דעת הגר"ע יוסף על תחנון / מנגל ביום העצמאות

[דברי מלך]

הרב יצחק יוסף אומר תחנון ביום העצמאות?

 

[אלישמע]

יש נפק"מ מה הוא עושה ?
תברר (אצלו כמובן) מה הוא חושב !
יכול להיות שהוא לא רוצה לעורר מריבה, אז הוא לא אומר.

 

[דברי מלך]

יש נפק"מ מה הוא עושה ?

בודאי. מה הוא מנחיל לציבור שלו.

יכול להיות שהוא לא רוצה לעורר מריבה, אז הוא לא אומר.

זה גם סימן למשהו...

 

[ישראל איפרגן]

בוודאות הוא אומר וגם מורה להגיד! (כמובן לציבור הבני תורה, אבל לציבור הכללי מורה כאביו מרן זיע"א)

 

[דברי מלך]

בוודאות הוא אומר וגם מורה להגיד! (כמובן לציבור הבני תורה, אבל לציבור הכללי מורה כאביו מרן זיע"א)

אביו היה אומר?

 

[כהנא דמסייע]

אבל לציבור הכללי מורה כאביו מרן זיע"א

???
אביו זה לבני תורה! לא?

 

[יזדי]

אכן.
אבל מה השיקולים שעמדו לא כתוב.
ולענ"ד השיקולים שכתבתי ודאי עמדו בפניו, וכך כל רב צריך להורות כשאלו השיקולים.

מרן הגרע"י עצמו לא אמר תחנון ביום זה,
וא"כ אתה הראת לדעת כי אין הטעם משום דבריך.

 

[דברי מלך]

מרן הגרע"י עצמו לא אמר תחנון ביום זה,
וא"כ אתה הראת לדעת כי אין הטעם משום דבריך.

שלום וברכה, חזק וברוך לכל דברי התורה חזקו ואמצו!!​

זה לא נכון. לא אמרו שם תחנון. כך מרן ז"ל אמר לי בעצמו כמה פעמים, וגם כשהייתי אצלו שליח ציבור. וגם אחרי התפילה לא אמר. לא אומרים מפני שלאחר קום המדינה היו כמה גדולים שאמרו שלא לומר, וכך היתה דעתו של מרן זצ"ל, מפני הנסים שנעשו, ובפרט שהסתלקו הבריטים מכאן, וניצחו את הערבים, אבל חכמי פורת יוסף ובפרט הגאון רבי יהודה צדקה ז"ל, הגם שהסכימו לסברתו, למעשה לא רצו להנהיג שלא יאמרו תחנון, כדי שלא ילמדו מזה בטעות כאילו אנו מסכימים עם מעשי מקימי המדינה שהיו פורקי עול כנודע. ומטעם זה דברי מרן זצ"ל לא הונהגו גם בישיבות שתחת חסותו, והוא זצ"ל הניחם שיאמרו תחנון, ואפילו בבית המדרש יחוה דעת אומרים תחנון (וכמדומני שגם בישיבת חזון עובדיה אומרים תחנון). אבל בבית מדרשו ממש, לא אמרו תחנון. (וכיוצא בזה אחר מלחמת ששת הימים רצה הגאון רבי בן ציון אבא שאול שלא יאמרו תחנון ביום ירושלים, אבל הגאון רבי יהודה צדקה לא הסכים לזה, ולמעשה הונהגו הדברים בישיבת פורת יוסף כפי דעתו, שהיה חכם מחוכם וידע שחינוך צעירי הצאן שלא יאמרו תחנון טומן בחובו קלקול, וגם שאר הגדולים, ובכללם הגאון רבי בן ציון הסכימו למעשה שינהגו כדבריו).

מקור

 

[משיב כהלכה]

בנותן טעם להוסיף כאן סיפור שסופר מכלי ראשון, על יחסו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל ליום העצמאות - על אף שלא נתפס בציבור כמתנגד למדינת ישראל:

"הדבר התרחש לפני כמה עשרות שנים. עבדתי אז בבית-הדפוס וההוצאה-לאור הידוע של “האחים שולזינגר” – מוסד שקנה לעצמו שם הן בהיקף הכמותי של הספרים שההדירו והודפסו בו, והן באיכות ההדפסה והכריכה המיוחדים, “בדיו נאה על נייר נאה”, שהפכו למותג בעולם היהודי.

