פאה נכרית - בעד ונגד (2)

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
שו"ת מנחם משיב

-
"אודות אשר הרבה מנשי החרדים הנוהגים היתר בפאה נכרית ]השמטה: אם ע"פ דין ראוי לצעוק על אלו שנושאות שערן מתחת הפיאה הנכרית ושום שערה לא נראה חוצה... (והאריך שם הרבה בביאור דין פרוע ראש בחצר וצידד דמ"מ דברשאינו הגון מיהא הוי אח"כ כתב) וראיתי בשלטי הגבורים הביא ואם ל"ה קלתה על ראשה הר"ז אסורה מה"ת שנאמר ופרעאת ראש האשה אזהרה לבנ"י שלא יצאו בפרוע ראש ואפילו בחצר אסור לצאת בלא קלתה על ראשה וכך הוא שי'א"י... הדרינן לדברינו דדוקא דוקא לילך בגילוי ראש ליכא איסור דפריעת ראש וכן אפילו בקלתה אין ראוי והגון)והיינו דדוקא בגילוי ראש גמור בחצר וכן בקלתה הדבר נחשב כמותר אך אינו הגון וע"כ כוונתו לעניין חצר דברה"ר איסור גמור הוא לכ"ע( אבלאותן הפאה הנכרית שנשים נוהגות לילך בהן וכרדיד דמי להו דאע"פ דאין היתר גמור אבל עכ"פ איכא משום דא"כלא הנחת בת לאברהם שיושבת תחת בעלה...)ולגבי פ"נ ברה"ר כתב שם בהמשך הדברים בז"ל:( וכ"כ בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'ובח"ב סי' ב' ג' ד' ובהגהותיו בנזיר שם לעניין פאה נכרית, וכן האריך בזה בת' בית יצחק או"ח סי' י"ד ט"ו ט"זומ"ש בסי' י"ד אות' ג' ראי' דאפילו בחול אסור לצאת בפאה נכרית, לא ראה שכבר קדמו בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'[...אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית, ורק דאגה בדבר אם ישאושערותיהן תחת פאותיהן הנכריות ישתקע הדבר ח"ו והיו עוברים על דת משה.

זו דוגמא טובה ל"השמטה" שאין בה שום השמטה... כי בסיכומו של דבר, לאחר שהביא דברי האוסרים "שאפילו בחול אסור לצאת בפאה נכרית" סיים על זה שאנו סומכים בזה הזמן על המקילים, דאין כאן איסור כלל. סוף פסוק.

וכך מופיע בספר חן וכבוד:

הגאון רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב דק"ק פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (סי' כ"ו. נכתב בשנת תרע"ד), כתב שאנו סומכים כיום על המקילים ואין בזה איסור כלל:

"אודות אשר הרבה מנשי החרדים הנוהגים היתר בפאה נכרית... אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית, ורק דאגה בדבר אם ישאו שערותיהן תחת פאותיהן הנכריות ישתקע הדבר ח"ו ויהיו עוברים על דת משה" [ולכן כתב שם שראוי לגלח השיער תחת הפאה, כדי שלא יבואו בעתיד לגלות השיער לגמרי. וב"ה כיום לא שייך חשש זה בין נשות החרדים לדבר ה', וכולן מקפידות לכסות את ראשן כראוי].
 
הגאון רבי שמעון סידאן זצוק"ל

-
"בפאה נכרית מתיר השלטי גיבורים בשבת דף ס"ד, והוכיח כן מהגמ' שם. והמג"א בסי' ע"ה ס"ק ה' מביא בשם באר שבעלאסור פאה נכרית לאשה, והוא חולק עליו ומסכים עם הש"ג ]השמטה: והנה מנזיר כ"ח ע"ב דאמרינן שם לת"ק אפשר בפאה נכרית יש להביא ראי' נגד הבאר שבע, אך יש לאמר לעולם דאסור מדרבנן משום מראית עין וכיון דמותר מה"ת אינו יכול להפר דאיסורו דרבנן לא בא אלא להחמיר ולא להקל שיהיה יוכל להפר עי"ז נדר דאורייתא, ועודי"ל התם מותר ממ"נ מי שאינו מכיר אותה ליכא מראית עין כיון שאינו יודע שהיא אשת איש שמא פנויה היא. ומי שמכיר אותה יודע שגילחה שערה מחמת נזירות וידע שפאה נכרית עליה וליכא משום מראית עין אבל באשת איש אחרת יש לחוש למראית עין שיחשדו אותה שהולכת בשערותיה ולא ידעו שהן מפאה נכרית

גם כאן מדובר ב"השמטה" שאיננה השמטה, כי אין שום נפק"מ לדינא בהשמטה זו.

