המקורות, שם אדרבה מאריך להוכיח מהמקורות בפנים, גם מקטעים שלא הובאו ביבי"א.

 

[משיב כהלכה]

נשמח לראות.

 

[שמעון טרבלסי]

נשמח לראות.

תפתח את הספר ותראה.
מהיכן אתה יודע שפסק זאת? משם תראה מה נימק.
מדהים איך אנשים מעירים על דברים שבכלל לא ראו.

 

[משיב כהלכה]

תפתח את הספר ותראה.
מהיכן אתה יודע שפסק זאת? משם תראה מה נימק.
מדהים איך אנשים מעירים על דברים שבכלל לא ראו.

אין לי את הספר.

אני יודע שפסק זאת כי ראיתי בעלון השבועי לפני מספר שנים שדיבר על כך, והנימוק היה מצטמק ורע לו כדהתיר ביבי"א בקפה.

מדהים איך אנשים מסיקים מסקנות וממהרים לתקוף לחינם.

 

[משיב כהלכה]

כעת מצאתי שלאחר שנקט בדרך קצרה באחד השיעורים וחידש את ההיתר הנ"ל שלא מובא בשום מקום בספרי הגר"ע יוסף, הוא שב והאריך בנושא בשיעור פרשת תרומה תשע"ח:

"למדנו בשיעורים הקודמים, שלמסקנא יש לנו בישול דאורייתא במים, ולכן המחמם את המים בשבת עובר על מלאכת בישול מהתורה. אולם לעומת זאת לדעת רבים מהפוסקים – בעיקר הספרדים – אין בישול אחר בישול במים, משום שהמים הם בגדר מצטמק ורע לו, ואין רצונו באידוי וצימוק המים, ובמצטמק ורע לו אין דין בישול אחר בישול בלח, וכמו שכתבו רבינו יונה ורבינו ירוחם (נתיב יב חלק ג דף סט סע"א), וכן דעת מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ח), וכמו שכתבו בספר מנחת כהן (שער ב סוף פרק ב), ובשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' לט), והרב חיד"א (בברכי יוסף סי' שיח סק"ה), ופתח הדביר (סימן שיח סק"ו השני), והנהר שלום (סי' שיח סק"ח), ועוד. ואמנם המשנה ברורה (סי' שיח ס"ק כה, וס"ק סב) פסק להחמיר בזה, כדעת הגר"א (סי' שיח סעיף ד) והתוספת שבת (סי' שיח ס"ק יח, ול"ב). אבל העיקר בדעת מרן להתיר, שאין בישול אחר בישול בלח כל שהוא מצטמק ורע לו.

יש אומרים שדין המים חמור יותר מכל תבשיל לח, ולפי שיטתם יש בישול אחר בישול במים לכולי עלמא. כך כותב בספר חמדת ישראל (דף נב ע"ג), והוכיח כן ממה שאמרו ביבמות (ו.) שהמתיך מתכת בשבת חייב משום מבשל. וכן פסק הרמב"ם (פרק ט מהלכות שבת הלכה ו) בזה הלשון: המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכת עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל, וכן הממסס את הדונג או את החֵלֵב או את הזפת והכופר והגפרית וכיוצא בהם, הרי זה תולדת מבשל וחייב. וכן המבשל כלי אדמה עד שיעשו חרס חייב משום מבשל. כללו של דבר, בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך, הרי זה חייב משום מבשל. עד כאן לשונו. ומשמע שם שאפילו מתכת שכבר עברה בישול שייך בה דין בישול, ולא אומרים אין בישול אחר בישול. ולכן אם יש איזו שריפה חס ושלום, אין לו להניח על האש פח כדי שיעצור את האש, שהרי בזה הוא עובר על איסור מבשל בשבת. כי דוקא בדבר מאכל שניכר בו הבישול – כגון עוף או דג – שגם לאחר שהצטנן ניכר בו הבישול שהוא ראוי למאכל, שייך לומר אין בישול אחר בישול, מה שאין כן במתכות שהחימום שלהם הוא הריכוך, וכאשר חוזר ומתקשה שייך בו שוב איסור בישול. והוא הדין למים שהבישול שלהם הוא החימום, ולאחר שהתקררו הבישול הראשוני חלף הלך לו, אם חוזר ומחממם עובר משום מבשל דאורייתא. וכן משמע מדברי הרב שבות יעקב (ח"א סימן לח). ומכל מקום למעשה יש להקל לחמם בשבת מים שהיו מבושלים מערב שבת והתקררו, שהרי יש לנו ספק ספיקא, שמא כדעת המתירים כל בישול אחר בישול בלח, וגם אם תאמר כהאוסרים בישול אחר בישול בלח, שמא מים שהם מצטמק ורע לו לכל הדעות מותר, וכך המסקנא להתיר להלכה ולמעשה".