שני הבעלים של בית-הדפוס -מיכל ושמואל שולזינגר – זכו ליטול חלק נכבד במפעל ההפצה האדיר של תורה וחסידות ע”י נשיאי חב”ד – הרבי הריי”צ והרבי האחרון – לאחר החורבן באירופה. באותה תקופה, השקיעו “האחים שולזינגר” בהדפסת ספרים שונים (ספרי חסידות, ספרי חינוך, עלונים וכו’) סכומי-כסף של למעלה משלושים אלף דולר בשנה – הון עתק באותם ימים. למען האמת העובדתית ברצוני להוסיף, שלא פעם הם ממש “יצאו מהכלים” כדי למלא את רצונו של הרבי (כמו, למשל, להדפיס ספר או קונטרס במהירות האפשרית ביותר, ולפעמים במהירות בלתי-אפשרית לחלוטין… ומדובר בימים בהם סדר לדפוס היה נעשה “מעופרת יצוקה” ולא במעבדי תמלילים מהירים כבזק). תודות לכך זכו הם לקירוב חם ביותר מהרבי הריי”צ, ובאופן טבעי וכהמשך לכך – מהרבי האחרון.

אלא שהם עצמם היו “ציונים שרופים”, וככאלה, לא הצליחו לקלוט את ה”תוך” והפנימיות של הקירוב מצד רבותינו נשיאינו. מה שהוביל לתקרית עליה יסופר להלן (וכאמור, מדובר על לפני כמה עשרות שנים).

יום בהיר אחד, עם הגיעי לבית-הדפוס, “התנפלו” עלי שני האחים שולזינגר בטענות וצעקות (כאילו הייתי אשם במשהו) – ומדובר באנשים שכלל לא היו טיפוסים רגועים.

ה”מסמר” המרכזי בדבריהם הנרגזים היה: מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה “קנאי”… קנאי אף יותר מהסאטמערער…

מה קרה? על מה המהומה?

לקח להם קצת זמן להרגע, ורק אחר כך היו מסוגלים סוף-סוף לספר דברים כהויתם, ומעשה שהיה כך היה:

באותה תקופה, היו האחים שולזינגר החלוצים – ותקופה לא קצרה אף היחידים – ששלטו בשוק הדפסת לוחות השנה היהודיים. הלקוחות המושבעים של אותם לוחות היו המוסדות והאירגונים היהודיים השונים – בעיקר אלו שעסקו ב”מצות הצדקה” – שהשתמשו בלוחות לצרכי פרסום.

גם ליובאוויטש הזמינה לוחות כאלה אצל האחים שולזינגר. ובאותה תקופה, כידוע, היה הרב חודקוב ע”ה עובר בקפידה רבה ובשבע עינים על כל היוצא-לאור תחת השם של “מלכות חב”ד” (קה”ת, מרכז-לעניני-חינוך, ועוד).

אצל האחים שולזינגר היה מין “חוק ולא יעבור”, שבלוחות השנה שלהם יצויין התאריך “יום העצמאות” (ה’ אייר). כאשר הביאו את עלי-ההגהה של הלוח החב”די לביקורתו של הרב חודקוב, הוא הבחין ב”תוספת” שתי המלים לצד התאריך ה’ אייר – “יום העצמאות” – והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות…

כאשר חזרו עלי-ההגהה לידיהם של האחים המדפיסים והם הבחינו בהגהה הסנסציונית, התבלבלו עשתונותיהם לרגע קט, הבלבול הפך חיש-קל לריתחה, וממנו קצרה הייתה הדרך להחלטה נחושה שאצלם זה לא יעבור. מבלי שהיות שמו פעמיהם ל-‏770, נכנסו ל”לשכתו” המינאטוריתשל הרב חודקוב, והצעקות החלו להדהד: היתכן? בצעקות רמות העלו את כל נימוקיהם וסיבותיהם, שאצלם ציון יום-העצמאות בלוחות הוא עיקרון מקודש וכו’ וכו’.

הרב חודקוב ב”רגיעותו” האופיינית הקשיב לכל שטף הטענות והמענות. וכשסיימו ענה להם במתינות אך בהחלטיות, שכלל לא בא בחשבון שבלוח של חב”ד יופיעו המילים הללו. בלי להכנס לויכוחים הודיע להם, שבאם יעמדו על כך כפרינציפ, תבוטל הזמנת הלוח מהם.