להלן הקטע המצוטט בספר חן וכבוד:

הגאון רבי שמעון סידאן זצ"ל, רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" (חלק ג', קידושין ל"א. נדפס בשנת תרמ"ח) פסק כדעת המתירים פאה נכרית:

"בפאה נכרית מתיר השלטי גיבורים בשבת דף ס"ד, והוכיח כן מהגמ' שם. והמג"א בסי' ע"ה ס"ק ה' מביא בשם באר שבע לאסור פאה נכרית לאשה, והוא חולק עליו ומסכים עם הש"ג".

מסגנון הדברים מוכח שהוא מתיר, כי הביא את המתיר, ולאחר מכן את האוסר, וסיים שוב שהמג"א התיר והסכים עם הש"ג (לאחר מכן הוא הביא ראיות לכאן ולכאן ודן בהם אך לא הכריע שוב). וראיה לכך ניתן לראות בדברי הבית יוסף ביורה דעה סימן פז סעיף ט: "והרשב"א אע"פ שבחידושיו כתב שנראין דברי רבינו תם, בתורת הבית כתב 'המבשל בחלב שבקיבה אפילו היה צלול מותר דאינו אלא כפירשא בעלמא, ויש מי שאוסר בצלול אבל בשנקרש בחיי הבהמה מותר דכיון שנקרש בחיי הבהמה חשוב כפרש, והגאונים מסכימים להתיר' עכ"ל. נראה מדבריו אלה שהוא סובר כדברי הגאונים". ולמרות שהרשב"א בחידושיו מכריע כדעת רבינו תם, מסיק הב"י מדבריו בתורת הבית שהוא סובר כהגאונים, וזאת מפני שהביא שם את המתיר, וכתב שיש מי שאוסר, ושוב הביא שהגאונים מסכימים להתיר.

לאחר מכן בקטע "המושמט" הוא דן אם אפשר להביא ראיה מנזיר כ"ח נגד הבאר שבע, ואת זה הוא דוחה וסובר שאין ראיה כי עכ"פ אפשר לומר שאסור משום מראית העין.

אבל אין שום קשר למסקנתו לדינא שמשמע מדבריו להתיר.
 
גם כאן מדובר ב"השמטה" שאיננה השמטה, כי אין שום נפק"מ לדינא בהשמטה זו.

וכאן המקום להזכיר שספר "חן וכבוד" בנוי באופן כזה שבפרק א' הביא את תשובות המתירים בקצרה, ומעולם לא התיימר להעתיק את כל התשובות בשלימותן, ולאחר מכן בפרקים הבאים הביא את תשובות הפוסקים שדיברו בזה באריכות (כל פרק הוא תשובה אחת, עם הערות המעתיק בתוך התשובה).

ממילא אין שום טענה על המחבר ש"השמיט במזיד" דברים, כי לא התיימר להעתיק הכל, אלא אם כן בקטע המושמט יש דברים המשנים את התמונה ואז אפשר לטעון ש"הוציא את הדברים מהקשרם" וכדומה.
 
ראיתי את ההסכמות של הספר שרובם כתבו "יש על מה לסמוך" וכדו'. (זה נקרא "מתירים"?)
- אבל להעדיף על מטפחת ...?

כן, "יש על מה לסמוך" פירושו מותר (לא הבנתי מה באת לומר בזה, לא מחייב שיהיה קשר בין הסכמות למתירים).

להעדיף על מטפחת זה ענין אחר לגמרי, לאו דוקא מהמסכימים על הספר. מבין המסכימים, הגר"י טשזנר שליט"א כתב זאת בספרו (שערי תורת הבית), ואכן גם בהסכמתו זה בא לידי ביטוי:

"ושמעתי מרב חשוב זצ"ל, מזקני דור שעבר, שהיה רב בכמה קהילות קדושות בחו"ל, שראה מנסיון שאם מחמירים על הנשים לא ללבוש פאה נכרית, לבסוף הם מורידות את הכיסוי ראש לגמרי. וכידוע שהיו מדינות שלימות של יהודים שומרי תורה ומצוות וחרדים לדבר ה', שהנשים לא עמדו כנגד הרוח רע הנושב ברחוב בדורות האחרונים, והלכו בגילוי שיער ממש, אף ברחוב רח"ל.

