ספר "לבושי מרדכי" השמיט את כל זה.
]השמטה: ז"ל שם – "הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וראיתי מתלהב ברב צדקתו להרעיש ולמחות ביד רמה עלדבר הני המתלבשות בפאה נכרית מ"ש )שייטלין(... מ"מ מ"ש כת"ר שהוא דאורייתא לא אדע מי מן הפוסקים אחרונים שיסבור כן... אפשר לומר דגם מה שאוסר הירושלמי קאפליטי' דהיינו שייטל לפי' הערוך היינו נמי אם אינועל מצנפת אונטרהויב הנ"ל אלא על שערה ממש דלא עדיף ממטפחת אבל אם מלבשת על המצנפת הנ"ל לא קאמרדהוי משום עובר' ד"י בפריעת ראש... בקפליטין לבד בלא כסוי אחרת תחתי'ה בזה יש בו משום פריעת הראש ועד"ז ודאי יש להזהיר באזהרה אח' אזהרה כנ"ל... כמובן ודאי טוב מזה ומזה שלא תצא כלל בפיאה נכרית כאשר שמעתי מהגאון הצדיק מהח"ש זצ"ל אב"ד ק"ק אבראהאס טול מקל והך על קדקדין דהיינו שייטל, וזכות נשים צדקניות וצנועות קרבה גאולתינו.[
כל הקטע ה"מושמט" מופיע בספר חן וכבוד. להלן:
הגאון רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זצ"ל, מגדולי הונגריה, בשו"ת "לבושי מרדכי" (מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח, ומהדורא רביעאי סי' פ"ו. נדפס בשנת תרע"ב), התיר בדיעבד לבישת פאה כנהוג בימינו שהפאה תפורה על בגד, וכך העמיד את הירושלמי אליבא דפירוש מוסף הערוך, ואסר לבישת מטפחת ללא כיסוי נוסף תחתיה:
"לחכם אחד. אחרי מבוא דרך ברכה, הנני במודע כי יקרת מכתב כת"ה בא לידי, וראיתי מתלהב ברוב צדקתו להרעיש ולמחות ביד רמה על דבר הנשים המתלבשות בפאה נכרית מה שקורין שייטלין, ומביא על דבר זה להקת נביאים אחרונים שמחמירים מאוד בדבר, וחולקים על דברי מג"א סי' ע"ה (ס"ק ה'), וכדבר באר שבע (סי' י"ח), ועיין בתשובת מהר"י אסאד (או"ח סי' ל"ח) כיוצא בזה, עיקר טעמיהן דעל ידי כך באות לידי פריעת ראש ממש.
מכל מקום, מה שכתב כת"ה שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים אחרונים שיסבור כן. דבמס' כתובות (עב.) פריך בגמ' דמה שאמרו במתניתין בדת יהודית פריעת ראש דאורייתא, מדתני דבי ר' ישמעאל, ופרע ראש האשה, מכאן אזהרה, פשיטא דקאי על פריעת ראש ממש, וכי אשה שיש לה פאה נכרית לא צריך להסיר ממנה הכהן בעת ההיא.
וכל שכן מה שכתב כת"ה דמפורש בתורה, תמיהה בעיני הלא תוספת יום הכפורים דילפינן מכמה דרשות (יומא פא:) ולכ"ע הוי דאורייתא, מסיק בגמ' במ' ביצה (ל.) ובכמה מקומות, הני נשי דאכלי ושתי וגו' אין מוחים, דמוטב שיהיו שוגגין, ופירש הר"ן (שם ט"ז ע"ב מדפי הרי"ף, ד"ה והך) משום דאינו מפורש בתורה, כלומר רק מדרשא, כל שכן פאה נכרית דליכא רמיזא בהדיא. ועיין בתשובת מהרמשי"ק סי' קל"ו ביו"ד כשיש מתירים היאך להתנהג בתוכחה, עיין שם.
ולפני איזה זמנים הציע לפני ת"ח אחד דברי הירושלמי מס' כתובות (פ"ז הלכה ל"ו) בסוגיין, וז"ל, אמר ר' יוחנן קפליטין שלה אינו משום פריעת ראש, הדא דתימא בחצר במבוי ודאי אסור. ופירשו מפרשי ירושלמי (קרבן העדה שם ד"ה בקפלטין) היינו דבר קל על ראשה כגון מטפחת, כמו שפירשו הרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות אישות (הלכה י"ב) והמחבר (אה"ע סי' קט"ו סעיף ד') על מה שאמרו בגמ' דידן קלתא, דהיינו מטפחת בלא רדידי. אבל בערוך ערך קפליטין, מפרש שהוא פאריק ושייטל או פאה נכרית. אם כן מפורש בירושלמי דפאה נכרית במבוי או מחצר לחצר וכל שכן ברה"ר, יש בה משום פריעת ראש. והנה לפ"ז עכ"פ להרמב"ם והמחבר, ולדברי הירושלמי לפי דברי הערוך, שניהם (פאה או מטפחת) יש בהם משום פריעת הראש.