האחים הבינו שהם בזבזו את המטענים שלהם במקום הלא-נכון, כי אותו לא יצליחו להניא מדעתו (אחד מהם הפטיר: “לדבר ל”יקה” קר שכזה, זה כמו לדבר לקיר”…), והחליטו ביניהם – “לעבור לדרג גבוה יותר”.

באותם שנים היה עדיין קל יותר, באופן יחסי, להכנס להיכל קדשו של הרבי, בפרט לאלו שזכו ממנו לקירוב כה גדול. כך שלא עבר זמן רב, והם כבר היו בקודש פנימה.

וכך, בערך, סיפרו לי האחים שולזינגר באותו יום:

לכל לראש טענו: איך אפשר למחוק את יום-העצמאות מהלוח? הרי אומרים שיום הקמת המדינה הוא בבחינת “אתחלתא דגאולה”! כיצד, איפוא, ניתן להתעלם מ”אתחלתא דגאולה”!

על כך ענה הרבי בטון חריף: “אתחלתא דגאולה? חס ושלום! זה לא היה אתחלתא דגאולה”!

החלו האחים להתווכח: נו, שיהיה, לא הייתה זו התחלה של הגאולה השלימה, אך בכל זאת היה זה יום של ישועה וגאולה מסויימת ליהודים! מדוע למחוק זאת מהלוח?

שוב ענה הרבי בקול חד ותקיף: “לא! זה לא היה יום של ישועה וגאולה עבור יהודים!” (והיו עוד כמה ביטויים שאינני זוכר כעת).

האחים שולזינגר לא הסתפקו בכך, ואפילו הגביהו את קולותיהם (כך סיפרו לי בעצמם), וניסו “להפציר” ברבי, אשר גם אם לא הייתה זו ישועה ממש לעם היהודי, הרי זהו לכל הפחות בוודאי יום חגיגי, סמל להצלתם של יהודים רבים וכדומה.

נראה לי, שכאן גם הרבי הגביה את קולו – סיפרו לי תלמידי הישיבה שישבו אז בזאל הקטן לא רחוק מחדר היחידות, אשר במשך כל הזמן נשמעו קולותיהם של האחים, אך לפתע החל גם הרבי לדבר בקול רם. וכך אמר להם, כפי שסיפרו לי:

– “לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה; ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו’ – אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים!”

אחד מהאחים זכר מספר שנים מסויים אותו נקב הרבי, וגם זה בהסתייגות ש”נדמה לו”, האח השני זכר מספר אחר וגם זה בספק, באופן כללי עשה רושם כי פרט זה לא השתמר בזכרונם במדוייק (אולי גם מגודל ההתרגשות).

(וגם לי, ממרחק השנים קשה לציין את ששמעתי מהם, אך כמדומני שהמספר היה ארבעים-חמישים שנה).

רק אז החלו האחים שולזינגר לקלוט מעט, עד כמה מופרכת אצל הרבי השיטה הציונית – ועוד ב”קנאות הגדולה מזו של סטמר” – ובה בשעה, באיזו מידה שלא תיאמן היה יקר אצל הרבי כל יהודי, אפילו כזה האוחז “לבינתיים” משיטה זו".

בשולי הדברים יש לציין, כי באגרות קודש חלק י"א עמוד פה מופיע מכתב בתשובה לשאלה: בין המחנכים יש מציעים לעבור בשתיקה על יום העצמאות שנקבע לה' אייר ויש המציעים להזכיר במלים ספורות על המאורע שאירע לפני שבע שנים, שערבים התנפלו עלינו וה' ברחמיו הצילנו:

"במענה על מכתבו מה' אייר, הנה ידוע פתגם הבעש"ט ששמענוהו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שמכל דבר שהאדם רואה או שומע יכול ובמילא גם צריך ללמוד הוראה בעבודתו אם השי"ת, ועל אחת כמה וכמה במאורע שנוגע לכו"כ מבני ישראל, ובפרט אם רואים שמסר השי"ת רבים ביד מעטים באופן נסי, הרי זה צריך לעורר תוספת כח לעבדו ית', ואין להתרשם כלל וכלל ממה שישנם נוהגים באופן אחר, ורוצים לבאר הנהגתם ע"פ שכל שהם הרוב, והנ"ל הוא הוכחה להיפך, שאין הרוב בכמות מכריע כלל וכלל, וגם אלו המתנהגים אחרת יודעים על דרך זה, אלא שיצרם הרע אין נלחמים בו כראוי, ולכן נופלים תחת ממשלתו, שזהו נוסף על כל שאר העניינים הנהגה דכפוי טובה באופן היותר מבהיל.