ויש פרט נוסף, שהרי הפאה מכסה את הראש הרבה יותר טוב מהמטפחות וכדומה, שהנשים לובשות כיום. לכן אף שיש הידור ללבוש מטפחת או כובע, כל זה אם מכסה בהם את ראשה היטב, אבל אם אינה מצליחה לכסות כל שערותיה, כבר יותר מהודר ללבוש פאה נכרית המכסה את כל שערותיה".

[אגב, לגבי מה שכתב על הניסיון שהוכיח שאם מחמירים וכו', זה רואים בחוש אצל הנשים "המחמירות" לא ללבוש פאה, והכיסוי ראש אצלן למחצה ולשליש ולרביע. כמו כן בציבור הדתי לאומי שהרוב שלא חובשות פאה, גם מצוי שנשים הולכות ללא כיסוי כלל, מה שלא מצוי בציבור החרדי].
 
בלי כל הבעיות של תקרובת ע"ז, פאות של ימינו, פאות שמושכות את הרבים ויותר גרועות מבגד אדום, ועוד

אין שום "בעיות" כאלה.

א. לגבי תקרובת ע"ז כבר הוכיחו הפוסקים (הגר"ש וואזנר, הגר"י עבאדי, הגר"מ קליין, החיד"ו ווייס, הגר"א וייס, הגר"י בעלסקי, ועוד) שאין שמץ של תקרובת ע"ז בשיער ההודי. כמו כן הוכח מעבר לכל ספק שהשיער ההודי הוא מיעוט מכלל השיער הנגזז בעולם כולו שאין בו שמץ ע"ז (ומתוך השיער ההודי, רק מיעוט מגיע מהטמפל של הע"ז, אבל זה עוד נדון בפני עצמו ואין לגביו נתונים בדוקים).

ב. אין בעיה הלכתית ב"פאות שמושכות את הרבים" ואין הבדל בינם לבין בגדי צבעונין שהם "בגדים שמושכים את הרבים", וכפי שכתב רש"י על הפסוק ובדם ענבים סותה - "וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה".

הבעיה היא בפאות חריגות ובולטות שאינן כפי מנהג המקום, שזהו עניינו של בגד אדום (שגם הוא מותר במקום שנהגו בו וכפי שכתבו האחרונים, והיה נהוג בזמן הראשונים כפי שהארכתי במקום אחר). והפאות החריגות דינן כמו כל בגד חריג, שבולט בנוף ועקב כך גורם לאנשים לסובב את ראשם בכח, וזה אסור משום דיני הצניעות.
 
סקר שנעשה ע"י מחבר עיתון ידוע לפני כשנתיים:
27% מנשות האברכים האשכנזים הולכות במטפחת.
76% מנשות האברכים הספרדים הולכות במטפחת.

"מחבר עיתון ידוע"... בכוונה העלמת את שמו של המחבר ושל העיתון? היכן פורסם הסקר?

בכל אופן, סקר = שקר. אם תרצה מידע אמין, תוכל לבקש מחנות גדולה של פאות לתת לך פילוח של הלקוחות, אולי זה ישקף משהו. אבל מסתבר שלאף אחד אין נתונים בנדון, וכל אחד מדבר לפי הבועה שהוא חי בה.

המציאות היא שגם בין תלמידי חזון עובדיה שהיא המעוז הכי גדול של חסידי הגר"ע, יש לא מעט נשים עם פאות (ובהוראת הרב יצחק ולמעלה ממנו הרב עובדיה, לא להסס להתחתן עם אשה שתלבש פאה).
 
אם כתב פרק שלם על "עדיפות הפאה" (והכניס את זה בעוד קצת מקומות...) והרי זה ברור שמצוה ללכת במטפחת, כ"ש שיש מצוה ללכת בפאה נכרית...

כל הפרק הוא ציטוטים מגדולי הדור, וגם מה שהכניס במקומות אחרים בספרו - הכל ציטוטים מדברי גדולי הדור, ככתבם וכלשונם.

מדוע השמצת אותו ש"המציא מצווה"?
 