[אמר המעתיק: כבר נודע שאין פירוש זה (על הערך "קפליטין") מבעל הערוך עצמו, אלא מבעל מוסף הערוך שהוא ר' בנימין מוספיא (רופא ומילונאי שחי לפני כשלוש מאות וחמישים שנה). ובדקו הדבר בדפוסים ראשונים, ומצאו כי במשך חמש מאות שנה נדפס ספר הערוך בלי הערך "קפליטין", והוא נוסף רק בפעם הראשונה שנדפס הערוך עם "מוסף הערוך", באמסטרדם שנת תט"ו, דהיינו מאה שנה אחר הדפסת ספר שלטי הגבורים. וממילא אין הכרח לפרש כפירושו הדחוק, ולא כשאר מפרשי הירושלמי].
וידעתי ונהירנא מאמי מורתי הצדקת נ"ע, היתה מאד מקפדת על המצנפת התחתון, מה שקורין אונטערהויב, וכמדומה שהיה לה שני אונטערהויבען. ולענ"ד זה העיקר, בכל מה שמכסות ראשן יהיה על אונטערהויב הנ"ל. ולפ"ז אפשר לומר דגם מה שאוסר הירושלמי קפליטין דהיינו שייטל לפירוש הערוך, היינו נמי אם אינו על מצנפת אונטערהויב הנ"ל אלא על שערה ממש, דלא עדיף ממטפחת, אבל אם מלבשת על המצנפת הנ"ל לא קאמר דהוי משום עוברת דת יהודית בפריעת ראש.
וכן יש לדייק מלשון הירושלמי במאי דאמר קפליטין שלה, מה הוא מלת שלה, משמע דפשיטא דלכל אשה יש לה קפליטין. ולהנ"ל אתי שפיר דעל המצנפת אונטערהויב מותרת רק בקפליטין לבד בלא כיסוי אחרת תחתיהן, בזה יש בו משום פריעת הראש. ועל דרך זה ודאי יש להזהיר באזהרה אחר אזהרה כנ"ל. גם מדברי הירושלמי הנ"ל לפי מה שפירש בערוך מוכח דאינו דאורייתא, דהא חשביה לדת יהודית. כמובן ודאי טוב מזה ומזה שלא תצא כלל בפאה נכרית" (מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח).
"אם נחוש לכל הפירושים אפי' מטפחת (טיכעל) לא יועיל. על כן נלענ"ד, לפי מה שאני נזכר באמי מורתי הצדקת נ"ע שהיתה מקפדת להיות סבכה (מה שקורין הארהויב) על ראשה, כמ"ש בגמ' (כתובות שם) דבלא זה הוה גילוי הראש ממש, ושוב בין מטפחת בין שאר הויבע"ן וכיו"ב, היה על הסבכה למעלה ממנה. ואם נפרש בלשון הירושלמי על דרך זה, במה שאמרו קפליטין שלהם, כלומר שאין על ראשה רק הקפליטין, ודאי לא עדיף ממטפחת באין סבכה על ראשה תחת הקפליטין. וא"כ השייט"ל והפרי"ק אם מלבשת על הסבכה, אין ראיה לאסור מדברי הירושלמי כנ"ל. על כן לענ"ד צריכה רבה לאותה תקנה שלא תלך אשה בלא סבכה בין שיש על ראשה מטפחת הוי"ב או מצנפת וכיו"ב, דאל"כ לדברי קרבן העדה ופני משה וחלקת מחוקק ובית שמואל במבוי שהוא דרך רבים, וכל שכן ברה"ר הרי היא עוברת על דת יהודית כנ"ל" (מהדורא רביעאי סימן פ"ו).
וכ"כ בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'ובח"ב סי' ב' ג' ד' ובהגהותיו בנזיר שם לעניין פאה נכרית, וכן האריך בזה בת' בית יצחק או"ח סי' י"ד ט"ו ט"זומ"ש בסי' י"ד אות' ג' ראי' דאפילו בחול אסור לצאת בפאה נכרית, לא ראה שכבר קדמו בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'[...אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית, ורק דאגה בדבר אם ישאושערותיהן תחת פאותיהן הנכריות ישתקע הדבר ח"ו והיו עוברים על דת משה.