משל למה הדבר דומה, למלך גדול ורב, שמראה אהבת הגדולה והעצומה לאיש הדיוט נבזה שפל אנשים כו', ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו כו', ומכניסו להיכלו היכל המלך כו' (ע"ד המבואר בתניא פרק מ"ו), האפשר לומר ששפל אנשים זה יאמר למלך, אשר היכל זה אינו של המלך אלא של ההדיוט, ולכן יתנהג בו כפי רצונו, ותחילת הנהגתו היא לגרש אתה מלך מהיכלו בכל האופנים שאפשרי, והיינו ע"י הנהגה גסה היפך ציווי המלך על כל צעד וצעד?! והנמשל מובן.

 

[אני לא יודע]

אפשר להעלות כקובץ ?

 

[אבן ירושלמית]

בבקשה.

 

[מסתופף בחצרות]

תודה

 

[קויתי]

 

[מאמין בניסים]

דברים כדרבנות.
סוף סוף אפשר לשמוע השקפה ישרה.

אגב, אני גר צמוד להר הרצל, כל השכנים יוצאים למרפסות לראות את הזיקוקים, ואני לא יוצא לראות כלל!
וכל זה, מחמת שהזיקוקים הללו באים לשדר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ועוד כמה טעמים ואכמ"ל.

 

[עת שערי רצון]

אגב, אני גר צמוד להר הרצל, כל השכנים יוצאים למרפסות לראות את הזיקוקים, ואני לא יוצא לראות כלל!

הרבה אנשים יוצאים לראות זיקוקים יותר מסקרנות או סתם בשביל לראות משהו מעניין, ולא דוקא בגלל החג הציוני.
ודרך אגב, גם אני לא יוצא לראות זיקוקים.

 

[מאמין בניסים]

הרבה אנשים יוצאים לראות זיקוקים יותר מסקרנות או סתם בשביל לראות משהו מעניין, ולא דוקא בגלל החג הציוני.
ודרך אגב, גם אני לא יוצא לראות זיקוקים.

זה בדיוק מה שאמר הר"ט פולק בתוך דבריו,
אם זה היה זיקוקים של המפלגה הנאצית היית יוצא להסתכל????????
וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו!

 

[שאינו יודע לשאול]

הרבה אנשים יוצאים לראות זיקוקים יותר מסקרנות או סתם בשביל לראות משהו מעניין, ולא דוקא בגלל החג הציוני.
ודרך אגב, גם אני לא יוצא לראות זיקוקים.

זה בדיוק מה שאמר הר"ט פולק בתוך דבריו,
אם זה היה זיקוקים של המפלגה הנאצית היית יוצא להסתכל????????
וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו!

כמו כן יתכן שידידינו הגאון בעל @מאמין בניסים שליט"א שלם לגמרי בשבירת מידת הסקרנות.

 

[שמעון טרבלסי]

אותי דוקא מסקרן מה בדיוק היה ונכתב בישיבה של הממשלה עליה דיבר.

 

[משיב כהלכה]

דברים כדרבנות.
סוף סוף אפשר לשמוע השקפה ישרה.

אגב, אני גר צמוד להר הרצל, כל השכנים יוצאים למרפסות לראות את הזיקוקים, ואני לא יוצא לראות כלל!
וכל זה, מחמת שהזיקוקים הללו באים לשדר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ועוד כמה טעמים ואכמ"ל.

השאלה היא איך חוגגים, ועל מה חוגגים.

הזיקוקין לא משדרים "כוחי ועוצם ידי" אלא סתם חגיגה של "עצמאות", ואף אתה הקהה את שיניו ותשאל אותו איזה עצמאות יש לו... קבוצת כופרים שיושבים בבג"ץ, רוממות הדמוקרטיה בגרונם ושלטון דיקטטורי בידם? או אולי מחוץ לישראל, התלות הכללית והכלכלית בארה"ב, כמדינת חסות וכשנוררים?