ורוב ככל גדולי ישראל אף אחד מהם לא העלה על דעתו אפי' להעדיף את הפאות של היום על פני מטפחת

בספר חן וכבוד הנ"ל בפרק הנזכר הביא כמות נכבדה של גדולי ישראל (כמדומה עשרים גדולים), והעתקתי חלק מהם כאן. ואין שום הבדל בין הפאות של היום לפאות של אתמול, רק בדמיונם של בעלי פשקווילים המחפשים דרכים לדחות בקש את כל המתירים.
 
נכון, וודאי שהצדק עם האוסרים. (ואני מדבר רק מדינא דגמ' בלי כל הבעיות מסביב...)

הדיון הזה הוא דיון ילדותי. פתח פיך ויאירו דבריך, עד עתה לא שמענו ממך אפילו מילה אחת להסביר מדוע הצדק עם האוסרים "מדינא דגמרא".

אגב אשמח לשמוע ממך גם מדוע לא לאסור מטפחת, הרי הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.

וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.

והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.
 
אני מדבר רק מדינא דגמ'

ואיך מטפחת של ימינו מותרת מדינא דגמרא, את זה אתה מבין?

בגמרא כתובות דף ע"ב איתא שהיוצאת בקלתה עוברת על דת יהודית. קלתה היא מטפחת, אליבא דהרמב"ם והשו"ע, וכן הוא בירושלמי.

בהתאם לכך, פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך שאסור לצאת עם מטפחת מהבית, בגלל שאינה מכסה הכל, וחובה ללבוש רדיד החופה את ראשה ורוב גופה. ראה שו"ע אבן העזר סימן קט"ו:

"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה".
 
ברצינות אני לא מצליח להבין מה כל העניין בעיסוק הגדול בזה.
מי שרבותיו הורו לו שזה אסור, יעשה כרבותיו, וכן להפך.
וכמובן שלית מאן דפליג שצריך להיות פאה צנועה וכו'
[שמעתי פעם ממורי ורבי שליט"א שאמר לי שאפשר למדוד את זה עם יד הלב שאם יש מישהו חולה ואפשר לבקש מהקב"ה בזכות מצות כיסוי הראש שהאשה עושה על ידי הפאה שלה שיהיה רפואה שלימה או ישועה לפלוני וכו'... ואידך זיל גמור].
 
מרן זצוק"ל כנראה נשאר תמים ולא "פקח את העיניים" וככה רוב האברכים הספרדים (וב"ה רבים מהאשכנזים) והלוואי שישאר כך.

הניסוח שלך, כביכול מטפחת למחצה ולשליש היא הידור מופלג, הוא פשוט משעשע (אי אפשר להביא כאן תמונה של הרבנית להמחשה, וחבל).

ואני לא מדבר על דינא דגמ', רמב"ם ושו"ע, שצריכה לכסות את כל הראש, ואין שום רמז בחז"ל ובראשונים ובשו"ע להתיר גילוי מקצת מן הראש.

אלא אפילו שיער שחוץ לצמתה, כתבו בזה הפוסקים האחרונים דברים חריפים ביותר, ואצטט מעט:

"משא מלך" (חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנסת הגדולה אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד): "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא".

"ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער" (ספר דת והלכה סימן א).

"ישועות יעקב" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'): "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".

שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב". ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צמח צדק אה"ע סי' קל"ט ובמילואים לשו"ת ח"א סי' מ"ה, וראה שדי חמד לקמן).

שו"ת "תשובה מאהבה" (ח"א סי' מ"ח): "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".

ספר "לחמי תודה" (ד,ב. הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בזה מכשלה גדולה, ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו'. ועיין ב"שדי חמד" דכוונתו על הנדון דידן.

שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ל"ו): "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו"...

שו"ת "מהר"ץ חיות", כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן".

שו"ת "צמח צדק" וחידושיו על הש"ס באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.

ספר "משא חיים" (פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ).

"תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם".

"קדושת ישראל" (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם): "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין, וצריך למסור נפשו".

שו"ת "משיב דברים" (ח"ב סי' קכ"ז): "וגם שיער אחד לא יצא החוצה".

"דרכי תשובה" (יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א): "אצלנו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחן, רק לספרן [כלומר לגלח לגמרי את שערות האשה]... כיון שזהו מן הנמנעות להיזהר בביתו שלא לגלותן".

