ברוך ה' אור זרח והפציע בהגיע אלינו ילקו"י ברכות החדש כרך ב'
וכמעשהו בראשונה כך מעשהו עכשיו כ1000 דפים מלאים בבקיאות עצומה ובעיון שכל הרואה עומד משתומם על בקיאותו ועיונו של מרן שליט"א.
- אמרתי שאכתוב כאן כמה פנינים וחידושים שעלו לי מבין עוברי על הספר, ואשתף את הקוראים.
עמ' ז, מבוא - סד' דוגמאות בעניין עניית אמן אחר ברכות התלויות במח' הפוסקים. (כב' דוגמאות שעונים, מב' דוגמאות שלא עונים)
דוגמא ט' - חזר מרן שליט"א ממה שכתב בעבר שמותר לענות אמן אחר אשה המברכת על פסוד"ז וברכות קריש"ע, והורה שאין לענות אפי' שיש ס"ס. עיי"ש טעמו.
דוגמא לא' - בכל הספיקות בספיה"ע יש לענות אמן משום ס"ס (קטן שהגדיל, רב ששכח וכדו') ועוד חידש בסוף שאפי' מי ששכח יום אחד לברך ובכל זאת ממשיך לספור (כמו שפסק הרב ברדא) אפי' שאין להורות כן והוי טעות מ"מ נראה דאפשר לענות אחריו אמן.
עמ' קי - ברכה על גלידה בסוף הסעודה. (עיי"ש באריכות)
הנה ידועה המח' בין מרן שליט"א לאחיו הרב דוד יוסף שליט"א בנוגע לדעת מרן זצוק"ל.
ולאחר המח' ביניהם התפרסם כתב יד של מרן זצוק"ל ביבי"א (ח"ה סי' יח הערה 10) שהורה שאין לברך משום סב"ל.
ובילקו"י החדש הביא עוד מקור שבגליון הספר שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ד מרן זצוק"ל העיר "וכן העליתי בתשובה שאין לברך עליה בסוף הסעודה קודם ברכת המזון"
ויש לנו שתי כתבי יד מפורשים נגד דברי הרב דוד יוסף שליט"א. (ועוד עדות של מרן שליט"א וכן הרב דוד נקש העיד כן בשנת תשס"ט שנתיים לאחר עדותו של הרב דוד שליט"א. עיין ירחון יתד המאיר 84 עמ' 6)
עמ' קכא - סילוק שולחן ע"י הסרת מפת הניילון.
קודם נראה שיש ט"ס בגוף ההלכה ונשאר ממהדורות קודמות שיש לברך רק קודם הדברים שמביאים ולא לאחריהם. והעיקר כמו שכתב מרן זצוק"ל בהליכו"ע לברך בין לפני בין לאחרי והביאו בילקו"י בעמודים הבאים וכן דעתו.
וסילוק שולחן היינו אפי' במפה חד פעמית. (עיי"ש בדבריו ודלא כה"ב)
ועיין עמ' קכד גבי עקירת שולחן בחתונות שנכון לא להכנס לסב"ל ולברך קודם ברכהמ"ז.
וכל הנ"ל זה בעוגות ובפירות אבל בשתיה יש מח' הפוסקים. (עיין עמ' קכז ובפשטות נראה סב"ל)
סימן קעח - הרבה פרטים בדיני הפסק ושינוי מקום.
חדר מדרגות - דן בזה באורך והעלה למסק' שיש לברך דהוי ס"ס ודעת מרן לברך והוי מילתא דמסתברא וכך דעת רוב הפוסקים. (אא"כ סמוך לפתח ממש)
חצר או מרפסת אפי' אינה מקורה - אין לברך משום ס"ס דהוי דעת מיעוט ולא מסתבר טעמייהו. (עמ' קעג-קעד)
עמ' רמב - כיסוי הסכין בברכת המזון.
עיי"ש 6 טעמים בדבר וכמה וכמה נפק"מ ביניהם ודינים הלכה למעשה.
עמ' רנ - מים אחרונים לנשים.
אע"פ שכתב שהעיקר לדינא שחייבות, מ"מ הביא כמה סמוכות לכך שאין השנים מקפידות על זה כ"כ.