המטס של חיל האוויר אכן משדר "כוחי ועוצם ידי", אך הטייסים עצמם יודעים היטב שכל קיומם הוא בנס, כדלהלן...

כל זה אם חוגגים "עצמאות", אז יש הרבה מה לדון על העצמאות שהיא בעצם מרידה בקב"ה והקמת מדינה ככל העמים, עידוד התבוללות ועידוד כפירה.

אבל אם חוגגים את ניסי הקב"ה, יושבים בבית ועושים מנגל, או נהנים מהזיקוקין, למה לא?

כספי הארנונה עולים באש ואפילו לא נהנה מהם?

סיפר הרב הראשי אמש:

בערב חג הפסח הייתי במחנה מטכ״ל. מפקד הבסיס, אלוף משנה, אדם גלוי ראש, ישב איתי זמן רב בחדרו ואף הזמין אותי להרצות בפני החיילים.

הוא אמר לי: אנחנו ישבנו במינוס ארבע, אבל אם היינו יורדים עוד כמה רמות למטה והיית רואה את המסכים אני אומר לך, כאדם בלי כיפה, זה פשוט ניסים מה שקורה כאן.

גם בבסיס חיל האוויר אמרו לי הטייסים: במבצע הנוכחי, לפי הסטטיסטיקה שלנו, לפחות כל מטוס שביעי לא אמור לחזור, מקסימום שמיני. ובכל זאת תראה איזה פלא כולם חזרו בשלום (בסוגריים, אצל האמריקאים שבעה מטוסים נפלו).

לא נעשה מסיבת הודיה על זה?

וכי מקרה הוא?

 

[אור יעקב]

דברים כדרבנות.
סוף סוף אפשר לשמוע השקפה ישרה.

אגב, אני גר צמוד להר הרצל, כל השכנים יוצאים למרפסות לראות את הזיקוקים, ואני לא יוצא לראות כלל!
וכל זה, מחמת שהזיקוקים הללו באים לשדר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ועוד כמה טעמים ואכמ"ל.

הרבה אנשים יוצאים לראות זיקוקים יותר מסקרנות או סתם בשביל לראות משהו מעניין, ולא דוקא בגלל החג הציוני.
ודרך אגב, גם אני לא יוצא לראות זיקוקים.

זה בדיוק מה שאמר הר"ט פולק בתוך דבריו,
אם זה היה זיקוקים של המפלגה הנאצית היית יוצא להסתכל????????
וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו!

לא רואה שום בעיה לראות את הזיקוקים (אא"כ זה כרוך בביטול תורה) אם אתה לא מזדהה איתם והדמיון למפלגה נאצית רחוק ומופרך.

מצידי הזיקוקים הם כמו נופים יפים שה' שלח לנו ולא אכפת לי מי הם הכופרים ששולחים את הזיקוקים.
(בפרט שכל אחד יכול לנתב זאת לשמחה שלו ולשמוח על הארץ שה' שלח לנו ובזכות זה יש לנו אלפי ישיבות ת"ת כוללים סמינרים בתי כנסיות וכו')

 

[אור יעקב]

סיפר הרב הראשי אמש:

כמדומני הוא גם סיפר משהו על אלפי טילים בו' בניסן

 

[אור יעקב]

(בפרט שכל אחד יכול לנתב זאת לשמחה שלו ולשמוח על הארץ שה' שלח לנו ובזכות זה יש לנו אלפי ישיבות ת"ת כוללים סמינרים בתי כנסיות וכו')

וזה בפשטות הסיבה שמרן הגרע"י זצוק"ל הורה לא לומר תחנון.
נכון שיש דברים רעים שקרו מחמת הקמת המדינה,
אבל לא נוכל להתעלם מכל האימפריית תורה שקמה באר"י בעקבות הקמת המדינה ועל זה לבד עלינו להודות עשרת מונים ולא לומר תחנון.