"ייטב פנים" (מאמר דרוש טוב אות כ"ג): "ובל יראה החוצה שום שערה".

מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח (סי' תקל"א): "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה".

וע"ע בתשובותיו (ח"ד סי' קל"ח), דפריעת ראש בנשים איסור תורה: "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן).

ספר ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" (אות י"ח): "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן".

"חזון איש": "ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח, אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו).

שו"ת "דברי ישראל" וועלץ (חלק או"ח סי' ל"ג): "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים". ושם סי' ל"ד: "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור".

שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ג') האריך קצת בנדוננו, וסיים: "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".

וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער - הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל). שו"ת חת"ס: "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד".

שו"ת מהר"ץ חיות: "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן".

קדושת ישראל: "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן, הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה".

ובספר משא חיים (להגאון ר' חיים פלאג'י, מנהגים, מערכת נ' אות ק"נ) נדפס האיסור שהסכימו עליו רבני סאלוניקי ובראשם הגאון ר' רפאל אשר קובו (בעל שער אשר), על אשר התחילו הנשים שם לפרוץ גדר ולגלות מקצת שערם, באומרם שסומכות על המהר"ם אלשקר, אז נתוועדו הרבנים הנ"ל והסכימו בחרם גמור ובגזירת נח"ש על אלו הלובשות המלבוש הגורם לגילוי שיער "ואפי' במקצת היוצא מחוץ לצמתן", ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו אין איסור בזה, הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".

הגאון בעל משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ע"ה): "אבל בזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א... ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה, עכ"פ איסורא איכא, וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו, דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו".
 
שמעתי פעם ממורי ורבי שליט"א שאמר לי שאפשר למדוד את זה עם יד הלב שאם יש מישהו חולה ואפשר לבקש מהקב"ה בזכות מצות כיסוי הראש שהאשה עושה על ידי הפאה שלה שיהיה רפואה שלימה או ישועה לפלוני וכו'... ואידך זיל גמור

אכן, להלן לקט ברכות מגדולי ישראל:

"ראתה במוחש שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).

"תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בענינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).

האם יכול להיות כאב ראש בגלל פאה?

"לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה! לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א. שזהו עצת היצה"ר, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב. באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב ע"י הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין" (ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות - דף רס"ד. ממכתב כ"ב טבת תשד"מ).

"ברכות, עושר, בנים ובני בנים"!

"שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשי"ת יעזור לכם ע"י קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנ"ל" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

ראתה מופת גלוי אחר שקבלה על עצמה ללבוש פאה!

"השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מכ"ק אדמו"ר. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ול"ע נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל. ויעצם שלום לברטוב שילכו לכ"ק אדמו"ר וישמעו לעצתו. כ"ק אדמו"ר אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השי"ת שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות" (קובץ תשורה, סיון תמוז תשס"ה).

"מכל העולם יזמינו אצלך פאות"!

גב' פרידה קוגל מברוקלין ניו יורק, מספרת. "בשנת תש"ל היה לי עסק קטן בברוקלין לסירוק פאות. עבדתי מאוד קשה והתפרנסתי בצמצום רב. כשנכנסנו ליחידות אמר לי הרבי שלא אדאג כי העסק שלי הוא עסק טוב מאוד, באשר כל אשה צריכה שיהיה לה פאה אחת לחול ופאה אחת לשבת. עוד הוסיף הרבי, שיגיע זמן שהחנויות של הפאות מכל העולם יזמינו אצלי את הפאות... הדברים של הרבי היו תמוהים, כי בכלל לא היה נהוג לקנות פאה מיוחדת לשבת (בקושי השיגו כסף לפאה אחת). וגם מה שאמר שיזמינו אצלי מכל העולם, זה נראה לי לכל היותר כבדיחה... והנה ה' עזר, הקמתי בית חרושת לפאות, ומכל העולם רוכשים אצלי את הפאות. פעם קיבלתי טלפון ממישהי שהציגה את עצמה בתור "גברת שניאורסאהן"... הבנתי מיד שזו הרבנית חיה מושקא ז"ל. היא אמרה לי בפשטות: "אני רוצה להזמין אצלך פאה". קבעתי איתה זמן ונסעתי אליה הביתה עם כמה דוגמאות. היא קנתה אצלי פאה, ומאז קנתה פעמים רבות" ("לקט שכחת הפאה" עמ' ק"ט).