בקבוק שתיה קר עם זיעה - בדיעבד אפשר להסתפק בו למים אחרונים. (עמ' רעג)
עמ' רצו - ביאור מנהג מרן זצוק"ל בהיותו סנדק לברך ברכת "אשר קידש ידיד מבטן".
א.ה - עיין במעיין אומר ח"ד פ"ז סי"ג וכן עיין בספר "רבנו" שכתבו שמרן זצוק"ל ענה להם בשם הגאון ממונקאשט שחשיבות הסנדק היא לברך את הברכה הנ"ל.
אולם כבר העירו בספר עטרת פז (עמ' 28) ובילקו"י הנ"ל שלא נמצא כן בגאון הנ"ל, ועוד האריך בילקו"י לדחות מקורות אחרים וסיים שאולי נהג כן מחמת שהמברכים לא מבטאים טוב את המילים או משום "שערי זריזות".
ובחוברת "בהלכה ובאגדה" (עמ' 171) כתב יישוב יפה לדבר ע"פ דברי הב"ח שכתב "הירא את דבר ה' לא יניח לברך ברכה זו אלא לאחד העם - המיוחד שבעם"
ומרן זצוק"ל מרוב ענוותנותו לא אמר כן.
עמ' שמו - מנהג מרן זצוק"ל באמירת בריך שמיה בר"ח.
העיר מרן שליט"א על מה שכתב בארחות מרן שלא אמר בריך שמיה, שמבואר ביבי"א להדיא שכתב שאומר כן. (ח"ה סי' ח אות ד)
א.ה - עיין מעין אומר ח"ב פ"ח סי' ו שגם העיד שלא נהג לאומרו וכנראה בבית הכנסת שלו לא אמר ובעבר בבתי כנסת אחרים אמר.
ועוד עיין בח"ד פ"ה סעי' יד שאולי נמנע בסוף בגלל טורח ציבור.
עמ' תנ - קיצור ברכת המזון לנשים.
העיר על מה שהרב מאזוז זצוק"ל אמר שמרן זצוק"ל כתב לאשתו ברכת המזון בקיצור בגלל שלא ידעה עברית.
וכמובן שזו טעות שהייתה מורה לעברית בדמשק וקראה את כל התהילים מידי שבת. וידוע שמרן זצוק"ל היה נגד קיצור זה והיאך יתקן זאת לאשתו?!
היו לפניו פרי עץ ושוקולד/קפה - בירך על הפרי פטר את השוקולד/קפה. (ולכן יכוון שלא לפטור - עיין עמ' תשפז, תתכג)
פקאן מצופה אוראו - ברכתו מזונות. (עמ' תשצה)
ברכת הבמבה - עיין באורך עמ' תשצח תשובה ארוכה בנושא.
עמ' תתלט - סחיטת אבטיח בשבת.
אע"פ שבהליכו"ע העלה להקל וכן נתבאר בילקו"י בכמה מקומות. מ"מ בזמנינו שיש כאלה שסוחטים אותו ל"נקטר" וכדו' נראה להחמיר.
יין שרובו מים - עיין באורך מה שכתב על כך ושיש להזהר גם כיום בזה. (עמ' תתפא)
השותה סודה שלא לצמאו - העיקר כאחרונים שמורים לברך. (עמ' תתקו)
השותה ליובש בפה וכגון מוסר שיעור וכדו' - אין לו לברך אם אינו צמא. (עמ' תתקט)
כדורים ללא הכשר - אפי' שעשויים ממאכלות אסורות כיון שיבשים ומרים כלענה דמי לג'לטין ויש להקל לחשאב"ס, אם אין לא בנמצא כשר.
(א.ה - מדברי מרן שליט"א משמע שאפי' שיודע בוודאות שיש שקצים ורמשים יש להקל, ובספק וודאי אפשר בשופי)
מי שאיבד את חוש הטעם - אפ"ה נראה שיכול לברך כיון שיש לו הנאת מעיים, וה"ה ליין שאינו נהנה ממנו. (עמ' תתקכד)
פירות מסוכרים - אע"פ שעברו תהליך כימי ואיבדו את הטעם והוסיפו להם סוכר וחומרים אחרים, יש לברך עליהם כברכתם. (עמ' תתקמא)
וכמעשהו בראשונה כך מעשהו עכשיו כ1000 דפים מלאים בבקיאות עצומה ובעיון שכל הרואה עומד משתומם על בקיאותו ועיונו של מרן שליט"א.