 

[שאינו יודע לשאול]

אני חושב שההשוואה שלו לשואה מוגזמת ולא חכמה.
אבל אתן את השנקל שלי.
היו זוג הורים עשירים מאוד, בעלי עסקים נרחבים בשלל תחומים, ושלושה בנים היו להם, בנם הבכור היה ממרר את חייהם, תובע אותם תביעות סרק לבתי משפט, מכה אותם משפיל ומבזה אותם ברבים, מתעלל ועושה כל שלאל ידו למרר את חייהם בצורה הכי קשה שיש, מעולם לא תבעו אותו לפני שופט - מכיוון שתמיד היה יודע את מי לשחד ומתי לשחד, כל השכנים היו איתו בידידות מי מפחד ומי מחמת שקבל שוחד, ויהי היום ויקח האח הבכור את שני הוריו, וכלא אותם בבור עמוק שמים מצחינים היו בו, צרעות ותיקנים לרוב, האכיל אותם לחם צר ומים לחץ, והלך לבית המשפט לקבל אישור שעל פי החוק מעתה הוא הבעלים על כל נכסיהם, השופט לא אישר בקלות, ויום יום היה יורד האח הבכור ומכה ומקלל ומשפיל את הוריו בעודם בבור.
עד שהגיע ה' באייר תש"ח, היום שבו השופט הסכים לתת את האישור לאח הבכור שהוא הוא הבעלים החוקי על הירושה, ובתנאי שיתן לאחיו ג"כ את חלקם, האח הבכור נתן לאחיו הצעירים חלק זעום, אבל השליטה היתה שלו.
עדיין היה ממשיך לרדת מידי יום לאותו בור, להכות בו את שני הוריו מכות נמרצות, למרוט שערות ראשם ולהשפיל את כבודם, וכאשר בקשו אחיו לרדת לבקר את הוריהם היה מאשר זאת לזמן קצוב בלבד ובליווי שומרים מאנשי שלומו.
בין האח האמצעי לאח הקטן התפתחה מחלוקת, האח האמצעי טען שצריך לשתף פעולה בכל הכוח עם האח הבכור, לעבוד אצלו, להיות חלק מהניהול העסקי שלו ומניהול משק הבית, ובתוך תקוה שיום אחד המצב ישתנה.
האח הקטן מחרדתו החרדית על כבוד הוריו, לא היה מוכן לשתף פעולה בשום אופן, נטל את מה שמגיע לו לפי בית המשפט, אבל התבדל בכל כוחו מניהול העסק.
בכל שנה בה' באייר האח הגדול היה יוצא לפארקים ומפריח זיקוקים עושה על האש שמח על נצחונו האדיר ועל יום זכייתו בעסק הענק.
האח האמצעי היה הולך לבית הכנסת בארשת רצינית, קורא מזמורי תהילים של הודיה לה' ומפטיר בנביא "עוד היום בנוב לעמוד" שנתנבא ישעיהו על נבוכדנצאר.
הוא טען שאפילו שזה היום שנרמס כבוד הוריו, בכל זאת השאלה אם מסתכלים על מעשי ה' או על מעשי הרשעים, ומעשי ה' הם שבו ביום האחים זכו בעסק הגדול ונעשו עשירים, אטו לא נס גדול הוא.
ורק האח הקטן היה ממשיך את חייו עם צביטה חזקה בלב, ומתפלל בלב נשבר ליום שבו תצא האם מהגלות, ויחזור כבוד האב כבראשונה להיות הוא אחד ושמו אחד.

 

[אור יעקב]