"עבור פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים והנכדים"!

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים... ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, עמ' ס"ג).

האדמו"ר משאץ: "אראה להשתדל לעורר רחמים"!

"עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעוון, ולפעמים ברוך ה' עלתה לי כהוגן, רצוני גם בזה אי"ה אחר פטירתי מהעולם הזה השפל לגנזי מרומים, והיינו כן, מי שיצטרך לישועה ורפואה לו או לזולתו, ילך על קברי ויעשה כזה... שאלך לאבותי הקדושים שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה. אבל בתנאי כפול שהמדובר או זולתו יבטיח לי להיטיב דרכו לשמים בדבר אחד... האשה שגילתה שערות ראשה, מעתה תבטיח לשאת פאה, איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמוד בכל יום ויום ודוקא גמרא, וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להיטיב מעשיו, אז אי"ה אראה להשתדל לעורר רחמים"

(הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו: הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").

הריי"צ: "כל ברכה צריכה כלי"!

"בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריכה להיות אשר אשת תלמיד תומכי תמימים צריכה לשאת פאה"

(הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג).

מרן הגר"ש משאש: "אני עומד להליץ עליהם"!

"ומה שכתב [הגר"ע יוסף] שהרבה בנות הסירו הפאה, הנה לא מספיק שיחזרו איזה בנות, והעיקר הוא נשי הרבנים הראשיים, ונשי הרבנים והדיינים אשכנזים וספרדים בארץ ובחו"ל, ושום אחד לא חזר בו, כי הם יודעים שיש גדולי הפוסקים אדירים וגם חסידים גדולים, ועם כל זה התירו. ובפרט שאני הצעיר עומד להליץ בעד רוב העולם המתירין, חכמים ונבונים וכל בני ישראל, וזוהי מצוה גדולה להליץ עליהם שיש להם על מה שיסמוכו, וכל שכן שלא לקלל אותם ח"ו, והם גדולים בתורה ובהלכה, ולא ליתי עליהם כי אם טובה וברכה"

(מרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "שמש ומגן" ח"ד אה"ע צ"ג).
 
שו"ת פני יצחק הביא אותו עם "המתירים" בעוד שמשמיט דבריו שכותב להדיא רק "בחצר".

השמטה: ועוד יש ללמד עליהם זכות להניחן במנהגן כיון דברור לן דאינן נמנעים מללבוש פאה נכרית ואפי' הכרזנו והתרינו בהם לבטל מנהגן לא מקבלי מינן כלל... וכל זה הוא במונח גמור דאיכא בפאה נכרית איסורא דרבנן דגזרינן פאה נכרית אטו שער עצמן להכי הוא דאצטריכא להתיר להן עפ"י הטעמים הנ"ל וכמדובר: אמנם אנכי הרואה דבכה"ג דנ"ד שכל הלובשים פאה נכרית אינם יוצאין בהם לרה"ר בשווקים וברחובות בגילוי ראשן בלי כיסוי על הפאה נכרית מגולות כלל כי אם דוקא כשהן בביתם ובחצר שלהן או בחצרות של חברותיהן שאין הרבים בוקעין בהם כלל וכשהן הולכים מחצר לחצר אחרת דרך רה"ר או לשווקים הם מתכסים צעיף ואינן פושטין אותו בדרך כלל ולא נראה מהן בחוש הראות רק פניהן לבד ויש מהן הרבה נשים צנועות יותר שמכסין גם פניהם במסוה וגם כשהולכין מחצרן לחצר חברותיהן אינן פושטין צעיפן בדרך כלל עד שיכנסו לחצר ההוא כידוע וא"כ כל כה"ג אין שום צד איסור בפאה נכרית כלל כיון דאפילו בשער עצמן לא חשיבא האשה עוברת ע"ד יאודית אלא דוקא כשיוצאת לשוק או למבוי מפולש ולחצר שרבין בוקעין בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד כמ"ש מרן ז"ל באה"ע סי' קט"ו ס"ד וכתב הבאה"ט ז"ל שם דבחצר שאין רבים בוקעין בו לרש"י והתוס' ליכא איסור אפי' הוא פרוע לגמרי אבל הסמ"ג הביא דברי הירושלמי... והיה נל"ל לומר דגם הרב שלה"ג גופיה לא התיר להן אלא מחצר לחצר שא"ר ב"ב ובדרך רה"ר או בשוק הן מכוסות בצעיף כנז"ל ומ"ש בסי"ד

עד עתה הייתי סבור שרק את הספר "חן וכבוד" שאתה משמיץ עדיין לא קראת, אבל מסתבר שגם מה שכתוב כאן באשכול להדיא לא קראת...