לאחר מכן היה ראיון עם הרב יצחק לוי, כותב השיעור:

"האמת היא שכל שיעור הוא מיוחד בפני עצמו. אבל אחד השיעורים המיוחדים ללא ספק היה כאשר הרב ציין חידוש גדול מאוד בעניין חימום מים בשבת. הרב פסק שמותר לחמם בשבת על הפלטה מים שחוממו לפני השבת, למרות שבשבת הם כבר צוננים, בשונה ממרק שהדבר אסור. אני, כמו רבים, הופתעתי מכך, ואפילו ביררתי לפני ההדפסה שאכן הבנתי טוב את דברי הרב, והרב אישר לי שאכן כוונתו שמותר הלכה למעשה לעשות כן.

"באותו שבוע רבים התקשרו אליי לשאול איך זה מתיישב עם מה שכתב מרן הרב עובדיה בספריו והשבתי להם את שהוסבר לי. לאחר מכן שלחתי לשאול את הרב פעם נוספת אם השבתי נכון, והוא כתב לי שאכן דבריי נכונים. לאחרונה פגש אותי אברך מבני ברק שהוא בעל תשובה ואמו חילונית, ועד היום היא לא הייתה מוותרת על הפעלת קומקום חשמלי בשבת כדי לחמם מים לכוס הקפה שלה. לאחר שהוא ראה את מה שכתבנו בשם הראשון לציון שאם המים חוממו מערב שבת מותר לחמם על הפלטה, הציע לה לנהוג כך, ולזה היא הסכימה. ומאז נחסך חילול שבת דאורייתא מאותה משפחה".

 

[שמעון טרבלסי]

אין לי את הספר.

אני יודע שפסק זאת כי ראיתי בעלון השבועי לפני מספר שנים שדיבר על כך, והנימוק היה מצטמק ורע לו כדהתיר ביבי"א בקפה.

מדהים איך אנשים מסיקים מסקנות וממהרים לתקוף לחינם.

גם בשיעור הרחיב בזה.
ראה שם.

 

[שמעון טרבלסי]

אין לי את הספר.

אני יודע שפסק זאת כי ראיתי בעלון השבועי לפני מספר שנים שדיבר על כך, והנימוק היה מצטמק ורע לו כדהתיר ביבי"א בקפה.

מדהים איך אנשים מסיקים מסקנות וממהרים לתקוף לחינם.

אתה זה שתקפת את הרב יצחק, לא אני.

 

[משיב כהלכה]

אתה זה שתקפת את הרב יצחק, לא אני.

ישפוט הקורא אם "תקפתי את הרב יצחק"...

בסך הכל כתבתי שאביו כתב להקל בתוך דבריו רק בקפה, והוא חידש להתיר גם מים, מה שלא חידש אביו.

הראש"ל רבי יצחק התיר להרתיח מים קרים על הפלטה, אם הורתחו מבעוד יום, וזה חידוש גדול, על סמך מה שהתיר אביו בקפה בתוך תשובת יביע אומר (כמדומני יבי"א חלק י') משום מצטמק ורע לו. אבל הוא התיר רק בקפה, והרב יצחק יוסף חידש גם במים שהתבשלו. יש לציין גם שאחיו ר' אברהם חלק עליו ואסר.

 

[משיב כהלכה]

גם בשיעור הרחיב בזה.

בשיעור הראשון לא הרחיב, רק אמר שמותר מדין מצטמק ורע לו כמו שכתב הגר"ע בקפה.

לאחר מכן קיבל הרבה תגובות על החידוש, והחליט להרחיב כנ"ל.

 

[שמעון טרבלסי]

ישפוט הקורא אם "תקפתי את הרב יצחק"...

בסך הכל כתבתי שאביו כתב להקל בתוך דבריו רק בקפה, והוא חידש להתיר גם מים, מה שלא חידש אביו.