אני חושב שההשוואה שלו לשואה מוגזמת ולא חכמה.
אבל אתן את השנקל שלי.
היו זוג הורים עשירים מאוד, בעלי עסקים נרחבים בשלל תחומים, ושלושה בנים היו להם, בנם הבכור היה ממרר את חייהם, תובע אותם תביעות סרק לבתי משפט, מכה אותם משפיל ומבזה אותם ברבים, מתעלל ועושה כל שלאל ידו למרר את חייהם בצורה הכי קשה שיש, מעולם לא תבעו אותו לפני שופט - מכיוון שתמיד היה יודע את מי לשחד ומתי לשחד, כל השכנים היו איתו בידידות מי מפחד ומי מחמת שקבל שוחד, ויהי היום ויקח האח הבכור את שני הוריו, וכלא אותם בבור עמוק שמים מצחינים היו בו, צרעות ותיקנים לרוב, האכיל אותם לחם צר ומים לחץ, והלך לבית המשפט לקבל אישור שעל פי החוק מעתה הוא הבעלים על כל נכסיהם, השופט לא אישר בקלות, ויום יום היה יורד האח הבכור ומכה ומקלל ומשפיל את הוריו בעודם בבור.
עד שהגיע ה' באייר תש"ח, היום שבו השופט הסכים לתת את האישור לאח הבכור שהוא הוא הבעלים החוקי על הירושה, ובתנאי שיתן לאחיו ג"כ את חלקם, האח הבכור נתן לאחיו הצעירים חלק זעום, אבל השליטה היתה שלו.
עדיין היה ממשיך לרדת מידי יום לאותו בור, להכות בו את שני הוריו מכות נמרצות, למרוט שערות ראשם ולהשפיל את כבודם, וכאשר בקשו אחיו לרדת לבקר את הוריהם היה מאשר זאת לזמן קצוב בלבד ובליווי שומרים מאנשי שלומו.
בין האח האמצעי לאח הקטן התפתחה מחלוקת, האח האמצעי טען שצריך לשתף פעולה בכל הכוח עם האח הבכור, לעבוד אצלו, להיות חלק מהניהול העסקי שלו ומניהול משק הבית, ובתוך תקוה שיום אחד המצב ישתנה.
האח הקטן מחרדתו החרדית על כבוד הוריו, לא היה מוכן לשתף פעולה בשום אופן, נטל את מה שמגיע לו לפי בית המשפט, אבל התבדל בכל כוחו מניהול העסק.
בכל שנה בה' באייר האח הגדול היה יוצא לפארקים ומפריח זיקוקים עושה על האש שמח על נצחונו האדיר ועל יום זכייתו בעסק הענק.
האח האמצעי היה הולך לבית הכנסת בארשת רצינית, קורא מזמורי תהילים של הודיה לה' ומפטיר בנביא "עוד היום בנוב לעמוד" שנתנבא ישעיהו על נבוכדנצאר.
הוא טען שאפילו שזה היום שנרמס כבוד הוריו, בכל זאת השאלה אם מסתכלים על מעשי ה' או על מעשי הרשעים, ומעשי ה' הם שבו ביום האחים זכו בעסק הגדול ונעשו עשירים, אטו לא נס גדול הוא.
ורק האח הקטן היה ממשיך את חייו עם צביטה חזקה בלב, ומתפלל בלב נשבר ליום שבו תצא האם מהגלות, ויחזור כבוד האב כבראשונה להיות הוא אחד ושמו אחד.

השוואה יפה...
אבל עדין יש הבדל גדול שאצלנו עצם זה שנהיה באר"י אמפריה ענקית של תורה זה כבר חלק מהחזרה של "כבוד האב", נכון שהשמחה עדין לא שלמה מחמת כמה דברים, אבל על הדבר הזה שזה הדבר העיקרי שהעולם עומד עליו אנחנו צריכים להודות בפה מלא.

ונכון...
עדין צריכים להרגיש כמו האח הקטן עם צביטה בלב ולחכות ליום שבו תהיה הגאולה שלימה.

 

[שאינו יודע לשאול]

השוואה יפה...
אבל עדין יש הבדל גדול שאצלנו עצם זה שנהיה באר"י אמפריה ענקית של תורה זה כבר חלק מהחזרה של "כבוד האב", נכון שהשמחה עדין לא שלמה מחמת כמה דברים, אבל על הדבר הזה שזה הדבר העיקרי שהעולם עומד עליו אנחנו צריכים להודות בפה מלא.

ונכון...
עדין צריכים להרגיש כמו האח הקטן עם צביטה בלב ולחכות ליום שבו תהיה הגאולה שלימה.

הדגש המרכזי הוא הצער שהחילונים גורמים להשי"ת והשכינה הקדושה וה' באייר הוא יום נצחונם המוחלט.

 

[אור יעקב]

הדגש המרכזי הוא הצער שהחילונים גורמים להשי"ת והשכינה הקדושה וה' באייר הוא יום נצחונם המוחלט.

אני לא חושב שבה' באייר הם גורמים צער לה' יותר מיום רגיל.