- אמרתי שאכתוב כאן כמה פנינים וחידושים שעלו לי מבין עוברי על הספר, ואשתף את הקוראים.
עמ' ז, מבוא - סד' דוגמאות בעניין עניית אמן אחר ברכות התלויות במח' הפוסקים. (כב' דוגמאות שעונים, מב' דוגמאות שלא עונים)
דוגמא ט' - חזר מרן שליט"א ממה שכתב בעבר שמותר לענות אמן אחר אשה המברכת על פסוד"ז וברכות קריש"ע, והורה שאין לענות אפי' שיש ס"ס. עיי"ש טעמו.
דוגמא לא' - בכל הספיקות בספיה"ע יש לענות אמן משום ס"ס (קטן שהגדיל, רב ששכח וכדו') ועוד חידש בסוף שאפי' מי ששכח יום אחד לברך ובכל זאת ממשיך לספור (כמו שפסק הרב ברדא) אפי' שאין להורות כן והוי טעות מ"מ נראה דאפשר לענות אחריו אמן.
עמ' קי - ברכה על גלידה בסוף הסעודה. (עיי"ש באריכות)
הנה ידועה המח' בין מרן שליט"א לאחיו הרב דוד יוסף שליט"א בנוגע לדעת מרן זצוק"ל.
ולאחר המח' ביניהם התפרסם כתב יד של מרן זצוק"ל ביבי"א (ח"ה סי' יח הערה 10) שהורה שאין לברך משום סב"ל.
ובילקו"י החדש הביא עוד מקור שבגליון הספר שו"ת קנין תורה בהלכה ח"ד מרן זצוק"ל העיר "וכן העליתי בתשובה שאין לברך עליה בסוף הסעודה קודם ברכת המזון"
ויש לנו שתי כתבי יד מפורשים נגד דברי הרב דוד יוסף שליט"א. (ועוד עדות של מרן שליט"א וכן הרב דוד נקש העיד כן בשנת תשס"ט שנתיים לאחר עדותו של הרב דוד שליט"א. עיין ירחון יתד המאיר 84 עמ' 6)
עמ' קכא - סילוק שולחן ע"י הסרת מפת הניילון.
קודם נראה שיש ט"ס בגוף ההלכה ונשאר ממהדורות קודמות שיש לברך רק קודם הדברים שמביאים ולא לאחריהם. והעיקר כמו שכתב מרן זצוק"ל בהליכו"ע לברך בין לפני בין לאחרי והביאו בילקו"י בעמודים הבאים וכן דעתו.
וסילוק שולחן היינו אפי' במפה חד פעמית. (עיי"ש בדבריו ודלא כה"ב)
ועיין עמ' קכד גבי עקירת שולחן בחתונות שנכון לא להכנס לסב"ל ולברך קודם ברכהמ"ז.
וכל הנ"ל זה בעוגות ובפירות אבל בשתיה יש מח' הפוסקים. (עיין עמ' קכז ובפשטות נראה סב"ל)
סימן קעח - הרבה פרטים בדיני הפסק ושינוי מקום.
חדר מדרגות - דן בזה באורך והעלה למסק' שיש לברך דהוי ס"ס ודעת מרן לברך והוי מילתא דמסתברא וכך דעת רוב הפוסקים. (אא"כ סמוך לפתח ממש)
חצר או מרפסת אפי' אינה מקורה - אין לברך משום ס"ס דהוי דעת מיעוט ולא מסתבר טעמייהו. (עמ' קעג-קעד)
עמ' רמב - כיסוי הסכין בברכת המזון.
עיי"ש 6 טעמים בדבר וכמה וכמה נפק"מ ביניהם ודינים הלכה למעשה.
עמ' רנ - מים אחרונים לנשים.
אע"פ שכתב שהעיקר לדינא שחייבות, מ"מ הביא כמה סמוכות לכך שאין השנים מקפידות על זה כ"כ.