הנידון כאן הוא האם חידש דברים מתוך ציטוטים של אביו למרות שלא עיין במקורות ובמקורות מבואר אחרת.
וע"ז כתבת שחידש זאת, ומשמע מדבריך שכתב זאת בלא לעיין במקורות.
אחרת מה באת לומר, וכי חסר חידושים שלו?

 

[משיב כהלכה]

אני לא הבנתי שזהו הנדון.

חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).

אבל מעולם לא התכוונתי לומר שלא עיין במקורות, או שלא ראה מקורות אחרים. בוודאי שביסס את ההיתר על סמך מקורות נוספים.

 

[הלכה ברורה]

חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).

גם אחיו הרב הלכה ברורה לא מסכים לדין זה, וזה חידוש של המנחת כהן, ולא מצאנו כן לשאר האחרונים (ולא התירו אלא בקפה שטעמו נפגם).

 

[אבן ירושלמית]

אפשר להסביר מה החידוש בקצרה ולא באריכות.

 

[כאחד העם]

וזה חידוש של המנחת שבת

נ"ל צ"ל מנח"כ.

 

[כאחד העם]

אפשר להסביר מה החידוש בקצרה ולא באריכות.

עיין לעיל בתגובה [89] שכתבתי למה זה חידוש לומר שמים זה מצטמק ורע לו, [כי הביא ראיה מהגמ' לכאורה, אבל ראייתו קשה מאוד עיין לעיל]

 

[שמעון טרבלסי]

אני לא הבנתי שזהו הנדון.

חשבתי שמחפשים היכן חידש דין מעצמו, מה שלא חידש אביו, על סמך מה שמצא בספרי אביו להקל בענין אחר, ובנדון דידן הוא הקפה (ולא נכנסתי לדיון בענין זה, האם המקורות נכונים או לא מדוייקים). ועיניך הרואות שאחיו ר' אברהם חולק עליו (ואולי עוד אחים).

אבל מעולם לא התכוונתי לומר שלא עיין במקורות, או שלא ראה מקורות אחרים. בוודאי שביסס את ההיתר על סמך מקורות נוספים.

א"כ מחילה שלא הבנתי שלא הבנת...

 

[שמעון טרבלסי]

אפשר להסביר מה החידוש בקצרה ולא באריכות.

שבמים בפנ"ע אין דין בישול אחר בישול, מחמת שהם מתאדים וזה מצטמק ורע לו.

 

[הלכה ברורה]

שבמים בפנ"ע אין דין בישול אחר בישול, מחמת שהם מתאדים וזה מצטמק ורע לו.

אם אתה מתיר בגלל שהם מתאדים (שזה באמת ההיתר של המנחת כהן ושהיבי"א הביא אותו), אז נתיר גם לחמם מרק הרי גם הוא מתאדה? וצע"ג מה ההבדל בין מים למרק. ואם תתיר גם מרק אז במה נחלקו הרמב"ם ושאר הראשונים?.
לפני כמה שנים שאלתי את השאלה הזאת את הרב דניאל גודיס (מראשי כולל יחוה דעת) והוא אמר לי שהוא שלח את השאלה הזאת למרן זצ"ל בשנתו האחרונה, ולצערנו לא זכה לתשובה.

 

[תפארת]

אז נתיר גם לחמם מרק הרי גם הוא מתאדה? וצע"ג מה ההבדל בין מים למרק. ואם תתיר גם מרק אז במה נחלקו הרמב"ם ושאר הראשונים?.

לכאורה, מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר משא"כ במים שמתאדים, מצטמק ורע לו.

 

[כאחד העם]

מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר

זה אולי נכון בתבשיל אך לא במרק
כי מרק כל העניין שלו הוא המים, ואין לך "רע לו" יותר מזה

 

[הלכה ברורה]

לכאורה, מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר משא"כ במים שמתאדים, מצטמק ורע לו.

למה מים מצטמקים ורע להם, הטעם שלהם לא נפגם, אלא המנחת כהן טוען שבגלל שזה מתאדה (למרות שנוח לו שיגיעו לחום שהיד סולדת בו), וא"כ הוא הדין במרק שהוא מתאדה. א"ו שאין לומר סברא זאת.

 

[אבן ירושלמית]

לכאורה, מרק שמתאדה מצטמק ויפה לו שנעשה סמיך יותר משא"כ במים שמתאדים, מצטמק ורע לו.