שו"ת פני יצחק כותב במפורש להתיר ברשות הרבים, גם בנוסח השאלה וגם בנוסח התשובה, והקטע שהבאת כאן הוא עצמו השמטה, בבחינת "הפוסל במומו פוסל", כאשר בסוף הדברים אתה מדגיש מה שכתב שאולי גם הש"ג התיר בחצר אבל דוחה הבנה זו מיד ואת זה כמובן השמטת (או הזייפן שממנו העתקת, כנ"ל).

ואלו דבריו כפי שהביא בספר חן וכבוד:

"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל... דמנהג דנדון דידן הוא קדמון מזה שנים רבות, יותר מארבע מאות שנה, והיו כמה רבנים מארי דאתרין ז"ל והיו רואים שכן נהגו ולא מיחו בידן כלל, וליכא למימר שגם המה בחכמתם טעו. וכסבורין היו דהוא מותר גמור, ולזה שתקו ולא מיחו, דחלילה לן לתלות בוקי סריקי בהו שטעו בדין ח"ו. וא"כ לא הוי מנהג בטעות כלל.

[כאן נכנס להאריך בענינים שונים, ומסיק] איך שיהיה הדרן לנדון דידן, כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות גם כן בנדון דידן להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרשות הרבים. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו וכו', מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע ושאר הפוסקים ז"ל.

וכבר הארכתי אני עני בהיתר הקאמביו ע"י שליח בספרי הקטן פני יצחק חלק א' סי' ז', דאסיקנא בעניותין להתיר מכח המנהג, ושם הבאתי מש"כ הרב באר המים יו"ד סי' ל"ח, והגאון החק"ל ושאר פוסקים המדברים בזה יעויין שם באורך, וע"ע בספרי הקטן פני יצחק חלק ה' יו"ד סי' א' דף ט"ו ריש עמ' ג', ובדף קס"ב עמ' ד', ובדף קפ"ד עמ' א' יעו"ש ואכמ"ל.

ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זקנים מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי שלטי הגיבורים בסתם בלי שום חולק יעויין שם".

ומלבד שהדברים ברורים ביותר לכל מי שיודע לקרוא עברית, שהוא כותב פעמיים, גם בנוסח השאלה וגם בנוסח התשובה שהיו יוצאים עם פאה נכרית לרשות הרבים ללא כיסוי מטפחת עליה, הרי כל המו"מ בדבריו הוא על זה, כי אם הפאה מכוסה ברה"ר, אין בכלל מה לדון, פשיטא שמותר.

ולא היה צריך כלל להסתמך על הרמ"א והעטרת זקנים והבאר היטב שהביאו להלכה את השלטי גיבורים, כי אשה מכוסה מכף רגלה עד קודקודה הרי היא כשרה למהדרין אליבא דכולי עלמא.

ולתועלת המעיינים והזייפנים אעתיק גם מה שכתב בשו"ת סבא קדישא למהרש"א (ח"ב סי' א') שכידוע חלק על הפני יצחק והעיד על המנהג בדמשק וזה לשונו, "דיש כמה וכמה נשים נשואות דהולכות בחצריהן דשכיחי בהם רבים, וגם מחצר לחצר דרך רשות הרבים, בגילוי שיער. ואף גם זאת, דגם נשי יראי ה' ולומדים יוצאות כך, ע"י שמכסין שערן בפאה נכרית".

(כמדומה גם שבמקום אחר יצא נגד רבני ארם צובא שהתירו פאה, וכרגע לא מצאתי).
 