ואדרבה שתברר קצת בסביבה החילונית תראה שזה היום הכי מקרב שיש בין כל המגזרים אצלהם, יום שלא מרבים בו בשנאה וטינופת ככל יום רגיל.
(ואפי' אמרו לי שב"טקס" אתמול היו כמה וכמה הודאות להקב"ה)

 

[שאינו יודע לשאול]

אני לא חושב שבה' באייר הם גורמים צער לה' יותר מיום רגיל.

גם אני לא.

הדגש המרכזי הוא הצער שהחילונים גורמים להשי"ת

באופן כללי מאז שההשכלה תפסה תאוצה וכוח.
והואיל וכך הם ואלה מעשיהם - יש לזכור ש

ה' באייר הוא יום נצחונם המוחלט.

 

[עת שערי רצון]

אלפי טילים בו' בניסן

צ''ל: מילארדי

 

[שמעון טרבלסי]

אני חושב שההשוואה שלו לשואה מוגזמת ולא חכמה.
אבל אתן את השנקל שלי.
היו זוג הורים עשירים מאוד, בעלי עסקים נרחבים בשלל תחומים, ושלושה בנים היו להם, בנם הבכור היה ממרר את חייהם, תובע אותם תביעות סרק לבתי משפט, מכה אותם משפיל ומבזה אותם ברבים, מתעלל ועושה כל שלאל ידו למרר את חייהם בצורה הכי קשה שיש, מעולם לא תבעו אותו לפני שופט - מכיוון שתמיד היה יודע את מי לשחד ומתי לשחד, כל השכנים היו איתו בידידות מי מפחד ומי מחמת שקבל שוחד, ויהי היום ויקח האח הבכור את שני הוריו, וכלא אותם בבור עמוק שמים מצחינים היו בו, צרעות ותיקנים לרוב, האכיל אותם לחם צר ומים לחץ, והלך לבית המשפט לקבל אישור שעל פי החוק מעתה הוא הבעלים על כל נכסיהם, השופט לא אישר בקלות, ויום יום היה יורד האח הבכור ומכה ומקלל ומשפיל את הוריו בעודם בבור.
עד שהגיע ה' באייר תש"ח, היום שבו השופט הסכים לתת את האישור לאח הבכור שהוא הוא הבעלים החוקי על הירושה, ובתנאי שיתן לאחיו ג"כ את חלקם, האח הבכור נתן לאחיו הצעירים חלק זעום, אבל השליטה היתה שלו.
עדיין היה ממשיך לרדת מידי יום לאותו בור, להכות בו את שני הוריו מכות נמרצות, למרוט שערות ראשם ולהשפיל את כבודם, וכאשר בקשו אחיו לרדת לבקר את הוריהם היה מאשר זאת לזמן קצוב בלבד ובליווי שומרים מאנשי שלומו.
בין האח האמצעי לאח הקטן התפתחה מחלוקת, האח האמצעי טען שצריך לשתף פעולה בכל הכוח עם האח הבכור, לעבוד אצלו, להיות חלק מהניהול העסקי שלו ומניהול משק הבית, ובתוך תקוה שיום אחד המצב ישתנה.
האח הקטן מחרדתו החרדית על כבוד הוריו, לא היה מוכן לשתף פעולה בשום אופן, נטל את מה שמגיע לו לפי בית המשפט, אבל התבדל בכל כוחו מניהול העסק.
בכל שנה בה' באייר האח הגדול היה יוצא לפארקים ומפריח זיקוקים עושה על האש שמח על נצחונו האדיר ועל יום זכייתו בעסק הענק.
האח האמצעי היה הולך לבית הכנסת בארשת רצינית, קורא מזמורי תהילים של הודיה לה' ומפטיר בנביא "עוד היום בנוב לעמוד" שנתנבא ישעיהו על נבוכדנצאר.
הוא טען שאפילו שזה היום שנרמס כבוד הוריו, בכל זאת השאלה אם מסתכלים על מעשי ה' או על מעשי הרשעים, ומעשי ה' הם שבו ביום האחים זכו בעסק הגדול ונעשו עשירים, אטו לא נס גדול הוא.
ורק האח הקטן היה ממשיך את חייו עם צביטה חזקה בלב, ומתפלל בלב נשבר ליום שבו תצא האם מהגלות, ויחזור כבוד האב כבראשונה להיות הוא אחד ושמו אחד.

חזק מאוד!!!

 

[אור יעקב]

צ''ל: מילארדי

ככה שמעתי שאמר.