לכאורה מתאדה היינו מצטמק ורע לו.

אין הגדרה אחרת למצטמק ורע לו במים.

 

[משיב כהלכה]

כאן הסברתי שהתבשיל של החמין שעומד להישרף, הוא מצטמק ורע לו, ומוסיפים מים רק כדי שלא ישרף לגמרי, אבל גם אחרי שמוסיפים מעט מים, לא מעוניינים שימשיך להתבשל כי הוא עדיין במצב של "גסיסה" וכל תוספת בישול מזיקה לו (למרות המים).

ובכל זאת ר' יצחק יוסף החמיר כדעת אביו לאסור הוספת מים (שהורתחו) לחמין.

וראה בדברי מרן שציטט בשו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן מב, "ולמדנו מדבריו שאם מצטמק ורע לו אף על פי שיש בו מרק אין בו משום בישול, ומותר ליתנו אצל המדורה אפי' במקום שהיס"ב".

 

[כהנא דמסייע]

לכאורה מתאדה היינו מצטמק ורע לו.

אין הגדרה אחרת למצטמק ורע לו במים.

הפשטות בסברא במצטמק ורע שאינו רוצה אלא לשמר את החום הקיים, ולא לבשל יותר. ולכן אין חשש.
ואילו במצטמק ויפה לו המטרה להוסיף חום. וממילא כאן שרצונו לבשל, או לחמם, איך שלא נגדיר מ''מ רצונו להוסיף חום, ואותו חשש של מצטמק ויפה לו יש כאן. כי רצונו בתוספת הבל ולא בשימור החום. ולענ''ד זה סברא פשוטה למעיין בסוגיא.

 

[חבר]

באופן עקרוני מי הם רבותיו (או מי הוא רואה כרבותיו) של הרב אופיר מלכה בפסיקת הלכה?
ממי הוא קבל את דרכו?

 

[אבן ירושלמית]

הפשטות בסברא במצטמק ורע שאינו רוצה אלא לשמר את החום הקיים, ולא לבשל יותר. ולכן אין חשש.
ואילו במצטמק ויפה לו המטרה להוסיף חום. וממילא כאן שרצונו לבשל, או לחמם, איך שלא נגדיר מ''מ רצונו להוסיף חום, ואותו חשש של מצטמק ויפה לו יש כאן. כי רצונו בתוספת הבל ולא בשימור החום. ולענ''ד זה סברא פשוטה למעיין בסוגיא.

יש שעה"צ בסימן רנג נראה לי שכותב שמצטמק ורע לו היינו חתיכות גדולות או חתיכות קטנות.

וא"כ ה"ה במים האם זה פוחת כלומר מתאדה או לא.

 

[אבן ירושלמית]

 

[כהנא דמסייע]

יש שעה"צ בסימן רנג נראה לי שכותב שמצטמק ורע לו היינו חתיכות גדולות או חתיכות קטנות.

וא"כ ה"ה במים האם זה פוחת כלומר מתאדה או לא.

אשמח שתציין מקור מדוייק ממנו אתה מדייק.
עד אז, שו"ע אורח חיים - סימן רנג (א) כירה שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו, ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר למעט חומם;

היסוד הוא אחד: האם רצונו בתוספת חימום, או רק שיעמוד על עמדו, ובזה הנפקא מינה אם מצטמק ויפה לו חיישינן שמא יחתה כי רוצה להגביר האש, ואם רע לו אין רצונו להגביר האש, כי זה יהרוס את התבשיל. ורוצה באש נמוכה.
ואילו כאן רוצה בתוספת חימום.
זוהי סברא בסיסית. לכל לומד בסוגיא.
וכל דרך אחרת היא נטייה מהפשטות והיושר המבוארת בלי כל ספק בגמרא רמב''ם ושו''ע במפורש, והעושה כן, לדעתי עובר על איסור בלי ספק.

 

[כהנא דמסייע]

הצג קובץ מצורף 3750

מה כתוב כאן בשם המגן אברהם שהולכים לפי הגברא, שאם הוא מצטער מההצטמקות לא מחמת האוכל, אפי' שהאוכל משתבח, אבל האדם מצטער, בגלל אורחים, סו''ס מסלק דעתו ואינו חפץ בחימום טפי.
ומה הקשר לכאן? שהאדם רוצה בתוספת חימום למים טפי