בקבוק שתיה קר עם זיעה - בדיעבד אפשר להסתפק בו למים אחרונים. (עמ' רעג)
עמ' רצו - ביאור מנהג מרן זצוק"ל בהיותו סנדק לברך ברכת "אשר קידש ידיד מבטן".
א.ה - עיין במעיין אומר ח"ד פ"ז סי"ג וכן עיין בספר "רבנו" שכתבו שמרן זצוק"ל ענה להם בשם הגאון ממונקאשט שחשיבות הסנדק היא לברך את הברכה הנ"ל.
אולם כבר העירו בספר עטרת פז (עמ' 28) ובילקו"י הנ"ל שלא נמצא כן בגאון הנ"ל, ועוד האריך בילקו"י לדחות מקורות אחרים וסיים שאולי נהג כן מחמת שהמברכים לא מבטאים טוב את המילים או משום "שערי זריזות".
ובחוברת "בהלכה ובאגדה" (עמ' 171) כתב יישוב יפה לדבר ע"פ דברי הב"ח שכתב "הירא את דבר ה' לא יניח לברך ברכה זו אלא לאחד העם - המיוחד שבעם"
ומרן זצוק"ל מרוב ענוותנותו לא אמר כן.
עמ' שמו - מנהג מרן זצוק"ל באמירת בריך שמיה בר"ח.
העיר מרן שליט"א על מה שכתב בארחות מרן שלא אמר בריך שמיה, שמבואר ביבי"א להדיא שכתב שאומר כן. (ח"ה סי' ח אות ד)
א.ה - עיין מעין אומר ח"ב פ"ח סי' ו שגם העיד שלא נהג לאומרו וכנראה בבית הכנסת שלו לא אמר ובעבר בבתי כנסת אחרים אמר.
ועוד עיין בח"ד פ"ה סעי' יד שאולי נמנע בסוף בגלל טורח ציבור.
עמ' תנ - קיצור ברכת המזון לנשים.
העיר על מה שהרב מאזוז זצוק"ל אמר שמרן זצוק"ל כתב לאשתו ברכת המזון בקיצור בגלל שלא ידעה עברית.
וכמובן שזו טעות שהייתה מורה לעברית בדמשק וקראה את כל התהילים מידי שבת. וידוע שמרן זצוק"ל היה נגד קיצור זה והיאך יתקן זאת לאשתו?!
היו לפניו פרי עץ ושוקולד/קפה - בירך על הפרי פטר את השוקולד/קפה. (ולכן יכוון שלא לפטור - עיין עמ' תשפז, תתכג)
פקאן מצופה אוראו - ברכתו מזונות. (עמ' תשצה)
ברכת הבמבה - עיין באורך עמ' תשצח תשובה ארוכה בנושא.
עמ' תתלט - סחיטת אבטיח בשבת.
אע"פ שבהליכו"ע העלה להקל וכן נתבאר בילקו"י בכמה מקומות. מ"מ בזמנינו שיש כאלה שסוחטים אותו ל"נקטר" וכדו' נראה להחמיר.
יין שרובו מים - עיין באורך מה שכתב על כך ושיש להזהר גם כיום בזה. (עמ' תתפא)
השותה סודה שלא לצמאו - העיקר כאחרונים שמורים לברך. (עמ' תתקו)
השותה ליובש בפה וכגון מוסר שיעור וכדו' - אין לו לברך אם אינו צמא. (עמ' תתקט)
כדורים ללא הכשר - אפי' שעשויים ממאכלות אסורות כיון שיבשים ומרים כלענה דמי לג'לטין ויש להקל לחשאב"ס, אם אין לא בנמצא כשר.
(א.ה - מדברי מרן שליט"א משמע שאפי' שיודע בוודאות שיש שקצים ורמשים יש להקל, ובספק וודאי אפשר בשופי)
מי שאיבד את חוש הטעם - אפ"ה נראה שיכול לברך כיון שיש לו הנאת מעיים, וה"ה ליין שאינו נהנה ממנו. (עמ' תתקכד)
פירות מסוכרים - אע"פ שעברו תהליך כימי ואיבדו את הטעם והוסיפו להם סוכר וחומרים אחרים, יש לברך עליהם כברכתם. (עמ' תתקמא)