אחר שהציג המחבר רשימה "מרשימה" של רוב "מתירים" והגיע למסקנה שכבר לא נותר שום חשש בפ"נ כביכול, עבר המחבר לשלב ב' והוא החידוש המהפכני כי פאה לא רק שמותרת אלא אפילו עדיפה מבחינה הלכתית

כפי שכתבתי, אין כאן "חידוש מהפכני" של המחבר כי מדובר בדברים ידועים ומפורסמים, גם מהחזון איש (כפי שמעידים תלמידיו הגדולים ונדפס בספר עובדות והנהגות) וגם מהרבי מליובאוויטש (כפי שנדפס בעשרות מקורות בספריו) וגם הרבה פוסקים שדבריהם פחות מפורסמים, וכך מושרש אצל תלמידי החזו"א (כפי שהעידו הגאון רבי חיים גריינמן והגאון רבי יעקב פרידמן והגאון רבי חיים קניבסקי ועוד) וכך מושרש אצל עשרות אלפי חסידי חב"ד.

ועוד לפני למעלה ממאה שנה מופיע "החידוש המהפכני" (כלשון הליצן) בדברי הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, רב דק"ק ברלין וראש בית המדרש לרבנים בגרמניה, תלמידו המובהק של בעל ה"ערוך לנר", בשו"ת רבי עזריאל (חלק ב', אה"ע סי' ל"ו, נדפס בשנת תרנ"ט): "וא"כ מה שרצה לומר כי הפאה גרועה יותר ויותר ממטפחת, באמת לא נראה כן, אלא עדיפה יותר ויותר שמכסה כל הראש במכסה גמורה".
 
אם לא נתיר לנשים החרדיות ללכת בפאה נכרית אזי הללו יפרקו עול וילכו בגילוי ראש גמור

"הנחת יסוד" זו אינה של המחבר אלא כן כתבו גדולי ישראל, הבאתי לעיל מה שהעיד הגאון רבי יהודה טשזנר מגדולי ישראל האשכנזים, וכן אצל הספרדים במרוקו היה תהליך דומה, כפי שמתאר מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן חלק ב:

"ואני זוכר בימי חרפי זה ששים שנה ויותר, שכל הנשים היה להן כתר קטן עשוי מקרטון ומכוסה בבגד על ראשן, ותחתיו יוצאין איזה חוטין שחורים דקין על מצחן באלכסון מכאן ומכאן עד אחורי האזניים ומפשילין אותן לאחוריהן, והיה זה ג"כ להן לתכשיט, ואגב מכסין שערות מן הצד שלפני האזניים, והיה להם רדיד גדול שמכסה ראשן ורוב גופן וגם הכתר בכלל. אחרי זה התחילו להוריד הרדיד מעל ראשן, ונשאר רק על כתפיהן וגופן. ושוב הסירו את הכתר ולבשו מטפחות מרוקמות על ראשן, ונשאר מעט שערן גלוי על מצחן ובצדדין, ושוב הסירו גם הרדיד לגמרי ונשארו כך זמן רב עד שבאו הצרפתים, והריחו ריח החופש, ויצאו מהגלות, וגם מסווה הבושה לא נשאר כ"כ, ואז פרצו גדר לגמרי והתחילו לגלות ראשן לגמרי כמו הנוצריות. וחשובות שבהן, כדי לעשות בהיתר ויהיו לרוח הזמן, לבשו פאה נכרית ממה שהביאו הנוצרים עמהם להתייפות, ומעט מעט השתרבב המנהג אצל החשובות לצאת בפאה נכרית, ואשה מתקנאת מחברתה, ועוף לא צווח, צפור לא צפצף מן הרבנים להוכיח ע"ז, כי מלבד שוודאי ידעו שיש להן על מי לסמוך, הם הפוסקים האדירים אשר בית ישראל נשען עליהם, גם ידעו שפשט המנהג למעשה אצל האשכנזים ללבוש אותה באין פוצה פה ומצפצף, ובוודאי לאו קטלי קני באגמא נינהו, ומזה נתפשט המנהג להתיר".

וכפי שכתבתי לעיל, אין צורך ב"מחקר" לדעת מה יהיה אצל הנשים החרדיות, כי זה בדיוק מה שקרה במאה השנים האחרונות בכל העולם, רוב הנשים הורידו את הכיסוי ראש מראשן, והצדקניות התאמצו לכסות ראשן בפאה, ובזכות זה השתמר מנהג כיסוי הראש עד ימינו אנו.

וכן רואים בחוש אצל אלה שלא לובשות פאה, וכיסוי המטפחת אצלן לשליש ולרביע, וכן במגזר הדתי לאומי שלא שכיח פאה, אלפי נשים הולכות בגילוי ראש גמור.
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית